השיב משה אבן העזר נ

מניקת אחרת תיכף אף קודם שמכירה ודין זה ראיתי מפורש בתשובות לכפות למניקת שחוזר' בה מטעם זה וא"כ למה נכוף לאמה שלא מן הדין יותר טוב לכוף למניקת אח"כ מן הדין ועוד מה"ת לכפות לאמו יותר מכל הנשים שבעולם כיון שאין מוטל עלי' מן הדין ואינו קשור בה דאינה מכירה אבל בזה חשו חכמים שלא יהיה תקנתן קלקול לילדי בני ישראל דשמא תחזור בה ולא יהיה לנו כח לכופה ואם לא היה התקנה כלל היתה אמו מניקתו אף שאין משועבדת ועכשיו ע"י התקנה דאסורה להנשא כשמניקת משום דילמא מיעברה לא תניקהו כדי שיהיה מותרת לינשא לכך אסרו בכל ענין להנשא כדי שלא יהיה התקנה סיבה למניעת הנקה דכיון שבין כך וב"כ אסורות להנשא א"כ אותן שהן חסות על בניהן להני' בעצמן ינקו גם עכשיו ולא יצמח שום קלקול מהתקנה הלזו רק תיקון והן הן דברי הרא"ש במ"ש שאם היתה מותרת לינשא לא היתה מניקתו וזה ביאור אמת בדברי הרא"ש למעמיק בדבריו היטיב והשתא מיושב קושית הב"ח עליו דמה שהקשה הלא אין כפי' גדולה מזו לק"מ כיון דבין כך וב"כ אסורה להנשא אין כאן כפיה להנקה כלל (דהא אין מתקנת לעצמה במה שמניקה אין זה) דהא דאסורה להנשא אף כשאינה רוצה להניק רק כדי שלא יהי' תקנתן דאסור לישא אם מניקתו גורם למניעת הנקה אבל אינה כפי' על הנקה וגם קושי' השני' שהקשה הלא אם אינה מכירה לא הוי סכנה כלל ל"ק דאף דאין כופין כשאינו מכירה היינו משום דלמה יכפוה יותר מכל הנשים כיין שאין מוטל עלי' ואינו קשור בה מ"מ יש חשש סכנה כשאינה מניקתו דדילמי' תחזור בה המניקת כמ"ש ע"כ לא רצו חכמים שיהי' תקנתן גורם איזה סכנה אף בחשש רחוק והבן זה כי נכון הוא מאוד ואמת בס"ד ואין כדאי לחלוק על הרא"ש מחמת קושיות אלו וחלילה לפרוץ גדר ולעבור על גבול שגבלו הראשונים שהסכימו כל המפרשים וכל הפוסקי' להורות כר"ת: ונחזור לענינינו דלר"ת ודאי יש לאסור בכל ענין ודעת הט"ז עיקר בדעת התוס' והרא"ש ויפה כתב הט"ז דא"כ כל גרושה תאמר כן ויתבטל תק"ח עכ"ד. והנה בשו"ת נודע ביהודה בכמה תשובות כתב דנראה לו עיקר בש"ס כר"ש הזקן ואעפי"כ מעולם לא סמך להתיר גרושה בלי צירוף קולות אחרות. והנה בחלק אה"ע סי' י"ז דעתו להתיר גרושה בלא התחילה להניק עיי"ש ולדעתי אין כאן צירוף קולא הלל דלר"ת בתוס' ודאי אוסר גם בזה ואין כאן רק דעת הר"ש הזקן ומה שמדקדק שם דפסקי הש"ע סתרי אהדדי ומחלק בין התחילה להניק אף שאינו מכירה ובין לא התחילה כלל להניק עיי"ש לפי דעתי אין לחילוק זה שורש בש"ס ופוסקי' דודאי כיון דאינה מכירה הוי כלא התחילה להניק רק דהב"ש כתב בדרך אפשר על המחבר דלכך