השיב משה אבן העזר נא

הגרשוני סי' ס"ו וז"ל דוקא ב' סימנים גרועים הוא דאין מצטרפים כמ"ש מהרי"א בפסקיו והובא בהג"ה סעיף ד"ד אבל שני סימני אמצעים מצטרפ' להיות סימן מובהק ביותר וכ"פ מהר"א מזרחי עכ"ל. אף שהח"מ בתשובה ס"ק נ"ה נסתפק לפקפק ע"ז מ"מ הט"ז באה"ע שם חזק דברי מ"ב הנ"ל ומשיג על בעל ח"מ ע"ש. ובאמת נראה שגם הח"מ חזר בו ממ"ש בתשובה שהרי בס"ק מ"ג כתב להדי' כהמ"ב דכמה סימנים אמצעים ביחד מצטרפים אע"פ שכל א' בפ"ע לא הוי סימן מ"מ בהצטרף כולם יחד הוי סימן מובהק עכ"ל: וכן ראיתי שפסק הלכה למעשה הגאון בעל מגיני שלמה ז"ל בתשובותיו ספר פני יהושיע חלק אה"ע סי' ז' ח'. דשני סימנים אמצעים מצטרפין ועיקר ראייתו מדפסקו הרי"ף ורמב"ם והרא"ש וטור י"ד וש"ע סי' רצ"ז דסמכינן על סי' דאזנים וקול וזנב לענין כלאים ובש"ס חולין אמרינן דזהו דוקא למ"ד סימנים דאורייתא והרי הם פסקו לחומרא דסימני' דרבנן וא"כ אמאי פסקו דסמכינן על סימני דאזנים וקול הנ"ל לענין איסור כלאים א"ו היינו טעמא דשני סימני' אמצעים מצטרפים וע"ש באריכות וכן ראיתי שנדפס דין זה בשם הגאון מוה' עוזר ז"ל בסוף ש"ע אה"ע עם הבאה"ט והביא גם כן ראי' זו. ואולם לפענ"ד יש לפקפק על ראי' זו ואדרבא ממקומו הוא מוכרע להיפוך דשני סימנים אמצעים אין מצטרפין דאיתא התם א"ל ר' אבא לשמעי' אי מעיילת כודניתא בריספק עיין להנך דדמי לאהדדי ועייל לי אלמא קסבר אין חוששין לזרע האב וסימני' דאוריית' פירש"י מדשרי לסמוך עלייהו לענין איסורא כו' והתם באלו מציאות מבעיא לן אי סימנים דאורייתא או דרבנן עכ"ל ואי איתא דמצטרפין קשה דמנ"ל דסימנים דאורייתא דלמא ס"ל דסימנים דרבנן ור"א צוה לשמעי' לעיין אי דמי להדדי בכל הנך סימני' וע"י צירוף הסימנים דאזני' וקול וגנובת מצטרפין להיות סי' מובהק אף למ"ד סימנים דרבנן וכמ"ש הגאון הנ"ל דעכ"ר סימנים אמצעים הם דאי סימני' גרועים הם אפילו אי נימא סימנים דאורייתא לא סמכינן עלייהו כדאיתא בש"ס ופוסקים ובב"מ ריש פ' א"מ ובב"י ובב"ש סי' י"א ס"ק ע' וא"כ מנ"ל להש"ס למידק מר"א דס"ל סימנים דאורייתא דלמא ס"ל סימנים דרבנן ור"א צוה לשמעי' לעיין בכל הני סימני' אי דמי להדדי ומצטרפין להיות סימן מובהק אלא ודאי ללשנא בתרא דסימנים דרבנן ולא מהני סימני' אמצעים לענין איסורא ה"כ דלא מהני ג"כ כמה סימנים ע"י צירוף ומה דקשיא לי' להגאון הנ"ל אהרא"ש וטור וש"ע דפסקו הא דר' אבא להלכה דסמכינן אסימנים הנ"ל לענין איסור כלאים והרי הם פסקו דסימנים דרבנן וכר' אשי דמספקי ליה אי סימנים דאורייתא או דרבנן. נראה לפע"ד פשוט דהפוסקים הנ"ל ס"ל כפירוש הר"ן שם בחולין דמפרש הא דקאמר הש"ס שם וסימני' דאורייתא י"ל סימנים הללו וסימני' מובהקים די לסמוך עלייהו כשל תורה שהרי הי' סומך ר"א