השיב משה אבן העזר לז

וודאי נפל הי' כו' שם ואנא אמינא דאפילו את"ל דדם בתולים אינו ראי' משום די"ל רוב נשים וולד מעלי' ילדן והולכין אחר רוב נשים אדרבא נימא רוב נשים בתולות נשאת עכ"ל הצריך לענינינו פה והנה משמע מתוך דבריו דדוחה להסימנים דשערו וצפרניו לגמרי וסובר דאף בששה חדשים יתכן שיהי' נגמר בכל אף בשערו וצפרניו וראייתו שהרי הנולדים בסוף תשיעי ונגמרו מחזיקינין להו בנפלים עד ל' יום הנה ראייתו תמוה מאוד אם כוונתו על כלו לו חדשיו וודאי זה לא יעלה על הדעת כלל שנחזיקנו עוד כנפל כיון דכלו לו חדשיו וודאי דאינו נפל הוא אם יצא חי לאויר העולם ולכ"ע ולד הוא ואף באבל דמקילין טפי צריך להתאבל עליו אף אם לא שהה ל' יום כמבואר בגמרא במס' שבת ד' קל"ו ע"ב וכן קימ"ל בי"ד סי' שע"ד ס' ח' ע"ש אין מי שיחלוק בדבר זה וכן יבום פוטר את אמו לכ"ע אם כלו לו חדשיו ויצא חי לאויר העולם ואף מד"ס לא מחמרינן בזה עיין ברמב"ם פ"א מה' יבום הלכה מ"ה ומהר"ם שם שכתב וז"ל ואם יודע שכלו לו חדשיו הוא בן קיימא וודאי ולא נפל ואין צריך לדבר אחר עכ"ל ר"ל לא שישהה ל' יום ולא סימנים ומכ"ש כשכלו לו חדשיו ונגמר הסימנים בוודאי בר קיימא היא ועיין בש"ע אה"ע סי' קנ"ו ס"ד ואף לענין פדיון בכור אינו נפדה פחות מבן ל' לא מבעי' לרבנן דקי"ל כוותיה בעיקר הדין דרק מד"ס מחמרינן וחיישינן לדרשב"ג כמ"ש לעיל ומבואר מתוך הס"ס ומכל הפוסקים הא אינהו סוברים דלא ילפינן מפדיון כלל דגזירת הכתוב הוא שאע"פ שבר קיימא הוא לא יפדו אותו פחות מבן ל' וכ"כ התשבץ בתשובותיו בהדיא בחלק שלישי סי' רנ"ז וזה פשוט אלא אף רבי שמעון בן גמליאל דיליף מפדיון מ"מ וודאי דמודה בכלו חדשיו וודאי דבר קיימא הוא וודאי רק דסובר דהתורה קבעה זמן מוגבל לפדיון דכל הוולדות יוצאין מידי ספק נפל בהכי וממילא דאף בוולד שאין לספקו בנפל כלל מ"מ זמן א' לכולן דלא ניתנה התורה לשיעורין וזה ברור ופשוט דאי הוי פליג רבי שמעון בן גמליאל גם בכלו חדשיו הוי עבדינן כוותיה באבל דהא קי"ל כדברי המיקל באבל וכן בבהמה אי ידעינן בה דכלו חדשיו מותר מיד ביום שנולד לכ"ע עיין בש"ע י"ד סי' ט"ו ס"ב וידוע דקודם ח' בבהמה כמו קודם ל' באדם וזה פשוט דרשב"ג לא איירי רק בסתם ולדות או בבן ח' וודאי עיין בתוס' שם במס' שבת ד"ה ממהל ועיין בהערל דף פ' בתוס' שם ועיין בתשבץ חלק ג' סי' רפ"ה בסוף התשובה שכתב ואף על גב דלענין אבילות כו' היכא דקים ליה בגו' כו' טעות נפל בדפוס וצ"ל היכא דלא קים ליה בגו' וע"כ לא נסתבכו הפוסקים רק בבן ט' שיצא מת לאויר העולם וכן בספק בן ט' ויצא חי אם פוטר את אמו מן היבום עיין באה"ע סי' קכ"ו בטור ובש"ע ובהג"ה ובתשבץ סי' רפ"ה הנ"ל ובחלק שביעי בתשובות מהר"ש דורא"ן סי' כ"ו ואפשר דכוונת מהר"י מינץ במ"ש בנולד בסוף