השיב משה אבן העזר נו

צורי וגואלי. מה שהקשה הגאון הר"י בעל מג"ש בתשובותיו על הרי"ף והרמב"ם והרא"ש והטור וכל הפוסקים דפסקו לחומרא דסימנים דרבנן איך פסקו דסמכינן על סימני' דאזנים וקול לענין כלאי בהמה הנולדים מסוס וחמור עיין בי"ד ס' רצ"ז והלא במס' חולין פ' או"ב דע"ט ע"ב מבואר בגמ' דמאן דסמך אסימנים הנ"ל קסבר סימנים דאורייתא ומזה הוציא הגאון הנ"ל שני סימנים אמצעים הוי כמו ס"מ דסמכינן עליו אף למ"ד סימנים דרבנן וא"כ א"ש דסמכי הגאונים הנ"ל על סימנים דאזנים וקול אף דסברי סימני' דרבנן דשני סימנים הם והוי כס"מ עכ"ד הגאון מהר"י כפי מה שהביאו כת"ר בתשובה כי לא עיינתי בדברי מהר"י עצמו ולא בשום תשובה מהתשובו' רק בש"ס ופוסקים טור וב"י והאחרונים והקשה כת"ר על דברי הגאון הנ"ל אדרבא מהסוגיא דאו"ב הנ"ל מוכח להיפך דלא מצטרפי' ב' סימנים אמצעי' למהוי ס"מ דאם מצטרפין א"כ קשה איך הוכיח הש"ס דר"א סובר דסימני' דאורייתא דלמא קסבר סימני' דרבנן והא דסמיך על אזנים וקול היינו משו' דהשני הסימנים אמצעים מצטרפי למהוי ס"מ א"ו מדהוכיח הגמ' מכאן דסימני' דאורייתא ש"מ דלא מצטרפי ולענין הקושיא של הגאון מג"ש הנ"ל על כל הפוסקים כתב כת"ר דהגאונים הנ"ל מפרשין בגמ' כמו שפי' הר"ן ז"ל וז"ל וסימנים דאורייתא ס"מ הן כשל תורה לסמוך עליהם עכ"ל א"כ כיון דפירשו דהסימנים הללו ס"מ הם א"כ יפה פסקו כל הגאונים לסמוך עלייהו אף אם סימנים דרבנן דאסי' מובהק לכ"ע סמכינן כמבואר בש"ס יבמות דף ק"ך ובב"מ דף כ"ז ובפוסקים אה"ע סי' י"ז וכתב כת"ר דזה דחקו להר"ן לפרש ק משו' דהוי קשה ליה קושית מהר"י ז"ל הנ"ל וע"ז כתב כת"ר דפירוש הר"ן הוא דוחק דנהוי פירוש דסימנים דאורייתא דסימנים הלכו מובהקים הן דלישנא דש"ס סימנים דאורייתא ודאי משמע דאסימנים דעלמא קאי דהוי דאורייתא וכפירש"י ולפירוש הר"ן לא א"ש לישנא וסימנים דאורייתא אף בסי' מובהק ביות' כיון דסימנים דרבנן רק דס"מ מהני מצד הסברא ולא כזכר בתורה כלל בהדיא וכמ"ש הש"ך בחו"מ סי' רס"ז ס"ק ז' ועוד הקשה כת"ר אביי אדאביי דכאן במס' חולין יהיב אביי סימנים דעבי' קלא ש"מ למסמך עלי' וביבמות דף ק"כ ע"א מוקי אביי פלוגתא דר"א בן מהבאי ורבנן דפליגי אי סימנים דאורייתא או דרבנן דר"א סבר דאורייתא וחכמים סברי דרבנן וא"כ ודאי דהלכה כרבים וכן פסקו הפוסקים כחכמים דר"ח עכ"ד כת"ר בענין זה סוף כל דבר כת"ר נשאר בקושיא על הפוסקים דסברי ב' אמצעים מצטרפין מסוגיא דש"ס הנ"ל דהוכיח דסובר ר"א סימנים דאורייתא וכת"ר יעד כי המצא ימצא אח"כ בתוך דברי קדשו ישוב ע"ז אבל לא מצאתי כי לא הביא אח"כ בכל התשובה מזה רק שחוזר וכותב דהגאונים הנ"ל ס"ל כפירש הר"ן ואין ראיה להגאון מהר"י אבל