השיב משה אבן העזר לד

היא הרה לזנונים אלא מלמד שהי' מטפחת על כריסה ואומרת מלכים אני מעוברת גדולים אני מעוברת עכ"ל המדרש והנה המדרש הזה אין לו ביאור כלל מה הוא הקושיא והלא סוף דבר ג' שלמים ומהו התירץ אלא מלמד כו' והנה בעל ע"כ פירש וז"ל ולא סוף דבר וגם הנה כו' כי מי הגיד להם לבריות שהיתה הרה אע"פ שהעובר ניכר לשלשה חדשים ה"מ לאשה עצמה שיודעת שהיא הרה ולאחרים אינו ניכר אלא מלמד כו' עכ"ל הרי דהחליט המ"כ דאף לאחר ג' חדשים אינו ניכר לאחרים רק לה לבדה ובמחכ"ת אין אלו אלא דברי נביאות דהיכן מצינו זה דהכרה דג' חדשים היינו לה לבדה ואפס זולתה ואדרבא הלא מוכח ממשנה מפורשת בש"ס דילן להיפך דהא ריש פ' החולץ במשנה דילן ספק בן ט' לראשון ובן ז' לאחרון כו' וע"ז מקשה הגמ' לימא הלך אחר רוב נשים כו' וע"ז משני דזו לא הוכר עוברה כו' וקשה דאם נימא כמ"ש המ"כ דהכרה הוא רק לדידה א"כ מנ"ל למגרע כח הרוב דאזלינן בתרי' בכל מקום מכח דלא הכירה דלמא ידעה ולא אמרה תיכף שלא תאסור עצמה על בעלה דרחמה לי' וחשבה אולי ביני וביני תפיל ולא יורגש ותשאר בהתירה או שתלד בתשעה ותאמר שהוא בר שבעה ואף עכשיו דכבר אסרינן לה מ"מ אינה רוצה לומר להחזיקה נפשה ברשעה וידעה ושתקה אלא מסתמא דניכר להדיא לעין כל והוא קושיא עצומה על המ"כ. ועוד לפירושו של המ"כ קשה למה נקט המדרש בקושיתו האי קרא וגם הנה הרה כו' דהא בי' איירי והנראה לי בזה דלפמ"ש א"ש דזונה שאני כיון דכ"ע לא אסקי אדעתיהו שזינתה ומלתא דלא רמיא עלייהו והיא יודעת בניאופה וודאי דחשבה מחשבות לבל יודע כמ"ש לעיל בסמוך בראי' ברורה מש"ס דיבמות ד' מ"ב ע"א דמשני אשה מחפה עצמה כדי שירש בנה עי"ש וזה ברור והיינו קושית המדרש ולא סוף דבר ג' שלמים פי' דבזה לא כשלם עדיין פי' הפסוק וגם הנה הרה לזנונים דלזנונים דייקא דאנו ניכר מהר כמ"ש והוכחתי מש"ס בהוכחה ברורה בעזה"י אלא מלמד שהיתה מטפחת על כריסה ולא בושה כלל ולא הסתירה הריונה ולכך ניכר היטב כנ"ל ברור ביאור דברי המדרש והוא פירש נאה ואמת במזה"י לפע"ד דגם לפירש המ"כ צ"ל כן הפירש על לא סוף דבר דלא נשלם עדיין שפיר פירש דקרא וק"ל ואם כן סברא הנ"ל מוכרחת מהמדרש הנ"ל וגם מש"ס דילן ביבמות ד' מ"ב ע"א דזה ק"ו אמיתי ממאי דמשני שם כמ"ש וזה נ"ל ברור ואם כן בנידון דידן אף אם הוי אמרינן דהכרה יוכל להיות בבר ז' לשני חדשים ושליש מ"מ אזלינן בתר רובא דבר ט' הוא הואיל ולא איתרע כמ"ש ועוד דכאן וודאי לא איתרע והא באמת הנשים אמרו שגם מקודם הוכר עוברה וכל זה שכתבתי לרווחא דמלתא אבל כבר הוכחתי דקי"ל דלא מנכר בשום אופן בפחות מג' חדשים: נתיב י"ד ועוד ראי' ברורה