השיב משה אבן העזר מח

א"כ לפ"ז י"ל דחד דינא אית לי' גמלתו ונתנה בנה למניקה וגרושה דאם אמרינן ל"פ גם בגרוש' אסור משום ל"פ ואי בא אמרינין ל"פ גם בגמלתו ונתנה בנה למניקה מותר והא בהא תלי' וא"כ לפ"ז י"ל שפיר דבהא דר"פ ור"ה ברי' דר"י דלא אמרינן ל"פ א"כ ממילא דגרושה ג"כ מותרת וא"ש הא דנקט מת בעלה בברייתא כפשטא משא"כ לבתר דמסיק דאמרינן נ"פ א"כ ממילא דגם גרושה אסור אז אמרינן הא דנקט ות בעלה לאורי' דגמלתו ונתנו למניקה אסור וא"כ קושייתי לק"מ דהא בהא תלי' אף דא"א לכוון כן בדעת ר"ת שכתבו התו' והר"ן והגהת הרא"ש בשמו דמשמע דאין לחלק כלל בין גרושה לאלמנה מצד עצם הסברא הן לפמ"ש התוס' בשמו דאלמנה נמי לא משעבד' והן לפמ"ש הר"ן דאין יכולה לתבוע בעלה דאיכה רגילה עמו משמע דלא כמ"ש ע"כ צ"ל דמודה ר"ת לסברת ר"ש הזקן דיש כחלק בין גרושה לאלמנה לכך לה"א דר"פ ור"ה ברי' דר"י גרושה מותרת ואלמנה אסורה רק דלפי המסקנא גם גרושה אסור' משום ל"פ וזה אין במשמעות דברי ר"ת כלל כמ"ש ולומר הלכתא ולא מטעמי' גם זה לא מסתבר דבאמת וודאי דזה דוחק לפרש דנקט מת בעלה משום הא דכתב הפ"י ובוודאי פשטא דברייתא משמע מת בעלה דווקא וגם הפ"י מודה לזה אך דעכ"ר צריכין אנו למשכוני נפש' אדרב ר"ת ז"ל ליישב דבריו ואם כן כיון דדברי ר"ת לא מתישבין בהכי למה לן לדוחק הזה אף אם תדחוק לומר כן הממ"נ הנ"ל במקומו ועיין עוד בב"ש באה"ע שם ס"ק כ' סימן י"ג דפסק דאף דמינקת מותרת בצימוק דדים מ"מ מעוברת אסורה בצימוק דדים אף דהטעם במעוברת משום דמעוברת למניקה קיימא והוכרח זה דאל"כ קשה כמ"ש ר"ת על הר"ש הזקן דכיון דלפי האמת בה"א דדחס' וודאי אף מעוברת בצימוק דדים אסורה ה"ה אף להמסקנא דלא חזר רק מהטעם לבד וא"ל אף מניקה צימוק דדים תהי' אסורה דהא בחד בבא תני מניקה ומעוברת וא"כ מניקה דומיא דמעוברת ע"ז תירץ וז"ל הא מניקה תני בחד בבא עם מעוברת וכל שיש לה צימוק דדים לאו מניקה היא עכ"ל והיינו כמ"ש לעיל בדברי הה"מ ובדברי ר"ש הזקן לענין גרושה אך מה מאוד אתפלא על חכמת הב"ש אטו יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא דמותרת מניקה גופא בצימוק דדים ומעוברה אסורה משום דקיימא למניקה ואף אם לו יהי' כדבריו דמוכח כן מדברי התוס' מ"מ טעמא בעי על זה ולמה דהטעם דדחסה כבר נדחה והוא כתב דהרמב"ם כתב להטעם דדחסה משום דמה שאסור לטעם זה הוא אסור באמת והיא גופא טעמא בעי למה אסור לפי האמת והנ"ל בכוונתו דמינקת שאסרו חז"ל נאסר כל מה שנכנס בגדר מינקת אף היכא דלא שייך הטעם וכן כיון שנאסר מעוברת יהי' הטעם מה שיהי' מ"מ נאסר כל מה שנכנס בגדר מעוברת והוא