השיב משה אבן העזר נה

מפראג וסייעתו ללשנא בתרא לא חיישינן לשאלה יע"ש בב"ש ס"ק ס"ט לכן פסק הטור כלשנא קמא לחומרא דשומא עשוי להשתנות אליבא דרבנן דר"א ולא הוי שומא אפילו סי' אמצעי כנלע"ד ברור בדעת הטור ודלא כהב"ש ודו"ק ואין להאריך: הנה זאת תורת העולה מן המקובץ הנ"ל דכאן בנד"ד יש מקום להתיר העגונה הנ"ל מחמת שהגידה האשה הנ"ל סימני' בבגדיו וגם שהי' תחוב וקשור בבתי שוקים שלו תקות חוט השני והוא סי' מובהק ביותר וגם הכירה הבגדים בט"ע ושפיר סמכינן ע"ז ומהני אפילו מדאורייתא וחששה דשאלה ליכא למיחש כאן כין שהי' בו סימני' בגופו כמבואר בהגב"ע והו"ל שאלה דיחיד וכמו שהארכתי לעיל וגם שרבו דעת הפוסקים דמצטרפין סימני' שבגופו עם סימני' שבכליו וכמו שהבאתי לעיל ובשגם הסימן שהגידו שהיו צפרניו באמצעיתן קצת גבנונים הו"ל פרט וצמצם המקום ביותר דמהני ג"כ בסימן אמצעי וכמ"ש מהרד"ך ז"ל ובפרט שהי' בגופו ב' סימני' דמצטרפין לדעת קצת גדולי האחרוני' ואף שכתבתי לעיל דיש לפקפק הרבה ע"ז מ"מ כדאי הם הפוסקים הנ"ל לסמוך עליהן במקום שיש כמה צדדים להתיר בלא"ה וכמ"ש ע"כ נראה פשוט דאיתתא דא שריא להתנסבא לכל גבר דיתיצביין הנלע"ד כתבתי להלכה בשריותא דהאי איתתא ולא ח"ו למעשה עד שיסכימו רבני' גאונים מפורסמי' תלתא ואהי' כסניף לאריות ומיני ומנייהו תסתייע מלתא. ואם לא יסכימו להתיר אזי יהיו דברי בטלין ומבוטלין וכמאן דליתא כי אין תלמוד כמוני מכריע להלכה ולמעשה כי אין רצוני לסמוך עלי בשום דבר דאורייתא ובפרט באיסור א"א החמורה כי היכא דלא לימטי לי אפילו סיבא מכשורא ולא ניחא לי לקבל אחריותא בשגם שבעת כתבי זאת הייתי עמוס התלאות ועול הטרדות וקמא קמא דמטי לידי ועלה על רעיוני רשמתי לזכרון בתכלית המהירות לפום ריהטא ע"כ כאשר יגזרו אומר הרבני' המפורסמי' בעלי הוראה שבדור כן יקום ואיזה מגדולי המורים העומד לנס עמים אשר יעיין בשריותא דהאי איתתא יגדל כסאו עד שמי רום ושכרו לא יקופח מאל רם על רמים. וישקוט שאנן ובטח כל הימים. עד עמוד הכהן לאורים ותומים. ומחמת עוצם טרדתי מלאכתי נעשית ע"י אחרים הטרוד מאוד הבא עה"ח הצעיר ארי' ליב יפה וואלרשטיין: והנה הרב הנ"ל שלח ג"כ להרב הגאון המפורסם הישיש מוהר"ר שמואל זצ"ל אבד"ק פשווארסק ודק"ק טארניפאל ובסוף ימיו שימש בכתר הרבנות בק' פוזנא הבירה וזהו תשובת הרב מפוזנא הנ"ל שהשיב להרב מהאלשיץ הנ"ל: ע"ד השאלה אשר שאל מר בעסק העגונה שנהרג ותורף דבריו אשר רוצה מכ"ת להתיר מחמת שיש שני סימני' אמצעים בכליו וסי' שאינו מובהק בגופו והנה נידון אשר שאל מכ"ת על תשובת הפ"י ז"ל שהוכיח מגמ' דחולין ופסקו הראשונים דסמכינן ובאמת פסקו