השיב משה אבן העזר נז

דאמר ר"א שמונה ספיקות הם לבדוק בבצים דדהו אלא ש"מ סימנים לאו דאורייתא ע"ש הרי נפשט דסימנים לאו דאורייתא מיהו רש"י פי' התם וז"ל הנך סימני בצים לאו הלל"מ הם דסמכי' עלייהו עכ"ל ורש"י פי' כן משום דהוו קשה ליה מאי חזית להוכיח מדלא סמכי' על סימני בצים דסימני' לאו דאורייתא אדרבא נוכיח מדסמכי' על סימני חיה ועוף ובהמה דסימנים דאו' לכך פי דהאי לאו דאורייתא קאי על סימני בצים לבדן וזה ברור בדעת רש"י ועדיין קשה הא באמת מוכח מזה דסימני' לאו דאו' מדלא סמכי' רק על סימנים המפורשין בתורה או שקבלה בידן אבל על סימני בצים כיון שאין בו הלל"מ לא סמכי' עלי' ש"מ דסתם סימנים לאו דאו' דאי סימנים דאו' מה בכך דלאו הלמ"מ הם מ"מ סימני' הן וי"ל דבאמת הפירוש בש"ס כך להוכיח מזה דסתם סימנים דאין מפורשים בתורה ואין בו הלמ"מ לאו דאו' ושאני סימני בהמה וחיה ועוף דמפורשין בתורה או שיש בהן הלמ"מ א"כ לפ"ז קשה איך קיימא בב"מ בבעי' דלא איפשטא דהא אבוה דשמואל ור"ז ור"א ולית מאן דפליג ובודאי הלכתא כוותיהו וכאבוה דשמואל מדשקיל וטרי כ"כ הש"ס אליבי' וזה אחד מיסודי התלמוד דהיכי דמצינן דשקיל וטרי הש"ס אליבי' דחד אמורא כוותי' קי"ל ואיך שייך זה לומר דכאן מסיק בפשיטות סי' לאו דאו' ובב"מ וביבמות לא הובא מזה כלל וקיימא בספיקא א"ו מוכח כמ"ש דא"ע כלל לנידון דב"מ ויבמות ופירושא דסימנים לאו דאו' היינו כמ"ש רש"י דהנך סימני בצים לאו הלמ"מ הן ולא סמכי' עלייהו פירוש לפירושו דהנך סימני בצים אינם כמו אלו הסי' דבהמה וחיה ואינך המפורשין בתורה ואף לא כסימני עוף דעיקרן מד"ת ופירושן מד"ס ר"ל דקבלה הי' בידם לפרש כן רק דכאן בבצים לא היתה קבלה ביד החכמים רק דחכמים הניחו מעצמם אלו הסימני' בבצים ע"פ רוחב דעתם וחכמתם בענין המציאות לכך א"א לסמוך עלייהו כמ"ש וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה רק באומר של עוף פ' וטהור דאפשר להתברר ולדמות הבצים לבצים של אותו המין ומרתת לשקר סמכי' עלייהו ר"ל על הסימנים הנ"ל אבל בסתמא לא סמכי' על הסי' הנ"ל ואף אם הוי קי"ל ביבמות ובב"מ סימנים דאורייתא מ"מ הוי הכא הדין כן כמ"ש הטעם לכך א"א ללמוד מכאן לשם וא"ש הכל וזה ברור סוף דבר בהא סלקין ובהא נחתין דסימני הבריאות וטבעי הנמצאות א"ע כלל לסימני דאו' או דרבנן המוזכר ביבמות וב"מ וסימנים דאו' אי לאו דאו' המוזכר בהן היינו דיש בהם סימנים שהניחה התורה בפירוש או שקבלה ביד החכמים אלו דאו' מיקרי וסמכי' עלייהו ויש בהם סימנים דרבנן היינו שחכמים הניחו בעצמן ע"פ חקירתם כמו סימני בצים ולא סמכי' עליהו וא"כ לפי מה שבררנו ממילא ש"מ דלענין כלאי בהמה דסמכי' על הסימנים ודאי דקבלה