ט' דהיינו קרוב לגמר ט' ועדיין לא מלו ט' בשלימות ולדינא דגמ' דאמרינן דיולדת לט' אינה יולדת למקוטעין אם כן לא הוי כלו חדשיו ועיין באה"ע שם בסי' קנ"ו ס"ד בהנה ובתשבץ סי' רפ"ה שם מיהו אף בסתם ולד ודאי לא מחזיקינן ליה בנפל אליבא דכ"ע רק דמד"ס חיישינן לדרשב"ג אבל מדאורייתא לא חיישינן כלל דלעיקר הדין קי"ל כרבנן א"כ ראייתו אינו כלום ולא מבעיא לרמב"ם דסובר דאף בבן ח' וודאי דאם גמרו סימנים הוי בר קיימא וודאי מדאורייתא אלא אף לדעת החולקים עליו בזה מ"מ בסתם ולד וודאי דמודו כמבואר בתוס' והרא"ש שהבאתי לעיל בענין זה וכן מבואר מתוך הש"ס עצמו בהא דאשת כהן ואף בפיהק ומת דסברו התוס' דגם רבנן מודו דחיישינן לכפל מ"מ מדברי סופרים היא דהא איכא רוב דילדן לט' ואף דתרצו התוס' ביבמות דף ל"ו ע"ב ד"ה הא לא שהה דלא אזלינן בכאן בתר רוב משום דהוי מיעוט המצוי מ"מ אינה אלא מדרבנן דהא דחיישינן למיעוט המצוי לא הוי רק מדרבנן כמו בדיקת הריאה דהוי נמי מיעוט המצוי ולכך מחמרינן לבדקה משא"כ בשאר טריפות כמבואר ברש"י חולין דף י"ב ע"א ד"ה פסח וכמבואר בכל הפוסקים ואף על פי כן בדיקות הריאה לא הוי רק מדרבנן כמפורש בירושלמי ב' אין צדין ר' יודן בעי דמאי מדבריהם ראיית טריפה מדבריהם וכו' שם וכתב הרמב"ן שם והש"ך בספרו הארוך בי"ד ס' ל"ט דוודאי בריאה איירי ע"ש דהוכיחו כן בדברים נכונים והביאו עוד ראיה נכונה דלכ"ע אינו אלא מדרבנן ועיין בש"ך שעל הש"ע סי' ל"ט ס"ק ח' וזה ברור וז"ל התוס' ביבמות שכתבו דמחמרינן כו' משמע דאין מחמירין בי' אלא מדרבנן ועוד דהא התוס' מדמה שם למים שאין להם סוף והיינו מדרבנן ועין ביבמות ד' קכ"א ע"ב בדביתהו דחסא ועיין באה"ע סי' י"ז סעיף ל"ד ובב"ש שם ס"ק כ"ב ע"ש: נתיב ד ומיהו אפשר לומר דהתוס' שם ביבמות פרק החולץ לא קאי רק אנפל מן הגג דאין חיישינן ליה אבל בפיהק ומת אפשר לומר דסברו התוס' דאיתרע רובא וחיישינן מדאורייתא ומהאי טעמא שכתבו לעיל דבפיהק ומת להתוס' אפשר דחיישינן לנפל מדאוריית' ומיהו עיין בתוס' בחולין דף י"ד ע"ב תוס' ד"ה ר"מ דכתבו דאף בפיהק ומת אף לרשב"ג גופא לא הוי רק מדרבנן ומפני מראית עין בלבד וצ"ל לפ"ז דקרא דמייתי רשב"ג אסמכת' בעלמא הוא ע"ש ועיין בתוס' ביבמות דף קי"ט ע"א ד"ה מחוורתא ע"ש ובסמוך אבאר דכך היא לפי דברי התוס' הנ"ל ועיין בתוס' בכורות דף כ' ע"ב בד"ה חלב פוטר ועיין בהרא"ש ר"פ האשה בתרא דהעיקר דאף רשב"ג לא חייש למיעוט צ"ל דרשב"ג דכל שלא שהה מדרבנן קאמר וא"כ וודאי אף בפיהק מדרבנן ומשום לעז הבריות דאי בפיהק דאוריית' א"כ קשה ממ"נ אם לא איירי רשב"ג רק בפיהק ומת א"כ מנ"ל דסובר רשב"ג בנפל מן הגג דחיישינן לנפל וא"כ מה קאמר שם בגמ' דמס' שבת דף קל"ו ע"א הלכה מכלל דפליגי ע"ש הא לא נשמע גם דעת רשב"ג