השיב משה אבן העזר מא

מהר"מ במרדכי ואף בלא התראה דהתראה אינה רק להפסידה כתובתה ולכך יכול להוציא אף משום קלא או בע"כ כשלבו נוקפו ואין בזה חרגמ"ה ע"ש והנה שמחתי שכוונתי לדעת הגדול שכבר הוכחתי לעיל דהתראה אינ' רק להפסידה כתובתה ולא לענין איסור כלל והגאון הנ"ל רב גוברי' דכתב כן מסברא דנפשי' ע"ש ועיין עוד בתשובה הנ"ל הובא בהגהת רמ"א סי' ד' סעיף ט"ו ועיין בתשובת מהרש"ל סי' י"א לענין עדות שלא בפני בע"ד ואם הגידו שלא בפני בע"ד אם יכלו לחזור ולהגיד בפני הבע"ד עיין עליו וכבר בניתי דיק ושפכתי סוללה על הרש"ל הנ"ל בעז"ה בתשובה אחרת ואין כאן מקומו דכבר הוכחתי דהעיקר בזה דלכתחלה יש להדר בכל טצדקי דמצינו למעבד לקבל בפני בע"ד אבל אם אין בחוק האפשרי רק לקבל שלא בפני בע"ד וודאי דמהני ואל יהי' חוטא נשכר: נתיב יז עיין בתשובת רש"ל סי' ל"ג שכתב גם כן להלכה ע"פ הכרעת הרא"ש לאפוקי מבעלה בע"כ וקדל"פ והא דקדל"פ אין פירושו דע"י הכיעור יצא הקול דא"כ קלא מאי מהני אלא פירושו דקול הוא לעז בעלמא שמרננים אחרי' וע"ז הנחשד שזינתה עמו זולת אותו דבר מכוער שראו עדים או הבעל עכ"ל ובוודאי יפה דיבר וכבר הביאו האחרונים את דבריו וכבר הבאתיו לעיל גם מה שמקשה על הטור כבר הבאתיו לעיל בשומי עיני על דברי הב"ח ז"ל עיי"ש ועיין מה שכתב דלרבינו מאיר אין צריך לקלא כלל בע"כ אף לקלא דפסיק אין צורך בוודאי זהו הנכון וכבר כתבתי גם אני כן ושמחתי שכוונתי לדעתו ופשוט הוא בעיני כיון דמהר"מ כע"ט עשוי להם ע"ש דלא פלפל כלל וכלל בשום סוגיא רק בדברי הפוסקים ובלשונם מפלפל קצת אפס קצהו והנה פירש לדברי הרא"ש במ"ש וכבר כתב הרי"ף והרמב"ם כמ"ש הב"י וזה פשוט ואחר שכתב דברי הרא"ש כתב וז"ל וראי' שהביא מהר"מ מדקאמר אין אוסרין על היחוד ולא אמר אין אוסרין ותו לא כו' קלישא הוא בעיני לבנות עליו יסוד בנין על דרך האמת עכ"ל הנה דוחה את דברי ר"מ בקש בלי שום תירץ ואמתלא וגם דחיות שלו לאו כלום הוא כי אם הוכחת ר"מ הי' מכח זה הדקדוק הוי אמר שפיר שאין זה כדאי לבנות עליו יסוד אבל באמת הוכחת ר"מ מגוף הדברים דאמר אין אוסרין על היחוד משמע דווקא על היחוד אין אוסרין רק דכתב אם תרצה לדחוק ולומר שהוא דרך איידי וא"כ למה לו לשנות ולפרש על היחוד ע"כ והדברים ראוים למי שאמרם דאי משמעות הדברים אין אמת רק בדרך איידי וודאי דאין ראוי לומר שפת יתר שהוא מפורש מנגד להאמת ומשמעותו אבל כבר כתבתי לעיל דגם לר"מ עצמו קשה קושיא זו כשם שהוא צריך לתרצה כך יתורץ ג"כ לשאר הדיעות ומקום הניחו לי בעז"ה גם מש"כ בישוב כל הסוגיות עולה על שולחן מלכים בעז"ה: ומ"ש המהרש"ל בזמנינו אינו יכול להוציאה בע"כ כל היכי דשרי לבעלה עכ"ל וזה וודאי דלראשונים שומעין דמסתבר טעמייהו דהיכי שיש מצוה לגרשה אין בזה משום חרגמ"ה וכ"כ הרשב"א ומהר"מ פדוואה והב"י וכן הסכים הרמ"א בהג"ה סי' קט"ו והאחרונים שם ובוודאי דהמהרש"ל לא ראה דברי תשובת הרשב"א מדלא הביאו ואילו ראוהו וודאי לא הי' חולק עליו אך בנידון דידי' וודאי דהסכים לאמת מצד פסול העדים ונתברר שהבעל החזיק עמה במחלוקת כמה שנים והי' מהדר לשכור עדים שקרים וכבר כתב האדון הרשב"א ז"ל בתשובותיו בסי' אלף רל"ז בכה"ג שהוחזק הבעל שקרן עי"ש ועיין במה שהשיג על רמ"א ז"ל במ"ש הרמ"א דאלמות האב אינו מזיק להבת והוא ז"ל חלק עליו והביא ראי' מחזקה של בן הגזלן כשבא בטענות עצמו אינו מועיל רק כשהחזיק שלשה שנים אחר מיתת אביו דחלף והלך לו אלמות של האב ש"מ דלא כהרמ"א ז"ל הנה אף אם כדבריו כן הוא מ"מ במאי שכתב בענין אויבים דלא מהני אויבים לאבי' זה נ"ל נכון כיון דבש"ס ובאלפסי משמע כן כמ"ש וטעם החילוק הזה דבשלמא לענין אלמות וודאי דאם האב אלם דנותן כח לבתו והעדים יראים מפניו דיוצאי חלציו של אדם כנפשו אבל לחשוד להעביר קול על בתו משום שנאתו אף שבאמת נוגע הדבר גם לו וכאלו הוציאו שם רע עליו מ"מ כבר כתבתי והוכחתי דאין חשודין רק להוציא שם רע על השונא לבד ולא להשתתף עמו עוד אחד וא"כ הכא מה להם ולבת לשפוך דמה חנם אף אם רוצים לנקום מאבי' מסתי' אם נחשדינהו שיוציאו לעז שיהי' נוגע לו לבד ולא לאחרים עמו והחילוק זה נכון מ"מ אף אם לא נודה לסברא הנ"ל מ"מ זה וודאי דאויבים דנחשדת אין מועילים לגבי הנחשד ואויבים דהנחשד אינם מועילים לגבי נחשדת כמו שהוכחתי מדברי הש"ס והאלפסי בראי' ברורה לפענ"ד וגם מסתבר דהא הם היו יכולים להנקם משונא בלי שפיכת דם נקי בשנאתם חנם והנה בנידון דידן אף אם לא תודה לסברא הנ"ל וגם שיש לה אויבים ובדרך שכתבתי לעיל מ"מ כופין וודאי להוציא מכח הריון והלידה ואף גם הכיעור ובאחד מהן לחוד דהיינו בלידה כדרך שבא בשאלה הוי סגי מכ"ש בצירוף כל הני גם הקול לא תלינן באויבים וזה ברור. והנה בענין קבלת עדות שלא בפני בע"ד מבואר בתשובת מהרש"ל הנ"ל שאם הותרו בה ולא באתה בפשיעה לב"ד וודאי דמקבלין שלא בפני' בכן החכם עיניו בראשו לעשות כדת דזה ברור דאם הוא עשיר מוחזק ואלם בעירו מוציאין אותו לדין לעיר אחרת כמ"ש הרמ"א בחידושיו סי' י"ד סעיף א' בהג"ה הנ"ל לפי מה שהמציא מהרש"ל דשייך לגבה דין אלם מפני אלמות אבי' רק לענין לגבות עדות שלא בפני' כי אינו אלא מטעם קנס באלם ולמה נקנסה עבור אבי' עכ"ל וא"כ לפ"ז בשלמא בהא דמקבלין עדות שלא בפני' שהוא (שלא) כדת