טעם נכון וזה ברור לדעתי כוונת הב"ש וי"ל דזה ככלל ג"כ בתירוצו שכתב והבאתיו לעיל ודו"ק: ועיין לעיל דבמעוברת שייך ל"פ ולא במניקה דכבר אמרתי ליתן טעם לדעת התוס' דבהבחנה אמרינן ל"פ ולא במניקה דבשלמא הא דגזרו דאשה לא תנשא עד אחר ג' חדשים הוא גזירה סתית ומי יודע טעם דהבחנה דאטו כ"ע דיני גמירי לכך שייך בי' ל"פ דהיינו אף במקום דלא שייך טעמא דהבחנה אסור דאי לא הא לא קיימא הא דהא לא נגזר דבעינן להבחין רק דנגזר דבעינן להמתין ג"ח א"כ יש טעות בעצם הגזירה משא"כ בגזירה דמינקת הא ידוע לכל דכל אשה המניקה אסורה להנשא דהוא שם הגזירה אף שאין ידוע להם הטעם דמניקה אסורה להנשא מ"מ יודעין דמשום שמניקה את הולד אסורה להנשא וא"כ כשאינה מניקה מאי ל"פ שייך כאן ואין שום טעות כלל בעצם הגזירה לומר דאי לא הא לא קיימא הא דהא הכל יודעין דמניקה אסורה וא"כ כשאינה מניקה מותרת וזה נכון מאוד וא"כ לפ"ז גם כאן במעוברת ומניקת כן הוא דבמעוברת שייך ל"פ כמו בהבחנה דהיינו לאסור כל מעוברת אף דלא שייך הטעם למניקה קיימא דהגזירה ידוע דמעוברת אסורה להנשא והטעם אין ידוע ושייך ל"פ דאי לא הא לא קיימא הא משא"כ במניקה איך שייך לומר ל"פ בין אינה מניקה למניקה וכי אנחנו אומרים במעוברת ל"פ לשאינו מעוברת בין מעוברת למעוברת אמרינן ל"פ וזה ברור ונכון מאוד וא"כ לפ"ז יש לדחות דברי ר"ת ג"כ לפמש"ל דגרושה לאו בכלל מינקת הוא א"כ י"ל שפיר דבין לפי הה"א דדחסה ובין להמסקנא אסור מעוברת אפילו גרושה ואף להמסקנא דהוי הטעם משום דמעוברת למניקה קייימא מ"מ לא פלוג בין מעוברת למעוברת דמעוברת חבירו הוא וכמו שהו להב"ש בצימוק שדים וגרושה מינקת מותרת דלא מינקת חבירו הוא כמש"ל ולא שייך בי' ל"פ ובין לה"א ובין להמסקנא גרושה מינקת מותרת ואף דמניקה דומיא דמעוברת הא לאו מניקה היא והנה התוס' ביבמות כתבו בשם ר"ש הזקן רק דגרושה מינקת מותרת להנשא וכ"מ בהר"ן ובמרדכי ואף דהרא"ש ביבמות כתב בדברי הר"ש גם מעוברת נראה ברור דהרא"ש כתב כן מסברת עצמו דאין לחלק כיון דטעמא דמעוברת משום דלמניקה קיימי אבל באמת דעת הר"ש הזקן י"ל כמ"ש דהא מבואר בהר"ן דהא דהר"ש הזקן מעשה הוי שהתיר גרושה מינקת אבל מעוברת לא כשמע ממנו ולפ"ז ל"ק ג"כ מה שהקשו התוס' בכתובות על הר"ש הזקן דביבמות קפסק ותני מעוברת ומניקת חבירו ל"ש אלמנה ול"ש גרושה דבאמת קפסיק ותני דמעוברת בכל גווני אסור אף גרושה ומניקת חבירו ג"כ בכל גווני אסורה וגרושה לאו מניקת חבירו היא והשתא א"ש הא דביבמות לא תני שמת בעלה ובכתובות תני שמת בעלה משום דביבמות רוצה לכלול מעוברת ומניקת בחד בבא לכך לא יכול למתני שמת