השיב משה אבן העזר סא

הלא יש לו סי' בהגט שהי' קשור בכיס ולע"ד סימני' דאורייתא קיימינן מאי תאמר שמא האחר ששאל הכיס הי' לו נ"כ גט כזה וקשר בו הלא לא חיישינן בשום סימן לדילמא איתרמי גט בסי' כזה ואף לאינו מובהק לא חיישינן דהא למ"ד סימני' דאורייתא קיימינן ואם באנו לחוש לשאלה דכיס ע"מ לקשירה דגט בו כמו זה הגט שנאבד לא חיישינן והוא קושיא עצומה מאוד לענ"ד ומלבד הדברים שברורים מצד עצמן יש ג"כ ראי' לזה מתוס' בב"מ ד' ך' ע"ב ד"ה מצא בחפיסה שאחר שתירצו שם דאיירי שנותן בדלוסקמא סי' כתבו ולא חיישינן לשאלה כו' דהכי תיקן רבנן עי"ש משמע דמעיקרא לא הוי קשי' להו דניחוש לשאלה משום דהוי מפרשין דהחפיסה והדלוסקמא הן סימן להשטר וא"כ יש סימן בהשטר עצמו ולק"מ רק לבתר דכתבו התוס' דדלוסקמא לא הוי סי' להשטר רק דאיירי שנותן סי' בהדלוסקמא קשי' להו שפיר דניחוש לשאלה וזה ברור וא"כ קשה טובא מה הקשה הש"ס למאן דחייש לשאלה מכיס וארנקי ואף אם לא נימא כהתירוצים הנ"ל של תוס' מ"מ קשה מנ"ל לגמרא להקשות דלמא הכא איירי שזה גופא הסי' שאומר שהי' קשור בכיס ונראה לתרץ דהא בהא תניא דאם נימא דחיישינן לשאלה א"כ הכיס לא הוי סי' להגט דהא לכאורה קשה טובא דהא ודאי מסתבר דכמו דיש לחוש שהשאיל זה הנותן הסי' בהאוכף את האוכף לאיש אחר וממנו נאבד האוכף עם החמור ה"נ יש לחוש דלא היה האוכף שלו מעולם רק דבעל האוכף השאיל באיזה פעם האוכף הנ"ל לו ולכך מכיר בהסי' דמ"ש חשש שאלה זו שמא השאיל לאחר מחשש שאלה זו שמא אחר השאיל לו וא"ל דזה הוי שאילה דיחיד לחוש שמא השאיל כזה הנותן הסי' משא"כ שמא השאיל הוא לאחר הוי שאילה דרבים שמא השאיל לאיזה אדם דזה אינו דלא הוי שאילה דיחיד כלל רק בחשש שקרה איזה מקרה לשניהן שאין כונת השואל והמשאיל תלוי בהן דהיינו שיש להם סי' א' שוה או גטין שוים או שמותיהן שוים כמו שמבואר בתשובות ח"צ סי' קל"ד הנ"ל ע"ש משא"כ במכוין להשאיל לאיזה אדם וזה פשוט וברור ועוד דמ"ש משאיל משואל דבחשש שמא השאיל הוא א"כ הוי חשש שאילה דיחיד מצד המשאיל רק דמצד השואל הוי שאילה דרבים והחשש שאלה שכתבתי אף דהוי שאילה דיחיד מצד השואל מ"מ לעומת זה הוי שאילה דרבים שמא שאל מאיזה אדם וזה ברור וראיה ברורה לזה מהתוס' בב"ב פ' ג"פ ד' קע"ב ע"ב ד"ה לנפילה לא חיישינן ע"ש וא"כ לפ"ז דיש לחוש כנ"ל א"כ האוכף עצמו לא נהדר ולמה הקשה הגמ' דוקא על חמור בסימני אוכף וכן כל אבידה אף שמלה לא נהדר בסימני' וכאן לא שייך התירוץ שכתבתי לעיל לענין חששה דמכירה דלא חיישינן ליה מכח חזקת מרי' קמא דלחשש הנ"ל אין כאן חזקת מרי' קמא דלא ידעינן חזקת מריה קמא מאן ניהו ונראה ליישב דלק"מ דאיך ניחוש אי ניחוש שמא שאל זה הנותן הסי' והחזירו ואח"כ נאבד מן המשאיל כהא ודאי דלא חיישינן דהוי חשש למפרע ואין אנו חוששין רק על נפילה זו שמא ע"י שאלה היתה ונהירנא שראיתי סברא זו באיזה דיבור תוס' או באיזה פוסק ומה אעשה שעונותי גרמו שנעלם ממני כעת מקומו אבל הדבר ברור ומוכרח מחמת קושיא זו. ועי"ל דאם הוא לא אבד מנין יודע שנאבד שיתן זה הסי' וכולי האי לא חיישינן ששמע שנאבד זה האוכף. ועדיין קשה באמת ניחוש שנאבד ממנו ע"י שאלה ואינו שלו וא"כ הוי החשש ג"כ על נפילה זו דשמא הנפילה זו היתה ע"י שאלה וגם יודע שנאבד דהא נאבד ממנו מיהו הא ודאי כא קשה דהא יש להבין דאמר שם בב"מ ד' כ"ח ע"א עדי אריגה ועדי נפילה תנתן לעדי נפילה ולא מחל' כלל בין דברים שעשוין להשאיל ולהשכיר או לא ועוד דהא עדי אריגה אתמר וא"כ במלבוש איירי ודרכו להשאיל כמו שמבואר בב"מ וביבמות כליו דחיישינן לשאל' ועיין ביבמות שם ק"כ ע"ב ברש"י ד"ה מנחשי דבגדים דרכן להשאיל ע"ש והדין הנ"ל דעדי אריגה הוא בח"מ סי' רס"ז סעיף י"א בפשיטות וז"ל מצא שמלה וכיוצא בה וזה מביא עדים ע"י אריגה שארגוה לו וזה מביא עדי נפילה ינתן למי שהביא עדי נפילה עכ"ל וקשה דמה"ת יהי' זה שהביא עדי נפילה עדיף מאלו היתה עדיין בידו ולא נאיד כלל דאינו נאמן לטעון לקוח הוא בידי לנגד זה שיש לו עדים שמעיקרא היתה שלו היכא דלית ליה מגו דהחזרתי אם הוא מדברים שעשוין להשאיל ולהשכיר אף אם הראשון הוא עשוי למכור ג"כ כמבואר בב"ב ובב"מ ס"פ המקבל ובחו"מ סי' קל"ג ושנ"ז ובש"כ שם סי' קל"ג ס"ק י"ג ובסי' ע"ב סעיף י"ח וא"כ אמאי תינתן לעדי נפילה דהא בכאן לית ליה מיגו דהא הוא ביד המוצאו ולכאורה הוא קושיא עצומה מאוד והנה אף אם נדחוק לומר דמיירי שזה שיש לו עדי אריגה טוען ממני נפל ומכחיש לעדים מלבד שהוא דוחק גדול אף אם נדחוק לומר כן מ"ע הקושיא במקומו דהא נאמן לומר נגנב ממני אף ז לא יצא לו שם גניבה בעיר במיגו שהי' אומר השאלתים כך וכמבואר שם בש"כ חו"מ סי' קל"ג ס"ק י"ג וא"כ ה"ה דנאמן לומר מכח המיגו הנ"ל ממני כפל ואתה מצאת אף אם הוא בידו וא"כ לפ"ז אף אם אומר ממני נפל להימניה והא דראו עדים שנפל ממנו היינו שמצאו זה ואבדו אח"כ דהא כן הוי אמרי' אם היה בידו ומה בכך שראו עדים שנפל ממנו ולומר שהוא אומר על אותו זמן שאומרים העדים זה הוא דוחק גדול אשר לא ניתן לכתוב דאטו בשופטני עסקינן להכחיש עדים כדי להפסיד ועוד דאם מכחיש עדים להדיא מאי למימרא פשיטא דעדים נאמנים בכל מקום ופשיטא דאין דברי הגמ' והש"ע סובלים פירוש זה כבל וא"ל דאיירי דאין רגילים זה אצל זה עיין בסי' ע"ב סעיף י"ט דהא הגמ' לא מחלק כלל וחילוק זה לא נזכר בש"ס בשום מקום ולא הו"ל להגמ' למסתם אלא לפרש ומיהו לדעת הרמב"ם הנזכר שם בסעיף הנ"ל ל"ק קושיא זו