הקושיא על הנך פוסקים דסברי אמצעים מצטרפין כחומ' נצבה מסוגיא דש"ס הנ"ל ולא מצאתי לה שום תירוץ בדברי כת"ר ואף אי נימא כפי' הר"ן קשה על הנך פוסקים דאיך הוכיח דמובהקים הם דלמא סמך ע"י צירוף ואף אם נימא דלזה נתכוון הר"ן דמובהקים הן ע"י צירוף מ"מ הא כבר דחה כת"ר פי' הר"ן בשתי ידים מכח לישנא דש"ס דמשמע דאסימני' דעלמא קאי א"כ הדרא קושיא לדוכתא על הפוסקים הנ"ל אף דאפשר לפרש דבאמת אסימנים דעלמ' קאי והש"ס מוכיח כאן הא מלתא גופא דצירוף סימנים דאורייתא לסמוך עליהם בכל מקום וה"פ וסימנים דהיינו צירוף דמיעוט רבים שנים דאורייתא לסמוך עליהם מדסמך על אזנים וקול וכמדומ' שהגאון מהר"י נתכוון לזה לפרש בש"ס כי אין אדם גדול כמותו מביא ראיה לחובתו אבל גם ז"א דאם באנו לדייק כן א"כ הא אמרינן ביבמות בגמרא סימנים דרבנן ג"כ בלשון רבים אלא ודאי דשייך לומר כן בלשון רבים אף אם רק סי' א' לא מהני כיון דאסימנים דעלמא קאי וק"ל א"כ איך אמרינן כאן במס' חולין בל' ההיא עצמו וסימנים דאורייתא ובלא"ה דוחק גדול לפרש כן דאין דרך הש"ס לדבר כן בלשון רמז והול"ל וצירוף סימנים דאורייתא ועוד דאכתי לא הרווחנו דאכתי קשה קושית כת"ר איך שייך לומר דאורייתא כיון דסימנים דרבנן ולא ילפינן משמלה רק אמרי' סימני' כדי נסבא כמבואר בש"ס ב"מ ד' כ"ז א"כ אף מובהק אינו רק מצד הסברא ולא נתפר' בתור' וכן צירוף אם נימא דהוי כמובהק מ"מ לא עדיף ממובהק ולא נתפרש ג"כ בתורה מיהו ז"א קושיא כ"כ הן על הר"ן הן על הפוסקים הנ"ל דבאמת ס"מ אף אם הוא רק מצד הסברא ולא נתפרש בתורה מ"מ הוי דאורייתא לכ"ע דאל"כ לא הוי סמכינן עלי' להתיר בא"א למ"ד סימנים דרבנן רק דט"ע עדי' ממנו וכמ"ש להדיא בש"כ סי' רצ"ז בחו"מ ס"ק א' דמובהק הוי דאורייתא לכ"ע וזה פשוט בש"ס ופוסקים רק דמ"מ הקושיא הקודמת קשה: והנה באמת נראה לכאורה פי' הר"ן לדוחק גדול דהול"ל וש"מ דקסבר סימנים מובהקים הם אבל סימנים דאורייתא משמע כפשטי' וא"כ לכאורה סתירה גדולה מהש"ס הנ"ל להנך פוסקים דסברו אמצעי' מצטרפין וגם מ"ש הגאון הרב מפשעווארסק ליישב קושית מהר"י הנ"ל שדר לן חורפי' אבל אינו בסוג מתון ומסיק בגדר מרכז האמת לפר' בש"ס כן דפירושא וסימנים דאורייתא הוא שאינו סובר בהחלט סימנים דרבנן רק מספקא ליה וממילא דכאן סמכי' להקל וגם אם נפרש כן מ"מ הקושיא על הפוסקים דסברו אמצעים מצטרפין בתקפו דאיך הוכיח הש"ס דאינו סובר בהחלט סימנים דרבנן דלמא באמת סובר בהחליט סימנים דרבנן והא דסמיך על אזנים וקול היינו משום דמצטרפי והוי כמו מובהק ולכ"ע סמכינן עליה: אבל לפענ"ד הנמוכה והקלישה נראה דאין מסוגיא הנ"ל סתירה על הפוסקים דסברו אמצעים מצטרפי כמו שאבאר וגם לא סיוע וגם קושית