השיב משה אבן העזר נד

דאיתא בפ' אלו מציאות ד' ך"ז ע"ב ת"ש אף השמלה בכלל כו' ומשני סימני' כדי נסבא ואם איתא דב' סימני' אמצעים מצטרפין הו"ל לשנוי הא דתני דמחזירין השמלה היינו בשני סימני' אמצעים דמצטרפין להיות ס"מ ביות' דמחזירין אף אם נימא דסימני' דרבנן ניהו דלא מצי משני דמיירי בסימני' מובהקים ביותר משום דלא שייך לומר מה שמלה מיוחדת כו' דמה פסקא דאפשר דסתם שמלה אין סימני' מובהקים וכמ"ש הגאון בעל פ"י בחידושיו שם. מיהו אכתי מצי לשנוי דאיירי שנותן סי' אמצעים מדת ארכו ורחבו ומשקלו וכדומה אלא ש"מ אי סימני' דרבנן לא מהני כלל רק ס"מ ביותר: ומיהו אפשר לדחות דבלא"ה קשה דמה פריך הש"ס שם מהא דחמור בסימני אוכף לשני כיון דעיקר רבותא דקרא דמהדרינן אף החמור בסימני אוכף א"כ שפיר מצינו לאוקמי בסימני' מובהקים דסימני' מובהקים לכ"ע דאורייתא וכן הקשה הפ"י שם ותירץ דהא דמספקי לן סימני' דאורייתא היינו אי חיישינן לרמאים א"כ לפ"ז נראה דלא שייך לחלק בין סימני' מובהקים לשאינן מובהקים דבמובהק נמי חיישינן לרמאים ע"ש באריכות וא"כ לק"מ גם כאן ואין להאריך וכ"מ בתוס' ר"פ האשה שלו' גבי מעשה בשני ת"ח כו' ומסקינן שם אלא ה"ד דאמרו אסקינהו קמן וחזינהו לאלתר וקאמרי סימני' כו' וכתבו התוס' שם ד"ה דקאמרי וז"ל ואי סימני' לאו דאורייתא איירי הכא בסימני' מובהקים דהוא דאורייתא עכ"ל ומדהוכיחו לפרש דאיירי בסימני' מובהקים ולא פרשו כפשוטו דאיירי בסימני' אמצעים ואפ"ה מהני משום דאיירי בכמה סימני' כמו דמשמע לשון הש"ס דקאמר סימני' לשון רבים ש"מ דאפילו כמה סימני' דאינם מובהקים לא מצטרפין וכ"מ לפענ"ד ברור דדעת הטור דלא מהני כמה סימני' להצטרף שהרי כתב בסי' י"ז סעיף י"ט ז"ל כתב הרמב"ם ישראל שאמר מת יהודי עמנו ממקום פ' וכך צורתו וכך וכך סימני' אין אומרים באומד דעת פ' הוא עד שיעיד שהוא פ' ויכיר שמו ושם עירו כו' וכתב עליו הטור וטעמו משום דקי"ל סימני' לאו דאורייתא ולא סמכינן בהו לענין איסורא עכ"ל הנה משם בארה באר היטב דהטור ע"כ פירש דברי הרמב"ם הנ"ל דגם בסימני' אמצעים לא מהני להצטרף דאי מיירי הרמב"ם בסימני' גרועים אפילו אי סימני' דאורייתא לא מהני אלא וודאי מדמפרש הטעם משום דסימני' דרבנן ע"כ ס"ל דמיירי בסימני' אמצעים ואפילו יש כמה סימני' דהרי כתב כך וכך סימני' ואפ"ה לא מהני להצטרף וכ"נ שהבין הב"י בדעת הטור שהביא שם לשון תשובת הרא"ש בההיא דמכלוף בן מליל שנהרג כו' והעידו העדים עליו סימני' שהי' בינוני בקומה ופניו אדומים ועיניו שחורות ופסק הרא"ש שם דלא סמכינן אסימני' אלו דקי"ל סימני' דרבנן ואפילו אי סימני' דאורייתא סימני' כי הכי לאו סימני' ננהו דהרבה אנשים בענין זה כו' וסיים הב"י ורבינו שכתב על דברי הרמב"ם