עליהן. ואין ספק דמש"ה דחקו להר"ן לפרש כן ודלא כפירש"י משום דקשיא ליה להר"ן דאכן קי"ל כר"א וכדפסקו הרי"ף והרמב"ם דסמכינן אסימנים הנ"ל לענין איסור כלאי' ואנן קי"ל דסימנים דרבנן לכך פירש דהא דקאמר הש"ס אהך דר"א דסימני' דאורייתא לא קאי אלא אסימנים דכודניתא שהם סימנים מובהקים ביותר ושפיר סמכינן עלייהו אף באיסור כיון שהם סימנים מובהקים ביותר אפילו למ"ד סימנים דרבנו כדמוכח בסוגיא דיבמות דף ק"ך דקאמר והכא בשומא סימן מובהק קא מפלגו וע"ש ברש"י ד"ה מובהק. וכ"מ ברמזי הרא"ש שכת' שם בחולין וז"ל אם קולו עב וכו' וסימנים אלו דאורייתא הן והיינו כפירש הר"ן וא"כ אין כאן שום ראיה מהתם דסימנים אמצעים מצטרפין דשאני הת' דסימנים מובהקים ביותר נינהו ובאמת מהני התם אפילו חד סימן ואו או קתני וכ"מ מאביי ור' פפא דיהבי בהו סימני' וע"כ לסמוך עלייהו באיסור כלאים כדמוכח בש"ס שם ואביי לא נקט אלא חד סימנא דעבי' קלא א"כ משמע דאחד סימנא ג"כ סמכינן ויש קצת ראיה לפירש הר"ן דלכאורה קשה דאביי יהיב סימנא עבי' קלא כו' משמע דס"ל סימנים דאורייתא וביבמות ד ק"ך מוקי אביי פלוגתא דר"א ורבנן דפליגי אי סימני' דאורייתא או דרבנן דרבנן ס"ל סימנים לאו דאורייתא ובודאי קי"ל דהלכה כחכמים ומש"ה פסקו כל הפוסקים דאין מעידים על השומא משום דהלכה כחכמים וכמ"ש הב"י שם סעיף כ"ה וא"כ אמאי פסק אביי הכא דסמכינן אסימן דעבי' קלא אף לענין איסורא והיינו דלא כחכמים דר"א ולפירש הר"ן ניחא דשאני כאן דהוי סימן מובהק ביותר אפילו חכמים מודים דסמכינן מיהו יש לדחות ואין להאריך. ואולם דלישנא דש"ס דקאמר אלמא קסבר כו' וסימני' דאורייתא משמע ודאי דאסימני' דעלמא קאי דהוי דאורייתא וכפירש"י דלפירש הר"ן לא א"ש לישנא דסימני' אף בסי' מובהק ביותר כיון דסימנים דרבנן רק סי' מובהק מהני מצד הסברא ולא נזכר בתורה כלל בהדיא וכמ"ש הש"ך בח"מ סי' רס"ז ס"ק ז' וז"ל דפשיטא אי סימני' דרבנן וא"כ אפינו סי' מובהק ביותר שמועיל היינו מצד הסברא דהא לא נזכר בתורה כלל משא"כ אי סימנים דאורייתא אם כן אפילו סי' מובהק קצת הוא מן התורה מקרא דוכן תעשה לשלמתו כו' וע"ש וא"כ לשנא דש"ס מורה כפירש"י וגם מסתימת דברי הפוסקים הרי"ף והרמב"ם והטור י"ד והש"ע שכתבו כל הג' סימנים דאזנים וקול וגנובתי' לענין כלאים דלא אישתמיט שום א' מהפוסקים לאשמעינן רבותא דסמכינן אף אחד סימנא דקול או אזנים לענין כלאים להתיר משמע דלא סמכינן אסי' אחד לחוד דלא הוי סי' מובהק ביותר ואפ"ה בצירוף כל הסימנים נעשה סי' מובהק וסמכינן אף לענין איסור ואפשר גם כוונת הר"ן כן שכתב דסימנים הנ"ל סימנים מובהקים הן היינו דוקא ע"י צירוף כל הסימנים ביחד נעשה סימן מובהק ביותר ע"י צירוף וכוונתו ליישב שלא תקש' קושייתנו הנ"ל דאנן קי"ל