היא בידם והוי דאו' דהא הוא ג"כ סימני הבריאה במינים חלוקין בר חמרא ובר סוסי' והיינו סימני' דאו' המוזכר בש"ס פר' או"ב לענין כלאי בהמה וכעין סימנים לאו דאו' המוזכר בא"ט לענין בצים דבלשון א' נאמרו רק דכאן דאו' ושם לאו דאו' וידיעת הפכים בשוה וכמו דשם בא"ט אין הפירוש על הסימני' המוזכ' ביבמות וב"מ רק על סי' בצים דאיירי ביה אמר דלאו קבלה היא ה"נ כאן על סימני כלאים דמיירי בהו ואמר דקבלה הוא ושמעתת' דאביי ור"פ קבל' היא בידם ואף דמר אמר חדא ומר אמר חדא וכבר כתב הרמב"ם בהקדמת פירוש המשנה לסדר זרעים דבהללמ"מ לא יפול מחלוקת לק"מ דאפש' מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי ועוד דאף אם הוא מפי השמועה וד"ס וקבלה בידם ע"מ לאו בכלל הלמ"מ הוא ע"פ דרכי הרמב"ם שם ומבואר בחיבורו היד החזקה להרגיל בספריו ועוד ח"נ צרורות יוכיח דאמרי' בב"ק ד' ג' ע"ב ובכמה מקומות דהלכתא גמירי לה ואפ"ה פליגי בה סומכוס ורבנן בפרק כיצד הרגל דף י"ז ע"ב ע"ש וזהו דברי הר"ן ס"מ הם כשל תורה לסמוך עליהם ר"ל כעין סימני בהמה וחיה ועוף דהן של תורה וסמכי' עלייהו ולא כען סימני בצים שאינן של תורה ולא סמכי' עליהן ולפ"ז דברי הר"ן מדויקין מאוד דלפי מה שנראה לכאורה מדבריו דר"ל ס"מ הן וס"מ לכ"ע דאו' הכי הול"ל דס"מ הם ולכך הם דאורייתא ושותא דמרא לא ידענא במאי דאמר כשל תורה ולפי מ"ש א"ש ופירושי ברור ונכון ואין בו שום דוחק כלל כיון דיש בכעין זה דסימני מינים חלוקין דאו' וגם דרבנן אמר באלו דש"מ דהם דאו' והא דלא פירש הר"ן בסוגיא דפ' או"ב הנ"ל כפי' רש"י במאי דאמר הש"ס וסימנים דאו' היינו משום דהא גופא קשיתי' להר"ן דמאי ענין זה דסימני מינים חלוקין לסי' דאו' ודרבנן המוזכר בב"מ וכמ"ש בהוכחה ברורה מפ' א"ט דא"ע זה לשם כלל לכך פי' דברי הש"ס כאן כמו לעיל בפ' א"ט דעניני' הללו שוים הם וא"כ סרה קושית הגאון הר"י בעל מנ"ש מעל כל הגאונים דודאי הם כולם פירשו כפי' הר"ן דהוא פירוש הברור והאמיתי כמו שהוכחתי וגם אביי אדאביי ל"ק וגם קושית כת"ר על הפוסקים דפסקו אמצעים מצטרפין ל"ק מכאן ואין מסוגיא הנ"ל לא סיוע ולא סתירה כנ"ל ברור לע"ד כשמש: והנה במחילת כת"ר פירושו בהש"ס ביבמות לא נתקבל לי מהני כמה טעמים חדא דודאי בארוך וגוץ לא הוי שאילה דיחיד כלל דארוך וגוץ שכיחי ושוין הם וכיון דפשיטא להגמ' דסי' לא הוי א"כ גם שאילה דיחיד לא הוי וזה פשוט וברור משא"כ בגט וארנקי דודאי שאילה דיחיד הוי והקושיא במקומה עומדת מאי מקשה בכיס וארנקי הא הו"ל שאילה דיחיד וגוד קשה מנ"ל להגמ' להקשות דלמא לא חיישינן לשאלה דיחיד ובמשנה באמת או או קתני כמו שמצינו כמה פעמים לאין מספר כמו האשה נקנית בכסף ובשטר