דאף בג' חדשים לא מנכר להדיא רק ע"י בדיקה או ע"י הילוכה אבל לא בראי' דהא אכתי קשה לי קושיא עצומה מאוד בגמ' דילן דיבמות ל"ז ע"א דסמכינן אזו דלא הוכר עוברה למגרע כח רובא מהא דמשני בד' מ"ב ע"א אשה מחפה עצמה כדי שירש בנה ע"ש וכ"ש הכא שיש לחוש לטעם זה ועוד נוסף שלא תאסור עצמה לבעלה כמ"ש ולכך לא הוכר עוברה ואף אם נימא דמכח טעם דירושה לא שייך להקשות כאן חדא דמנ"ל להקשות דלמא איירי שנכסי בעלה הראשון הם יותר משל זה ועוד דאף אם אינו יותר מ"מ עדיף טפי להחזיקו בבן הראשון דהוא לבדו היורש כי גם אח לו ועוד דאין אדם חוטא ולא לו ואף בשביל בנו אין אדם מצוי לחטוא כמ"ש בגמ' דיבמות ד' ד"ו ע"א וכולן מתרת לבניהם או לאחיהם אבל בד' מ"ב משני שפיר דשם לא הוי חטא במה שמסתר' הריונה דמ"מ מותרת לו עי"ש ומיהו טעם זה שכתבתי כדי שלא תאסור עצמה לבעלה וודאי שקול כמו הטעם דירושה דלא גרע נוגע בדבר העתיד וראיית הנולד מכולא האי ואולי מדבר הנוגע לעצמה ומוכן והוה והוא קושיא עצומה מאוד לפע"ד על הגמרא הנ"ל והנראה לי בזה דוודאי מוכח להדיא מהגמ' ד' מ"ב ע"א דבג' חדשים גם כן לא מנכר להדיא רק או ע"י בדיקה בשדי' או בהילוכה מדקא מקשי הגמ' ותמתין עשהו ותנשא ונבדקי' בסוף ג' ומשני אין בודקין נשואות שלא יתגנו על בעליהן ועיין פירש"י וקשה למה הקשה ונבדקה בדיקה זו למה כיון דמנכר לעיני הרואים ומאי תירץ התרצן א"ו כמ"ש דלא מנכר רק ע"י בדיקה או ע"י הילוכה ובאמת הקשה הגמ' שם דנבדקה ע"י הילוכה ומשני דמחפה עצמה והנה זה ברור דהטעם דמחפה עצמה לא שייך רק על קושיא נבדקה בהליכה וע"ז משני דמחפה ומשנית הליכה משא"כ על בדיקה דהקשה לעיל לא שייך תירץ זה דאינו תולה ברצונה רק התירץ ע"ז דאין בודקין נשואות קאי אדוכתי' והנה לפי"ז א"ש הסוגיא בד' ל"ז ע"א דהא קושית הגמ' ואמאי לימא הלך אחר הרוב כו' הוא דניתי חטאת קבועה כפירש"י והנה משני הגמ' שפיר דאיתרע הרוב דעלי' וודאי התירץ שפיר דאף שאין אנו מאמינים לה מ"מ איך נחייבה חטאת כיון דהיא אומרת דברי לה שלא הוכר ואיתרע רובה דוודאי לגבי דנפשה נאמנת לחייב עצמה במה שתאמר ולפי דברי' היא חייבת באשם תלוי ולא בחטאת והכהנים מקריבים אותה שפיר כיון דלפי דברי' חייבת בכך ואדם נאמן על עצמו בכל חיוב הקרבנות רק דעיקר קושית' על הבעל ולפמ"ש גם כן לק"מ דהא יש לה בדיקה אף אם מחפה עצמה רק דאין בודקין לנשואות שלא יתגנו אבל הבעל בעצמו וודאי דידע האמת מכח הבדיקה הנ"ל דמשמוש ידים יש כאן מסתמא כמבואר במס' שבת ד' ק"ע ע"ב נקט מרגניתא בחדא ידי' וכורא בחדא ידי מרגניתא אחוי לי' כו' ע"ש לכך גם הוא מביא אשם תלוי משום דהוי מלתא דרמיא