אבל להרי"ף ור"ת הנזכרים שם קשה אבל כד מעיינינן לק"מ דבאמת כשיתבע זה שיש לו עדי אריגה לעדי נפילה ודאי יצטרך להביא ראיה ועדים שלקחו אף דזה המוצא מה לו לדבר זה הלא ראוי לו להחזיר לה אובדה והמשאיל יתבע להשואל הלא האמין לו ששאל לו ויהיה לו כאלו נאבד ומה לו להמוצא אבידה להיות דיין בדבר הזה הוא יחזור להאובדה ונדמה כאלו לא נאבד ואם ימצא זה שנפל ממנו עדים שלקחו או שלא יתבע אותו תיכף ויהיה לו מיגו דהחזרתי יעמוד בשלו ואם לא ימצא עדים וגם לא יהיה לו מיגו יוציא ממנו הלה בדין ויהיה כאלו לא נאבד והא דאמר בגמרא אימור זביני זבנה היינו דאי לא היה החשש הנ"ל כלל בעולם א"כ אפוכי ביה מטרתא למה לי כיון דודאי הוא של בעל עדי אריגה ובודאי יחזיר לו אבל כיון דיצוייר דזבוני זבנה והיא של האובדה יחזור להאובדה ויקוב הדין ההר ביניהם ועפ"ז מדוקד' הלשון סם בגמ' דאמר שם אימור זבוני זבנה ומאינש אחריני נפיל עכ"ל הגמ' דלשון זה תמוה דהכי הול"ל ומיניה נפל דקאי על בעל עידי נפילה וע"ק דשפת יתר הוא לגמרי דהא ודאי דמיניה נפל דהא אית ליה עדי' ולא הול"ל רק אימר זביני זבנה ותו לא ולפמ"ש א"ש דאינו מדבר בלשון נוכח שנחזיק לודאי דהוא זבנה דהא זה אינו לפי הדין רק מדבר בלשון נסתר כמדבר לעלמא דהיינו לומר כיון שיכול להיות שיפול מאיש אחר שלא היה שלו בעת האריגה לכך מהדרינן שפיר להאובדה וזה ברור ונכון מאוד הן מצד הסברא והן מצד פירוש דברי הגמ' הנ"ל וא"כ לפ"ז כ"ש בכל אבידה דיהיב סימנא יחזור דמאי נאמר ניחוש לשאלה מה בכך אם המשאיל האמינו מה לו להמוצאו לדבר הזה המשאיל יתבע ממנו וזה ברור מאוד וא"כ זהו א"ש באבידה אבל בענין איסו' שפיר שיש לחוש כה"ג וא"כ לפ"ז בגט בשלמא אם יש לו סי' בגופו של גט אין לחוש כלל דלשאלה אין לחוש דכי גט בר תשמיש הוא שישאילנו אבל כיון שהסי' של גט הוא שהיה קשור בכיס אם נימא דחיישינן לשאלה א"כ לא הוי סי' כלל דשפיר יש לחוש כנ"ל דמה לי אם נימא דהוא אבד הגט לבד וגם השאיל כיסו לאחר ואותו האחר קשר בו הגט כזה ואבדו ג"כ או אם נימא דהוא אבד הגט שלו לבדו ואחר שאל לו כיס כזה והיה קשור בו גט כזה ואבדו ולכך יודע מהסימן שראהו ויודע שנאבד כן דהא ממנו נפל ואנן חשדינן להשליח דמשקר כמו שמבואר בתוס' דהיכא דלית ליה מיגו אינו נאמן וכמ"ש הפוסקים והיכא דלא נאבד כלל והוא בידו דוודאי לא חיישינן למידי דמה"ת לחוש לאבידה משא"כ בנאבד ונמצא שפיר יש לחוש לשאלה הנ"ל והשליח אינו נאמן היכא דלית ליה מיגו ועיין בב"ש כו' באה"ע סי' י"ז ס"ק ס"ח ע"ש וע"כ מוכרח דפירוש רש"י בגיטין דף כ"ז ע"ב ד"ה מעולם לא חתמנו כו' כגון דקאמרי עדים ואותו חתמנו לאיש זה התובעו דאל"ה חשדינן להשליח שמשקר במזיד ולא כפי' התוס' שם