השיב משה אבן העזר ס

וכן מקשה למ"ד סימני' דרבנן מתכריך ואגודה של שטרות דמשמע דתכריך ואגודה היינו הסי' ועיין בהרא"ש ז"ל שם אבל למ"ד סימני' דאורייתא ל"ק הך כיון דיש לו סימני' באבידה עצמה א"כ שוב אין חשש ודו"ק: או דנימא אף דאיירי בדלוסקמא רק ביהיב בי' סיממא מ"מ לק"מ די"ל דחשש שאלה הוא חשש רחוק טפי מחשש דלמא איתרמי לכך ל"ק לו למה תקנו רבנן באבידה כך ולא נצרך טעמא רבה למה לא חששו לזה די"ל כיון דחשש רחוק הוא נראה להם תיקון עולם בכך דלא ניחוש לה משא"כ בחשש דילמא איתרמי דהוא חשש יותר א"כ אם חיישינן לי' מדאורייתא ודאי בעי טעמא רבה למה תקנו רבנן באבידה דלא חיישינן לי' ויהי' איך שיהי' א' משלש אופנים הנ"ל עכ"פ מוכח דלענין טב"ע אין לחוש לשאלה דלאופן הראשון מוכח דאין לחוש לשאלה כלל להמסקנא ולאופן השני עכ"פ בטב"ע לא חיישינן לשאלה ולאופן השלישי הרי מוכח עכ"פ דחשש שאלה הוא יותר רחוק טפי מחשש דלמא איתרמי א"כ ג"כ מוכח דלחשש הנ"ל לבד לא חיישינן למ"ד סימני' דאורייתא דהוא בעל החשש הנ"ל מק"ו כמש"ל ואף למ"ד סימני' דרבנן דליכא ק"ו הנ"ל מ"מ הא לדידי' לא שמעינן כלל דסובר חשש שאלה רק אולי נלמד מהא דאמרינן למ"ד סימני' דאורייתא דחיישינן וא"כ יציבא בארעא כו' ואף דהב"ש כתב דלמ"ד הנ"ל חיישינן טפי ואף בהני דלא מושלי אין דבריו נראין דמנין לנו לחדש חומרא מדעתינו וגם הוא בעצמו לא ס"ל כך להלכה ע"ש בסוף דבריו בסי' י"ז ס"ק ס"ט ע"ש וגם בסמוך יתבאר בראיות דאף למ"ד סימני' דרבנן לא חייש לשאלה בטב"ע ונחזור לענינינו דהגמ' לא אמרה לחשש הנ"ל לשאלה רק לענין סי' בכלים דתנן במתני' אבל לא לענין טב"ע ועפ"ז מיושב ג"כ קושית מהר"ל מפראג הנ"ל דלמ"ד סי דרבנן הו"ל למנקט רבותא טפי בהמשנה דאף ט"ע שהיא מדאורייתא לא מהני בכליו משום חשש שאלה ולמ"ש א"ש דבאמת טב"ע מהני ומהני כנ"ל ולענ"ד הוא ראי' ברורה פסוקה וחלוטה שאין עלי' תשובה לההולכים בזה השער לה' בחוט מתון ומסיק ובדרך עץ החיים ולא בלהט החרב המתהפכת בחריפות של הבל בדרכים רחוקים ממרכז האמת ועושה מהטפל עיקר לדינא ומובטח אני בחסד עליון ב"ה שכל חכמי לב וברי לבב הלומדים לש"ש ולא לקנטר יודו לדברי: ואין להקשות לפ"ז מאי פריך ביבמות ד' ק"ך ע"ב אי חיישינן לשאלה חמור בסימני אוכף היכי מהדרינן הא לפמ"ש הוי מצי לתרץ ג"כ אימא בעידי אוכף כמו דמשני הגמ' לעיל מיני' שם בב"מ למ"ד סימני' דרבנן דבשלמא אי הוי אמרינן דאף בט"ע חיישינן לשאלה א"כ לא הוי מצי לשכוי כך דמאי מהני עידי אוכף סוף סוף יש לחוש לשאלה אבל לפמ"ש קשה ונ"ל דלק"מ ואדרבא מכאן ג"כ ראי' למ"ש דאל"כ קשה למה הקשה הש"ס חמור בסימני אוכף היכי מהדרינן הלא הו"ל להקשות קושי' חזקה טפי אף