השיב משה אבן העזר מו

מ"ב ע"א ד"ה סתם וכתובות ס' ע"ב ד"ה והלכתא דר"ש הזקן סובר דגרוש' מינקת מותרת לינשא ור"ת סובר דאסורה לינשא והנה ר"ת ז"ל הביא שני ראיות עיין בתוס' יבמות הנ"ל ועיין ברא"ש שם ובכתובות שם בתוס' הוסיף והביא ראיה א' דקפסיק ותני ביבמות מינקת חבירו ל"ש גרושה ול"ש אלמנה הנה אחר בקשת המחילה אלף פעמים מקדושת ר"ת ז"ל אומר אני דראיותיו אינם מוכרחין כ"כ ראיה ראשונה שהביא ביבמות דלא חזר רק מהטעם לבד ראי' זו אינני מכיר דמה בכך דאינו חוזר רק מן הטעם בלבד הא הדין תול' בהטעם וממילא כיון דנשתנה הטעם נשתנה הדין ממילא וזה כמה פעמים בש"ס לאין מספר והרא"ש שהוסיף בכתובות מדקפסיק ותני ביבמות מינקת חבירו ל"ש גרושה ול"ש אלמנה הלא לעומת זה דייק בכתובות דף ס' ע"א ותני מינקת שמת בעלה משמע דווקא מת אבל נתגרשה לא ובוודאי דהדעת נותן דטפי יש ראיה מאי דדייק ותני ממאי דיש ראיה מדתני סתמא דכך דרכה של תורה עני' במקום זו ועשירה במקום אחר דסתים במקום אחד ונתפרש במקום אחר והולכין אחר המפורש רק דאבן הראשה בראיותיו הוא מ"ש דאלמנה נמי לא משעבדה אי אמרה איני ניזונית ואיני עושה והא דלא הקשה הר"ת בפשיטות טפי הלא גם אלמנה כי ניסת לא משעבדה להניק כיון דניסת ודאי דלית לה מזוני מנכסי בעלה הראשון וכיון דל"ל מזוני ודאי דלא משעבדה להניק וי"ל דהא לק"מ דמ"מ כ"ז דלא ניסת הרי משעבדה להניק א"כ לא שרינן לה לנסובי מחמת דיש לחוש לסכנת הילד והיא משעבדה כעת ע"כ הוכרח ר"ת להקשות הא בלא ניסת נמי תוכל להשליך מעליה עול השיעבוד בפנים שונים דהיינו או ע"י שתאמר איני ניזונית ואיני עושה או ע"י שתתבע כתובתה וא"כ תהא רשאה להנשא אח"כ ובכתובות שם הוסיף ר"ת לומר דתיכף שתרצה לנשא אין לה מזונות וא"כ שוב לא משעבדה למעשה ידי' ואינה מחויבת להניק וזה פשוט וברור בדברי ר"ת ולכאורה הוא קושיא עצומה על הר"ש הזקן אבל כד מעיינת בדברי הרא"ש ז"ל בכתובות שם גם הא לא מכרעה דכתב בדברי הר"ש הזקן שאין עליה להניק את בנה הואיל ובעלה קיים אבל כשמת בעלה אע"פ שאינה מחויבת להניק עשו חכמים תקנה שתניק האם עכ"ל ויש להבין מה בכך דמת בעלה מ"מ מוטל על היורשים מזונות הילד כמו על אביו שהוא חייב ומה בין אלמנה לגרושה אך דזה פשוט די"ל כיון שבעלה קיים ראוי לו להשגיח על הילד או לשכור לו מינקת או למסמס לי' בבצים וחלב אף אם היא לא תבעתו דרחמי האב על הבן לכך לא הוטל עלי' האיסור להנשא משא"כ באלמנה דאין אב קיים והוצרכה לתבוע היורשים ואשה בושה לבא לב"ד כנ"ל פשוט וברור כוונת הרא"ש ז"ל וא"כ בזה נדחה גם מ"ש שם בהגהת הרא"ש בדברי ר"ת דגרושה בושה טפי לבא לב"ד לתבוע את הבעל ע"ש דמה בכך הא האב א"צ לתביעה דמעצמו חס על בנו מסתמא ולכך לא הביא שם הרא"ש בדברי הר"ת רק השני ראיות אחרות הנ"ל וכבר בררתי דאינן מוכרחות ומיהו אף דראיות ר"ת אינם מוכרחים ע"מ גם לדברי ר"ש הזקן אין ראי' ומכלל פלוגתא דרבוותא לא נפקי ומיהו אחר הוצעה זו יש להביא ראיה להקל שפיר ממ"נ דהא לכאו' י"ל כיון דבמחלוקת שנוי' ראוי לילך אחר המיקל דהא קי"ל בשל סופרים הלך אחר המיקל והך דמעוברת ומניקת לכ"ע מד"ס הוא משום גזירה אך דיש לדחות דאפשר כיון דמשום סרך סכנת נפשות נגעו בה ראוי להחמיר עיין בחולין דף מ"ט ע"ב שם אמר לי' ר"פ לרבא רב ואיסורא דאורייתא ואת אמרת התורה חסה פירש"י כיון דסכנת נפשות ראוי לילך אחר המחמיר כו' והנה ידוע דפלוגתא דרבוותא חד דין אית ליה עם דבר ספק וה"ט דבשל סופרים הלך אחר המיקל כיון דס' דרבנן לקולא ובדאורייתא הלך אחר המחמיר כיון דס' דאו' לחומרא וזה פשוט וברור וא"כ אם מחמירין בזה בפלוגתא דרבוותא א"כ בדבר ספק יש להחמיר ג"כ בנידון זה וזהו פשוט ואחר הוצעה זו יתבאר דממ"נ יש ראיה להקל דהיינו או שיהיה מוכח מהש"ס להדיא דקי"ל כר"ש הזקן ואם תרצה ליישב דעת ר"ת דלא תקשה עליו מהש"ס אז ע"כ יהיו מוכח דהך תקנתא דמעוברת ומניקת לא עדיפא משאר דברי סופרים אף שמשום סרך סכנה נגעו בה או משום שהוא חשש רחוק או מאיזה טעם שיהיה וא"כ ממילא מהדרינן לכלל דקי"ל בשל סופרים הלך אחר המיקל. דהא קשה לכאורה ביבמות דף מ"ב ע"א דשקיל וטרי הש"ס בטעם המתנת צ' יום ונכנס בדוחקים ליישב ולמה לא משני כפשוטו דמש"ה לא תינשא קודם צ' יום דדילמא מעוברת היא ואסור לישא מעוברת חבירו ולכאורה אמרתי דלק"מ דלא מצי לשנוי' הכי דהא הטעם דאיסור מעוברת לינשא מסיק הגמרא שם משום דמעוברת למניקה קיימה ודילמא מעברה ומיעכר חלבה וקטלה לי' ומקשה א"ה דידיה נמי ומשני דידיה ממסמס בבצים וחלב ומקש' דידה נמי ממסמס בבצים וחלב ומשני לא יהיב לה בעל ואם כן לפ"ז דוקא בידע דמראשון היא מעוברת משא"כ בתינשא תוך צ' דאז א"א להבחין אי מראשון אי משני א"כ יהיב לה בעל' דיחשוב דלמא דידיה הוא ולכך צ"ל דבעינן הבחנה כנ"ל לכאורה אך ז"א דעדיין קשה מאי הקשה הגמרא שם תמתין חודש א' ותינשא וכן מה דמקשה בתר הכי תמתין משהו ותינשא וכי מלי ג' חדשים לבדקה ונדחק הש"ס ליישב זה נימא דה"ט דלא עבדינן כן דדילמא מעוברת היא מראשון ומה בכך דנבדקה בתר הכי ונדע שהוא מן הראשון דאף דחשש הבחנה אזיל לה מ"מ איסור מעוברת במקומו דכיון דוודאי בן הראשון הוא לא ממסמס לי' א"ו ע"כ מוכרח כר"ש הזקן דגרושה מינקת מותרת לנשא וא"כ ממילא דאף מעוברת גרושה כן לפי מה דמסיק משום דמעוברת למניקה קיימה וא"כ א"ש דל"ל דטעם המתנת צ' יום הוא משום חשש מעוברת