בזה כלל ואם נימא דאיירי רשב"ג גם בנפל מן הגג א"כ איך יתכן דאיירי לחצאין במאמר אחד דהיינו בפיהק דאורייתא ובנפל מן הגג דרבנן א"ו דבכל גוונא דרבנן קאמר וכמ"ש כנ"ל בדברי התוס' בחולין הנ"ל וביבמות דף קי"ט הנ"ל עיין ברשב"ץ הנ"ל שהבאתי דמשמע אף במת מעצמו לא הוי רק מדרבנן לכ"ע ע"ש ואין להקשות דא"כ לא הוצרך התוס' לומר בהא דאשת כהן דאיירי בנפל מן הגג די"ל דשפיר במת מעצמו איירי ומשום דלא הוי רק מדרבנן מקלינין באשת כהן לק"מ דליכא למימר כן דאף לרשב"ג נמי ראוי להקל באשת כהן דהא לדידי' נמי לא הוי רק מדרבנן כמ"ש ולמה אמר שם בגמ' דיבמות פ' החולץ שם דהטעם דמקילין באשת כהן הוא משום דסמכינן אדרבנן דפליגי ארשב"ג ועוד קשה אם נימא דהטעם דמקילין באשת כהן הוא משום דהוי מלתא דרבנן א"כ נפשט שפיר האי בעי' שם בפ' החולץ בעבר וכנס במעוברת ומניקת חברו א"ו דמש"ז דהוי דרבנן לא מקילינן אף בדיעבד לכך לא מצי התוס' לומר דהך דאשת כהן איירי במת מעצמו דא"כ אין ראוי להקל אף שהוא דרבנן והא דמקילין במים שאין להם סוף בדיעבד היינו משום דנשאה ע"פ הוראת חכם אבל כאן עמדה ונתקדשה שלא בהוראת חכם איירי רק בעברינית ועוד דשם יש מקום עיגון אם תצא מזה ותשאר עגונה לנצח לכך הקילו בדיעבד משא"כ כאן דאין כאן מקום עיגון דתנשא לישראל אחר החליצה כנ"ל ברור ובנאבדה הריאה אין להוכיח מדברי התוס' לא להקל ולא להחמיר דתולה בשני התירוצים שכתבתי ודו"ק וע"פ זה עניתי ואמרתי טעם יפה אף נעים הא דנא כתבו התוס' שם במס' שבת להך מלתא דכתבו בפ' החולץ דהא דנתקדשה איירי בנפל מן הגג דשם עיקרא דהאי מימרא עי"ש וכן מהא דפיהק ומת לא נזכר כאן ביבמות פ' החולץ כלל רק שם בשבת ולמ"ש א"ש דשם אינו מפורש בגמרא דהטעם באשת כהן דאינה חולצת הוא משום דסמכינן אדרבנן הוי י"ל שפיר דגם בפיהק ומת איירי והא דמקילין היינו משום דהחשש הוא משום דרבנן ואף לרשב"ג הדין כן אבל כאן ביבמו' דמסיק דעיקר הטעם משום דסמכינן ארבנן דפליגי ארשב"ג ומקילין לגמרי אבל במלתא דרבנן ג"כ אינו מקילין אף בדיעבד ולכך לא מקילין במעוברת חבירו לכך הוכרחו התוס' לומר דאיירי בנפל מן הגג כנ"ל ברור וא"כ היוצא מדברינו להתוס' בסתם ולדות ומת מעצמו מ"מ מדאורייתא ולד מעלי' הוא ואף בלא הסימנים כלל ודו"ק ומכ"ש בגמרו הסימנים וא"כ מה ראי' מייתי מהר"י מינץ לדבריו ומיהו אעפ"כ י"ל דבמת מעצמו סברו התוס' דהוי דאורייתא ורשב"ג אמר כל ששהה משמע אף בנפל מן הגג וכל חד כדאיתא בפיהק מדאורייתא ובאכלי' אריה ונפל מן הגג דרבנן או דרשב"ג חייש למיעוטי ואף בנפל מן הגג הוי החשש נפל דאורייתא לדידי' ומיהו הא דאנן לא חיישינן בנפל מן הגג וודאי מדרבנן הוא או משום דהוי מיעוט המצוי או משום מראית עין דיאמרו דפיהק ומת אבל פיהק ומת י"ל דסברו התוס' דלכ"ע