דסימני' דרבנן יפה הקשה מכ"ת דהא מהתם מוכח אפכא דדווקא אי סימני' דאורייתא סמכינן עלייהו ומה שרצה רום מע"ל לתרץ דברי הפ"י די"ל דהמה סימנים מובהקים ופירש כן בהר"ן והרא"ש ז"ל ומעלתו בעצמו כתב שהיא דוחק לפרש כן לשון הגמרא והר"ן והרא"ש ז"ל ושערי תירוצים לא ננעלו ונוכל לתרץ דברי הפ"י ז"ל ובזה ידוקדק הלשון ברש"י ז"ל שכתב וסימני' דאורייתא והיא בעי' דלא איפשטא דלענין מאי פי' רש"י כן ונ"ל דזה כוונת רש"י ז"ל דהנה הא דלא סמכינן באיסור אסימנ' שאין מובהקים כתב הב"י ז"ל בסי' י"ז משום דקי"ל סימני' דרבנן ובאמת איו זה דבר ברור ועיין בהרא"ש ז"ל פ' אלו מציאות שכתב ומספקא לן אי סימני' דאורייתא או דרבנן ועיין בש"כ ז"ל בחו"מ סי' רצ"ג שכתב דאין צריך לפלפול של הרא"ש ז"ל דאף דרבא סובר סימני' דאורייתא מכל מקום רב אשי במס' גיטין מספקא לי' וקי"ל כר"א דהוא בתרא עכ"ל וא"כ כיון דהוא בעי' דלא איפשטא כללא הוא באיסור תורה הולכין להחמיר ובאיסור דרבנן הולכין לקולא ועיין בהרמב"ם ז"ל בפ' ט' מה' ט"מ דפסק דספק השקול שאין בו חזקת איסור ואין בו כרת מדרבנן אסור ומדאורייתא מותר וא"כ פסקו הראשונים באשה לא סמכינן אסימני' דהספק הזה הוא אסור מדאורייתא מחמת שהיא ספק כרת ויש בו חזקת איסור וא"כ כיון דמספקא אי סימני' דאורייתא אזלינן להחמיר אבל בכודנייתא כיון שאין בו חזקת איסור ואין בו כרת אף בלא סימני' דאורייתא מותר הואיל ואין בו רק איסור דרבנן לכן סמכינן אסימני' כיון דהוא בעי' דלא איפשטא ובדרבנן הולכין אחר המיקל והא דהוכיח הגמ' דסימני' דאורייתא היינו דאינו סובר דסימני' דרבנן ובאמת דהוא מחמת ספק ובתשובה הארכתי בזה אי סימני' דרבנן אי סמכינן אאיסור דרבנן ועפ"ז ישבתי גם קושיא הנ"ל: אך אף שאין הוכחה מגמ' להתיר בשני סימני' אמצעים הדין הזה עידי ספיקא לא נפקא רוב גדולי האחרוני' סוברים להתיר ויש להתיר בנד"ד מחמת ס"ס ספק שמא סימני' דאורייתא ואת"ל דהוי דרבנן שמא הלכה כאותן הפוסקים דשני סימני' אמצעים מצטרפין להיות ס"מ ואף דהוי ס"ס נגד חזקת איסור דאשה בחזקת א"א קיימא מ"מ הא גדולים והרשב"א מכללם סוברים דס"ס מהני נגד חזקת איסור כמבואר בי"ד סי' ק"י ועיין ס"ק ס"ט כתב ס"ס המתהפך מהני אפילו בדאורייתא וכ"ש בעגונה. וכן ביבמה דמהני ע"א במומר אפילו לדעת הרא"ש ועיין בב"י הביא בשם מהרי"ק בחליצת מומר ויש ע"א שמת דמותר מחמת ס"ס שמא הלכה ע"א מועיל ביבמה ואת"ל דלא מהני שמא הלכה כאותן הפוסקים דא"צ חליצה ממומר הרי דמתיר מהרי"ק מחמת ס"ס ואף דהוי נגד חזקת איסור וא"ל דגבי חליצת מומר לא הוי חזקת איסור דדילמא א"צ חליצה ממומר דמ"מ מחיים היתה אסורה ועיין ביבמות