של תורה שפיר צ"ל שהוא משום קנס משא"כ בהא דמוציאין לדון בעיר אחרת דתורה אחת לכולנו ואין בזה משום העברת הדת רק שיצא הדבר לאמתו א"כ וודאי דגם לבתו מוציאין לדון בעיר אחרת ויתרה בה ב"ד מעיר אחרת שתבא לפני הב"ד ויעידו העדים בפני' ולא יודיעו מי הם העדים שרוצים להעיד ובוודאי אלם אלמותו קא עביד ואמר הרי יש ב"ד בעירי הצרי אין בגלעד וכדומה בדברים האלה והרשעה תעמוד במרדה ותפשע ולא תרצה לבא ואז יקבלו עדות שלא בפני' כדין וכדת כנ"ל בדרך עצה טובה ודבר זה יהי' בהסתר ועיני ה' אל יריאיו ומסתי' מלתא בעז"ה ועיין במהרש"ל דעיקר סמיכתו שבנ"ד לא הי' אלם כלל וע"ש עוד בענין עדות מן הכתב ועוד כמה רגלים לדבר שבעלה בזדון לבו רצה לקלקלה לכך בנד"ד יפה הורה כהלכה למשה מסיני ואין ענין לנדון דידן בשאלה ההיא והיא בתשובת הרמ"א ג"כ סי' י"ב י"ד ט"ו י"ז ע"ב שכל יסודם הוא אחר שהבעל הוי מהדר אחר עידי שקר והעדים המה רקים ופוחזים והי' לו קטט עמה ובזה לא שווי' אנפשי' חד"א דוודאי אינו מאמין דידע בעצמו דשקר הוא רק שאומר כן מחמת הקטט והנה מש"כ בתשובה סי' י"ב בענין חר"ג עיין באה"ע בסי' קע"ח מה שמשיג הרמ"א וגם בתשובה ההיא כתב בסוף דבריו מ"מ בכהאי גוונא שמגרשה משום נדנוד איסור לא תיקן הגאון ע"ש רק עיקר כוונתו כמ"ש שם בתחלה הוא משוה רגלים לדבר שמכוון לקלקלה בשקר והנה מדברי כולם נלמד שם דפוסקין כהרא"ש בעיקרא דדינא ולא הביאו שם בעיקרא דמלתא שום ראי' מהסוגיות רק שסומכין על פסק הרא"ש: נתיב יח והנה שם בתשובת רמ"א בסי' י"ו בתשובת ר' אליעזר בר מנוח שם מה דהביא מתשובת מהר"מ שם והיא מתשובת רשב"א סי' תתל"ב תתל"ג ע"ש כבר כתבתי דהר"מ לשיטתו אזל דבכיעור בראיית הבעל לא מפקינן אף אם מפקינן בעידי כיעור וכבר תמהתי עליו לעיל שדברים הללו מנגדים להשכל ע"ש ואין ענין לנד"ד והנה מש"כ בתשובה ההיא הא השאילתות לא מיירי בעדים והביא לשון הרא"ש דבריו תמוהים דאף להרא"ש בעי השאלתות עדים וקדל"פ ובעדים איירי וגם הא המרדכי לא הביא הא דהרא"ש רק לדברי ר"מ וא"כ לדבריו השאלתות בעדים לחוד מפיק גם מ"ש אפשר דצריך ג"כ קינוי אף בע"כ שכתב אף אם נימא דהברייתא מיירי בע"כ מ"מ אפשר דקינוי בעי עכ"ל שמעתתי' מרפסן איגרי דזה לא כשמע לשום אחד מן הפוסקים ראשונים ואחרונים שיאמר דבר זה וגם הוא טעות גדול דהא בהני כיעורים דרבי סתירה הוי וא"כ למה לי הכיעור הא וודאי דאשה נאסרת על בעלה בקינוי וסתירה כיון דליכא מי סוטה ומי פליגי רבנן עלי' בהכי ואיך פסק דומ' הלכתא בקד"פ כרב ודלא כרבי סוף דבר שדברים אלו אין להם שחר כלל ומ"ש בסי' י"ד שם מה שעמדה באישון לילה