מדאוריית' חיישינן לנפל מיהו הא כתב מהר"י מינץ שם בתשובה בעצמו דראוי לומר דרוב נשים ולד מעלי' ילדן ובעובדא דידי' לא נזכר שמת הולד מחמת איזה סיבה ומסתמא במת מעצמו איירי רק דכתב שם דכאן יש רוב דבתולות נשאת ואם כן בנידון דידן דליכא רוב דבתולות נשאת אם כן האי רוב דרוב נשים ולד אעלי' ילדן לחודי' קאי וראוי לילך אחריו ומיהו בנד"ד נמי י"ל דיש רוב דנשים אינן מזנות כמו דאיתא בגמ' דגיטין דף י"ז ע"ב זנות לא שכיח מיהו אין ראי' משם דעיין בתוס' ד"ה זנות שם שכתבו דהיינו בעדים והתראה לא שכיח והוכיחו כן מריש כתובות ע"ש ואעפ"כ אין להוכיח מדברי התוס' להיפך דליכא רובא די"ל דהתוס' מודו דאיכא רובא אך דלשון לא שכיח משמע דל"ש לגמרי והוי כמו מיעוטא דמיעוטא ולא שייך לתקן עבור זה מלתא ועל זה כתבו דהיינו בעדים והתראה אבל זנות סתם הוי כמו מיעוט המצוי מיהו נראה להוכיח דהאי רובא ליתא מחולין דף י"ד ע"ב דאמר ר' מרי אתיא ממכה אביו ואמו כו' ש"מ דאזלינן בתר רובא ורוב בעילות אחר הבעל עכ"ל הגמ' ואם נימא דאיכא האי רוב למה לו הך רוב דרוב בעילות דמשמע אף אם חיישינן דזנתה מ"מ רוב בעילות אחר הבעל וזה אינו כפי האמת דהא לא חיישינן כלל לזכות מטעם דרוב נשים אינם מזנות ורוב הנ"ל הו"ל לר' מרי לומר א"ו דבאמת ליתא להאי רובא ואף דיש לדחות ולומ' דלעולם אמרינן רוב נשים אינם מזנות רק דנקט האי רובא לרבותא דאף אם ידעינן באמ' דזינתה מ"ע מקטל מטעם דרוב בעילות כו' אדרבא זיל לאידך גיסא דאם הוי נקט הרוב דנשים אינם מזנות הוי משמע דאם חיישינן לזונתה הוי חיישינן דלמא לאו אביו הוא וזה אינו אמת דהא אף אם בוודאי זינתה אין לחוש לכך משום דרוב בעילות כו' מ"מ קשה טובא דלפ"ז איך הוכיח ר' מרי מכאן דאזלינן בכל מקום בתר רוב ולא חיישינן למיעוטא דלמא שאני הכא דאיכא תרי רובי דאביו הוא דמסתמא הקרא איירי בסתם נשים דלא נתברר דזינתה אמו וא"כ איכא תרי רובי דאינו מזנות ואף בהמיעוט דמזנות איכא רוב דרוב בעילות כו' וא"כ החשש הנ"ל דלמא לאו אביו הוא הוי רק מיעוטא דמיעוטא ולכך לא חיישינן דהא ר"מ דחייש למיעוטא אבל למיעוטא דמיעוטא לא חייש כמו שמפורש בגמ' דביבמות דף קי"ט ע"ב עי"ש ואין לומר דמשמע לי' לר' מרי דמכה אביו ואמו איירי בכל גוונא אף אם נתברר שזינתה אמו זה אינו דאף באוקימתא רחוקה מוקמינן כמו שהקשה הגמ' שם ודלמא כגון שהיו אביו ואמו חבושין כו' וק"ו ב"ב של ק"ו די"ל דאיירי בסתם נשים וא"כ החשש הנ"ל דדלמא לאו אביו הוא הוי רק מיעוטא דמיעוטא ובכהא אפילו ר"מ מודה וכל הסוגיא ההיא דחולין הוא רק להביא ראי' לרבנן דפליגי אר"ע כמו דאיתא שם ע"א כגון קטן וקטנה דפליגי בי' ר"מ ורבנן מנ"ל ע"ש וא"כ איך מייתי ר' מרי ראי' ממלתא דאף ר"מ מודה וליכא חשש כלל א"ו דליתא להאי רוב דרוב נשים