השיב משה אבן העזר מ

צריך לאחיו ולא לאחותו ודוק היטב כי נכון הוא בס"ד ואם כן מוכרע כתירץ הראשון של התוס' ואף אם עדיין אפשר לומר דלתוס' ה"ל בסנהדרין לא קשה מידי דהא היא לא מיותר דאיצטריך למיעוטי בעולה וק"ל מ"מ לרש"י ז"ל וודאי דיש להקשות כמ"ש והכרעה זו שפיר לשיטת רש"י בפרט דגם הרמב"ם בסוף פ' כ' מ"ה עדות פסק כרש"י ועיין בתי"ט סוף סנהדרין: נתיב יב ונחזור לענינינו למ"ש בסוף נתיב ח' דאף למהר"י מינץ בנידון דידן כופין אותו להוציא מיהו אין צריך לכל זה דוודאי דברי רבינו והר"י מינץ תמוהים מאוד אחר בקשת מחילה מכבודו אלף פעמים דמאי ראי' מייתי ומהו הק"ו שלו דאף בנולד בסוף ט' וגמרו סימניו לא מחזיקינן לי' בבר קיימא משום זה אף אם יהבינן לי' הך מ"מ אן חכמתו הגדולה וכי בשביל שנגמר שערו וצפרנו קרוב לגמר חדשיו יום או יומים נימא דנגמר שערו וצפרניו שלשה חדשים קודם אין אלו אלא דברי נביאות ותימה ואף אם יהבינן לי' דיכול להיות נפל אף בגמרו הסימנים הנ"ל מ"מ וודאי דלאו בר ששה ומכ"ש דלא הוי בר חמשה חדשים וארבעה ימים כמו בנד"ד ובאמת גם מ"ש בפשיטות בסוף בן ט' גם כן לא מחזיקינן לבן קיימא בשביל הסימנים לא קיי"ל כוותי' דהא הרמב"ם אף בבן ח' ודאי משוי כי' לבן קיימא וודאי משום הסימנים ובבן ט' דהיינו שנכנס בחודש ט' דעת כמה פוסקים דאף בלא סימנים מחזקינן ליה לבן קיימא וודאי ומכ"ש דנגמר מהסימנים דוודאי ראוי לפסוק דהוי בן קיימא ומכ"ש בסוף ט' דוודאי בלי שום ספ' בר קיימא הוי דזה דכלו לו חדשיו כיון דידעינן דסוף ט' הוא ומכ"ש דנגמר הסימנים הנ"ל והוא כתב בפשיטות גמור כלאחר יד ואיך לא חש על הנשר הגדול וסייעתו ובוודאי דזה פשיטות גמור לכ"ע דמודו דלא יצויר בששה חדשים שיהיה כגמר שערו וצפרנו כמו שבארתי ואפשר לומר דבחמשה חדשי' וארבעה ימים גם מהר"י מינץ מודה דאי אפשר וגם אם אינו מודה בטלה דעתו כנגד כל הגדולים הרמב"ם ורשב"ץ והה"מ ועוד כמה וכמה פוסקים ודעת יחי' בטל במיעוטו ובפרט שדבריו מתנגדים להשכל והחוש ובבירור נרא' דאף הוא ז"ל לא כתב רק דרך אגב דבאמת בעובדא דידיה לא נגמר שערו וצפרנו וגם היה בן שבעה דשיפורא וששה חדשים שלימים והוא ז"ל סובר דשיפורא גרים וגם נמצא לה בתולים והפקיד שומרים באופן דלא הי' ערמה וגם לא היה שם להתיר איסור רק דרך פיוס לבעל ומשום דנשמע הקול קודם נשואין הוה כראה ונתפייס ע"ש ובוודאי דלא נאמר רק דרך אגב וטפל כמו שמבואר שם ואין לעקור הלכות קבועות חזקות כראי מוצקות בשביל איזה דברים שמגולגלים דרך אגב באיזה תשובה והני מילי לאו דסמכי נינהו וכמה דברים שאינם לפי האמת כתב באותו תשובה בדרך אגב בוא וראה