בעידי אוכף לא נהדר א"ו דבעידי אוכף באמת ל"ק וכמ"ש רק מסימני אוכף מקשה שפיר וליכא לשנוי' אימא בעידי אוכף כמו דמשני לעיל מיני' למ"ד סימני' דרבנן וכמו שאבאר דהא לעיל מיני' כי מקשה הש"ס למ"ד סימני' דרבנן וז"ל ת"ש חמור בסימני אוכף פי' רש"י וז"ל ת"ש דאוקמינן לעיל חמור לסימני אוכף אתא עכ"ל א"כ הרי דרש"י פי' דהקושיא היא ממימרא דרבא שם ע"א רק דהתו' כתבו וז"ל ת"ש חמור בסימני אוכף ברייתא היא עכ"ל והנה התוס' לא ניחא להו בפירוש רש"י נראה דהיינו משום דאזלי לשיטתם לעיל ע"א בד"ה בעידי אוכף שכתבו וז"ל פי' אי סימני' לאו דאורייתא עכ"ל והיינו משום דקשי' להו להתוס' על מימרא דרבא דנקט תרווייהו לפרושי חמור דקרא וז"ל אבל חמור בעידי אוכף וסימנין דאוכף אימא לא כתב רחמנא חמור דאפילו בסימני אוכף ע"ש וקשי' להו תרווייהו למה הלא אם מפרש דאף בסימני אוכף מהדרינן א"כ כ"ש דבעידי אוכף וא"כ למה נקט כלל עידי אוכף וא"ל דנקט עידי אוכף משום הה"א דהיינו דאי לא כתב רחמנא חמור ה"א דאפילו בעידי אוכף לא והשתא דכתב רחמנא חמור אף בסימני אוכף מהדרינן וכ"ש בעידי אוכף וקצת מדוייק לפ"ז הלשון וק"ל דהא בהוי אמינא נקט תרוויהו ובסוף דבריו נקט רק בסימני אוכף מ"מ קשה להתוס' מאי נ"מ בהה"א ולא הו"ל למנקט רק סימני אוכף לכך פירשו התוס' דהיינו משום דרבא מסופק אי סימני' דאורייתא או דרבנן לכך נקט לפרושי חמור דקרא לכ"ע דהיינו אי סימני' דאורייתא מפרשינן בסימני אוכף ואי סימני' דרבנן מפרשינן בעידי אוכף והא דנקט בסוף דבריו רק בסימני אוכף היינו משום דסמך אריש דבריו דנקט תרווייהו וא"צ לכפול גם בסוף וחדא מינייהו נקט בסוף וגם משום דרבא נוטה יותר לדעת הסובר סימני' דאורייתא כמבואר מדבריו ך"ז ע"ב וכ"ח ע"א בב"מ שם ועיין בהרא"ש ז"ל שם: וזה ברור בדעת התוס' וא"כ התוס' לשיטתם לא מצי לפרושי דמקשה למ"ד סימני' דרבנן ממימרא דרבא דהא מדברי רבא עצמו מוכח דלמאן דאמר סימני' דרבנן מפרשינן לחמור דקרא בעידי אוכף דאל"כ למה נקט רבא עידי אוכף כלל א"ו דלמ"ד הנ"ל נקט כמו שפירשו שם ע"א וא"כ מאי מקשה הש"ס לכך פירשו התוס' דברייתא הוא ומיכה קא פריך ומשני אימא בעידי אוכף אבל רש"י דפירש דהקושיא ממימרא דרבא ודאי דרש"י מפרש לעיל בדברי רבא כמ"ש דמפרש לחמור דקרא בסימני אוכף ולא נקט עידי אוכף רק לפי רבותא דה"א כמ"ש ומשני אימא בעידי אוכף דהיינו מ"ד סימני' דרבנן מפרש לחמור דקרא אף בעידי אוכף ורבא דנקט סימני דאוכף היינו משום דהוא סובר לעיקר סימני' דאורייתא כמו דמוכח לקמן בש"ס במימרא דרבא וזה ברור נכון מאוד בדעת רש"י ותוס' הנ"ל לכל חד כדאית לי': אבל הקושיא השנית דמקשה אי חיישינן לשאלה חמור בסימני אוכף היכי מהדרינן ודאי דאף