בד"ה מעולם לא חתמנו ודוק א"כ זכינו דהקושיא הנ"ל מיושבת בטוב טעם בס"ד דאף שהכיס הוא גופא הו' סי' להגט מ"מ שפיר יש לחוש לשאלה וא"כ לפ"ז נחזור לענינינו להוכיח דהעיקר כמ"ש וגם ליישב הקושיא שנופל על דברי מכיס וארנקי דהנה יש להקשות טובא בסוגיות הנ"ל ביבמות ובב"מ. א'. דהא ביבמות ד' ק"ך ע"א פריך מברייתא הנ"ל דכיס וארנקי על המשנה והקשו התוס' שם מה פריך נימא דהכא בבריית' איירי שיש לו טב"ע בכיס והארנקי ומתרצים ב' תירוצים א' כגון דאיכא עדים שאבדו ועל תירץ זה של התוס' קשה מנ"ל להקשות דילמא לא מיירי דאיכא עדים שאבדו וע"ק אמאי ביבמות פשיטא ליה דאיירי באיכא עדים שאבדו ובב"מ פשיטא ליה דאיירי בליכא עדים ואית ליה מיגו ומ"ש התוס' בב"מ וה"נ מצי למדחי כו' ע"ש תיוהא קא חזינא הכא דביבמות יש בו שקלא וטרי' רבה ושקיל וטרו בה אביי ורבא והכא בב"מ דחינן כלאחר יד ולא נזכר כלל כאלו היא פשיטות גמור ותירץ השני מתרצין שם התוס' במצא אחר ומחזירו ע"י סי' זה ולהכי נקט כיס וארנקי עכ"ל ופירש זקני מהרש"א ז"ל שם דה"פ דאל"כ למה נקט כיס וארנקי דמה לי שיש לו טב"ע בכיס וארנקי או שיש לו טב"ע בגט גופיה ע"ש וא"כ לפ"ז קשה הכא בב"מ דהו"ל להוכיח מכאן דסימנים דאו' דא"ל דמיירי שיש לו טב"ע א"כ למה נקט כיס וארנקי כמ"ש התוס' שם הן אמת דלפי התרוץ רוץ כיס וטבעת לא מושלי אינשי י"ל דהיא גופא קמ"ל דלא חיישינן לשאלה בכיס וארנקי ולהכי נקט כיס וארנקי מ"מ קשה מקוד' דאתי להכי נפשוט מכאן ועוד קשה בסוגיא דיבמות עצמו להאי לישנא דרבא לכ"ע סימנים דרבנן איך יתפרש הברייתא אליביה ואיך לא הקשה הגמ' מינה כלל להאי לישנא ובאמת הקשו התוס' שם כן ומתרצים ג' תירוצים ע"ש ועל כולם קשה לכתחלה מאי הסבר ולבסוף מאי קסבר אם יכולים לומר כן מעיקרא לא מקשה מידי ואם אין יכולים לפרש כן א"כ קשה ללשון הנ"ל דסי' דרבנן מהברייתא ולמה לא מפרש הגמ' הברייתא הנ"ל ללשון הנ"ל כמו שפירשו התו' וא"ל דפשיטות גדול הוא ולא הוצרך הש"ס לזכרו א"כ איך מקשה הש"ס מעיקרא ושקיל וטרי עלה ולא נזכר מאלו התירוצים כלום וע"ק על הא דמשני כיס וארנקי וטבעת לא מושלי אינשי עדיין איך יתישב מצאו בין כליו דתני בברייתא ואף שרש"י ז"ל ביבמות שם ישבו מ"מ הוא דוחק גדול חדא דמנגד להחוש דבודאי דרך להשאיל טפי כלי תשמישו מלפשוט מלבוש ולהשאילן וע"ק דבמשנה תני סתמא כליו ובברייתא תני סתמא כליו. וע"ק דאיך נימא דכל כלי תשמישו אין דרך לשאלן א"כ קשה הא כיס וארנקי וטבעת ג"כ כלי תשמיש הן ולמה טרח למצוא טעמים אחרים משום דחייש לזיופא ומסמני ומנחשי ואמת דרש"י כתב כלי תשמיש ביתו בתיבתו אין דרך להשאילן בודאי כוון בהך תיבה בתיבתו ליישב זה דדוקא כלי תשמיש שמונח בתיבה אין דרך