הטעם משום דקי"ל סימני' דרבנן לומר אפילו הי' סימני' יותר חשובים מאלו דמכליף בן מלול לא סמכינן עלייהו עכ"ל הרי שפירש דהטור הבין מלשון הרמב"ם דמיירי אפילו בסימני' אמצעים ואפ"ה לא מהני ע"י צירוף והנה מהרא"י בכתביו שכתב ואפילו כמה סימני' אמצעים אינן מצטרפין הוציא כן מלשון הרמב"ם הנ"ל כמבואר בכתבי מהרא"י סי' רכ"ד מדכתב הרמב"ם כך וכך סימני' משמע שהעיד על כמה סימני' א"כ גם כוונת מהרא"י כן דאפילו כמה סימני' אמצעים אינן מצטרפין וכדמשמע ג"כ לשונו שהביא הב"י והעתקתי לשונו לעיל והנה מי הוא זה ירום ראש להקל נגד הטור ומהרא"י ז"ל שמבואר מדבריהם להדי' דכמה סימני' אמצעים שאינן מובהקים גמורים אינן מצטרפין ומזה סתירה גדולה למ"ש הגאון בתשובת פ"י שהבאתי לעיל בתחלת התשובה שכתב בדעת הטור דס"ל דב' סימני' אמצעים מצטרפין והרי מבואר מלשון הטור להיפוך דע"כ ס"ל דאין מצטרפין והראי' שמביא מלשון הטור י"ד בכלאים דסמכינן על כמה סימני' דאזנים וקול וזנב לענין כלאים ע"י צירוף כבר כתבתי לעיל שאין ראי' כלל דס"ל כפירש הר"ן שפירש דסימנים אלו דקול ואזני' וזנב הן ס"ע ביותר וסמכינן עלייהו אפילו אי סימני' דרבנן וכ"כ הטור בהדי' ברמזי הרא"ש ר"פ אותו ואת בנו דסימני' דשם ס"מ הם לכך סמכינן עלייהו וע"ש וכהגאון אישתמיט לי' לשון הטור ברמזיו וע"כ צ"ל כן כדי שלא יסתרו דברי רבינו הטור וכמ"ש ואולי כדי ליישב קצת דעת הגאון הנ"ל אפשר לדחוק ולומר דבאמת גם הטור הבין בלשון הרמב"ם הנ"ל דלא מיירי אלא בסימני' גרועים שאין אומרים אלא מאומד דעתם שזהו פ' כדמשמע מלשון הרמב"ם דומיא דכך הי' תואר צורתו שהוא תואר צורתו בקומה ואדמימות פכים כההיא דמכליף בן מליל דתשובת הרא"ש והא דכתב הטור הטעם משום דסימני' דרבנן משום דמשמע לי' דמיירי הרמב"ם בכל ענין גם שנתן הסימן בגופו ופרט וצמצם המקום ביותר ואפ"ה לא מהני ואלו בסימן אמצעי כשפרט וצמצם המקום הוי סימן גמור אך לדידן דקי"ל סימני' דרבנן וכמ"ש מהרד"ך בתשובה והביאו הב"י וכדאיתא בגיטין ד' ד"ז כשאמר נקב יש בצד אות פ' מהני והוי סי' מובהק ואע"ג דנקב מצד עצמו לא מהני משום דמספקא לן אי סימני' דאורייתא או דרבנן ולכשפרט וצמצם בצד אות פ' מהני וה"ה בכל סימן אמצעי כשפרט וצמצם מהני וכל זה בסי' אמצעי אבל בסי' גרוע אפילו פרט וצמצם לא מהני כדמשמע שם בש"ס ובתשובת מהרד"ך מיהו זה דוקא אי נימא דסימני' דרבנן כדקי"ל אבל ללשנא דסימני' דאורייתא י"ל דמהני אפילו סי' גרוע כשפרט וצמצם המקום והרמב"ם סתם דלא מהני סימני' גרועים בכל ענין משמע אף שפרט וצמצם לזה נתן הטור הטעם משום דקי"ל סימני' דרבנן לכך לא מהני סימני' גרועים לעולם אפילו רבים ואפילו כשפרט וצמצם מקומם ואין אומרים באומד דעת שהוא פ' כך נראה