עלי' לידע אם מעוברת מאחיו היא אם לא ומסתמא דקדק ואף אם לא דקדק במכוון מ"מ כיון דמלתא דרמיא עלי' וודאי שפיר מרגיש אם הי' ניכר משא"כ היכא דלא הוי לי' לאסוקי אדעתי' ולא הוי מלתא דרמיא עלי' ולא אדעתי' וזה ברור ובמדרש הנ"ל מקשי גם כן שפיר כיון דאין ניכר רק ע"י בדיקה מה"ת להו לאסוקי אדעתי' דזנתה לבדקה ואי משום דניכר בהליכה הא כיון דמחפה לא מנכר ואם כן הא וודאי דבזנות מחפה עצמה ואיך יתכן הרה דזנונים וכמ"ש היוצא לנו מזה דאף בג' חדשים אין ניכר להדיא לעיני הרואים רק ע"י בדיקה או ע"י הילוכה וזה מוכח מהסוגיא ד' מ"ב ע"א וגם מסוגיא ד' ל"ו ע"א ואם כן מכ"ש בפחות מג' דלא מנכר לעיני הרואים ואם כן זו שניכר להדיא הריונה לעיני כל וודאי שזינתה מקודם שבא בעלה בלי ספק: נתיב ט"ו ומיהו קשה כיון דהבעל והאשה וודאי דאינם נאמנים רק לגבי עצמן כיון דנוגעים הם אם כן הולד למה מחזקינן בחזקת ספק בן ט' לראשון או בן ז' לאחרון נחזקיהו לוודאי בן ט' לראשון מחמת הרוב דלא איתרע לגבי' כיון דאינו ידוע רק לבעל והאשה ואין אנו מאמינים להם ואם כן הולד השני הוי ממזר וודאי ולא ממזר ספק ע"ש בד' ל"ז מ"א ת"ר ראשון ראוי להיות כ"ג כו' עי"ש כל השקלא וטריא והנה יש מקום ליישב קושיא זו ועפ"ז יש מקום גם כן לישב מה שהקשיתי גם כן על המ"כ דהנה הפ"י בכתובות סוף פ' המדיר כתב דאיכא למימר דהא דרוב עדיף מחזקה היינו שרוב הוא לגמרי נגד החזקה כגון רוב נשים מתעברות ויולדות דע"י כך לא שייך חזקה זקוקה ליבם דע"י הרוב משתנה החזקה עכ"ל הצריך לענינינו פה והבן זה דהיינו דהא דאמרינן דרוב עדיף מחזקה היינו שהחזקה עשוי להשתנות ע"י הרוב ואם כן לפ"ז י"ל שפיר דגם לגבי הולד אתרע הרוב דהא כתבו התוס' בחולין ד' י"א ע"ב ד"ה כגון שהיו אביו ואמו כו' דאזלינן בתר חזקה דהעמד האם בחזקת צדקת כו' ואם כן לפ"ז כאן יש ג"כ חזקה דלא הרגישה אמו לשלש חדשים מן הראשון דהעמד האם בחזקת צדקת דאם הרגישה לא היתה שותקת שתשב תחת בעלה באיסור כרת ואם כן כיון שיש חזקה שלא הרגישה ורוב היולדת לט' מרגישין לשליש ימיהן אם כן איתרע הרוב דרוב יולדת לט' וא"ל כיון דהרוב דיולדת לט' מורה שהרגישה דאם היא מרוב הנ"ל מסתמא הרגישה לשלשה חדשים אחר הראשון דהא הרוב מרגישין לשליש ימיהם והחזקה מורה שלא הרגישה אם כן הרי רובא וחזקה ורובא עדיף זה איכו דהא החזקה הנ"ל אין עשוי להשתנות ע"י הרוב זה ובכה"ג לא אמרינן רוב עדיף מחזקה כמ"ש בשם הפ"י ודוק. ועוד י"ל אף בלא סברת הפ"י מ"מ כאן אין הרוב מנגד להחזקה כלל רק ע"י צירוף תרי רובא דהיינו הרוב דיולדת לט' והיולדת לט' רובן מרגישין לג' חדשים ואם כן איכא תרי מיעוטי