הגאון מגמ' מעיקרא ליתא ואבן מאסו הבונים הוא פי' הר"ן ז"ל דלא ישרו בעיני כת"ר וגם הרב הגאון מפשעווארסק הסכים דפירושו הוא דוחק גדול היתה לראש פינה ע"פ מה שאבאר דבריו בעזה"י לעיני השרים ולפני כל יודעי דת ודין אחר בקשת המחילה אלף פעמים מכ"ת כי פירוש הר"ן הוא אמת ודעת שפתיו ברור מללו בלי שום דוחק והוא דנ"ל ברור דאין זה הסמיכ' על אזנים וקול וכיוצא בו ענין כלל לסימנים דאורייתא או דרבנן המוזכר בש"ס יבמות דף ק"ך וב"מ דף כ"ז דאם הוי אמרי' דלמאן דסובר דרשות ניתנה לסמוך אסימנים הנ"ל לענין איסור כלאי בהמה ודאי דסובר בפשיטות סי' דאורייתא והא דמספקא ליה בב"מ שם לא אתיא למ"ד הנ"ל א"כ הוי תיובתא רבה דאין מקום לאיבעי' הנ"ל דהרי סימני בהמה וחי' מפורשין בתור' לסמוך עלייהו לענין איסור להבדיל בין הנאכלת ובין אשר לא תאכל וכן סימני עוף ג"כ עקרן מד"ת ופירושן מד"ס כמבואר בש"ס חולין דף ס"א ע"א והם ג"כ דאורייתא וכן סימני דגים וחגבים והמעיין בפ' א"ט יראה כמה דפים פלפולים ארוכים איך הוי הסמיכה על הסימנים והכל דאורייתא ומה בין סי' דחול' רגליו וכדומה משאר הסימנים לסי' דאזנים וקול ואם מזה הוי ראיה גם מזה ראיה ואם נפשך כומר דכל סימנים הללו מובהקים הן לכך לא נפשט מינה אבל סי' דאזנים וקול לא הוי מובהק א"כ עכ"פ זכינו לדין דסימני' מובהקים מפורשין בתורה לסמוך עליהם ואיך נעלם ח"ו מעיני רבינו הש"ך מה דמפורש בקרא זיל קרי בי' רב הוא דהא הש"כ ז"ל כתב דאף ס"מ לא נתפרשו בתורה לסמוך עליהם רק דהם מצד הסברא. וע"ק דהא איכא ביניהם מה דלא סגי בחד סי' ועיין בסוגיא דנשר ואם מובהק הוא א"כ בחד סגי דהא באמת ס"מ לכ"ע סמכי' עלי' מדאוריתא כמבואר בש"ס דיבמות וב"מ שם ובכל הפוסקים א"ו דלא מובהק הוא א"כ הרי נפשט דסי' דאוריית' ואם נימא דשאני הכא דהוי שני סימנים והוי כמו מובהק א"כ עכ"פ מוכח בבירור ממש מפורש בתורה דאמצעים מצטרפים להיות כמו מובהק ואם כן הדרא קושיא לדוכתא על הש"ס בפ' א או"ב שם דאיך הוכיח דסובר ר' אבא סימנים דאורייתא דלמא משום הצירוף ועוד קשה הא לפעמים בחד סי' סגי כמבואר שם בסוגיא דנשר ואם לאו מובהק הוא איך סמכי' כיון דסימנים לאו דאורייתא ואף דהא ל"ק די"ל דבאמת ס"מ הם והא דלא סני לפעמים בחד סי' היינו להוציא מספק אותו המין שידוע בוודאי שיש להם ג"כ סי' אחד כמפורש בש"ע שם מ"מ על הש"ך ז"ל תיובתא רבה וע"ק איך לא אשתמיט הש"ס בב"מ וביבמות שם להביא בשקלא וטרי' הללו כלל אלא ודאי דהאמת יורה דרכו ועד לעצמו דכגון זה אינו ענין כלל לסימנים דאורייתא או דרבנן המוזכר ביבמות ובב"מ שם דסי' שהניחה התורה בעניני הבריאה שאני דלא נברא בסי' אלו רק טמאין או טהורין כל חד כדאית' והוא היוצר הוא