דסימנים דרבנן ואמאי פסקו כאן בר' אבא כזה כתב דהוי סימנים מובהקים ע"י צירוף וכמ"ש המ"ב וסיעתו שא סימנים אמצעים מצטרפין. ולענין הקושיא שהקשיתי לעיל דמנ"ל להש"ס להוכיח דר"א ס"ל סימני' דאורייתא דלמא ס"ל סימנים דרבנן ור"א דסמיך אסימנים היינו משום דסימנים אמצעים מצטרפין אבאר בסמוך ליישב: והנה ראיתי למהר"י בן לב ז"ל סי' ח' שנסתפק אי סימנים אמצעים מצטרפין ע"ש והביאו הח"מ ס"ק ה' במעשה דפנחס מארלי ושוב נסתפ' הרי"ן לב שם ז"ל וכן יש להסתפ' במה דקתני במתניתין אע"פ שיש סימנים בגופו ובכליו דאי נימא דאו או קתני מש"ה לא מהני אבל היכא דאיכ' סי' הגוף וסי' כלים מהני או לא וע"ש. והנה בהשקפה ראשונה אמרתי דהנך ספיקי חדא באידך תליא וחדא מכלל חברתא איפשטא דהנה הגאון מהר"ל מפראג ז"ל הקשה והביא הב"ש שם ס"ק ס"ט וז"ל דאי חיישינן לשאלה אף ללישנא דסימני' דרבנן א"כ אף ט"ע בכלים לא מהני כיון דיש לחוש לשאלה וקשה למה תני במתניתין סימנים בכליו תיפוק לי' ט"ע שהיא מן התורה לא מהני בכלים וליתני ט"ע לא מהני בכלים וכ"ש סימני' ואמאי תני סימנים דרבנן וע"ש בב"ש שדחק ליישב. ואני בעניי אמרתי ליישב ברווחא בעז"ה דהנה יש לדקד' בסוגיא שילהי יבמות דף ק"כ ע"ב דפריך ולהך לישנא דאמר רבא סימנים דאורייתא הא קתני אע"פ שיש סימנים בגופו ובכליו ומשני גופו ארוך וגוץ כליו דחיישינן לשאלה כו' ואב"א בחיור וסומקי וקשה לכאורה המקשה כסברתו דלא ידע מכלים דחיישינן לשאלה וכן לשינויא דחיורי וסומקי ג"כ לא חיישינן לשאלה וכן ללשנא דסימני' דרבנן לשיטת הגאון מהר"ל מפראג דלא חיישינן לשאלה א"כ למה תכא במתני' כלים כלל ליתני אע"פ שיש סימני' בגופו לא מהני כ"ש סימנים דכלים בשלמא אי חיישינן לשאלה אתי לאשמעינן כלים אפילו סימני' מובהקים לא מהני דחיישינן לשאלה אבל אי לא חיישינן לשאלה קשה למה לי למתני כלים דלא מהני בהן סימנים וכבר נתקשה בזה הב"ח ז"ל בתשובות סי' פ"ו ע"ש בתירוצו ותו קשי' אמ"ש הב"י באה"ע סי' י"ז דגם בארנקי וטבעת יש לחוש לשאלה וכ"מ מסתימת לשונו בש"ע שם סעיף כ"ד ועיין בח"מ שם והוא היפך משמעות הסוגיא שם דאיתא בהדי' שם דכיס וארנקי וטבעת לא מושלי אינשי ולא חיישינן לשאלה ועיין מ"ש בב"ש בזה שם ס"ק ט': (הג"ה קושיא ראשונה י"ל דה"א דווקא סימני' דגופו שדרכן להשתנות לאחר מיתה אבל בכליו סמכינן קמ"ל. משה) אמנם נלע"ד בזה ליישב הכל בס"ד דהנה ראיתי להגאון ח"צ ז"ל בתשובותיו סי' קל"ד שכתב וז"ל דפשיטא דיש להתיר בנד"ד בסימנים מובהקים בבגדים וגם שהיה לו פצע דהא דחיישי' לשאלה היינו שאלה דרבים שזה הנעלם השאיל כליו לאיש אחר בעולם ואותו אחר נהרג אבל לשאלה דיחיד לומר שהשאיל לאיש אחר שהי' לו פצע כמותו להא לא חיישינן וכאותו שאמרו בפ' ג"פ דף קע"ב דאף דחייש אביי