השיב משה אבן העזר סג

באה"ע סי' קי"ז ס"ק ט"ז ובב"ש ס"ק י"ח בשם התוס' ור"י ע"ש דאינו תלוי במקום רק בנכנסה לחופה וא"כ ה"נ הבגדים ברשות ההרוג נמצאו וי"ל שברשותו היו ואף דמכירין אלו הבגדים שהם של פלוני אין זה מתנגד להחזקה דכאן נמצא כו' דשמא באמת אותו פלוני הוא הנמצא וא"כ כיון דאין שום דבר מנגד להחזקה הנ"ל א"כ החזקה הנ"ל היא בתקפו ולא ניחוש לשאלה וא"כ ממילא כיון דניכרין הם שהם של פ' א"כ ודאי דהוא ההרוג וצ"ל דהגמ' משני להאי לישנא דרבא ר"ל מאן דסובר בהברייתא כלשנא הא' דרבא דסימני' דאורייתא אבל לרבא בעצמו ליכא לשנויי כן לכך קאמר ואב"א ר"ל להסוברים כאן נמצא כאן הי' כמו שסובר רבא בעצמו וא"כ אין לחוש כשחלה אימא לך כליו בחיורי וסומקי א"כ לפ"ז לפי האמת לא חיישינן לשאלה בכליו של ההרוג והעיקר כהאב"א דכליו דמתני' היינו בחיורי וסומקי אבל בכיס וארנקי לענין גט שפיר יש לחוש לשאלה אף להמסקנא דהא לא שייך בזה כאן נמצא כו' וק"ל ולפ"ז ח"ש ג"כ הא דמקשה בב"מ בתר האב"א מכיס וארנקי כנ"ל: והנה אחר שגמרתי כל דברי נשאתי עיני עוד הפעם על דברי כ"ת וראיתי בתוך דברי כת"ר שרמז לתרץ הקושיא שנופל על הפוסקים דסברי אמצעים מצטרפין מסוגיא דחולין דהיינו דהפירוש בש"ס הוא להוכיח זה הצירוף מהני וסימני' דאוריית' ר"ל סימני' דוקא לשון רבים ומיעוט רבים שנים וכמ"ש אכי ג"כ לכאור' לתרץ כן אבל כבר דחיתי פי' הזה בדברי' נכוני' בס"ד ועיין בחולין בתוס' ד"ה המוציא מחבירו ד' נ"א ע"א ולפ"ז יתישב מה דנקט בש"ס שאלה ולא נקט מכירה ודו"ק ודברי הרב הגאון מפשעווארסק כבודו הגדול במקומו מונח אבל מ"ש בנד"ד באמיתת הדין הוא לענ"ד קלוש ההיתר שכתב משום ס"ס ספק שמא סימני' דאורייתא דהא הוי בעי דלא איפשטא ואת"ל לאו דאורייתא שמא הלכה כאותן פוסקים דסברו אמצעים מצטרפין והוי כמו מובהק ע"כ הנה זה תולה באשלי רברבי אם ספק בעי' דלא איפשטא נכנס בגדר ספק נצרפו עיין בש"ך יו"ד בסי' ק"ד ס"ק ד' ועיין בפר"ח כי"ד סי' כ"ט וסי' למד ס"ק ב' ובסי' נ"ט ובסי' ק"י בקונטריס הספיקות דין י"א ובת"ש סי' למד ע"ש ועיין עוד בח"מ באה"ע סוף סי' י"ז בהעתיק דברי תשובות מהרי"ב חלק ראשון שם דין ב"ה דמסיק דאין להקל בס"ס בזה ע"ש ומה שמביא הרב הנ"ל ראי' כדבריו דאמרינן ס"ס ואפילו היכא דאיתחזק איסור דא"א מדברי מהרי"ק שהביא הב"י באהע"ז סי' קנ"ז שמתיר ביש כאשה ע"א על יבמה מומר שמת כיון דרוב הפוסקים מתירין יבמה ע"פ ע"א שמא הלכה כאותן הפוסקים ואת"ל דאין הלכה שמא הלכה כאותן פוסקים המתירין ביבם מומר בלא חליצה ע"כ ואף דאיתחזק איסור עכ"ד הרב הנ"ל והנה מביא ראי' לסתור ומביא חובתו לנפשי' דאדרבא