שכתב שם בתשובה ההיא וז"ל לכך אין משגיחין בבת קול רק בעדים כו' ואפי' בכה"ג כתבו התוס' אם לא ראו כמכחול בשפופרת והנה ליתא כן בתוס' כלל רק בעל הלכות גדולות כתב כן וכבר הכו על קדקדו הרא"ש והרמב"ן והרשב"א וכל הפוסקים דאפילו בד"נ לא בעינן כמכחול בשפופרת רק שיראו אותם כמנאפים ועיין מה שהביא שם מהר"י מינץ מהא דגיטין ביצא לה שם מזנה הנה כבר כתבתי מה שיש בו די וגם בלא זה שכתבתי אין ראיה משם לנידון דידיה דשם לא איירי דידעינן מכיעור ופריצות רק דתלינן דהקול יצא מעסקים כאלה ששחקה בשוק והיינו פריצות ולא כיעור וכן מיעך לה בדדי' דאפשר דאינה חייבת כלל בזה דמה הוה לה למעבד שבא עכו"ם ומיעך לה בדדי' והרואה סובר שנתרצית בדבר זה וזונה פרוצה היא ועוד נראה דכיעור לא הוה רק דברים שמורים שבעת ההיא שנמצא כיעור נעשה מעשה של ניאוף מה שאין כן במיעך נה בדדי' בשוק דאז וודאי לא נעשה מעשה של ניאוף לא מיקרי רק פריצות כנ"ל ברור וכן מורה לשון הרמב"ם שכתב שהדברים מראים שזינתה וכבר רמזתי לעיל וזה נכון והנה הרמ"א ז"ל שליקט כל הנמצא בתשובה שקדמוהו וכתב האי דינא דנתעברה סוף סיון כו' שהיא מתוך תשובה ההיא שנצמח מתוך הפלפול כמבואר למעיין בתשובה ההיא ולמה לא כתב האי דינא בשמו דהיכא דלא הוי רק ששה חדשים בין לימים בין לשיפורא וגמרו שערו וצפרנו דלא חיישינן ליה ואמרינן דבר ששה הוא א"ו דלא שמיע ליה הא דמהר"י מינץ כלומר לא ס"ל ואף מהר"י מינץ נראה דלא רצה לסמוך על הוראתו למעשה לכך צוה שלא יגלה מ"ש בזה רק אחר שיתפשרו הצדדים ע"ש סוף דבר אני על משמרתי אעמודה דמשום הא לחוד דנגמר הולד ושערו וצפרנו והי' ילד גדול וחי ארבעה ימים וודאי דלאו בר ששה היא אליבא דכ"ע ואין מי שיחלוק בדבר ואשתהי י"ב חודש כמי לא אמרינן דהא אמר שלא בא עליה אז ושוי' אנפשיה חד"א ואם כן וודאי דכופין את הבעל להוציאה בלא קדל"פ ובלא ע"כ ובלא הכרת העיבור שבא בשאלה ואף אם נחזיק לרוב נשים שאינם מזכות ודלא כמ"ש מכל מקום כופין אותו להוציא משום זה לחוד רק דלעידי הכיעור צריך מכח הכתובה שאין לנו עסק בו כעת כנ"ל ברור: נתיב יג והנה מחמת שמצד הסברא לא כ"ל כ"כ להחליט הדבר כמ"ש לעיל דלא אמרינן רוב נשים אינם מזנות דהסברא נותנת דהוא רוב מעלי' מיהו אם נימא דלא הוה רוב מעלי' קשה כמ"ש והוא קושיא עצומה מאוד כמבואר למבין דאיך הוכיח דאזלינן בתר רובא כרבנן דר"מ ממכה אביו דשם איכא תרי רובא ובכה"ג אפילו ר"מ מודה משום דהמיעוט הוי מיעוט' דמיעוטא והנראה לי ליישב זה דמסתבר להגמ' דוודאי מדאורייתא אין לחלק כלל בין רוב לרוב או בין מיעוט למיעוט דהכל נכנס בסוג רוב ומיעוט ודוק רק