נקט ומשמע מדבריו על הריב"ש משום דמדבריו מבואר אפילו בלא התחילה להניק ור"ל דהוי רבות' טפי לפי העולה על דעת לכאור' וכמו שנראה שעלה על דעת השואל שם בריב"ש. אבל שיהי' באמת בזה חילוק לדינא לא כראה כלל וכלל דמאין יצא ההפרש הזה וכמו שמבואר בתשו' הריב"ש שם בסי' תס"ג וז"ל וכיון שאף באין מכירה אסור א"כ מה לי אם התחילה להניק או לא ואם המחבר חולק עליו ומחלק בכך הוי לי' לבאר טעמו בב"י מאין יצא לו החילוק הזה כיון שלא נזכר בש"ס ופוסקים ואין לו שורש כלל סוף דבר במח"כ דהנ"ב מילין דלאו דסמכא אינון ולא עלה על דעת הב"י לחלק בכך מיה' קושיתו מעיקרא לק"מ וגם הכלל שכתב דלשון יש מי שאומר דרך הש"ע לכתוב על דברי היחיד שאין הלכ' כמותו במח"כ הכלל הזה אינו אמיתי רק כשכותב יש מי שאומר ואינו מביא דיעה החולקת עליו הלכה כן רק מפני שלא מצא אלא בפוסק א' או ב' כתב בשם יש מי שאומר והיכא שראה שני דיעות ולא הכריע כתב שניהם בשם יש מי שאומר כן כתב בשכנה"ג בחא"ח ועיין בהקדמת פ"מ ליו"ד שמביא מהסמ"ע סי' יו אות חית כו' אות י"ג ול"ה אות יוד ודלא כהאורח מישור בסי' פ"ד אות ב' וא"כ לק"מ קושית נ"ב אך זה י"ל כיון דכותב יש מי שאומר ויש מי שאומר ולא הכריע הרי כתבו הכלל עיין בש"כ סי' רמ"ב ובהקדמת פ"מ שם דבד"ת לחומרא ובדרבנן לקולא וא"כ הכא דמידי דרבנן הוא הוי לקולא וא"כ יש להקל באינו מכירה אף בהתחיל להניק כפי מ"ש דאין לחלק כלל בין התחילה להניק או לא כיון דאינה מכירה ובאמת הב"י כתב שם בסי' י"ג על דברי הרשב"א שכתב הה"מ בשמו ובגרושה שרי בכה"ג אפילו בהתחילה להניקו תחת בעלה אם אינו מכירה שרי עכ"ל הה"מ וכתב הב"י ע"ז וראיתי מורים עושים מעשה כדברי הרשב"א ולא מחיתי בידם כיון שיש להם אילן גדול על מה שיסמוכו ועוד דמידי דרבנן הוא עכ"ל הב"י אך נראה דהוא לא רצה לעשות מעשה להקל לכך לא הכריע להדי' בש"ע אבל הט"ז כתב על דברי הב"י הנ"ל ובוודאי אין לשום מורה להורות קולא בזה כמ"ש הב"י בשם הריב"ש עכ"ד והנה לכאור' י"ל אף כי הריב"ש חולק על הרשב"א מ"מ בדרבנן הלך אחר המיקל. אך דברי הט"ז נכונים לדינא כיון דהרשב"א הוא יחיד נגד התוס' והרא"ש והר"ן והריב"ש ועיין בש"ך יו"ד סי' רמ"ב ובפ"מ שם בהקדמה ביחיד נגד רבים עיי"ש ועיין בפ"י בק"א שאין לפרוץ גדר גם בלא התחילה להניק ועיין במאיר נתיבי' דכל המבקש עילה להתיר בזה הוי פורץ גדר: שאלה סג בדבר המעשה שאירע בקהלתינו שה"ה מוה' יונה במוהר"ר בצלאל הלך לכפר א' לצורך מו"מ שלו לקנות דבש ולקח אתו כמה מאות זה' והלך מכאן ביום ג' לחודש אלול דאשתקד לכפר א' ובדעתו