לפי מה שהביא הרב הנ"ל כדברי מהרי"ק הנ"ל מוכח להדיא דספק בעי' דכא איפשטא אינו נכנס בגדר ס"ס דאל"כ למה למהרי"ק לומר דהוי ס"ס ספק א' שמא הלכה כאותן פוסקים דמתירין בכל יבמה בע"א וא"כ משמע להדיא מדבריו דלא הוי ס"ס רק כדידן דלא ידעינן הלכה כמאן כהפוסקים הנ"ל אבל להפוסקים עצמן דסברי בהחלט דיבמה דעלמא אינה ניתרת בע"א חין כאן ס"ס ואמאי הלא גם להאוסרין עצמו יש כאן ס"ס דהו הטעם דמאן דאוסר הוא משום דסובר דהוי בעיא דלא איפשטא בש"ס דהמתירין סברו דהא דפשטו רבא ור' ששת ביבמות ד' צ"ד מ"א עיקר והנך דחיות דנאמרו שם לאו דסמכא נינהו והאוסר דהוא הרא"ש ז"ל סובר דדחיות חזקות הן וא"כ הוי בעי דלא איפשטא וכמבואר כ"ז להדיא בדברי הרא"ש ז"ל שם ביבמות וא"כ לפ"ז להרא"ש ז"ל עצמו הוי ספק כיון דהוי בעי' דכא אפשטא וא"כ במומר הוי ס"ס א"ו מדלא חשבו מהרי"ק ז"ל לס"ס להאוסרין בע"א ביבמה ש"מ דספק בעי' דלא אפשטא אינו נכנס בגדר ס"ס לצרף ומיהו כל דברי איירי לפי מה שהבין הרב הו"ל לדברי מהרי"ק אבל באמת מהרי"ק לא אמרה מטעם ס"ס כלל רק מטעם דרוב הפוסקים מתירין בו ביבמה והרי האוסר הוא יחיד בדבר ועיין באה"ע סי' קנ"ד ובב"ש שם ס"ק ב' ואף אם המנהג כהאוסר מ"מ במומר דג"כ רוב הפוסקים מתירין אף אם עומד בלא חליצה אף דאין ראי' לפסוק כמותם מ"מ בע"א ביבם מומר דאיכא תרי רובא דמתירין מצרפינן להתיר כל זה בב"י סי' קנ"ז ע"ש א"כ לפ"ז אין מכאן ראי' כלל למה שרוצה הרב הנ"ל שהוכיח מכאן דאף באיתחזק איסור מקלינן בס"ס דאין זה מטעם ס"ס ככל דלענין ס"ס לא נצרך המהרי"ק לומר דבזה יש רוב הפוסקים ובזה יש רוב הפוסקים דאף חם אין רוב הוי סוס רק דעיקר דבריו הם לומר שאין זה נגד המנהג אם נהנו כמאן דאוסר בע"א ביבמה כיון דאיכא עוד צירוף רוב הפוסקים להקל וזה פשוט וברור למעיין שם בב"י באה"ע ואדרבא יש מכאן ראי' לסתור מדלא אידכר בדברי מהרי"ק דיש כאן ס"ס ש"מ דלא מהני ס"ס באתחזיק איסור וכן מתשובת מהר"מ לובלין סי' ל"ו שהביא הרב הנ"ל ג"כ הוא ראי' לסתור דמוכח דסובר דלא מהני ס"ס באיתחזק איסורא דהא מבואר בהדי' בדברי התשובה דלא התיר כלל וכלל מטעם ס"ס רק מטעם תרי רובא כנ"ל וז"ל שם וא"כ בנד"ד נמי שיך לומר האי שריותא דכתב שם מהרי"ק להתיר משום דאיכא תרי רובא להתיר האשה חדא הוא הרמב"ם ורב אלפס ור"מ מקוצי דמתירין עד א' ביבמה נגד רבינו אשר ואידך כל הני רברבתא דלעיל דשרו בלא חליצה עכ"ל הרי כך בהדי' כמ"ש ומאוד אני תמה על הרב מפשעווארסק אם הוא פי' לדברי מהרי"ק ומהר"מ לובלין מטעם ס"ס איך לא נתקשה הא דכתבו צד א' של הספק דוקא משום המתירין נגד הרא"ש והכא לשיטת הרב הנ"ל