השיב משה אבן העזר נט

חוטין לבנים ואדומים שכיחי ובאיזה חוט שבח לידו קושר ואין דומה למ"ש באם אומר שבמקום א' מהמלבוש נקשר חוט השני משום דאין דרך לקשור בו חוט וקשירת החוט עצמו הוי סי' ולא הגוון משא"כ במכנסים שדרכן לקשור א"כ לא הוי סי' רק הגוון ואדומים ולבנים שכיחי ולא עדיף מכליו חיורי וסומקי ומיהו הא אמרה עוד סי' בהבגדים דהיינו שהי' לבוש מכנסים פארשיע כראה דזה הוי סי' אמצעי שאין דרך ליהודי ללבשן. גם כראה מדברי העד הר"ר שמואל שאמרה ג"כ איזה ס' בהלייבל א"כ יש לצרף ג"כ דעת הפוסקים דשני אמצעים הוי כמובהק ועוד דאין לך אחר טב"ע כלום וכבר כתבתי דהעיקר דאף האשה נאמנת בטב"ע וזה ברור בעיני א"כ הוי ממש דינו של מהר"נ דאם יש סי' אמצעי בגופו וטב"ע בבגדים מהני ממ"נ והא דהי' לה טב"ע בהבגדים לא ראיתי בדברי הב"ד דק"ק צעשנוב רק שראיתי שכת"ר כתב כן בתוך דברי תשובתו ועלי' דיד' קא סמכינא דודאי יודע מפי האשה שכך הוא כנ"ל: ומה שהביא כת"ר קושית הב"ח בתשובותיו על האב"א דמפרש לכליו דמתני' בחיורי וסומקי ולא חיישינן לשאלה א"כ ל"ל למתני' כליו כלל בהמשנה דכיון דכבר אשמעינן דאף סימני' גרועים שבגופו לא מהני א"כ מכ"ש כליו דבשלמא אי חיישינן לשאלה אתי לאשמעינן כלים אפילו ס"מ לא מהני דחיישינן לשאלה אבל אי לא חיישינן לשאלה קשה למה לי למתני כלים דלא מהני בהם סימני' גרועים (והנה בדרך פשוט תירצתי כמ"ש בהג"ה בתשובת הרב הנ"ל) ועוד י"ל בפשיטות טפי דהיא גופא קמ"ל דחיורי וסומקי הוי ג"כ סימני' גרועים: ועוד י"ל דבאמת לכ"ע חיישינן לשאלה ואף להאב"א וא"כ בודאי דל"ק קושית הב"ח הנ"ל וכ"ת איך מצינו לומר כך דלתירץ ואב"א ג"כ חיישינן לשאלה א"כ איך מוקי לכליו בחיורי וסומקי דמשמע אבל סי' אמצעי וכ"ש מובהק ודאי מהני ואמאי הא חיישינן לשאלה י"ל כפשוטו דה"פ דמקודם מוקי הש"ס להמשנה ע"כ דוקא בכלים עשוין להשאיל לזה אמר ואב"א דאף באין עשוין להשאיל איירי: ועי"ל באופן אחר ע"פ דרכי מעודי לפרש בכל אב"א שבש"ס כאשר אבאר דלשון אב"א מיום עמדי על דעתי קשי' לי דאם רוצה הש"ס לתרץ כמה תירוצים ע"ד דרכי התורה כפטיש יפוצץ סלע יאמר אי נמי כמו שמצינו כמה פעמים בש"ס ולשון אב"א דפירושו אם תרצה אומר לך כך קשה למי נותן הברירה והבחירה הלא להם משפט הבחירה ומי יבחר את אשר לא בחרו הם ולא תהא כהנית כפונדקית ח"ו כחכמות נכרית אשר אין יסודותם בהררי קודש שמעולם לא עלה למתחכמים בהם דבר ברור וקים רק דמיונות רבים כי לא נבנה רק בדמיון ורעיון אבל לא כנשים המצרית העבריות כי חיות הנה אילת אהבים ויעלת חן ממקום קדוש יהלכו אל אחד אמר ואין נכון שברי לב יהיו ח"ו בתמהון לבב כמסתפק ואומר אם תרצה אומר כך ואם תרצה אומר כך ואיני יודע איזה מהן יכשר לכך דרכי להראות פנים