השיב משה אבן העזר לג

אבל אויבים דנטען וודאי דלא מהני רק דאויבים לדידה מהני אף אם אין אויבים לנטען די"ל דעל הנטען יש לעז דנואף הוא עם איזה אשה והשונאים סבבו עליה וזה ברור ומוכח מדברי האלפסי דדייק והוסיף על דברי הגמ' וכתב דאיכא אויבים להנטען והרב האלפסי וודאי דאינו מוסיף ומשנה מל' הגמ' כ"א בכוונה נאותה כמבואר להרגיל בספרו ואי למעוטי אויבים לקרובים ל"צ דמלתא דפשיטא היא והנה היוצא מזה דהקול בחזקתו עד שיתברר בב"ד שיש לה אויבים כה"ג. והנה בש"ע כתב לה או לו ובהג"ה או לבעל ונרשם בצדו הר"ן בפ"ב דיבמות ופשוט דכיון על הנ"י וע"ש דלא כתב רק לנטען או לנטענת ולא הזכיר מבעל כלום ע"ש והא דכתבו לנטען או נטענת אם כוונת' כפשוטו דבין להתיר לבעל ובין להתיר להנטען מהני א' משתיהן נ"ל דבמחילת כבוד תורת' לא דקדקו בדברי האלפסי דמסתבר טעמיה דהאלפסי רק די"ל דכוונת' במ"ש לנטען או לנטענת היינו כל חד במילתי' כנ"ל וכל זה לא מהני רק בקלא לחוד אבל לא בקלא עם כיעור דברים המסייעים לקול אף דבש"ע משמע להדיא דמהני אף כה"ג וכן משמע בטור והאלפס"י והרמב"ם מיהו היינו דווקא לשיטתם דהא דאמר בגמ' והלכתא כוותיה דרבי בקדל"פ לא איירי בקלא לחוד וק"ל ובאמת קשה עלייהו מה שהקשיתי כאן מהא דאמר בגמ' והוא דאיכא אויבים מלבד הקושיא אשר כבר כתבתי ומזה גם כן סעד גדול לשיטתי ולפרושי דהא דאמר בגמ' והלכתא כוותיה דרבי בקדל"פ בקלא לחוד איירי ואם כן הא דאמר והוא דאיכא אויבים גם כן בקלא לחוד איירי וא"ש הכל כנ"ל להלכה ולא למעשה דמי אנכי פרעוש הקטן לחלוק על רבותינו הגדולים ומאן יהיב לן מעפרייהו ונמלינהו לעיינין ועכ"פ הוא סניף גדול דאין למהר בהיתר אויבים רק כשיתברר שישלמו כל התנאים הנ"ל שכתבתי וכל זה רק בריעותות אחרות מלבד ע"כ רק ראיית הבעל איזה כיעור או עדים לדבר דלא הוי כיעור רק פריצות קצת בזה אני מבטל דעתי מפני דעתם אבל בצירוף ע"כ ממש בדרך שיתבאר בהדי קדל"פ דיש לו עמודים גדולים הלא המה ר"ת ור"מ והמרדכי דמוסכם לדעתם דבע"כ לבד מוציאין אף בלא קלא ואף ביש לה בנים עכ"פ אני אומר דהיכא דהוי קדל"פ בהדי ע"כ דלא מהני היתר דאויבים ע"פ מה שכתבתי דהא הני גדולים סברי דלא בעינן קלא כלל כנ"ל ברור להלכה למעשה באופן שיסכימו עמי גאוני הזמן: נתיב י"א והנה יש עוד לחקור דאף אם נימא דאין חוששין לקול מ"מ אם הוא חושש לקול מה דינו ונ"ל דהוא כ"ש מע"א דאם אינו מאמינו ודאי דלא כלום היא בדבר שבערוה עיין בקידושין דף ס"ו ע"א אעפ"כ אמר שמואל אי מהימן לך זיל אפיק וכמו דמפרש רבא לדברי שמואל הנ"ל אי מהימן לך כבי תרי קאמר דהיינו דדעתו סומכת על דבריו ומאמינו ועיין ברמב"ם פ' כ"ד מה"א הלכה י"ז וא"כ מכ"ש בקדל"פ ודעתו סומך