השיב משה אבן העזר לא

אשי דלא חיישינן ע"ש בגיטין דף פ"ט ע"ב וא"כ ה"נ בנטען אף דאצלו קמי נשואין הוא מ"מ לאו כלום הוא כיון דלא איתחזק בב"ד ונראין ק"ו הדברים באיסור כרת התרתם דהיינו שם בקידושין ספק א"א היא מ"מ מותרת ואיסור לאו דהיינו מה שנאסרה זונה על בועלה לכ"ש וע"ז כתב דלא נימא דלא הוי לאו כלל אף אם וודאי זנתה כיון דהבעל לא ידע ולא נאסרה עליו ע"ז כתב דאם זנתה הוי איסור לאו שהרי אלמלא לא היה האונס היתה בת שבע אסורה לדוד ר"ל אף דאורי' לא ידע וע"ז מסיק אבל הכא דלגברא אסורה אלו היה יודע הבעל אסורה גם כן לבועל מן התורה עכ"ל והיינו ממש כמ"ש לעיל בדרך הראשון בנתיב י"ט בעיקר השני בהוכחה זו עצמה מדברי התוס' בכתובות דף ט' וכ"כ הב"י בסי' הנ"ל ראיה זו בשם הרא"ש בתשובה הנה פרשתי דבריו לפי שסתומין המה מאד כמבואר להמעיין אך מ"ש הריב"ם הנ"ל דבעינן קלא דאיתחזק בב"ד עיין בב"ש בס"ק י"ב דכתב דמהרמב"ם משמע אפילו אין מוחזק בב"ד עכ"ל וזה מחוור יותר מדלא אידכר כאן בש"ס דיבמות להא דמוחזק בב"ד כלל וכן משמע בטור בש"ע וכן עיקר והנה מה שתירץ הב"ח לקושית הנ"י דהברייתא לא תני אלא דתידוק מינה אבל כשאין שם עדי טומאה לא תצא עכ"ל לא מחוור כלל דהך דיוקא למה הא מפורש בברייתא אבל אם יש לה בנים לא תצא ואפשר דכוונתו דאשמעינן דעדי כיעור לא מהני דמדלעיל לא מוכח דאיירי בע"כ או דאשמעינן דקדל"פ מהני ואם כך כוונתי וודאי די"ל כן אבל הוא דוחק קצת לפרש כן בהברייתא: נתיב ו' ומ"ש הב"ח דלשיטת ר"ת בחזרה מוציאין בע"כ אף כשיש לה בנים וודאי דכן הוא לר"ת ולרבינו מאיר וכן מפורש בדברי ר"מ ובע"כ צ"ל כן דאל"כ קשה מאי פריך הגמ' על רב מהך ברייתא דתני בד"א דלמא ביש עדי כיעור איירי אלא ע"כ צ"ל דהא מלתא דפשיטא דביש ע"כ אפילו ביש כה בנים תצא וכן מפורש בדברי הר"מ ז"ל דעל פשיטות הזה תיסוב קושית הגמ' הנ"ל אך מ"ש דלשיטת ר"ת האי בד"א קאי אברייתא דרוכל לא נהירא כלל דאם הך ברייתא מתני אחר דברי רבי א"כ בע"כ רבי היא ודקארי מה קארי לה ובוודאי הגמ' ידע להברייתא מקומה אי' דהברייתא בפ"ע היא ובנטען איירי דהא האלפסי גרס בה בנים מן הנטען וכן מ"ש עוד הב"ח דאי אין ממשות בקול ויש ע"כ אסורה לבעל ולנחשד באין לה בנים אבל ביש לה בנים לא תצא עי"ש דבריו תמוהים מאוד דוודאי לדעת ר"ת בחזרה ור"מ ז"ל ע"כ כע"ט הן ולא שאני כלל בין יש בקול ממשות וזה ברור ופשוט בדברי הר"מ ז"ל דאל"כ אכתי קשה מאי פריך הש"ס על רב מברייתא דבד"א דלמא ביש ע"כ מיירי וכשאין בקול ממשות דהא וודאי דרב לא מחמיר טפי מהמסקנא דגמ' רק מקול ודוק ולפ"ז פירושא על הטור לא מחוור והדין עם מהרש"ל ז"ל ואף דהב"ח בעצמו כתב דמפורש בפירש מהר"מ דבע"כ אף בלא קול מוציאין אף