בסוגי' דספק קרוב לה ספק קרוב לו מבואר בהדי' כדברי ועיין בתשובת מהר"מ מלובלין ז"ל שהתיר בתשובה ס' ל"ז אף בהמיר לאחר נשואין וא"כ קודם שהמיר היתה בחזקת איסור לשוק ואפ"ה התיר הר"מ לובלין מכח ס"ס הרי סוברים דאף נגד חזקת איסור מהני ס"ס גבי מומר וא"כ ה"ה ה"נ וכן בק"ע והבאתי לעיל התיר גבי עגונה מטעם ס"ס וא"כ כמי י"ל דמהני ס"ס אף נגד חזקת איסור או י"ל דק"ע ס"ל דהכא לא הוי חזקת איסור כאשר הארכתי בזה בתשובה דלענין להתיר אשה לבעלה לא הוי חזקת איסור כמ"ש התו' בכתובות בסוגי' דשנים אומרים מת דחזקה דאשה דייקא ומנסבא מרעא לחזקת א"א וא"כ כדאי המה כל הפוסקים לצדד היתרא מחמת סימנים אמצעים מחמת ס"ס כנ"ל. ועוד יש לצדד להתיר מחמת שכתב הגאון המובהק חכם צבי ז"ל בתשובה להתיר בסימנים אמצעים בגופו וסימני' מובהקים בכלים דהוי שאילה דיחיד ומה שהקשה רו"מ על הגאון ח"צ וז"ל דא"כ מאי פריך הגמ' גבי מצא בחפישה וניחוש לשאלה הרי הוי שאלה דיחיד גם בחידושי הקשיתי כן על הח"צ ז"ל אך הוכחתי בחידושי דגם רבינו הגדול הב"י ז"ל וב"ש סוברים כדעת הח"צ ז"ל וכמו שאבאר: ועוד יש לצדד להתיר מחמת שמהר"ל מפראג הביאו הב"ש דלמ"ד סימני' דרבנן לא חיישינן לשאלה והתיר ביש סי' אמצעי בגופו וסי' מובהק בכליו דממ"נ מותרת אי סימני' דאורייתא מותרת מחמת סי' בגופו ואי סימני' דרבנן א"כ לא חיישינן לשאלה וא"כ מותרת מחמת סימני' בכלים ואף דהב"ש חולק ע"ז וגם רבינו הגדול הב"י ז"ל הביאו הב"ש ז"ל בסי' י"ז ס"ק ט' כתב דאיתא בגמ' אוכף וארנקי לא מושלי אינשי היינו אי סימנים דאורייתא אבל אי סימנים דרבנן כי היכי דלא סמכינן אסימני' ה"נ לא סמכינן אהך סברא דאוכף לא מושלי אינשי הרי דלשיטת הב"י אף דסימני' דרבנן חיישינן לשאלה ואדרבא יותר חמור אי סימני' דרבנן ואף באוכף חיישינן לשאלה מ"מ מוכח מדברי הב"י דסובר כשיטת ח"צ ז"ל דלשאלה דיחיד לא חיישינן דהנה הב"ש כתב על תשובת הב"י דבגמ' לא משמע כן ופי' מחו' הגאון מפראג בס' נודע ביהודה דבריו דהנה הגמר' פריך למ"ד סימנים דרבנן היכא מהדרינן חמור בסימני אוכף ומתרץ בעידי אוכף ולפי דעת הב"י דאי סימני' דרבנן אף באוכף חיישינן לשאלה א"כ היכי מהדרינן בסימני אוכף ניחוש לשאלה: ועוד הקשה בספר נודע ביהודה על הב"ש שפסק דאי סימני' דרבנן נמי חיישינן לשאלה מהא דמקשה בגמ' במס' ב"מ למ"ד סימני' דאורייתא מדתני אין מעידין כו' אלא כו' אעפ"י שיש סימני' בגופו ובכליו ומשני דחיישינן לשאלה ומקשה בגמ' חמור בסימני' אוכף היכא מהדרינן משמע אי סימני' דרבנן ל"ק חמור בסימני אוכף היכא מהדרינן ולדעת הב"ש שסובר אי סימני' דרבנן חיישינן לשאלה א"כ אף אי סימני' דרבנן קשה ניחוש