דא"כ גרושה לא תמתין צ' יום ובהדיא תנן בהמשנה דהמתנת צ' יום בין גרושה בין אלמנה ובנותי בספרים מצאתי הקושיא הנ"ל בהרמב"ן ומה שישבתי לכאורה והדחי' וההוכחה כר"ש הזקן עי"ז מצאתי בנודע ביהודה חלק אה"ע סי' י"ח ושמחתי שכוונתי לדעת הגדול. אך דיש לדחות ולומר דמכאן לא מוכח כלל דהא דלא משני הש"ס דטעם המתנת צ' יום הוא משום חשש מעוברת דהא מעוברת גופא וודאי מד רבנן בעלמ' היא א"כ מה"ת להחמיר בספיקו הא כל ספק דרבנן לקולא ולא מסתבר כ"כ לומר דגזרו אף על הספק כן י"ל כדי ליישב דעת ר"ת ז"ל וא"כ לפ"ז ממ"נ יש להקל דאם נימא דהך תקנתא דמעוברת אף דמד"ס הוא כיון דמשום סרך סכנה נגעו בה מחמרינן בספיקו כמש"ל א"כ האי שינוי' דמשנינן לר"ת ליתא ועכ"ר מוכח כר"ש הזקן וא"כ גרושה מינקת מותרת לינשא ואם תרצה ליישב דעת ר"ת עכ"ר צריך אתה לומר דהך תקנתא לא עדיפא משאר ד"ס וראוי להקל בספיקו א"כ ממילא דהדרינן לכללן דבשל סופרים הלך אחר המיקל וראוי להקל בגרושה הואיל ופלוגתא דרבוותא הוא דאף דמיושב דעת ר"ת מ"מ אינו מוכרח ומידי פלוגתא לא נפקי: ומיהו יש ליישב קושי' זו דנימא דטעם המתנת צ' יום הוא משום חשש מעוברת חבירו באופן אחר דהא הקשו התוס' ביבמות ד' ל"ז ע"א ד"ה רוב היולדת מה מועיל ג"ח משום הבחנה אכתי יכול לבא לידי ספק אם תינשא מיד ותלד לששה חדשים ויום אחד דיש להסתפק אם הוא בנו של ראשון ולא נקלט הזרע עד יום ג' או הוא בנו של שני דיולדת לשבעה יולדת למקוטעין וזה תימא לומר דתהא האשה צריכה להמתין ג"ח וג' ימים כו' ע"ש ותירצו וז"ל וי"ל דכ"כ לא הי' משתהא הכרת העיבור של הראשון עד שליש ימים מן השני עכ"ל וא"כ לפ"ז מתורץ קושיתי דהתינח אם טעם ההמתנה הוא מטעם הבחנה לכך סגי בצ' יום כמו שתירצו התוס' דשוב א"א למיתי לידי ספק אבל אם נימא דטעם המתנה הוא משום חשש מעוברת אם כן בצ' יום לא יצא מידי חשש מעוברת דאף דרוב נשים עוברה ניכר לשליש ימי' מ"מ שמא לא נקלט הזרע עד יום ג' וא"כ תיבעי צ"ג יום א"ו דהטעם הוא משום הבחנה וא"כ לפ"ז דעת הר"ש אינו מוכרח וגם לכאורה לא מוכה דמקלינן בהאי תקנתא דמעוברת בספיקו: אך ז"א דאדרבא עכשיו מוכח בבירור גמור לכ"ע דמקלינן בספיקו דהאי תקנתא דאל"כ תיבעי באלמנה לכ"ע צ"ג יום המתנה א"ו דמקילין בספיקא וא"כ ממילא דראוי לומר בשל סופרים הלך אחר המיקל וא"כ עכשו הרוחנו דאף אם תימצא מקום ליישב באופן אחר דעכ"פ צריך הש"ס לטעם דהבחנה ולא סגי בטעם חשש מעוברת מ"מ יש ראי' להקל בפלוגתא הנ"ל דר"ש הזקן ור"ת מזה דלא בעינן המתנה צ"ג יום: ועוד אני אומר דהממ"נ הנ"ל במקומו עומד מהך גופא בלא הא דלעיל כלל דהנה ראיתי מעשה ונזכרתי הלכה דראיתי בתשובת הגאון בעל