לנפילה לנפילה דיחיד לא חיישינן ופרשב"ם דלא חיישינן שמא מיוסף בן שמעון נפל ויוסף בן שמעון מצא וכ"כ התוס' בפ' האשה שלו' דף קט"ז ד"ה למאי כו' אף אנן נימא למאן דחייש בעלמא לשאלה היינו שאלה דרבים אבל לשאלה דיחיד לא חיישינן כו' וע"ש ולכאורה תמהתי עליו דא"כ מה פריך הש"ס שם ביבמות ובפ' אלו מציאות מצאו קשור בכיס ובארנקי וטבעת היכא מהדרינן פירש"י לחוש שמא השאיל זה את הכיס וארנקי לאחר שהי' בידו גט זה וקשר בו גט זה והחזירו לזה ושכח בו את הגט ומה קושי' הא הוי שאיל' דיחי' דניחו' שמא השאי' שליח זה את הכיס וארנקי לאיש אחר שהי' בידו ג"כ גט כמו הגט שהיה ביד השליח ששמו כשמו ושמה כשמה ושם עירו כשם עירו ובזמן אחד ושמות העדי' החתומים היו שוים כמו זה הגט שהיה ביד השליח והניח האיש אחר הגט שלו בהכיס וארנקי והחזירו לו ואין לך שאלה דיחיד גדול' מזה ולשאלה דיחיד לא חיישינן לדברי הגאון וא"כ מה פריך. אשר ע"כ אמינא אנא בעז"ה לפרש הסוגיא כך דבאמת לכל הפירושים והלשונות שבגמרא הפירוש במתניתי' דתני אע"פ שיש סימני' בגופו ובכליו היינו אפילו יש סימני' בגופו וגם בכליו אפ"ה אשמעינן התנא דלא סמכינן להתיר ולא מצטרפין כלל וא"כ הוצעת הסוגיא הוא כך דפריך כהך לישנא דסימני' דאורייתא הא קתני אע"פ שיש סימנים בגופו ובכליו וס"ד דאיירי אף בסימני' אמצעים ואפ"ה לא מהני ואי סימני' דאורייתא ושרינן בסימני' אפילו איסורא אמאי לא מהני בשלמא ללישנא בתרא אי סימני' דרבנן א"ש דאשמעינן רבותא גדולה דאפילו סימנים אמצעים בגופו וגם סימנים אמצעים בכליו ואיכא תרתי למעליותא שהי' גם בכליו סימנים אמצעים אף דלא ידעינן מחששא דשאלה והוי סימני' דכלים סימן גמור לענין ממון ואפ"ה לא מצטרפין לסמוך עלייהו להתיר איסורא כיון דסימנים דרבנן וא"ש אלא ללישנא דסימנים דאורייתא ומהני סי' אמצעי קשה אמאי לא מהני אפילו סי' א' בגופו לחוד ובכלים לחוד למאי דס"ד השתא דלא חיישינן לשאלה וכ"ש בסימנים דגופו וגם בכליו אמאי לא מהני ומשני גופו ארוך וגוץ וכליו דחיישינן כשאלה ר"ל דרבותא גדולה אשמעינן התנא דאפילו היה בגופו סי' ארוך וגוץ וגם סימנים בכלים אפי' מובהקי' ביותר וה"א דמהני משום דסמכינן אסימנים דכלים ולא ניחוש לשאלה דהוי שאלה דיחיד דשמא זה הנעלם השאיל בגדיו הנכרים לנו בסימנים מובהקים איש אחר ארוך וגוץ כמותו דהוי כמו שאלה דיחיד קמ"ל התנא דשפיר חיישינן לשאלה דבאמת חיישינן לשאלה דיחיד ג"כ ומכ"ש לשאלה דאש ארוך אי גוץ דשכיחי ולא דמי כלל שאלה דיחיד לנפילה דיחיד כמו שהרגיש זה הגאון ח"צ ז"ל בתשובה דשפיר יש לחלק בשאלה דיחיד שהוא בכוונת שואל ומשאיל משא"כ נפילה שהיא בלתי כוונת מאביד והמוצא ג"כ בהיסח הדעת באה לו יע"ש. וענין זה דחיישינן לשאלה דיחיד אשמעינן התנא במתני' והא