בעלה אבל בכתובות דלא תני רק מניקה לחוד מפרש בהדיא שמת בעלה כנ"ל ברור ונכון והנה ראיתי דגם הנודע ביהודא דרך בדרך זה בסי' י"ד י"ז י"ח אבל בסגנון וענין אחר לגמרי כמו שיראה המעיין. וכן מורין דברי הירושלמי בסוטה פ' ארוסה שהבאתי לעיל לא ישא אדם מעוברת חבירו ומניקת חבירו ואם נשא עליו הכתוב כאמר לא תסיג גבול עולם אשר גבלו ראשונים ובשדה יתומים אל תבא ועיין שם בפני משה דאל תשיג גבול עולם כו' הוא על מעוברת חבירו ובשדה יתומים כו' הוא על מניקת חבירו ע"ע דהכין משמעות דקרא דאסמכו עלי' א"כ הקרח מורה כמ"ש דלענין מעוברת קאמר אשר גבלו ראשונים ל"ש גרושה ל"ש אלמנה ולענין מניקה קאמר ובשדה יתומים כו' דהיינו ממה שהיתו' יש לו יניקה קאמר יתומים כנ"ל בדעת ר"ש הזקן ולפ"ז ע"כ מוכח אליבא דכ"ע דמקילינין בספיקא דאל"כ אף לר"ש הזקן קשה דראוי להמתין צ"ג יום דהא מודה דמעוברת גרושה אסורה א"ו דמקילין בספק וא"כ ראוי להקל אף בגרושה לחוד בלא שום צירוף קולא אחרת ובפרט דשמעתתא מסייע להר"ש הזקן ומעשה רב דהר"ש הזקן עשה מעשה להיתר כמבואר בר"ן אך לא חזינן לרבנן קשישאי דיסמכו על הר"ש הזקן לבד אבל בצירוף קולות אחרות וודאי דראוי לסמוך ומכ"ש בלא הניקה כלל וגם נפסק חלבה עיין בב"ח ז"ל שכתב דאף בגרושה שאינה מכירה ואינו רוצה להניק ר"ת מודה דמותרת להנשא רק ברוצה להניק חולק על הר"ש הזקן ועוד כתב הב"ח להתיר אם נתנתו למניקת בפני בעלה אף בפחות מג"ח אף באלמנה ועיין בב"י שכתב וראיתי מורים עושים מעשה כהרשב"א ולא מחיתי בידם כיון שיש להם אילן גדול שיסמוכו ועוד דמידי דרבנן הוא עכ"ל והיינו להקל בגרושה אם אינה מכירה אף בלא קולות אחרות ועיין בח"מ ס"ק י"ז שהביא להב"י הנ"ל בפשיטות וכתב ועיין בב"ח ועיין בב"ש ס"ק נ"ה רק הט"ז כתב בס"ק ח' דוודאי דאין לשום מורה להורות לקולא בזה אלא דאם ניסת אז יש לסמוך על הרשב"א דא"צ נט עכ"ל וכא הביא שום ראי' ומ"מ הנכון אתו דאין לפרוץ גדר ולהקל בלא קולות אחרות אבל בצירוף קולות אחרות וודאי דיש להתיר בגרושה שאינה מכירה וכ"ש שלא הניקה ככל וכ"ש בנד"ד יש כמה וכמה קולות דהיא נגידה ועשירה ואבי' עשיר גדול ועליו מוטל לזונו וממסמס כי' בביעי והעולה על כולם דנפסק חלבה קודם שנתגרשה ואף באלמנה הי' ראוי להתיר בכה"ג וכ"ש בגרושה דאין כאן בית מיחוש והנה רחש כבי עוד תילי תילין של הלכות בזה ליישב דעת הרמב"ם במה דנקט טעם דדחסה הנדחה בגמ' לברר בהלכה ברורה דס"ל כר"ש הזקן ולכך כתב בא"ז בכתובות על דעת ר"ש הזקן וכ"נ מדברי הרמב"ם אך עתה עת לקצר כי השליח נחפז מאוד לדרכו והוא ע"ש וכבר שהא כאן יותר ממעל"ע וגם הואיל וגוף הדין פשוט אצלי כביעתא בכותח' לכך לא רציתי להאריך כ"כ וגם מה"ט לא עיינתי כלל בשום תשובה מהתשובות סיומא דהך פסקא דהאשה נעחא בת הרבני הנגיד מו' יצחק מק' לאנצהוט שריא להתנסבא בכל עידין די תיצביין רק מי אנכי לעמוד במקום גדולים להורות בריחוק מקום ובפרט שמהמשודך הוא מק' בראד המפוארה אשר משם תצא תורה ע"כ נתתי עיני במחו' הרב הגאון דק"ק בראד באם שיסכים ע"י אזי כל דברי קיימין ואם לאו כל דברי בטלין כחירגא דיומא דלא שוין הכ"ד העוסק בדבר מצוה לש"ש היום יום ו' עש"ק ט"ו מנחם תשמע קול נשואין במהרה לפ"ק: שאלה סב אל כבוד הרב האי גאון תפארת ישראל וכו' מו"ה משה האב"ד ור"מ דק"ק אוהל. מדי היותי פה עיר ברעזיב נשאלתי בנידון האשה בת הנגיד מו"ה זושי משם שנתגרשה מבעלה בהיותה מעוברת ובא ל קש לה היתר שתתן התינוק למינקת מיד כשתלד ותהי' מותרת להנשא והנה בש"ע אה"ע סי' י"ג סעי' י"ד דעתו להתיר בלא התחילה להניק כדעת הרשב"א והב"ח פסק כמותו אך הט"ז חולק ואוסר ועי' בב"ש בסי' זה בס"ק ל"ח בד"ה יש מי שאומר וכו' מיה' בתוס' והרא"ש משמע אפילו באין מכירה דהא ראי' שלהם הואיל ותני מניקה סתם ל"ש גרושה ול"ש אלמנה ואלמנה אסורה אפילו אין מכירה א"כ גם גרושה אסורה. ולכאורה דברי הב"ש אינם מובנים לי דהא ע"כ הברייתא דמינקת חבירו ומעוברת חבירו שנחלקו בה ר"מ וחכמים מיירי במינקת שמניקה עדיין דאל"ה לא הוי חכמים אוסרים כלל דהא לפי סוגיות הגמ' אפי' האלמנה שנתנו למינקת לא הי' אסור אליבא דחכמים דלא גזרינן כלל כ"א אליבא דר"מ עיי"ש בסוגי' וראי' שני' שמביא הר"ת וז"ל ועוד דמפרש טעמא דסתם מעוברת למניקה קיימא דמשמע דהיינו טעמא דמינקת היינו טעמא דמעוברת ולמאי דהוי מפרש מעיקרא טעמא דמעוברת שייך בגרושה כמו באלמנה אע"ג דהדר בי' מהאי טעמא מגופ' דמילתא לא הדר בי' וכו' ולכאורה כראה מכאן בהיפך כדעת מהר"ם מינץ שגם הר"ת מודה באין מכירה שגם התוס' אינם חולקים כ"א במכירה דכמו בתחלת הה"א משום דחסא הי' בעודה מעוברת דוקא כמו כן גם עתה במסקנא דוקא בעודה מעוברת ושייך טעמא כמ"ש הרא"ש דסתם נשים חסים על בניהם אע"ג דאינה משועבדת אבל לאחר שילדה ואינה רוצה להניק לכ"ע שפיר דמי ועוד כ"ל לצדד להתיר דכתב בס' בית מאיר דהטעם שלא ישא מעוברת חבירו משום השגת גבול שהדדים נשתעבדו להולד ומביא סמך לדבריו מתו' דסוטה דף כ"ד והיא מהירושלמי אל תסג גבול עולם. והנה האשה הזאת כבר נתעברה בעודה מינקת ובודאי אילו באה לקמן לשאול היינו מורים לה שתתן את התינוק למינקת דוקא דקי"ל במידי דסכנתא כרבי דבתרי זימנא הוי חזקה והדבר ידוע שמזיק להולד ונמצא שממילא השדים לא