מסבירות להלכה להיות דברי חכמים בנחת נשמעים וכדרבונות וכמסמרות נטועים ולא יתנועו כנוע עצי היער מפני רוח ברצונו ושוב ובא לכאן ולכאן רק סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמים ויתד תקוע במקום נאמן ולא יתיר ממקומו ובו מלאכי אלקים חכמי הש"ס עולים ויורדים ורבה היא להבין דברי חכמים וחידותם כי לא דבר ריק היא וזו הסגנון שהתירוץ הראשון שנאמר סתם הוא העיקר ליהב עליו כל המחצב אבל תירץ השני לחוד לא קאי ואין לו קיום לפי האמת מפני איזה קושיא עצומה ולא נאמר בגמ' רק משום דעל תי' הראשון קשה איזה קושיא לזה אמר ואב"א דר"ל יכולני לתרץ כך אף שבאמת אין לו קיום מפני הקושיא שכופל עליו מ"מ כיון שלולא הקושיא ההיא הייתי יכול לומר כך כבר מתורץ הקושיא שעל תי' הראשון ונשאר קיים בתקפו ואין כאן שני תירוצים רק תי' א' ושניהם בקנה א' עולים ותי' הראשון הוא עיקר כך דרכי לפרש בכל אב"א ואף כאן אלך בעקבותי לפרש כן וא"כ ממילא דלא יקשה קושית הב"ח בתשובה דהיינו דנימא דודאי תי' האחרון לבד אין לו קיום משום הך קושיא גופא שהקשה הב"ח ז"ל דא"כ ל"ל למיתני כליו כלל בהמשנה רק דעיקר תי' הוא הראשון דבכליו איירי אף בס"מ דלא סמכינן עלי' משום דחיישינן לשאלה רק דע"ז קשה דזה ודאי דהדעת נוטה בפשיטות גמור דביש ס"מ בכלים אף דאיכא חשש שאלה מ"מ ודאי דמסתבר טפי עשרת מונים לסמוך עליו ממה דנסמוך על סי' ארוך וגוץ דגופו אף דליכא חשש שאלה דזה אינו סי' כלל דארוכים וגוצים שכיחי זה כמו זה וחשש שאלה היא חששה בעלמא וראי' ברורה לדבר דהא סי' גרוע כמו ארוך וגוץ אף במציאה לא מהני לחזור על ידו לבעל האבידה אף מתקנתא דרבנן ולחשש שאלה לא חיישינן במציאה עכ"פ מתקנת חכמים כמו דמוכח ממשנה מפורשת בב"מ מצא פירות בכלי עיין בתוס' יבמות ד' ק"ך ע"ב ד"ה כליו וסי' גרוע ודאי לא מהני במציאה כמו שמבואר במשנה ר"פ אלו מציאות בלשונות של ארגמן אף דצבוע ארגמן לא הוי סי' והוי כמו חיורי וסומקי וארוך וגוץ דהכא וכן בחתיכות בשר דדפקא או דאטמא לא הוי סי' ע"ש בב"מ ד' ך"ג ע"ב ובחו"מ סי' רס"ב סעיף ו' וסעי' ט"ו וא"כ לפ"ז קשה תרתי למה במשנה דילן ביבמות הלא כיון דאשמעינן דמחמרינן בתחילתה גבי עגונה דהיינו בהכרת המת יותר מבשאר עדיות עיין בבכורות ד' מ"ו ע"ב וחיישינן לחשש שאלה אף דבמציאה לא חיישינן לה מכ"ש בסי' גרוע דארוך וגוץ דאף במציאה לא הוי סי' כה"ג מכ"ש דאין מקילין בא"א לסמוך על ידו והוא קושיא עצומה לכאורה לזה אמר ואב"א כליו בחיורי וסומקי ר"ל דעל כליו לחוד יכולני לתרץ דאיירי בחיורי וסומקי ולא נשמע דחיישינן לשאלה וא"כ גם סי' גרוע דגופו לא הוי נשמע דלא סמכינן עלי' רק סי' גרוע דכליו ואפשר הי' לומר דסמכינן גם על סי' גרוע דגופו משום דבעגונה הקילו