מיעוט היולדת לז' ואף אם היא מהיולדת לט' איכא מיעוט דאינם מרגישין ואם כן סמוך תרי מיעוטי להדדי ואיתרע רוב כמ"ש הר"ן בחולין פ' א"ט גבי לוקחין בצים דלמא מעוף טמא הוא שהקשו התוס' הא טמאים נמי מיעוט הוא כמו נבלות וטריפות ותירץ הר"ן דאע"ג דמיעוט נינהו כי סמכינן להו בהדי מיעוט דנבלות וטריפות הו"ל רוב או מחצה על מחצה עכ"ל והיינו משום דסמוך מיעוטי להדדי ואם כן ה"נ י"ל כן סמוך תרי מיעוטי להדדי ואתרע הרוב וחזקת צדקת במקומ' עומדת כיון דאין הרוב סותר החזקה הנ"ל בתקפה הוא ואם כן כיון דהחזקה בתקפה אמרינן דודאי לא הרגישה רק או שהיא ממיעוט הנולדים לז' או ממיעוט שאינם מרגישים לשליש ימיהם לכך הוא ספק וזה נכון מאוד לפע"ד בעזה"י ועד השלישי אני בא ליישב קושיא זו לפמ"ש בגינת ורדים כלל ל"ז דבדאיכא תרי חזקות לא אמרינן רוב עדיף ואם כן לפמ"ש דאם ניכר הי' הא מרגישין בו הבעל והאשה אם כן תרי חזקות יש שלא ניכר ונרגש חזקת הבעל וחזקת האשה ולא אמרינן רוב עדיף רק בתרייהו אזלינן דוודאי לא נרגש ולכך הוא ספק אם הוא מן הנולדים לז' או מהמיעוט שאינם נרגשים בשליש כו' והנה לפמ"ש לעיל דאף אם הוי מנכר בבר ז' בפחות משלשה מ"מ ראוי לילך אחר הרוב דיולדת לט' בזה לכאורה קשה ע"ז מאוד מאוד דאם ארוסה תנשא לבעלה בחופה וקידושין כדת ואחר הנשואין תלד בחודש ז' ניחוש לחשש ממזר ח"ו או שאם בא בעלה שנשתהה כמה ימים ושנים וילדה בשבעה נחזיקו לממזר חליל' ישתקע הדבר ולא יאמר ולהרבות ממזרים בישראל וגדולה מזו הרמ"א בהגה כתב באהע"ז סי' ד' סעיף י"ד באשה שנתעברה בסוף סיון כו' ע"ש ותלינן שהוא בן ז' ע"י שיפורא ולא אמרינן דרוב יולדת לט' א"ו דלא משגחינן על הרב בזה אעפ"כ דברי נכונים בעזה"י בנידון דידן דהא באמת יש להבין דאמאי לא נאסר אשה לבעלה על רוב וכי עדיף מד"נ דאזלינן בי' בתר רובא ונ"ל הטעם דהרוב אינו רק במקום שיש ספק מהני הרוב להוציא מידי ספק משא"כ בליכא ספק כלל ואם כן כל כמה דלא ראינו דברים המורים על זנות מה"ת לספק בזה כלל רק בזה דבן ט' לראשון דהוי ספק מעלי' שפיר מהני הרוב כנ"ל לכאורה ותשלום פלפול זה עיין בדרך השלישי נתיב ה' ו' מ"ש בס"ד ואם כן לפ"ז בנידון דידן דאיתרע חזקתה וראוי לספק בזינתה או לא וודאי דמועיל הרוב כיון דכבר נצמח הספק מכח כיעור ולגבי ספק וודאי דמהני הרוב וכל זה הוא רק סניף וכבר בארתי דקיי"ל שא"א בשום אופן שיוכר עוברה בפחו' מג' חדשים ואף בג' חדשים אינו ניכר להדיא כמ"ש וא"כ זו שהוכר עוברה היטב קודם פסח או בפסח כמו שבא בשאלה וודאי דאם יתברר כן בב"ד ע"פ עדות אנשים כשרים להעיד וודאי דזונה הוא וכופין את הבעל להוציאה כנ"ל: