השיב משה אבן העזר מג

כהן בענין זה דנפל שהביא במהרי"ט שם והא דהקשיתי אני לעיל ממים שא"ל ס' היינו דלמא להתוס' לומר האי דאשת כהן מיירי בנפל מן הגג ע"ש אבל למהרי"ט לא ידענא מאי קשי' לי' ומיהו כראה מדבריו דהוי קשה לי' לפי מה שר"ל דאף לרשב"ג ליכא חשש דאורייתא א"כ למה להש"ס לומר הטעם דמקילין באשת כהן משום דסמכינן אדרבנן הלא אף לרשב"ג מותר דע"ש ממים שא"לס וזה ברור כוונתו והטעמים שכתב נכונים הם ובאלו הטעמים יש ג"כ לתרץ קושיתי דלעיל מומים שא"לס וכן להיפך בתירוצי דלעיל יש לתרץ ג"כ קושיא זו שהקשה הוא ז"ל לשיטתו והנה מצאתי לי חבר בעזה"י גם בזה שכתבתי לעיל דאף רשב"ג לא חייש רק מדרבנן ומיהו כבר כתבו התוס' והרא"ש כן כמו שהבאתי לעיל ואעפ"כ לא החלטתי הדבר עיין לעיל בדברי שכתבתי על תשובת מהר"י מינץ ודו"ק היטב בכל זה: נתיב כג ועיין בתשובת הב"ח סי' צ"ח וסי' צ"ט שאזיל לשיטתו בספרו וכבר כתבתי עליו הנלע"ד דמ"ש לשיטת ר"ת ור"מ הא דקלא בתר נשואין איירי בקד"פ אבל בקדל"פ חיישינן אף בתר נשואין דבריו תמוהין דאם מפרשינן הכי לא הוי התחלת קושיא כלל מזה דקלא דבתר נשואין ואינו תולה בתירץ הר"ם ז"ל ודו"ק וכן על כל שאר דבריו השיבותי לעיל מיהו מ"מ יבואר דעת הב"ח דבקדל"פ וע"א בכיעור מוציאין מבעלה ואין לה כתובה דלצירוף קדל"פ הוי ע"א בכיעור כמו ע"א אחר קוס"ת ועדיף מראיית הבעל הכיעור וכמה נשים כע"א חשיב ע"ש בתשובות האלו ותראה שכן דעתו בבירור והנה אף שלא נ"ל כן דוודאי ראיית הבעל עדיף דשוי' אנפשי' חד"א וראי' דאם זינתה בע"א לא חיישינן לי' אם לא מהימן לי' כבי תרי וכשראה שזינתה וודאי דחייב לגרשה מ"מ עמוד גדול הוא לסמוך עליו למה שכתבתי. וע"ש בסי' ק' שמ"ש בענין קלא מכח האי דיצא שם מזנה סותר דבריו למ"ש בסי' צ"ח ודו"ק והנה במ"ש ביצא לה שם מזנה שכתב הטור בסי' ד' דהיינו דהכל מרננים אחרי' גרע טפי היינו כמ"ש התוס' ולא כמ"ש הוא ז"ל בחיבורו לחלק בין פנוי' לא"א וכאן כתב להדיא דרבא איירי אף בפנוי' ואה"נ דביושבת תחת בעלה נמי עכ"ל וסותר דברי עצמו בחיבורו הנה כתבתי בכל זה לעיל וה שיש בו די ובנד"ד וודאי דאסורה לכ"ע מחמת הכרת ההריון והלידה ולד גדול ועיין שם בתשובה דמהפך דיכול להיות ולד גדול באיברים כשהוא בר שבעה ועכ"פ בר שבעה דשיפורא דמהר"י מינץ אבל לא כשהוא בר חמשה חדשים וארבעה ימים ואף לשיפורא לא הוי רק בר ששה וזה ברור ובצירוף הכרת עובר וע"כ וזה ברור: ועיין בתשובת מ"ב סי' נ"א ביצא הקול על א' שהוא גזלן אם נפסל לעדות וכתב שם באמצע התשובה וז"ל גם הסברא נותנת שיש לחלק בין אשת איש לפסול לעדות משום דגבי א"א אף ע"ג דליכא עדי טומאה ויכולה האשה להתנצל שלא זינתה אף דאיכא ע"כ מ"מ אבדה חזקתה דכשרות שהרי אינה יכולה להתנצל לגמרי שהרי אף לפי דברי' ע"כ עברה על איסור דאורייתא שהרי יחוד אסור מן התורה כדאמרינן בסוף קידושין ובפ' ב' דסנהדרין עכ"ל כבר כתבתי כגון זה לעיל ועיין בתשובת ב"ח החדשות סי' ח' לענין קבורה לתינוק שמת ביום א' בי"ט ע"ש שכתב ג"כ דלרבנן בן ח' שגמרו שערו וצפרנו אמרינן דוודאי בר ז' ואשתהי אך לענין אבילות מקילין משום דהלכה כדברי המקיל באבל או משום דאין לבו דוה עליו עי"ש שכתב דלר"י הלבן גמרו שערו וצפרנו חייבין ג"כ להתאבל עליו מ"מ לכ"ע לא הוי רק מיעוט המצוי דכן מבואר דעתו וכל זה בבן ח' אבל בבן חמשה ועוד ארבעה ימים לית מאן דכר שמי'. ועיין עוד שם בתשובת ב"ח הנ"ל סי' כ"ו בתשובת גדול אחד לא נודע מי הוא שדעתו שם דבעינן קלא דאתחזק בב"ד גם בזנות ובענין קלא דאתחזק מאריך בפלפול ומכותלי כתבו ניכר שהי' גדול הדור והנה בתוך הדברים כתב וז"ל והכא מיתנא בברייתא דבתר הכא בעולה אין חוששין לה דנראה מפירוש התוספות דאיירי מבעולה לזנות וטעמא דיוצא קול בעולה סתם ולא אמרו נבעלה היום או לפלוני וכיוצא בזה דא"ל טעמא משום דלא חיישינן לזנות דהא נמי קאמר בהך ברייתא נשואה לא חיישינן לה והתם ע"כ טעמא כדפירש"י משום דלא אמר נתקדשה היום ונשאת היום ה"כ מ"ש בעולה אין חוששין לה משמע נמי משום דאמר בעולה סתם ולא אמר כבעלה וכיוצא בו דברים שמוכיחים ממש משום שזינתה משום הכא קאמר שמא פריצות חזי לה כו' וא"כ נ"ל דע"כ קאמר רק יצא לה שם מזנה ולא קאמר זינתה וגם לא קאמר עם פלוני זינתה דכה"ג גבי קידושין כמי לא הוי קלא וכדאמר בגמ' שלא לפלוני כו' אבל אם קול יוצא שהרה לזנונים מפלוני וודאי חיישינן לקלא דכה"ג אפילו בלא אמר לפלוני ולא אמר ביום פלוני נ"ל דחיישינן אם יש קול שזינתה והרה לזנונים דהא האי דקאמר בעולה אין חוששין לה וכן במ"ש יצא לה שם מזנה בעיר משום פריצות היא דחזי בה אבל אם יש קול שאינה של הברה שהרה לזנונים לא שייך למימר פריצות בעלמא הוא דחזי לה שאין רגילים לומר שהרתה משום פריצותא ורבא נמי לא נקט אלא מזנה ובהרה מודה דאין צריך לומר היום זינתה או לפלוני כנ"ל לפי הסברא עכ"ל הנה הדברים מטין להדברים שכתבתי לעיל לחלק בין לפלוני שלא לפלוני וגם מצאתי און לי שמטין קצת למ"ש בין בעולה לנבעלה דבעולה היא דבר ההוה דאמרו בדדמי מחמת הפריצות משא"כ נבעלה דמשמע דידוע להם שנעשתה התועבה והמעשה ההיא בפועל אך דבעל התשובה הנ"ל לא עמד על תוכיות הסברא הנ"ל שהיא סברא ברורה לפענ"ד ויש לה ראי' כמ"ש וככה יש לחלק בין מזנה לזינתה וזה ברור ואין צריך לדבריו משום הרה לזנונים ודו"ק אבל בעל התשובה הנ"ל לא דאיק שפיר בטעמא דהך מלתא כנוגע ואינו נוגע וגם דלא הביא שום ראי' ומקום הניחו לי ומ"מ הוא סעד גדול למ"ש וגם לפי דבריו בנד"ד הא הוי קול שהרתה לזנונים: ומ"ש דבעינן קלא דאתחזק בב"ד כבר כתבתי בשם הב"ש דלא בעינן בזה קלא דאתחזק וכתבתי שכנ"ל עיקר דלא אדכר בש"ס כלל רק גבי קידושין ומ"מ אם רצינו לסמוך על הקול בוודאי דלא הי' ראוי לעשות מעשה כנגד כמה גדולים דסוברים דבעינן קלא דאתחזק גם כאן והי' צריך לישב ב"ד ולחקור אחר הקול רק דבנד"ד אין צורך לקול זה רק כולי האי ואולי לסניף בעלמא לכך יש לסמוך על הב"ש כן כראה: נתיב כד ועיין עוד בסי' נ"ז שם מה שהשיב לו גדול אחד להב"ח ז"ל על דברי תשובתו שבחלק א' סי' ק' שהבאתי לעיל הנה מ"ש שם הרי האשה שבאנו לדון עלי' יש לה חזקת כשרות שלא זינתה היינו היכא דלא ראו בה כיעורא ויכולה להתנצל לגמרי משא"כ בראו בה כיעורא דוודאי אבדה חזקת כשרות אפילו לא זינתה וכמש"ל בשם המ"ב סי' כ"א וזה פשוט או אף אם ראו בה כיעורים מ"מ יש לה חזקת היתר לבעלה דהיינו חזקת טהרה שלא זינתה וחזקת כשרות לאו דוקא וזהו פשוט וברור והן אמת דשם בהשאלה לא נזכר כלל משום כיעור וא"כ יפה כתב מחזקת כשרות ע"ש: עוד שם בתשובה דקלא דרבנן ואינו מוכרח כמש"ל דנ"ל דקדל"פ הוי כמו ע"א בקינוי וסתירה. גם מה שמתמה בראש התשובה על הא דכתב הב"ח לחלק בין קול דקידושין לנידון דידי' הנה אף אם נסתר חילוק הב"ח ז"ל מ"מ יש לחלק כמש"ל לחלק בין קול דקידושין לקול דזנות ע"ש. ומ"ש שם בחזקת איסור ליבם טעות סופר וצ"ל בחזקת איסור לשוק. גם מ"ש שם אשה מזנה מתהפכת עיין בתשובת מהר"י מינץ בס"ס ו' דכתב דהוא מילתא דלא שכיחא למטען ע"ש והנה אף אם נחזיק זאת לטענה בנידון דהב"ח הנ"ל מ"מ נראה דבנד"ד לאו טענה היא דהא קשה לי קושיא עצומה ממה דקי"ל בפשיטות כר' יוסי בהא דיבמות ד' ל"ה ע"א דכל אשה מזנה מתהפכת וסמכינן אסברא זו א"כ איך הוכיח בגמ' דחולין דאזלינן בתר רוב ממכה אביו כו' נימא שאני זנות דאף אם ניחוש למיעוט מ"מ כל אשה מזנה מתהפכת ועוד דאמרינן במס' סוטה אשה מזנה בני' כשרים משום דרוב בעילות אחר הבעל ולמה לי הך רוב נימא משום דמתהפכת ומיהו לא ק"מ דהאי דמתהפכת היא כדי שלא תתעבר ויתגלה קלונה וזה הטעם הוא בכל מזנה אף ביוצא בשן ועין ע"ש ביבמות וא"כ היכא דיתבא תותי בעלה לא חיישה דתולה הולד בבעלה וזה התירוץ הברור ופשוט אף דיש לתרץ באופן אחר מ"מ זה התירץ אמת דהאמת יורה דרכו ונמצא מוכח בכל גוונא דיש לה בעל לא אמרינן דמתהפכת דאם לא כן הוי מוקים הקרא בגוונא דשייך לומר מתהפכת והיינו אף שהבעל אינו בביתו מ"מ חשבה היא שבאם שתבחין בבחינה מה בשינוי כדרך המעוברת תראה לפעול שיבא לביתו או שתסע אליו ומלתא הוא דלא אסתייע אח"כ. ועי"ל להיפך דעיין בתשובת מהר"י מינץ הנ"ל שכתב וז"ל ואל תשיבני משאר נשים מזנות ומתעברות ולא משמשת במוך ובהיפוך שאני התם דאין למזנה קצבה אבל כאן לא הי' כ"א כמו שלשה חדשים קודם נשואין עכ"ל וא"כ ה"נ י"ל דאין קצבה לדבר מתי יבא לביתו כמו דהוה באמת דשהה טובא כנ"ל ובפרט דבנד"ד הוי רגלים לדבר דהשתדלה להסיר העובר ומלבד זה לפי מה שבארתי מכח הכרת העובר אינו ניכר בפחות מג' חדשים בוודאי וגם בארתי בטוב טעם דוודאי אינו נגמר שערו וצפרנו בחמשה חדשים וארבעה ימים היכא דלא הוי ז' דשיפורא ובפרט שיהי' גדול ושלם וחי א"כ הוי וודאי גמור ואינו מועיל ההיתר הזה כלל וגם בלא הריון והלידה יש ע"כ וקדל"פ והבעל מאמין שזינתה וודאי דכופין אותו להוציא: ומ"ש מכח רוב בעילות כבר כתבתי דלא שייך לומר הך רוב היכא דהספק עובר הוא על קודם הנשואין והבאתי ראי' מתשובת מהר"י מינץ וכן מוכח ג"כ מתשובת מהר"י בן ל"ב ספר רביעי סי' י"ט ודוק ומיהו ראי' זו מבן לב יש לדחות ודוק מ"מ ממהר"י מינץ יש ראי' ואף כי כתבתי לעיל דיש ג"כ צד לומר דלא כוותי' מיהו בנד"ד אין כל זה מספיק מכח מ"ש. עיין עוד שם בתשובת הב"ח סי' פ"ד לענין קבלת עדות שלא בפני בעל דבר וגם מבואר שם דבעוברת ע"ד אינה צריכה התראה רק להפסידה כתובתה ולא לענין איסור כמש"ל וברגילה בדבר הפסידה גם כתובתה בלא התראה ובמה שנוגע בעדי כיעור הפסידה כתובתה ואינה צריכה התראה: ובענין חרגמ"ה גבי עוברת ע"ד בלבד במה שאינו נוגע לזנות כתב שם בתשובה ההיא וז"ל ובענין התקנה בחרגמ"ה שלא לגרש אשה בעכ"ר הלא הלכה פסוקה יצתה מפי מהר"ג שבמרדכי פרק המדיר והג"מ פ' ך"ד מה"א דלא תיקן רגמ"ה על אשה שעוברת על דת שמצוה לגרשה וגם מקרי רשע אם אינה מגרשה כדאיתא סוף גיטין מדת אדם רשע כשרואה אשתו יוצאת וראשה פרועה ולא תיקן רגמ"ה בזה כלום אלא הניח על דין תורה שמגרשה לרצונה ושלא לרצונה וכן פסקו כל הפוסקים אחריו ואפילו את"ל שתקנתו היתה כוללת מ"מ אין התקנה כ"א על הבעל שהוא לא יגרשנה בע"כ אבל הב"ד בוודאי יש כח בידם לפי הענין שיפסקו שאשה רעה זו יכול הבעל לגרשה בע"כ כי אין ספק שרגמ"ה לא נעלם ממנו שיהיו פריצות בדורות הבאים שאסור לקיימה אלא וודאי לא תיקן רק שלא יגרש הבעל בע"כ מדעת עצמו שלא יאמר כל הדיוט קים לי באשתי שהיא פרוצה ועוברת ע"ד אלא יברר הדבר בפני ב"ד והם ידונו אם ראוי' אשה לגרשה בע"כ וזה דבר ברור ואפשר שזו הי' דעת מהרש"ל בתשובה סי' ל"ג עכ"ל והנה כל הרואים יעידון ויגידון שדבריו בזה נכונים מאוד ובסוף התשובה הנ"ל דאיירי מעדי כיעור כתב וז"ל ויכול לגרשה בע"כ דלא תיקן ר"ג בזה כלום כדלעיל עכ"ל וכוונתו דבעדי כיעור וודאי דאשה רעה היא וק"ל והנה לפ"ז דוודאי חרגמ"ה ליכא וא"כ אין כאן שום צד קולא אם נכוף על