ברה"ר לא הוי כיעור ע"ש הטעם מזה מוכח דאם ישן עמה בחדר במקום אפל וודאי דהוי כיעור גדול והוי כשניהם יוצאין ממקום אפל ומכ"ש שהי' הדבר זה במשך חמשה שבועות וודאי דאין לך עידי כיעור יותר מזה ועל כולם הכרת העיבור במלואות שני חדשים אחר ביאת בעלה לביתו לילד בחמשה חדשים וארבעה ימים גדול וחי ויונק ונגמר שערו וצפרניו וודאי דכ"ע מודו דכופין אותו להוציא וממילא דאין בזה משום חרגמ"ה כיון דכופין אותו להוציא מה לו לעשות כנ"ל ברור כשמש בס"ד: נתיב יט ומה שהקשה בתשובת ר"א בר מנוח הנ"ל וכן הרמ"א שם בסי' י"ב על תשובת הר"מ שבמיימוני שבסוף התשובה כתב ואי ליכא ע"כ אלא אותו אחד שמצא עכו"ם מגפפים אותה אי מהימן עליה כבי' תרי חייב להוציאה ובראש התשובה כתב ואף אי מהימן כבי תרי דאסרינן לה אגברא הני מילי בעדי טומאה אבל לא בע"כ וא"כ דבריו סותרין זה את זה בוודאי דיפה הקשה אבל מה שתירץ הר"א בר מנוח דבסוף איירי ע"י קינוי וכ"כ מהרי"ו סי' ח' מחמת קושיא זו ע"ש לא נהירא כלל לפענ"ד כי לא הזכיר שם בשאלה כלל מקינוי וברור למעיין שם דלא היה בעובדא דידיה קינוי כלל ובפרט דקינוי צריך להיות אל תסתרי עם פלוני ואין מועיל הקינוי רק אם נסתרה עם זה שקינ' לה א"כ הול"ל שם שבא ומצא עכו"ם שקינ' לה ממנה שגיפף אותה ושם מבואר להדיא דאמר העד סתם שמצא עכו"ם ריקים ופוחזים שגפפו אותה ולא הזכיר כלל מי הם וזה ברור למעיין שם ועוד דע"א אחר קוס"ת פירושו שהיה הסתירה בשני עדים אז מהני ע"א לענין שאינה שותה עיין בכתובות ד' ט' ע"א וזה ברור אבל לא שהסתירה היה בע"א ובזמן הזה אין נ"מ מזה כלל דאין לכו מי סוטה ובקוס"ת לחוד נאסרת והא דכתב שם הר"מ בע"א של דבר מכוער לא אסרינן אלא אחר קוס"ת בדרך פלפול כתב כן ומעיקר הדין מיירי דהיינו בזמן שהי' מי סוטה וזה ברור ובמחילת כ"ת דהר"א בר מנוח ז"ל דטעה גם בזה אבל לעיקר קושיתו שבתשובת הר"מ הנ"ל נ"ל דלק"מ דמעיקרא מיירי לענין כפיה להוציא מחמת דמהימן לי' כבי תרי ושווי' אנפשיה חד"א וזה כתב שפיר דע"א בדבר מכוער דלא נתברר האיסור אף אם כדבריו כן הוא מ"מ מאן יימר דנטמאה לכך לא שווי' אנפשי' חד"א וזה דומה למאי דפסקינן בי"ד סי' א' סעיף י"ד והעד עצמו מותר לאכול מכאן ולהבא דלענין להבא לא שווי' אנפשי' חד"א וא"כ זה דווקא לענין כפיה כמש"ל ואסרינן לה אגברא אבל לענין שיהיה חייב להוציא כמו לאשה עוברת ע"ד אף אם לא זינתה מ"ע עוברת ע"ד היא וא"כ אי מהימן ליה כבי תרי וודאי דחייב להוציאה ולזה נתכוון במ"ש בסוף התשובה אי מהימן ליה כבי תרי חייב להוציאה ובעדות אבי' שבתו זינתה אסור לקיימה לשון אסור ודוק כנ"ל ברור: ועוד י"ל