על הקול ההוא ועכ"פ לא גרע מאמרה לו אשה אחת אשתך זינתה ודעתו סומכת על דברי' כמ"ש ברמב"ם וגדולה מזו כתב הרשב"א בתשובה סי' קי"ח דאפילו עכו"ם בין מסיח לפי תומו ובין מתכוון להעיד אי מהימן ליה חייב להוציא ויליף לה מהאי דקידושין דאע"ג דאין דבר שבערוה פחות משנים כל שהוא מאמין לע"א אסור בה כאלו העידו עליה שנים שאחר האמנת הלב הדברים אמורים וה"נ דכוותיה אפילו בנכרי מסל"ת או אפילו מתכוון לאסור או להעיד עכ"ל הרי דיליף עדות נכרים מעדות ישראל ואף שאינו דומה מ"מ כיון דבתר האמנת הלב אזלינן אין לחלק א"כ ה"ה ה"כ דכוותי' והנה אף שיש לפלפל הרבה בענין זה דמאמין עיין ברי"ף שם בקידושין פ' האומר ובר"ן שם ובהרא"ש שם ובטור וש"ע סי' קע"ח ובסי' קט"ו סעי' ו' ז' ובהאחרונים שם ובתשובת הרשב"א אלף רל"ז ואלף רמ"ט ור"ן ואין הזמן מסכים עמי כעת לירד לעומק הדין בזה ומ"מ סניף גדול הוא למ"ש אם הוא מאמין בלבו למה ששמע ועיין בתשובת מהרימ"ט חלק אה"ע סימן א' ודבריו יתבארו בדרך השלישי אי"ה כי שם מקומו ושם יתבאר דהעיקר בזה דבמה דסמכא דעת' דבעל ראוי לאסור כן כראה לי: נתיב י"ב והנה מחמת הכרת העובר שבא בהשאלה הנה אם יתברר זה בב"ד ע"פ עדים שראו בפסח שהיה כריסה בין שיני' וודאי דמשום זה לבד אסורה לבעלה וכופין אותו להוציא דאף להסוברים דבר שבעה ניכר לשליש ימים דהיינו שני חדשים ושליש דהא מי"ד שבט עד פסח עדיין לא הוי שני חדשים ושליש ואף אם הוי ב' חדשי' ושלש מ"מ זה לא יתכן לכ"ע שיהיה ניכר כ"כ כמו שספרו הנשים והאנשים וראיה לדברי דהא בסנהדרין דף ס"ט ע"א אמר ר"י מנהר פקוד משוי' דר' הונא ברי' דר"י ש"מ מ"ר כרוספדאי יולדת לשבעה אין עוברה ניכר לשליש ימים ע"ש ודוחה רבינא ואמר לעולם אימא לך עוברה כיכר לשליש ימים כו' ע"ש וקשה דאיך יתכן שיחלקו במציאות ודבר שיוכל להתברר בחוש ואם יצוייר דבר זה שיהא כיכר בהיכר גדול אחר ב' חדשים ושליש איך לא הגיע זה לאוזן חכמי הש"ס הלה המה ר"י ור"ה ברי' דר"י והיאך טעו כ"כ ח"ו במציאות עד שיתירו לישא לאח ע"ש ברש"י ואף רבינא לא דחי רק בלשון לעולם אימא לך אבל לא שיכזב דעתם מהמציאות בפועל וחכמי הש"ס בדיק לן שחקרו היטב אחר טבע המציאות בדבר הנוגע לגופי' התורה וכן קשה במאי דפליגי סומכוס בש"ס בשם ר"מ במס' נדה ד' ח' ע"ב ור"א בשם ר"ק הגדול בהחולץ דף מ"ג ע"א ואיך יחלקו במציאות א"ו דהכרה דקה וקלושה היא באופן שא"א לברר אם הכרה זו הוי הכרה אם לא ובהא גופא פליגי דלמר מחשב הך להכרה ולמר לא מחשב הך להכרה וכן ה"נ דכתב רש"י שם בסנהדרין היינו כשהוכר בהכרה דקה מאן דחשיב לשתי חדשים ושליש גם כן להכרה יאמר להכרה דקה הלזו שמא זו היא מן האחרון ומאן דלא מחשיב להכרה א"כ מאי דחשיב לדידיה