הי' לחזור לביתו באותו יום או בלילה ושהה לבוא ולא בא באותו שבוע וגם לא בא על שבת ותיהום כל העיר מדוע בושש רכבו לבא ויצא קול בעיר שבוודאי נהרג ותיכף אחר שבת חפשו אותו בחפוש נרות וגם אצל הערל שהלך לקנות דבש ולא נמצא עד אחר ערך ב' שבועות ומחצה בעיר א' ולא נמצא על הראש שוה בשר ולא שום פרצוף פנים כלל רק עצמות של הראש והגוף הי' שלם בבגדיו וכהיום במותב תלתא בי' דינא כחדא הוינא ואתא לקדמנא מ' יעקב הופטמאן מ"ק והגיד לנו בזה"ל וויא עש איז איין קול גוועזין אז דער הרוג איז דא אזוא זעכין כמה אנשים גגאנגין האט אונז איין ערל גפירט אוף דעם אוירט וויא ער ליגט וויא איך בין צו אוהם גיקומין איז ער גלעגין מוט דוא הענד ארויף דהיינו מוט דיא נעגיל ארויף האב איך איהם תיכף דער קענט אן דיא הענר אז דאס איז דער ר' יונה הנ"ל באשר דיא פינגר זענין גווען לענגחדיג אונ זיינע נעגיל זענין אויך גווען לעכגחדיג אונ מיטן זענין גווען דיא נעגיל וויא בערגוג דיא סימנים האב איך אן איהם גזעהן בחייו אין אצונד האב איך אן איהם אזוא גיזעהן דיא סימנים דארך דיא סימנים האב איך איהם דער קענט: שוב בא לפנינו ה"ה הר"ר שמואל שטעב והעיד בת"ע באליו"ע בזה"ל האשה אלמנת המנוח מו' יונה ההרוג הנ"ל האט גיזאגט אז זוא האט איין סימן אן אוהם מיט דוא נעגיל זייא זענין לענגחדיג גוועזין וגם בערגוג אין מיטן אזוא האב איך עש נאך גיזעהן אוז עש אזוא גווען גם זיא האט גיזאגט סימנים בבגדים דהיינו ער איז גגאנגון בבתי שוקים פארשיג גם דאס לייבול וואס ער אוז גגאנגון דרינן וויא זוא האט גזאגט אזוא אוז עס גווען גם זיא האט גיזאגט איין רוט שנירל איז גווען בבתי שוקים דורך גצוגין אוז עס אזו גווען כ"ז הוגבה כד"ת וכדין בת"ע באליו"ע הנ"ל. וזאת לדעת שחלילה וחלילה להאלמנת מו' יונה הנ"ל לעשות מעשה ע"פ גביית העדות הלז לנשא לבעל כי לא אדונים אנחנו בדבר זה להכניס ראשינו באיסור א"א החמורה עד שיבא הדבר לגדולי הרבנים גאוני הזמן שיעיינו בדבר אולי ימצא איזה היתר לאשה הנ"ל וגם עוד ידינו נטוי' לעיין בפוסקים ראשונים אחרונים שייכים לדין זה הכ"ד הב"ד הצדק הבאים עה"ח יום ג' שנת תקנון לפ"ק צעשנוב יצ"ו: נשאלתי ע"ז מהגאון הישיש אבד"ק האלשיץ ז"ל והוא גם הוא כתב אלי חוות דעתו בזה וזה לשונו: בדבר האשה הנעצבת וקשת רוח והוא עגונה היתה כאלמנה יושבת שוממה ובדודה שכולה וגלמודה חגורת שק על בעל נעורי' שנהרג בעו"ה בכפר א' סמוך ל"ק צעשנוב ואחר זה כמו ב' שבועות נמצא ההרוג ביער ולא הי' כיכר בו שום פרצוף פני' רק שנמצא כמה סימנים בגופו ובכליו