דמדרבנן יש לחלק כמו דגם לדידן למיעוט המצוי חיישינן מדרבנן כן י"ל לר"מ דהא דחייש ר"מ למיעוט היינו מדרבנן כמ"ש התוס' בחולין דף י"ב ע"א ד"ה פסח ע"ש ועיין ביבמות דף קי"ט ע"א ד"ה מחוורתא לכך מחלק שפיר דהיכא דמצוי קצת חייש והיכא דהוה מיעוט' דמיעוט' ולא שכיח לא חייש וזאת הכל תיסוב אקוטב ונקודה ויסוד שהניחה התורה ליזל בתר רובא ולא ליחוש להזדמן רחוק לכך מדרבנן דעושין משמרת למשמרת לחוש למיעוט אף שהוא רחוק קצת במציאות מ"מ כעין של תורה תיקנו שלא לחוש רק למאי דרחוק קצת ולא למאי דרחוק לגמרי ואם כן זה הכל יש לה שייכות אם אמרינן דמדאורייתא אזלינן בתר רובא אבל אם נימא דמדאורייתא לא אזלינן בתר רובא אין סברא כלל לחלק וזאת היא סברא ישרה למי שרגיל ליתן לב לדרכי התורה ולדרכן של חכמים גודרי גדר אם כן כי מקש' הש"ס שם רובא דליתא קמן כגון קטן וקטנה מנ"ל ה"פ דפליגי ר"מ ורבנן דר"מ חייש עכ"פ מדרבנן ורבנן לא חיישי כלל ומדאורייתא כ"ע לא חיישי מנלן והקושיא על שני הכיתות וע"ז מתרץ רב מרי שפיר דאתיא ממכה אביו ואמו דמדאורייתא אין לחלק כלל כמ"ש והא דלא נקט רוב דאינו מזנות היינו כמ"ש דנקט האמת דאף אם ודאי זינתה לא חיישינן דלמא לאו אביו הוא כנ"ל נכון וברור ואם כן לפ"ז א"ש טפי ולק"מ דלמה לא אסרינן אשה לבעלה בהציור שציירתי מכח רוב נשים ולד מעלי' ילדן דהא איכא לנגדה רוב נשים אינן מזכות וגם חזקת טהרה טהורה היא ונקתה וחזקת צדקת צדקתה עומדת לעד כנ"ל ועוד יש לומר דגם בכה"ג אמרינן רוב בעילות אחר הבעל דכיון דנולד הספק לפנינו כבר יש רוב הנ"ל אף דבתשובות מהר"י מינץ הנ"ל לא משמע כן מ"מ י"ל כן ועיין בתוס' ריש כתובות דהקשו שם גם כן על פירש"י מהא דזנות לא שכיח ועיין מה שתירצו: נתיב יד והנה מ"ש שם בתשובה ההיא בענין שיפורא גרים אין ענין כלל לנידון דידן כמבואר למעיין לכך לא אאריך בזה רק זאת אומר מה שנלע"ד ברור עיין בכרו"פ להלכות נדה סימן קפ"ט וז"ל ועל הראשונים אנו מצערים לומר בוסת החודש שיפורא גרים כאשר כתבה רמב"ן ורא"ה ור"ן ור"ל דהם דחו לסברא זו בשתי ידים והרמב"ן שהי' שלם בטבעיות ולימודיות ובסוד ה' בא כנודע מגודל חכמתו וחסידותו וצדקתו ופרישתו וקדושתו ואמונתו ומ"מ דחה זאת הסברא בשתי ידים שיהי' שיפורא גרים בוסת אשה להקדים ולאחר ודי שנאמר שבפרקים יזדמן כן שבפרקים הטבע שונה ע"פ קביעות ב"ד שלמטה ומשמים יסכימו על ידם לתת משטרם במהלכי נבוכה אשר ע"פ דרכי ב"ד יהלו חיצי השפעתם אלא שהוא מגלגל עלינו לומר כן ברוב נשים דהיא עונה בינונית הוא דבר תמידי הנוהג ברוב נשים כמ"ש המחברים שישנו תפקודם ואורח נשים לפי קביעות ב"ד ויהי' זה