ולא הוי נשמע החילוק שבין סופו כתחלתו ומכ"ש דהוי אמינא דבסי' מובהק דכליו סמכינן עלי' רק השתא דתני בגופו א"כ מגופו כשמע לכליו דאיירי אף בס"מ ומשום דחיישינן לשאלה דאל"כ כליו למה לי דודאי לא עדיפי מגופו לכך אצטריך למתני תרתי כנ"ל ועפ"ז מיושב ג"כ הא דמקשה הגמ' בב"מ ד' כ"ז ע"ב בתר האב"א כליו בחיורי וסומקי מכיס וארנקי ע"ש וא"צ לשבש הספרים ולפ"ז לכאורה מוכח דלא כמהרש"ל רק למ"ד סימני' דרבנן חייש לשאלה ובכלים אף סימנים מובהקים לא מהני דאל"כ קשיא עליו קושית הב"ח ודוק: מיהו אין לעשות מערכה על הדרוש ובודאי פשטא דשמעתא משמע כמו שפירשו התוס' דלהאב"א לא חיישינן לשאלה והוא ג"כ עמוד גדול לסמוך עליו ולצרף דברי מהר"ל מפראג ז"ל ולענין קושית הב"ח כ"ל כמ"ש בתי' הראשון ומיהו וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה דאף דדבריו עניין מ"מ לא מוכרעין מהש"ס בראי' ברורה כמו שמבואר בב"ש שם מיהו לי נראה להביא ראי' ברורה מהש"ס להקל עוד יותר ממ"ש הגאון מהר"ל דלדברי מהר"ל אין להקל רק בטב"ע בבגדים או ס"מ וגם סי' אמצעי בגופו אבל בטב"ע דבגדים לחוד ודאי אין להקל דדילמא קי"ל סי' דאורייתא וא"כ חיישינן לשאלה אבל לפענ"ד נראה דאף בטב"ע לחוד בהבגדים שהי' לבוש בהן ההרוג די להקל אף שלא הי' שום סי' בגופו דנ"ל לי ברור דלכ"ע לא חיישינן לשאלה רק באין ט"ע בבגדים רק סי' אמצעי דאז יש לחוש בלא"ה דילמא איתרמי בגדים אחרים כמו כן בסי' זה ואף אם קי"ל סימנים דאורייתא ולא חיישינן לי' היינו משום דמסתבר טפי להיתר מ"מ בצירוף חשש שאלה דאיכא ב' צדדים להחמיר והוי כס"ס להחמיר חדא דלמא איתרמי בגדים אחרים בסי' כזה ואת"ל דבגדים אלו הם מ"מ דלמא השאילן לאחר ואותו אחר הוא הנמצא בהן ואף דלכל ספק בפ"ע לא חיישינן משום דהוי חששות רחוקות מ"מ כיון דאיכא ב' צדדות להחמיר מצטרפין להיות ספק השקול ולכך מחמירין ועיין במס' חולין דף ט' ע"ב וד' י' ע"א בסוגיא דמים מגולין וגם י"ל כמ"ש הר"ן גבי לוקחין בצים אבל ביש ט"ע בהבגדים דאז ודאי אלו הבגדים הן ולא נשאר רק חשש שאלה לחוד ולא חיישינן לי' דודאי חשש שאלה איננו חשש גדול מחשש דלמא איתרמי דחיישינן בסי' אמצעי ואדרבא קטן ממנו וא"כ ק"ו דמה לחשש דילמא איתרמי לחוד לא חיישינן למ"ד סימני' דאורייתא מכ"ש לחשש שאלה לחוד וראי' ברורה לדבר דהא רבא בב"מ דף כ"ז ע"ב מקשה למ"ד סימני' דרבנן למה מהדרינן אבידה ומשני ניחא לי' למוציא אבידה כו' ע"ש עד דלבתר הכא קשי' לי' ממצא תכריך של שטרות ע"ש דף כ"ח ע"א ומסיק מש"ז אלא אמר רבא סימני' דאורייתא ע"ש בגמ' ובהרא"ש ז"ל ועכ"פ משמע להדי' בהגמ' דהא לא קשי' רק למ"ד סימני' דרבנן אבל למ"ד סימני' דאורייתא א"ש ולא קשי' הא ולא מידי ואמאי והלא קושיא זו עצמה כדמותה