לענ"ד ליישב בדוחק לשון הטור לשיטת הפוסקים הנ"ל דשני סימני' אמצעים מצטרפין ובמ"ש מיושב היטב מה שהשיג המ"ב ל על תשובת מהרד"ך הנ"ל ולפמ"ש א"ש ודברי מהרד"ך נכונים ואין להאריך למבין איברא דלכאורה הי' נלע"ד להוכיח במשור מסוגיא דשלהי יבמות דאפילו סי' גרוע מהני כשפרט וצמצם המקום ביותר אף ללשנא דסימני' דרבנן ואין חילוק בין סי' אמצעי ובין סי' גרוע לענין זה מדמשני רבא ללשנא קמא דכ"ע סימני' דאורייתא והכא בשומא עשוי להשתנו' לאחר מית' קא מפלגי דרבנן סברי עשוי להשתנו' לאח' מיתה לכך ס"ל אין מעידין דהו"ל סי' גרוע ולא מהכי אף אי נימא סימני' דאורייתא ור"א ס"ל דאין עשוי להשתנות וה"ל סימן גמור ומעידין עליו ואיכא דאמרי אמר רבא דכ"ע סימני' דרבנן והכא בשומא סימן מובהק קא מיפלגי דר"א סבר שומא ס"מ ביותר ומהני אף אי נימא סימני' דרבנן וכפרש"י ורבנן כו' עי"ש ומעתה ע"כ צ"ל דכשפרט וצמצם מהני אף בסימן גרוע דאלת"ה דדוקא בסימן אמצעי ס"ל למהרד"ך מהני פרט וצמצם ולא בסי' גרוע קשה למה לי' בשנויא דסימני' דרבנן לומר דפליגי בשומא ס"מ וכ"ע ס"ל דשומא אינו עשוי להשתנות ולחזור מסברתו הראשונה דפליגי בעשוי להשתנות אי הוי סימן גרוע הול"ל דפלוגתייהו בשומא שהעיד במקום מצומצם דבל"ז פירוש שומא דפליגי בו פירש"י במס' ב"מ שהי' בו אבר ידוע דאל"ה לא הוי שום סי' כלל א"כ הו"לל דמיירי ג"כ שהעיד על השומא ופרט וצמצם המקום ביותר ופליגי אי הוי שומא סי' אמצעי ומהני צמצם או הוי סי' גרוע ולא מהני דרבנן ס"ל דשומא עשוי להשתנות והו"ל גרוע ולא מהני אף בצמצום ור"א ס"ל דאינו עשוי להשתנות והו"ל סי' אמצעי ומהני צמצם ומעידין ופליגי ממש כמו בלישנא קמא אי עשוי להשתנות אי לא ואמאי נאיד מסברתו בלישנא קמא א"ו כראה דאפילו סי' גרוע מהני כשפרט וצמצם אף ללישנא דסימני' דרבנן ודוק: ומזה הי' כראה סתירה למ"ש הב"ח ז"ל בתשובה דמפרש עשוי להשתנות דקאמר הש"ס היינו שדרך כל שומא להשתנות אחר מיתה וכל שלא נשתנה גרע טפי דהשומא מעיד עליו דלא זה האיש כיון דלא נשתנה צבע השומא ממה שהי' בחיי' ודרך כל שומא להשתנות ייע"ש וא"כ לפירושו לא מהני אפילו פרט וצמצם וא"כ אפילו נימא דפרט וצמצם מהני אפילו בסי' גרוע אכתי תיקשי דלישני כן ג"כ ללשנא דסימני' דרבנן דלרבנן אין מעידין על השומא דס"ל עשוי להשתנות וא"כ לא מהני אפילו פרט וצמצם כיון דלא נשתנה צבע השומא מעיד עליו דאין זה האיש כיון דלא נשתנה ולר"א מעידין דס"ל דאין עשוי להשתנות והוי סי': ואולי י"ל דבלא"ה לק"מ מהא דלא מוקי בלישנא בתרא בפרט וצמצם דוקא משום דדחיקא לי' מלתא לאוקמי פלוגתיהו דרבנן ור"א דווקא בפרט וצמצם דלשנא דברייתא סתמא תני אין מעידין על השומא ור"א אומר מעידין משמע דלר"א מעידין על השומא בכל