דבעי' דלא איפשטא נכנס בגדר ספק לצרפו לס"ס גס להרא"ש עצמו מידי ספיקא לא נפקא והוי במומר ס"ס וכמ"ש ועוד אני תמה על הרב הנ"ל אף אם יהבינן לי' דהוי ס"ס ומהני ס"ס אף באיתחזיק איסור מ"מ מאי מהני בנד"ד דהא ליכא ס"ס כלל דהא ליכא רק סי' אמצעי בגוף דאצבעים ארוכים לא הוי סי' כלל וכמ"ש הרב הנ"ל בעצמו בראש דבריו דיש סי' א' שאין מובהק בגוף וא"כ אין כאן שני אמצעים כלל בגוף ואי משום דיש ב' אמצעים בכליו כמ"ש הרב הנ"ל בראש דבריו מ"מ מה בכך דאף אם נימא דהוי כמובהק מ"מ הא חיישינן לשאלה רק דכזה צריך צירוף דברי הח"צ דמובהק בכליו מהני בהדי סי' אמצעי שבגוף מכח דהוי שאלה דיחיד והרב הנ"ל כתב לדברי הח"צ להיתר בפ"ע ובאמת אין זה בלא זה כלום דגם דברי הח"צ לבדן חינם שייכים כלום בנד"ד כמה שכא נזכר בדברי הרב הנ"ל מהא דהי' לאשה טב"ע בכליו כלל רק ב' אמצעים וא"כ אף אם כא ניחוש לשאלה מ"מ לא עדיפי כליו מהגוף דלא מהני סי' אמצעי רק דלזה צריך צירוף הפוסקים דמצרפי למובהק וזה פשוט וא"כ כיון דאין היתר זה דס"מ כלום רק בצירוף דברי הפוסקים הנ"ל ודברי הח"צ א"כ יש כאן ס"ס להחמיר חדא שמא לא קיי"ל כהח"צ ואף לשאלה דיחיד חיישינן ואת"ל דקיי"ל כהח"צ מ"מ דלמא לא קיי"ל כהני פוסקים דסברי אמצעים מצטרפי וא"כ לא הוי מובהק בכליו כלל: ועוד קשה על דברי הרב הנ"ל דבדברי הרב תרווייהו הפוסקים הנ"ל והח"צ הנ"ל תשובה והלכתא ננהו דלא תירץ הרב הנ"ל כלל מה דקשה על הפוסקים הנ"ל דסברו אמצעים מצטרפין מסוגיא דחולין ואף לא תי' כלום מה דקשה על הח"צ מהגמ' דיבמות וב"מ וסמך על שניהן כאחד לדינא ולענ"ד הרב הנ"ל במחכ"ת בנה ביתו בלי יסוד ומ"מ נראה להתיר בנד"ד מהני טעמים דכתבתי מכח הטב"ע של האשה בהבגדים וסימן אמצעי שבגוף סוף דבר בהא נחתי ובהא סלקי דאם יתברר להב"ד שבעיר שהעדים שמה שהסימן בערגיג בהציפרנים הוא באופן שיש בו שינוי מרוב בני אדם והוי סי' אמצעי עכ"פ מצורף להטב"ע שהי' להאשה בהבגדים מסכים אני בהתירא דהאי איתתא עם הגדולים חכמי לב ני' שקדמוני והנני סניף בהם להתיר מכח כל הני מילי מעליותא שכתבתי בעז"ה יום א' לסדר וישב יעקב ט"ו כסליו טב למתב טן דו לפ"ק תשמע קול נשואין בביתה לפ"ק: שאלה סד אליו פי קראתי הכרתי והפלתי אומר לחכמה אחותי הוא ניהו כבוד אהו' הרב הגאון החריף המפורסם לשבח ולתפארת צמרת בן אדרת גולת הכותרת כל רז מאתו לא נעדרה אור ישראל וקדושו ע"ה פ"ה כש"ת מוה' משה טייטלבוים האב"ד ור"מ ד"ק שינאווע אור תורתו לעולם יזרח: אחדר"ש עת לחננה עבור נפש עגומה היא אשה א אלקע מכפר ואלי' שנשארה עגונה מבעל נעורי' ובכה תבכה במר נפשה להתיר הכבלי עיגון שלה היותה