וכתבניתה קשה ג"כ למ"ד סימני' דאורייתא דהא למ"ד סימני' דאורייתא ע"כ דסובר דחיישינן לשאלה כמו שמבואר בש"ס א"כ קשה ממשנה דמצא פירות בכלי כמו שהקשו התוס' ביבמות דף ק"כ ע"ב ד"ה כליו וע"כ צ"ל כתירץ התוס' דודאי מתקנתא דרבנן לא חיישינן לשאלה באבידה רק דמקשה הש"ס מחמור ע"י אוכף דהוא מקרא ע"ש בתוס' וא"כ לפ"ז קשה ג"כ כיון דמדאורייתא חיישינן לשאלה א"כ למה מהדרינן אבידה כמו בפירות בכלי ולא חיישינן לשאלה ולמה תקנו רבנן כך וכמו שהקשה רבא למ"ד סימני' דרבנן וע"כ צ"ל ג"כ כשינויא הנ"ל דמשני רבא שם למ"ד סימני' דרבנן וע"ז קשה ג"כ משטרות דהא תנן בפ' שנים אוחזין ד' ך' ע"א במשנה הנ"ל דאגודה של שטרות עצמה ובבבא אחת מצא בחפיסה ובדלוסקא ועיי"ש בגמ' ע"ב ובתוס' שם ד"ה מצא בחפיסה שכתבו דלא חיישינן לשאלה דהכי תקנו רבנן ע"ש והוא מוכרח שם מתוך המשנה ממצא בדלוסקמא כמבואר למעיין שם וא"כ קשה ג"כ ניחא לי' ללוה דנהדרי' למלוה וא"כ למ"ד סימני' דאורייתא קשה קושיא זו עצמה דקשה על מ"ד סימני' דרבנן ואיך מסיק רבא ע"ז סימני' דאורייתא ומשמע דמיושב בזה שפיר ולק"מ וגם בכל השקלא וטריא מבואר להדי' דלא קשיא רק למ"ד סימני' דרבנן והוא קושיא רבה נשגבה לענ"ד וע"כ צריכ' אנו לומר אחת משלש אלה או דנימא דלאב"א דמוקי בחיורי וסומקי לא חיישינן לשאלה והתירץ הנ"ל הוא העיקר למ"ד סימני' דאורייתא וא"כ שפיר דלק"מ למ"ד סימני' דאורייתא ונראה שלזה כיונו התוס' ביבמות ד' ק"ך ע"ב ד"ה כליו שכתבו שם בסוף דבריהם ולמסקנא א"ש דאף באיסור לא חיישינן לשאלה עכ"ל ונראה דהיינו משום דקשי' להו כנ"ל דא"כ למ"ד סימני' דאורייתא סובר ג"כ תקנתא דרבנן הנ"ל לענין דלא חיישינן לשאלה באבידה א"כ איך יתיישב מימרא דרבא בב"מ ד' ך"ז ע"ב וכ"ח ע"א דהוכיח סימני' דאורייתא ולכך כתבו דע"כ לא אמרינן כן רק לה"א דחיישינן לשאלה באיסור אבל להמסקנא אין חוששין לשאלה אף באיסור וא"כ אין צריכים לכך כלל לתקנתא הנ"ל למ"ד סימני' דאורייתא כנ"ל: או דנימא דלענין טב"ע ליכא חשש שאלה וא"כ ל"ק ממצא פירות בכלי דדין הוא דיכריז דדילמא יהי' לו עדים בטב"ע על הכלי דדרך לאשכוחי עדים על כלי כיון דיש לה מסתמא סי' על ידה ימצא עדים אף אם לא נסמוך על הסימן לענין הפירות מ"מ עדים ימצא על ידה כמו שמבואר בתוס' ב"מ ד' ך"ז ע"א ד"ה מה שמלה ע"ש וכן בדלוסקמא יכול להיות דמיירי דידוע בעדים ע"י טב"ע שהיא שלו ולכך לא חיישינן לשאלה וא"כ אין אנו צריכים כלל לדברי התוס' בתקנת דרבנן למ"ד סימני' דאורייתא וא"כ לק"מ אבל למ"ד סי' דרבנן מקשה שפיר מהא דמהדרינן אבדתא בסימני' אבל למ"ד סימני' דאורייתא ל"ק הך דאף אם חיישינן לשאלה מ"מ הרי הוא שלו ומהדרינין לי' שפיר ול"ק לדידי' רק ממצא פירות בכלי ומדלוסקמא א"כ י"ל שפיר כמ"ש