כמבואר בהגב"ע שנגבה בב"ד הצדק ב"ק צעשנוב ונדרשתי מקרובי האשה לעיין בשריותא דהאי איתתא העלובה ואני מעולם מיראי הוראה אנכי מלחוות דעתי ובפרט באיסור א"א החמורה כי ידעתי מך ערכי ערך קטן עלי ומי אנכי לבא עד הלום ולהכריע בין ההרים הגבוהים והרמים אשר מימיהם אנו שותים ומפיהם אנו חיים וקיימים ובפרט בדינים אלו אשר רחבים מני ים וגבוהים עד לב השמים ומה גם שכעת הקיפוני חבילי טרדין וקרני רעיוני מפוצלים פיצול מכמה ענינים וטרדות שונות אך מחמת שמאוד חשו והרבה שקדו חז"ל על תיקון הבנות שראוי לכל מורה לילך בדרך טובים ולצדד בהיתר העגונות ולא ע"פ אומד הדעת ודמיונות רק ע"פ התורה אשר יורו המורים המה עמודי הוראה אשר בית ישראל נשען עליהם דברי חכמים כדרבונות וע"פ טעמים ישרים וסברות נכונות וכח דהתירא עדיף בראיות ברורות יתנו עדיהן ויצדקו מפוסקים ותשובות חדשים וגם ישנות ע"כ גם אנכי אמרתי עם הספר להגיד את הרשום בכתב יושר דברי אמת קצת סברות אשר עלה במצודתי כיד ה' הטובה עלי ומאל שוכן מעונות אחלה ואחנן חנינות שיחנני חכם דיעות ותבונות וינחני בדרך אמת ובענין צדק למען שמו ויראני מתורתו נפלאות ויצילני משגיאות ושגיונות: הנה לכאורה קשה הדבר להתיר האשה הנ"ל מחמת הסימני' המבוארים בהגב"ע והיא משנה שלימה מס' יבמות דף ק"ך אין מעידין אלא בפרצוף פנים עם החוטם אע"פ שיש סימנים בגופו ובכליו כו' וע"ש בגמ' היטב וכיון דלדידן דקי"ל לחומרא דסימנים דרבנן מחמת שיש תרי אוקימתות בש"ס שם לאוקימתא קמייתא לרבא דלכ"ע סימנים דרבנן ולאידך אוקימתא ס"ל דלכ"ע סימנים דאורייתא וגם רב אשי מספקא לי' במס' גיטין ד' ך"ז ע"ב אי סימנים דאורייתא או דרבנן וכמבואר כ"ז היטב בב"י אה"ע בסי' י"ז ולכן באיסור א"א דאורייתא קי"ל לחומרא: והנה בנד"ד הסימנים המבוארים בהגב"ע לכאורה לא עדיפי דלא מהני לדידן דמספקי לן אי סימנים דאורייתא כמבואר בש"ס ופוסקים ובב"י וא"ה וכ"מ סוף ה' גירושין פ' י"ג הלכה כ"א ובב"ש סי' י"ז ס"ק ט'. וגם הסימנים בכליו המבוארים בהגב"ע אפילו היו סימנים מובהקים ביותר לא מהני דחיישינן לשאלה וכדאיתא בש"ס ופוסקים ופשיטא דלא סמכינן להתיר. אך אחרי העיון נלע"ד לצדד להתיר מחמת שהעידו העדים על האצבעות וצפרניו שהיו ארוכים קצת ועוד סימן שהיו הצפרנים באמצע קצת גבנונים ולכן י"ל אף דכל סימן בפ"ע לא מהני אי לא הוי סימן מובהק ביותר כדי לסמוך עליו לע"ד סימני' דרבנן אבל בהצטרף ב' סימנים אמצעים מצטרפים להיות סימן מובהק ביותר להסמך עליו אף לדידן וכמ"ש הגאון בעל מ"ב סי' ס"ג בשם מהר"א מזרחי ז"ל ובתשובת עבודת