התוס' מודים כאן דהקושיא ממימרא דרבא דנקט לעיל לפרושי חמור דקרא בסימני אוכף ולמאן אי למ"ד סימני' דרבנן הא איהו דמפרש לחמור בעידי אוכף א"ו דלמ"ד סימני' דאורייתא נקטינן וא"כ קשה הא למ"ד הנ"ל חיישינן לשאלה בסימנים וליכא לשנויי אימא בעידי אוכף דהא רבא אמר לתרווייהו ומדוייק לפירוש התוס' דלעיל מקשה בלשון ת"ש משום דהוא מברייתא וכאן לא מקשה בלשון ת"ש משום דהוא ממימרא דרבא ומקשה ואי חיישינן לשאלה חמור בסימני אוכף היכי הדרינן דלמ"ד סימני דאורייתא ודאי מהדרינן בסימני אוכף דאל"כ למאן אמרה רבא וזה ברור ונכון ולכך לא קא מקשה רק מסימני אוכף אבל מעידי אוכף ל"ק וכמ"ש ולפ"ז א"ש דביבמות שם דפריך שם ג"כ ואי חיישינן לשאלה חמור בסימני אוכף היכי מהדרינן ופירש"י שם דקי"ל באלו מציאות כו' והיינו מימרא דרבא הנ"ל והתוס' לא כתבו שם כלום דברייתא היא ואמאי לא כתבו שם כמו כאן א"ו כמ"ש דכיון דהקושיא הוא לע"ד סימני' דאורייתא א"ש הקושיא ממימרא דרבא ואף דיש נדחות ראי' זו ולומר דמש"ז לא כתבו התוס' שם כלום דודאי שם הקושיא שפיר מגוף הקרא דחמור למאי אתא דאף אם נימא בעידי אוכף קשה מ"מ עכ"פ מוכח דגם התוס' סברו דהקושיא הנ"ל ממימרא דרבא דהא רק איהו דדריש לחמור דקרא כן כולי הברייתא וא"כ ממילא דא"ש מ"ש והדברים ברורין בס"ד ועפ"ז מיושב ג"כ קושיות הנודע ביהודא והב"ש שהביא הרב מפשעווארסק על הפוסקים דסברו דאף מאן דסובר סימני' דרבנן חייש לשאלה דא"כ איך משני לדידי' אימא בעידי אוכף הא מ"מ חיישינן לשאלה כיון דלא ידע אכתי משינויא אוכפא לא משאלי אינשי וגם מה דמקשה חמור בסימני' אוכף היכי מהדרינן משמע דלא פריך רק למ"ד סימני' דאורייתא והלא אף למ"ד סימני' דרבנן קשה ולפמ"ש לק"מ דלמ"ד הנ"ל דמוקים בעידי אוכף ליכא כלל חשש שאלה אף למ"ד סימנים דרבנן דחשש הנ"ל גרע מחשש דלמא איתרמי כמו שהוכחתי ומיהו לפ"ז ליכא נ"מ כלל למ"ד סימני' דרבנן אי חייש לשאלה או לאו וק"ל וא"כ לפ"ז יש הוכחה ג"כ דלמ"ד סימני' דרבנן ג"כ לא חיישינן לשאלה בט"ע דאל"כ תקשה למ"ד הנ"ל קושית מהר"ל וקושית הב"ש והנ"ב: ועדיין קשה ע"ז לכאורה א"כ מה פריך מכיס וארנקי נימא דשם איירי דמכירו לכיס וארנקי בטב"ע ולכך לא חיישינן לשאלה ובפרט דהתוס' בב"מ ד' ך"ז ע"ב ד"ה וניחוש לשאלה פירשו כן לתרץ קושיתם למה לא הוכיח מכאן דסימני' דאורייתא ע"ז אני אומר דלא מיבעי' דל"ק מכאן לדידי אלא אדרבא אף סיוע מסתייע מכאן שיש בו ממש דהנה בפשוט אין מכאן התחלת קושיא לדידי דהא בלא"ה לפי מ"ש התוס' דמיירי שהוא בעצמו מצאו לא קשה מידי קושית הגמ' ניחוש לשאלה די"ל שפיר שיודע בעצמו שלא השאילו ונאמן במיגו וכמ"ש זקני הגאון מהרש"א ז"ל בב"מ ומש"ז כתבו התוס' שם