הבורא הוא אשר נתן לנו תורת אמת הוא היודע ואדון המציאות יודע מציאות הכל כפי מה שהוא בבירור משא"כ בעדים שיש לו סי' א' באיזה מלבוש אף אם הוא מובהק מ"מ מאן מוכח דלמא יש עוד מלבוש בסי' זה וכן בסי' בגוף האדם דלמא יש אדם אחר ג"כ בסי' כזה ואדרבא רחוק מן הסברא שיהי' הדבר זה יחידי בעולם ואין כל חדש תחת השמש משא"כ בסי' מינים חלוקים רק ס"מ הוא מצד הסברא לסמוך עליו דבמובהק החשש דלמא איתרמי ה וא חשש רחוק דלמלתא דל"ש לא חיישי' ויפה כתב הש"ך ואינו כלל בסוג א' עם אלו סימנים דבהמה חיה ועוף וכיוצא בהן הן מצד הנותן הסימן דהאומן מעיד על אומנתו ויודע מה שיצר וברא ושאני אם אדם הוא הנותן הסי' כמ"ש והן מצד הדבר אשר עליו נותן הסי' דשאני סימני מינים חלוקין דאין במין אחר כיוצא בו ושאני סימני אנשים פרטים דכל מה שנמצא באיש א' ימצא באישי' רבים ממין ההוא וכן להיפך אלו לא העידה התורה בכעין זה דסימני בהמ' חיה ועוף וכיוצא בהן רק אני מדעתינו בחקירות טבעי נמצאות הוי יהבינן בהו סימנים ודאי דלא היינו יכולים לסמוך עליהן אף אי הוי קי"ל לענין אל סימנים דאורייתא דהך א"ע ככל לסימני דאורייתא דבשלמא התם ענין מציאה או לענין היתר א"א דנראה לעין כבר סי' הנ"ל בחפיצו של זה או בגופו אף אם רק בעל אבידה עצמו אמר הסימנים שהיה לו בחפצו והם אלו שנמצ' בה והם בהנמצא מ"מ זה ודאי דהיה לו סי' כזה בחפצו דאל"כ מנא ידע למיהב סימנים אלו שיש בהנמצא א"כ שפיר אמרי' דמסתמא היינו הך דאשכח ודלמא איתרמי שנאבד אחד בסי' כזה הוא חשש רחוק משא"כ כאן דהא זה העוף או הבהמה וחיה שרוצה להתיר מוצאו עדיין לא היה ידוע לא בשום פעם להתיר ואין לה סימן שנראה כבר לעין דבהמה זו שמכירה עתה ע"י סי' זה שראה בה כבר לעין רק דעתה רוצה לסמוך על דעתו וחכמתו ובקיאותו בטבעי הנמצאות שנתברר לו שאין מציאות אלו הסימנים או העדרן באלו המינים שהתירתן התורה או אסרן והוא דבר נמנע אף אם קנוגי או בלסטרי הוא ואת העולם נתן בלבו אעפ"כ הוא מבלי אשר לא ימצא האדם את המעש' אשר עשה אלקים מראש ועד סוף ומי יבא אחר המלך את אשר עשהו ומה רבו מעשיך ה' מינים ממינים שונים ואפשר שיש במציאות כמה וכמה מינים טמאים שלא נודע לו שיש להם ג"כ סימנים אלו או העדרן ואף מין א' בעצמו אם עד תכלית שדי תמצא לראות כל אישי המין א' מהן לא נעדר דלמא איכא ביניהו שינוים רבים וראיה ברורה לדבר דגם להיפך אין ללמוד מכעין זה דהיינו אף אם נימא דלא סמכי' על סימני המינים מ"מ יכול להיו' לענין מציאה והיתר א"א סימנים דאורייתא דאל"כ קשה היאך קיימא בב"מ בבעי' דלא איפשטא אי סימנים דאוריתא או דרבנן הא בחולין פ' א"ט דף ס"ד ע"א מסיק הש"ס אלא אמר ר"ד סימנים לאו דאוריתא דאלת"ה הא