לשאלה ונ"ל ליישב ב' קושית הנ"ל ע"פ שיטת הח"צ הנ"ל דהנה לשיטת הח"צ הנ"ל קשה מאי פריך הגמרא חמור בסי' אוכף היכא מהדרינן דניחוש לשאלה דלמא מיירי קרא דיש לו סימני' שאינם מובהקים בגופו של חמור וסימני' מובהקים באוכף וא"כ הוי שאלה דיחיד אך אי סימני' דאורייתא א"כ אם יש סימני' שאינם מובהקים בגופו של חמור א"צ לסימני אוכף א"כ פריך שפיר הגמ' אבל אי סימני' דרבנן לא קשה כלל חמור בסימני אוכף היכי מהדרינן דניחוש לשאלה די"ל דמיירי דיש סימנים שאינם מובהקים בגופו של חמור ולא מהדרינן בהאי סימן לחוד דסימני' דרבנן ובסימני אוכף בסי' מובהק מהדרינן ולא חיישינן לשאלה דהוי שאלה דיחיד ולפ"ז מתורץ קושית הב"ש על רבינו הגדול הב"י וקושית הנודע ביהודא על הב"ש: וכיון שזכינו לדין בין למהר"ל מפראג ובין להרב ב"י ובין להב"ש ז"ל יש להתיר בנד"ד דלמהר"ל מפראג מותר ממ"נ אי סימני' דאורייתא מותר מחמת ס' אמצעי בגופו ואי סימני' דרבנן לא חיישינן לשאלה ולשיטת הב"י וב"ש דחולקין על מהר"ל מפראג וקשה עליהם קושית הספר נוב"י וצ"ל דסוברים כשיטת ח"צ ז"ל דלשאלה דיחיד לא חיישינן א"כ מותר בנד"ד דהוי שאילה דיחיד מכל הלין טעמי נראה לי להיות סניף וטפל לעושי מצוה לכבוד הרב המאה"ג החריף המפורסים האבדק"ק האלשיץ אשר התחיל במצוה זו להתיר עגונה זו אשר חששו רז"ל לתקנת של עגונות והשם יצילני משגיאות וכל מורי הוראות בישראל ויורני נפלאות באמת מתורתו הקדושה הכ"ד הבא עה"ח היום יום ג' ד"ז תשרי תקנ"ב לפ"ק פ"ק פשעווארסק יצ"ו נאום שמואל הקטן בהרב המנוח המפורסם מוה' משה פנחס זלה"ה: הנה בנידון השאלה דשאילנא קדמי דמכ"ת ואחר עד עתה מחמת שסבבוני כתרוני הקיפוני חבלי טרדין ולא נתנוני די השב רוחי אף לבלע רוקי והנה ביום אתמול כי יעבור במוצאי מנוחה ח' כסלו באישון לילה בנפול תרדמה על אנשים ורוחי בקרבי יעור לאמר מה לך נרדם ועד מתי תטמון ידיך בצלחת ולא תזדקק לדבר מצוה רבה להתיר בת ישראל מכבלי העיגון אז קמתי ואזרתי כגבר חלצי ונזדרזתי ופתחתי וקריתי ושניתי ושלשתי דברי קדשו דמר ונתמלא כל הבית כולה אורה ותעלוזנה כליותי וראיתי בעלי תרסין מנגחין זה לזה בהלכה וקול ענות מלחמה במלחמתה של תורה שמעתי במחנה העברים ויראתי לגשת כי מי אנכי לעמוד במקום גדולים הורים ומורים. ורעיוני הרהיבוני לא ניתנה התורה למלאכי השרת כי אם גם לחוטבי העצים ולשואבי המים כמוני היום וענותו תרבני לחות דעתי גם אני ואין מסרבין לגדול כי"ב ע"כ בצורי בטחתי. ובו יתברך נשענתי למעמקי השאלה ירדתי. ובדברי קדשו שעשעתי. ואם כי בקצת מקומות מדבריו נטיתי הלא אתו הסליחה כי ידברו את אויבים בשער ואת והב בסופה וזה החלי בעזר