ענין אפילו בלא פרט וצמצם ולכן לא בעי לאוקמי כן ולכך מוקי פלוגתייהו בשומא ס"מ הוא כו' וא"כ לא מוכח מידי דמהני סי' גרוע בפרט וצמצם: ומעתה יצא לנו הדין ועוד צד א' להתיר בנד"ד שמבואר בהגב"ע שהעיד העד שהיו הצפרנים גבנונים קצת באמצעיתן והוי כמו פרט וצמצם המקום ביותר שאמר דיא נעגיל זענין גוועזין וויא בערגיג אין מיטן ודייק שהי' הסימן באמצעיתן של הצפרנים והוי כמו פרט וצמצם דיש מקום לומר דאף בסימן גרוע מהני צמצם ועכ"פ בסימן אמצעי לכ"ע מהני וכמ"ש מהרד"ך ז"ל והביאו הב"י בלי שום חולק זולת מהרי"ן ל"ב חלק עליו קצת ובמ"ש ליתא להמעיין ומרוב הפשיטות לא רציתי להאריך וכדמוכח מסוגיא דגיטין ד' כ"ז ובפרט בנידון שלנו שסי' זה לא גרע מסי' אמצעי עכ"פ וגם פרט וצמצם ביותר באיזה מקום הוא הסי' בצפרנים פשיטא דמהני וסמכינן עלייהו וזה ברור: והנה מדי עברי עיוני בזו הסוגיא הנ"ל חזינא תיוהא בדברי הב"ש שם בס"ק ע' וז"ל ושומא איתא בגמ' לפי תי' א' דרבא דסימני' דאורייתא ופליגי רבנן ור"א אי עשוי להשתנות ש"מ לרבנן לא הוי שומא אפילו סי' אמצעי כו' ולתי' ב' כו' י"ל שומא סי' אמצעי הוא ובהרמב"ם משמע להדי' כו' והטור שכתב שומא לא הוי ס"מ מפני שעשוי להשתנות משמע דאינו אפילו סי' אמצעי דהא לתי' א' פליגי אי הוי שומא סי' אמצעי וחכמים ס"ל דלא הוי סי' אמצעי משום דעשוי להשתנות ש"מ מהאי טעמא לא הוי אפילו סי' אמצעי. מיהו י"ל דהטור ס"ל דהוי סימן אמצעי וס"ל לתירץ בתרא פליגי אי שומא הוי ס"מ ביותר וחכמים ס"ל דלא הוי ס"מ משום דעשוי להשתנות לפעמים והוי סימן אמצעי כו' עכ"ל ונפלאתי איך נעלם מעין חכמתו הגדולה דבהדי' איתא בש"ס ב"מ ד' כ"ז ע"ב דאיתא שם ג"כ סוגיא דיבמות וקאמר רבא דכ"ע סימני' דאורייתא כו' והכא בשומא עשוי להשתנות פליגי. ואב"א דכ"ע שומא אינה עשוי להשתנות וסימני' דרבנן והכא בשומא ס"מ קמיפלגי כו' ע"ש הנה נרא' בעליל דטעמ' דרבנן דס"ל דשומא לא הוי ס"מ לא מטעם דס"ל משום שעשוי להשתנות כמ"ש הב"ש דהא בהדי' קאמר לההיא אקומתא דכ"ע ס"ל שומא אינה עשוי להשתנות ואפ"ה ס"ל לרבנן דלא הוי ס"מ אלא אדרבא נהפוך הוא ודוק מני' איפכא דבין לאוקימתא קמא ובין לאוקימתא בתרא אי הוי אמרינן דשומא עשוי להשתנות לא הוי אפי' סי' אמצעי כיון שנשתנה ולכן בלישנא דבתרא דפליגי אי הוי שומא ס"מ ביותר אבל סי' אמצעי לכ"ע מיהץ הוי לכך צ"ל דכ"ע ס"ל דשומא אינה עשוי להשתנות ולכן הוי סי' אמצעי לרבנן אלא דפליגי אר"א דלא הוי ס"מ ביותר וכיון שכן דלכל אקמתות מבואר אי נימא דעשוי להשתנות לא הוי אפילו סי' אמצעי וא"כ הטור שכתב דשומא עשוי להשתנות עכ"ר ס"ל דאינו אפילו סי' אמצעי והא דפסק דלא כלשנא בתרא היינו דפסק כחומרי דתרי לישנא וכמ"ש הב"ש כה"ג לשיטת מהר"ל