שכיח בכל הנשים כצדיק כרשע עובד אלדים ואינו עובד לדעתי היא מהנמנע עכ"ל הצריך לענינינו פה והנה דבר גדול דבר הנביא והאמת יורה דרכו דלא עדיף הך דמהר"י מינץ מהא דרבה תוספאה המוזכר בהדיא בש"ס דיבמות ד' פ' ע"ב וכבר כתב ר"מ דבמקום שיש ע"כ אף אותן הדיעות שאין מחזיקים ע"כ כע"ט מ"מ כה"ג וודאי דלא אמרינן כרבה תוספאה אישתהי הוא דאשתהי כו' וכ"ע מודו בזה דלא אמרינן אשתהי והסכים רמ"א לדבריו בהג"ה סעיף י"א ע"ש אף אנו נאמר דהך דמהר"י מינץ דאף שיארע לפעמים כך ויכולים לתלות בזה מ"מ כשיש כיעור ורגלים לדבר לא תלינן בהך כנ"ל ברור. ומ"ש הב"ש באה"ע סי' ז' ס"ק י"ט על הא דמהר"י מינץ מר"ה פ"ק וכן הקשה בתשובת מהרי"ט בחלק אה"ע סי' ט"ו נ"ל דטעמו של מהר"מ משום דאקרא לאלדים עליון כו' והיינו משום שהטבע משועבד תחת התורה שבה נברא העולם והיינו מיום שנתנה תורה לארץ ולא בשמים היא אבל קודם שנתנה התורה בשמים היתה ולא התנהגו המאורות המאירים לארץ ולדרים עני' על ידיהם לפעל בדצמ"ח רק כפי חוק שחקקם יוצר בראשית ואף שנאמר לאברהם צא מאצטגנינות שלך ישראל אתה ואין מזל לישראל היינו בטבע הפרטי שהוא הי' עקר ונשתנה טבעו לנגד המזל שלו משא"כ בענין כללי שטבע העבור של כל העולם כך מה"ת ישתנה כיון שאז עדיין לא נשתעבד שום כללות העולם תחת התורה ועוד י"ל דהשתנות של אברהם הי' בדרך ניסי ולא בדרך טבעי והיינו לצורך גדול להקים זרע ישראל אבל לא עביד קב"ה ניסי למגני למהר העיבור והלידה נס שלא לצורך גדול משא"כ אחר שנתנה התור' דאז נשתעבד הטבע אחר התורה והוי דבר טבעי כנ"ל לישב קושית הב"ש הנ"ל בטוב טעם בעז"ה. ומ"ש מהרי"ט דיותר מתקיים לז' חדשים מלט' חדשים דבריו הם נגד החוש ולא כן כתב הב"י בשם מהר"ד דוראן כמש"ל דהמציא כן מהא דאמרינן יולדת לז' יולדת למקוטעין אף למ"ד יולדת לט' אין יולדת למקוטעין כבר כתב ע"ז מהרי"ט בחלק אה"ע סי' ט"ו דהאי לאו משום דמזלזלים בשיעור דז' טפי רק משום דטבע האשה לילד בט' שלימים וכיון דאשתני לז' אשתני אבל בפחות מששה שלמים ושני ימים לא סגי עכ"ל ודבריו ברורים ע"ש שחולק על מהר"י מינץ ומסתבר כדבריו: נתיב טו ועיין עוד בתשובת מהר"מ לענין פטור מחליצה וז"ל ועל גידול שערו וצפרניו דרשתם וחקרתם ואפילו לא דרשתם וחקרתם וודאי אמרינן שפיר נתגדל הוא וסמכינן ארוב דלא נתגדל ממיעוט דלא שכיח לגמרי היא ואפילו יצא הקול עתה דלא נתגדל שערו וצפרנו הוי נמי קלא דבתר נשואין ולא משגחינן עלי' הרי שדעתו ג"כ לסמוך על גידול שערו וצפרניו ע"ש: נתיב טז ועיין בתשובת מהר"מ פדויאה סי' י"ג בעוברת ע"ד שמצוה לגרשה ואין בזה משום ח"ר רגמ"ה והוכיח כן מדברי