רכה בשנים וזרע אין להם לכן אמרתי אל מי מקדושים אפנה אם לא אל פמכ"ת הרמה ממנו יתד וממנו פנה אי לזאת אליו אשא נפשי בשאלתי: מעשה שהי' כך הי' בחודש מרחשון העבר הלכו כמה אנשים מאנשי קהלתינו עם שני גאלעריס לווארשי ובתוכם הי' גם בעל האשה הנ"ל שמו ר' איציק מוואלי' וסמוך ל"ק קרעשוב עמדו הספינות לצורך לינה והאגיילעריס עמדו לא רחוקים זה מזה ונסר הי' מונח עליהם כדי לילך מזה אל זה והלך ר' איציק הנ"ל עם איש אחד עמו מגאליר אחד אל השני כי שם בשלו בישולם לסעודת לילה ובהיותם שם על הגאליר השני אחר שנתבשל תבשילם ורצו לחזור להגאליר השני עמד רוח סערה מאוד עד שנחרדו כל האנשים שבספינות ולקח ר' איצק הנ"ל תבשילם וגם האחר שהי' עמו שמו יעקב שמעון והלך ר' יעקב שמעון ראשונה ור' איציק אחריו ובא ר' יעקב שמעון בחזרה על הגאלר ור' איציק לא בא ומגודל החרדה מרוח סערה לא הרגיש ר' יעקב שמעון ולא השגיח אם בא גם ר' איציק ותיכף אחר ביאת ר' יעקב שמעון נח הרוח מסערתו ושאלו האנשים שהיו בספינה היכן איצק והשיב ר' יעקב שמעון הלא הולך אחרי עם הקדירה ותבשיל שלו יכול להיות שחזר להגאליר השני ולא הרגשתי בו מחמת הרוח שהי' סוער מאוד ובקשו תיכף ולא מצא אותו והלכו תיכף עם טשולניס לחפש אחריו כי הלבנה היתה מאירה מאוד אחר שנח הרוח ונתפזרו העבים ולא מצאו דבר אפילו הכובע שלו וביום שלאחריו הרבו לחפש ונתעכבו יום שלם עם הספינות וחפשו ולא מצאו והודיעו האנשים שבספינה הדבר המאורע הנ"ל לפ"ק ויוסיפו קרובי אשתו לחפש אחריו והי' להם הוצאות מרובים ולא הועילו כלום ולא מצאו אותו ונשתקע הדבר מחמת קרישת הנהרות וכמה אנשים אמה שיכול להיות שהרוח סערה נשאו לאיזה מקום ביבשה ועתה זה שני שבועו' נמצא איש א' סמוך ל"ק אוליינוב על החול סמוך לנהר סאן ושלחו הב"ד מק"ק הנ"ל שליח מיוחד לפ"ק שיבאו האנשים המכירים אותו וגם אשתו תבא ונסע מכאו שני אנשים והכירו אותו הטיב היינו ה"ה מו' בנימין מלמד שר' איצק הנ"ל הי' אצלו ריש דוכנא מילדותו עד הנישואין שלו היינו משך חמשה שנים רצופים והשני שמו ר' הירש שהי' עם ר' איצק הנ"ל בצוותא חדא ריש דוכנא אצל המלמד הנ"ל ור' הירש הי' ג"כ בספינה עמו בעת שאירע המעשה הנ"ל והעידו העדים בפני ב"ד הצדק ד"ק אוליינוב על הסימני' שהיו בו דהיינו שאזנו אחרת הי' גדולה כראוי ואזנו אחת הי' קטנה עד שבבחרותו היו הנערים קורין אותו בשם כינוי קעלברין אוער ואחר שראו אותו הכירוהו בט"ע היטב כי הי' פרצוף פנים שלו שלם ולא נפחת ולא נחסר כלום וגם אשתו אמרה הסימני' שבגופו הנ"ל וגם אמרו סימני' שבבגדיו היינו הקאפטין שעליו הי' של אנגין צבע גרין עם שני שטראצקלוך