ובביאה. ועוד דלדברי כת"ר כל השקלא וטריא ביבמות השורש והיסוד הוא דפליגי התירוצים קמא ובתרא אי חיישינן לשאלה דיחיד וע"ז סובב הכל לדברי כת"ר ולא נהירא לענ"ד דלהוי כל השקלי וטריא תלי תני' בדלא תני' דשאילה דיחיד בש"ס שם מאן דכר שמי' ולא נזכר אף ברות כלל ולא ידעתי אמאי פי' זה ברור וישר בעיני כת"ר ולא נחשב דוחק כלל ושם בצירוף דשני סימני' אמצעים כתב כת"ר בעצמו דזה דוחק גדול לומר דלהמקשה לא מצטרפי ולמסקנא מצטרפי דלא נרמז מיני' בגמרא והאמת עם כת"ר בזה דודאי דוחק גדול הוא אבל הכא בפירושו של כת"ר הוי דוחק גדול טפי להעמיד כל השקלא וטריא בדבר שלא כזכר כלל גם מי מכריחני לפרש כך ומנ"ל הלא יותר ראוי לומר דלתי' ואב"א לא חיישינן לשאלה כלל כמו שמפרשין התוס': עוד לענין מ"ש כת"ר ליישב הב"י בסי' קל"ב עדיין לא מתורצת דא"כ איזה חילוק יש בין כיס וארנקי לשאר חפצים דחיישינן לשאלה הא ג"כ הו"ל שאילה דיחיד ומשמע דוקא דבעינן דוקא שידע שלא השאילו ובאם אינו יכול להתברר הגט פסול: ונחזור לענינינו דקושית כבוד תורתו על הח"צ בתקפו דמאי פריך מכיס וארנקי הא הו"ל שאלה דיחיד וראיתי שגם הרב הגאון מפשעווארסק כתב דנתקשה לו ג"כ על הח"צ כן ולא תירץ כלום ולבסוף סמך ראשו ורובו עליו לדינא והוא תמוה דתיובתא והלכתא הוא אבל באמת תיוהא קא חזינא דהא הח"צ עצמו הרגיש בתשובה ההיא עצמה סי' קל"ד בקושיא ההיא ואף שלא רציתי לעיין בתשובות מכח מיעוט הפנאי מ"מ מפני שתמהתי על הח"צ מאוד איך נעלם מעיניו מאי דמקשה הש"ס בתוך כ"ד עיינתי בתשובותיו וראיתי שהרגיש בזה וז"ל שם באמצע פלפולו ובזה מיושב דלא תקשה הא דאמרינן בפ' א"מ דף כ"ז ע"ב ואי ס"ד חיישינן לשאלה כי מצאו קשור אמאי כשר וניחוש לשאלה והא לפי דרכינו לשאלה כה"ג שיהיו שמות השואל והמשאיל שוין נא חיישינן אלא שאני גט כיון דאפשר לכתוב אחר הוי לן למיחש אפילו לשאלה כה"ג עכ"ל וע"ש שמביא שם ראיה לחילוק זה שכתב שהרא"ש בתשובה כתב להדי' לחילוק זה וזה פשוט שמ"ש שיהיו שמות השואל והמשאיל שוים אגב ריהטא לא דק בלשונו וכונתו שיהיה להשואל ולהמשאיל גיטין שוים וע"ש בב"ש סי' י"ז ס"ק ס"ח שכתב ג"כ חילוק זה שכתב הח"צ ע"ש וא"כ דהקושיא הנ"ל מתורצת ח"כ ודאי דהגאון המובהק הח"צ ז"ל הוא עמוד הברזל לסמוך עליו ובפרט דסברתו נכונה וא"כ בנד"ד יש להתיר מחמת סי' אמצעי שבגופו וטב"ע וס"מ בכלים דכיון דיש סי' אמצעי בגופו א"כ אם באנו לחוש לשאלה ששאל לאיש אחר שהיה לו ג"כ סי' כזה דהוי שאלה דיחיד ולא חיישינן לו דרק לשאילה דרבים חיישינן דהיינו שמא זה הנעלם השאיל כליו למי שהוא מבני אדם אבל לשאלה דיחיד דהיינו דניחוש ששאל לאיש אחר שהיה לו ג"כ כזה הסי' לא חיישינן