בב"מ ד"ה מצא גט מקושר בכיס כו' וז"ל יחזור המוצא לשליח עכ"ל וע"ש בדברי תוס' הנ"ל ובדברי זקני מהרש"א ז"ל א"ו צ"ל דאף דלמ"ד סימני' דרבנן מוקמינן כך מ"מ למ"ד סימנים דאורייתא א"צ לזה לומר דהוא בעצמו מצא ונאמן במיגו רק דאיירי למ"ד הנ"ל שאחר מצאו ומחזיר לו ע"י סימן דבכה"ג דלית לי' מינו אין נאמן על טב"ע כמו שמבואר שם בדברי התוס' וכמ"ש זקני הגאון מהרש"א ז"ל שם כן ע"ש ופירוש לפירושו דהאמת משרי דכיס וטבעת וארנקי לא מושלי אינשי ואין צורך לאוקים כמו דמוקים למ"ד סימני' דרבנן וא"כ לפ"ז ממילא דגם לדידי לק"מ דהא התוס' בעצמם כתבו דלמ"ד סימני' דאורייתא לא מוקים בטב"ע רק בסימני' ומכח זה נצמח קושית הש"ס וסתמא בסימני' אמצעים מיירי כדמוכח בכל הסוגיות דיבמות וב"מ הנ"ל דלא אישתמיט לשנויי בחד דוכתא דאיירי בס"מ וא"כ למה לו לדוחק הזה אליבא דמ"ד סימני' דאורייתא וזה ברור ופשוט ונכון מאוד: ועוד י"ל דכמו שכתב הח"צ דאף דלשאלה דיחיד לא חיישינן מ"מ בגט מסתבר לומר דחיישינן כיון דאפשר לכתוב אחר חיישינן אף לחשש רחוק א"כ י"ל לדידי דאף דאין לחוש לחשש שאלה לחוד בלא החשש דדילמא איתרמי מ"מ בהגט דאפשר לכתוב אחר מסתבר כחוש אף לחשש שאלה לחוד ומיהו אין צורך לזה דהא אין כאן התחלת קושיא לדידי כמ"ש ומבואר מאוד למעיין דהא אף בלא מ"ש צ"ל כן דלמ"ד סימני' דאורייתא לא מוקים בטב"ע ואין אני צריך להוסיף כלל בשום תירוץ ומיהו אבאר בעזה"י דמשום הקושיא שנופל על דברי דילמא איירי שיש לו טב"ע ואז ליכא חשש שאלה א"צ כלל לדברי התוס' ומהרש"א הנ"ל דלמ"ד דאורייתא א"צ לאוקים כך דבל"ז הקושיא הנ"ל לק"מ ועוד כמה קושיות חזקות ובצורות יתישבו לדידי בס"ד ומקודם שנרד לבאר זה אפרט מה דקשה לי קושיא עצומה על קושית הגמ' ביבמות וב"מ דמקשה היכי מהדרינן בכיס וטבעת וארנקי ניחוש לשאלה מאי מקשה הלא זה ודאי דחשש שאלה לא שייך רק באם אין סי' בגט רק בכלי וע"י הכלי מחזירין להגט משא"כ כשיש סי' בהגט ודאי מחזירין למ"ד סימנים דאורייתא ולא חיישינן דילמא אתרמי גט אחר בסי' כזה וזה ברור וחשש שאלה ליכא וזה פשוט וא"כ לפמ"ש התוס' שם ביבמות ד' ק"כ ע"ב ד"ה מצאו קשור בכיס דהכיס הוא סי' להגט ולהכי נקט כיס וארנקי ועיין בדברי זקני מהרש"א ז"ל שם ביבמות בדבור התוס' הנ"ל שפירש לדברי התוס' הנ"ל דאל"כ למה נקט כיס וארנקי דמה לי שיש לו טב"ע בכיס וארנקי או שיש לו טב"ע בגט גופו ע"ש ושם בתוס' סוף ד"ה אמר רבא כתבו דכיס וארנקי חשיבי ס"מ ר"ל דהיא גופא ס"מ לגט שהי' קשור בכיס וארנקי וא"כ לפ"ז קשה מה בכך דחיישינן לשאילה הלא בגט יש סי' שהי' קשור בכיס ולמ"ד סימני' דאורייתא קיימינן ומה לי סי' זה או זה מאי תאמר שמא השאיל כיסו לאחר עה בכך