קצת הכרה היא וודאי מן הראשון כנ"ל אבל שיצויר בשני חדשים ושליש הכרה מעליא כמו שמבואר בהשאלה זה לא יתכן אליבא דכ"ע דא"כ איך יחלוקו במציאות נגלה וכמו שבארתי כנ"ל ברור כשמש ובפרט דגם קודם פסח אמרו הנשים שניכר כריסה בין שיני' ואף דאין להאמין לנשים מ"מ במילתא דעבידא לגלוי' לא משקרי בה ואף שלאמיתות הענין לא יועיל אמירת הנ"ל מ"מ לצרף לרגלים לדבר וודאי שיועיל אבל אם יעידו האנשים שראו בפסח כמו שבא בשאלה וודאי שיועיל לאסרה משום זה לבד בלא צירוף דבר אחר כלל ואליבא דכ"ע כנ"ל ומיהו הא שכתבתי היינו להסוברים דבר שבעה ניכר לשליש ימים אבל לפי האמת וודאי דקי"ל דלא מנכר כלל בפחות מנ' חדשים ואף בר ז' ואף בפחות מעט מג' חדשים לא מנכר כלל אף הכרה משהו ומנא אמינא לה מסוגיא דיבמות בפ' החולץ ד' מ"ב ע"א דמקשי סתמא דהגמ' ותמתין משהו ותנשא וכי מלו ב' חדשים לבדקה ע"ש בפירש רש"י וכן בסמוך ונבדקה בהילוכה עי"ש הרי להדיא דאם הולד לבתרא לא מינכר בפחות מג' משהו ואף בהכ משהו ואף אם יהא בר ז' דוק וזה סוגיא בכל המקומות היכא דמקשה סתמא דגמ' כן ש"מ דהכי קי"ל ודלא כר"ח הגדול ולכך פסקינן הלכתא בד' מ"ג ע"א דצריכה להמתין ג' שלמים ודלא כר"ח הגדול והא דדחי רבינא בסנהדרין להא דר"י לא דפליג עליו רק דדחי דמהא דר' כרוספדאי ליכא הוכחה כנ"ל ברור מוכרח מהש"ס דילן. ועוד ראיה ברורה מיבמות פ' החולץ דף ל"ז ע"א דמשני הגמרא והא מדלא הוכר עוברה כו' וקשה דבמה פסיקא ליה דבלא הוכר איירי הא בלא המתינה איירי וא"כ אף בהוכר איירי דמ"מ לא ידעינן דמאן הוא והול"ל הב"ע בלא הוכר אלא נ"ל כפירש"י דוודאי בלא הוכר איירי דאי בהוכר לא הוי מספקא לן עכ"ל ור"ל דאי ניכר תיכף לג' חדשים מן הראשון וודאי דראשון הוא דאלו בפחות מג' לא מנכר בוודאי וא"כ וודאי דהכרה הנ"ל לא מן השני וזה ברור הרי מבואר מהגמ' בראיות חזקות וכמעט שאין עליה תשובה דע"ז סמכינן וודאי דפחות מג' וודאי לא מנכר וזה ברור ורבינא וודאי לדחי' בעלמא קאמ' להוכח' של ר' יעקב מר' כרוספדאי אבל לא דפליג בעיקרו דמלתא ועוד דאף אם נימא דרבינא פליג בסנהדרין וסובר דבר ז' ניכר לשליש ימים וקי"ל כוותי' מ"מ הרי אמר דהרוב לט' ילדין ולא תלינן בז' ועפי"ז דנין ד"נ ואם כן מה"ת דלאסור אשה לבעלה לא ניזיל בתר רוב ומ"ש מד"נ דכתיב ושפטו העדה והצילו ואעפ"כ קטלינן ע"פ הרוב הנ"ל ואל תתמה דלפי' מאי נ"מ בהא דפליג רבינא אר"י דאלו במ"ש רש"י ז"ל שם הלא מכח רוב הנ"ל ג"כ מחזקינן ליה דבנו של ראשון הוא ומיהו בלא דברי רש"י שפיר' התם וז"ל דאפילו עתידה לילד לשבע לאחרון כו' ע"ש לולא דבריו הייתי יכול לומר דרבינא ס"ל כר"י פרק בנות כותים דף ל"ח ע"א דאף היולדת לתשעה יולדת למקוטעין א"כ יוכל להיות דילדה בספ' אם הוא סוף תשיעי לראשון או תחלת תשיעי לאחרון וא"כ ליכא רוב והעובר ניכר שני חדשים ושני שלישים מהאחרון ועוד משהו לפי ערך הלידה שבחודש ט' להאחרון ואם כן לר"י דסובר דתמיד לא מככר בפחות מג' חדשים אף שהעיבור הוא פחות מט' חדשים מדאמר ר' כרוספדאי דג' חדשים הוא זמן של בן סורר ומורה שאין ראוי לאב אם כן לפי זה מוכח דהוא מן הראשון אבל כיון דדחי רבינא ואומר דבהכרה בפחות מג' לפי ערך העובר אם כן לא מוכח דבן של הראשון הוא מיהו ע"ז הפירוש אכתי קשה לרבינא דאמר דהכרה כפי העובר דהיינו שלישיתו הן רב או מעט אם כן למה אמר דזמן של בסו"מ ג' חדשים שלמים אכתי לא בעי שלמים דדלמא הוי מוליד לתחלת ט' והכרה בפחות מג' וראוי לאב ואם נימא דגם ע"ז יש רוב דיולדות לט' שלמים א"כ הדרא הקושיא דאף למאי דדחי רבינא ראוי להחזיקו לבנו של ראשון מכח רוב הנ"ל ובאמת דקושיתי הנ"ל הוא קושיא עצומה מאוד בגמרא דסנהדרין הנ"ל דמאי דחי רבינא דלמא בסורר ומורה הוי הטעם מכח רוב א"כ גם בנידון של ר' יעקב הוי ג"כ ריב ומאי נ"מ דהא בהדיא אמרינן ביבמות דף ל"ז ע"א דמחמת דרוב נשים לט' ילדן ראוי להחזיקו לבן הראשון רק משום דאיתרע מכח שלא ניכר וא"כ הכא דניכר הקושיא במקומו עומד ומיהו י"ל דאיירי בניכר לשני חדשים ושליש לאחרון כפירש"י רק של ראשון הוא כבר ארבעה חדשים ושליש כגון שנשאה ב' חדשי' אחר מיתת הראשון וילדה לסוף ט' דראשון וסוף ז' לאחרון והעובר היה ניכר כמ"ש בשני חדשים ושליש לאחרון די"ל דבן ז' לאחרון הוא והכרה לפי ערך העובר של ז' חדשים דהיינו שלישיתו ואי משום הרוב הא איתרע הרוב כיון דלא ניכר עד ארבעה חדשים ושליש מהראשון והיינו ממש כמו דמשני ביבמות וזה ברור ואם כן לפ"ז במקום דלא איתרע הרוב כיון שזונה מסתר' עיבורה בכל אופן ואי אפשר להתוודע רק בהחדשים אחרונים ששוב א"א להסתיר עיבורה וודאי דאזלינן שפיר בתר רובא ולא ניחוש דלמא בר ז' היא וראיה ברורה לסברא זו דזונה מסתר' עיבורה ומשום כך א"א להתוודע כל כך מהר ממאי דמשני ביבמות דף מ"ב ע"א אשה מחפה עצמה כדי שירש בנה בנכסי בעלה עכ"ל הגמ' ואם כן הרי מבואר כיון שהיא מחפה משום ירושת הבעל תוכל להסתיר הריונה באופן שלא יוכר עיברה ואם כן לפי זה ק"ו ב"ב של ק"ו וכל שכן הוא בזונה שמסתרת ניאופה מפני הבושת ועל ידי חיפוי בוודאי דאינו כיכר כל כך מהר לבריות וזה ברור. נתיב י"ג ועפ"ז יתבאר מדרש תמוה והוא בראשית רבה על פסוק ויהי כמשלש חדשים בפרשה פ"ה וז"ל סומכס אומר בשם ר"א מנין שאין העובר ניכר במעי אשה אלא עד שלשה חדשים מהכא ויהי כמשלש חדשים ר"ה בשם ר"י לא סוף שלשה שלמים אלא רובו של ראשון ורובו של אחרון ואמצעי שלם ולא סוף דבר ג' שלימים. וגם הנה