נודע ביהודא חלק אה"ע סי' ס"ט קושי' עצומה מאוד על תירץ התוס' הנ"ל בשם הרב המנוח מטרטקוב דתינח תי' התוס' הנ"ל לענין תינשא אבל האיך מתיבמת אחר ג"ח מיום המיתה ודלמא לא נקלט הזרע עד יום ג' ועדיין לא שלמו ג' חדשים שלמים מזמן עיבורה ולא הוכר עוברה ואיך פוגע בספק אשת אח דשמא מעוברת היא והי' לו להמתין צ"ג יום וז"ל הגאון הנ"ל וקושי' זו חמורה מאוד ומכח זה רצה הגאון הנ"ל לחדש דבר חדש דאם לא נקלט הזרע בחייו א"כ בשעת מותו לא הי' לו זרע כלל אף עובר ולא היתה מעוברת כלל רק שאח"כ נקלט הזרע אותו הולד אינו פוטר מן החליצה ומן היבום לכך אינה צריכה להמתין צ"ג יום דלמאי ניחוש שמא נקלט הזרע אחר מותו וקפגע באיסור אשת אח הלא אותו הילד אינו פוטר ומיבם שפיר והא דקשה לפ"ז דאם ילדה ולד ט' חדשים אחר מות בעלה לא יפטור את אמו מן החליצה ומן היבום דשמא נקלט אחר מותו ותירץ דרוב אנשים אינן משמשין ביום מותן ואפילו שימש בו ביום או ביום הקודם מ"מ גם קודם לכן שימש ותולין בבעילות הקודמות עכ"ד הגאון הנ"ל והנה במה שחידש הגאון הנ"ל כבודו במקומו מונח אבל ישתקע הדבר ולא יאמר לבדות דבר חדש מה שלא כזכר בש"ס ופוסקים הגע עצמך דאם לא הי' הבעל בביתו עידן עידנים ואח"כ בא לביתו ושימש ובו ביום סר אליו מר המות ואחר ו' חדשים ילדה תצטרך חליצה דשמא נקלט אחר מותו דהכא לא שייך תירץ הגאון הנ"ל דהא ידעינן דשימש ביום מותו ולא שימש מקודם עידן עידני' ובוודאי דהא בורכת' וגם הגאון הנ"ל עצמו לא כתב רק לחידוד בעלמא כמ"ש שם עצמו אח"כ בסוף התשובה וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה להוציא חומרא חדשה אך אני תמה על הגאון הנ"ל דלמה לו המצאה חדשה הלזו הלא ס"ס צריך לבא לסברא דרוב אנשים אינן משמשן ביום מותן ואף אם משמשין תולין ברוב בעילות הקודם א"כ קושית הרב מטרטקוב מעיקרא ליתא דלכך לא בעינן המתנה צ"ג יום משום דרוב אנשים אין משמשין ביום מותן ואף אם משמשין תולין העיבור בבעילות הקודמים וא"כ אף שלא נקלט עד יום ג' מ"מ נקלט קודם מותן וסגי בצ' יום ולכאורה הוא תמי' גדולה על הגאון הנ"ל איך שגה בזה כיון דס"ס צריך לסברא הנ"ל כדי ליישב למה לא נצריכה חליצה בלידה ט' חדשים אחר מותו. ואמת הדבר דתולין ברוב בעילות הקודמים לא שייך בזה דהא כלו צ' יום ולא מינכר ואנו יודעים דלא נתעברה קודם אך מ"מ מסתבר לומר רוב אנשים אינם משמשין ב' וג' ימים סמוך למיתה וברור דכוונת הגאון הנ"ל הוא דבשלמא הא דל"צ חליצה משום חשש הנ"ל מהני שפיר רובא דהא א"א לבררו משא"כ לענין להתיר לכתחלה להנשא אין ראוי לסמוך על הרוב כיון דיכול לבררו בהמתנת צ"ג יום ולכאור' יש ראי' לסברא הנ"ל מהא דבעינן צ' יום