דהו"ל שאילה דיחיד וכמו שהביא הגאון ח"צ ראיות ברורות וצודקות לזה שם ע"ש ויש לצרף להיתר דעת מהרי"ט דהביא שם בתשובה: והנה לענין צירוף הסימנים כבר בררתי דאין מסוגיא דחולין קושיא על הפוסקים דסברו דשני אמצעים מצטרפין וגם לא סיוע והנה על רעיוני סליקא קודם שראיתי מכתבו דמר להקשות על הפוסקים הנ"ל מגוף המשנה דתני אע"פ שיש סימני' בגופו ובכליו לשון רבים ומיעוט רבים שני' וללשנא דסימנים דרבנן משמע בהסוגיא דמיירי המשנה באמצעים דלא מוקים המשנה בארוך וגוץ רק למ"ד סימני' דאורייתא וא"כ הרי מוכח דצירוף אמצעים לא מהני למ"ד סימני' דרבנן ורציתי לומר דהא כא ארי' דסימני' דנקט לשון רבים היינו משום דאסימני' דעלמא קאי שבאחד יש סי' זה ובאחד יש סימן זה והרבה סימנים עצמו מספר יש בב"א ואי הוי תני סי' הוה משמע סי' א' ידוע כך אמינא ליישב הפוסקים הנ"ל דלא תקשה עלייהו ממשנה מפורשת אח"כ ראיתי שכת"ר כתב להוכחה זו מל' המשנה בשם מהר"י בן לב לסתור דעת הפוסקים הנ"ל אבל מ"מ נראה דאין הדיוק מוכרח כ"כ כמ"ש: ולולא דמסתפינא היתי אומר דיש ראי' ברורה מהש"ס דשני אמצעים מצטרפין והוי כמו ס"מ מהא דאמר ר"א בב"מ דף י"ח ע"ב ובגטין ד' כ"ז ע"ב כגון דקאמרי עדים נקב יש בו בצד אות פלוני ודוקא בצד אות פ' ופירש"י דהוי ס"מ אבל נקב בעלמא לא ר"א מספקא לי' אי סימני' דאורייתא או דרבנן עכ"ל הגמ' ונחזי אנן ההפרש שבין אמצעי למובהק היינו דמובהק הוא שלא ימצא בא' מאלף ולא שכיח פי כמו שמבואר בתשובת מ"ב סי' ס"ג והוא פשוט דכל דלא שכיח טפי הוי מובהק וא"כ לפ"ז מאי הוא המובהק של בצד אות פ' וכי אנו יכולים לומר שבצד אות זה לא שכיח נקב הלא כיון דנקב בעלמא לא הוי ס"מ אלמא דנקב שכיח א"כ מה לי באיזה מקום ודאי יש למצא במקום זה כמו במקום אחר א"ו דהיינו רק מטעם צירוף סימנים דהיינו סי' נקב וסי' דצד אות פ' והצירוף הוא ס"מ דלומר שימצא באחר דוגמת הצירוף הזה הוא חשש רחוק ולא חיישינן לי' וכן בכל צמצום ופרט המקום הוי ג"כ צירוף כנ"ל לענ"ד ברור ומובטחני שאחר השיקול היטב הדק בפלס מאזני השכל יודה המעיין לדברי בעז"ה והנה אף אם אין כדאי לסמוך על רעיונותי מ"מ הוא סניף גדול דכמה גדולי הפוסקים שסוברים דאמצעים מצטרפין. אך בנד"ד באצבעים ארוכים י"ל דהוי סי' גרוע דשכיח טפי והוי כמו ארוך וגוץ וראיתי שגם כת"ר הרגיש בזה רק מה שהעידו על גבנינות הצפרנים דהיינו בערגיג בל"א נראה דהוי עכ"פ סי' אמצעי אך דמוטל על הב"ד שבעיר לחקור היטב מפי העדים מה הוא הענין בערגיג שאמרו אם הוא שינוי מרוב ב"א דאולי הוא ג"כ סי' גרוע ואין יכולת לכוון הדבר בכתב ואם הוא בענין שהוא שינוי מרוב ב"א א"כ הוי סי' אמצעי וה"ל דהוי ככמה סימנים אמצעים