ביש לה בנים דהא כתב כב' ע"ט דמי מיהו כל זה אינו אלא לשקלא וטרי' כו' עי"ש אע"ג דדבריו נחמדים למראה בזה מ"מ מנ"ל להמציא דבר חדש לומר שלפי המסקנא חוזר הר"מ מסברתו הראשונה דע"כ כע"ט הן ועוד לא הוי ליה להר"מ לסתום אלא לפרש דברי' דלהמסקנא לאו כע"ט דמי ועוד קשה דאיזה הכרח היה אף קודם המסקנא וע"כ כע"ט ממש הן ואף ביש בנים תצא הן לרבי והן לרב דדילמא גם רבי סובר דביש לה בנים לא תצא רק בע"ט וכפשטא דברייתא דבד"א רק דבאין לה בנים סובר דאף בראיית הבעל תצא ובאמת לרבי אין חילוק בין ראיית הבעל ורב פליג וסובר דראיית הבעל לא מועיל כלל להוציא אף באין לה בנים רק ע"כ בעינן אבל ביש לה בנים לכ"ע בעינן ע"ט ממש וא"כ לפ"ז הדרא הקושיא מאי פריך על רב מברייתא דבד"א דלמא ביש ע"כ מיירי א"ו צ"ל דפשיטא להש"ס מסברא דפשיטות גמור דע"כ כע"ט ממש הן ואף ביש לה בנים תצא אף לרב א"כ לפי המסקנא היכן אזלא פשיטות הנ"ל וכי בשביל דמחמיר טפי מרב דהיינו דבקדל"פ מוציאין אף בלא ע"כ ניקול אף בע"כ וזו תימא גדולה על הב"ח וזה ברור להמעיין ומה שהביא הב"ח ראיה מדברי הרא"ש ז"ל אף נדנוד ראיה אין משם להמעיין בדברים דכוונתו לומר דמהשאלתות משמע דתרתי בעינן ולר"ת באחד מהן סגי ובוודאי דלכל חד כדינו כדמפרש בדברי רבינו מאיר ז"ל ולמה לו להרא"ש לשנות עוד הפעם כל הפירושים בקושיתו מה שלא נצרך לו להקושיא כלל וקיצור פסקי הרא"ש לא איירי מבנים כלל עי"ש היוצא מכל זה דדברי הרש"ל ברורים דלר"ת ז"ל ע"כ כע"ט הן ואף בקדל"פ וביש בנים תצא ומה שהקשה הב"ח מקלא דבתר נשואין ומה שתירץ במחילת כבוד תורתו שגה הרבה בזה דוודאי הא דקלא דבתר נשואין איירי אף בקדל"פ כמו שהוכחתי בכמה מקומות בש"ס ואם היינו יכולים לפרש כן בוודאי דלא הוי מקשה התוס' מידי מהא דקלא דבתר נשואין ועוד הא הרא"ש ז"ל כתב דקשה לר"ת מקלא דבתר נשואין וע"ז תירץ הר"מ ז"ל דמשמע דלדברי הר"מ ז"ל מיושב קושיא זו ולפי מ"ש הב"ח אין ענין כלל לדברי הר"מ ז"ל דבדברי הר"ע ז"ל לא מתורצת הקושיא הנ"ל רק אם נימא דאיירי בקד"פ א"כ גם בלא דברי הר"מ ז"ל לא קשה ואיך תולה זה בדברי הר"מ ז"ל א"ו כמ"ש דהא דאמרינן דקלא דבתר נשואין לא חיישינן אף בקדל"פ איירי א"כ בדברי הר"מ ז"ל מיושב שפיר דעכ"פ בעינן ראית הבעל הכיעור בהדי קדל"פ ושם איירי בקול הומי' בעלמא וכ"כ הט"ז דהכא שאני שיש ג"כ ראיית הבעל ומ"ש הרא"ש ז"ל דבקלא דבתר נשואין איירי בלא עדים היינו לשקלא וטריא דרב דבע"כ דווקא מפקינן וממילא למאי דמסיק דבקדל"פ מוציאין בראיית הבעל צ"ל דאיירי שם בלא ראיית הבעל וזה ברור דלא כהב"ח ז"ל ע"ש ועיין במרדכי דמבוארים הדברים יותר דהקושיא והתירץ הנ"ל קאי לדברי רב לכך כתב דאיירי בלא עדים וזה פשוט וברור דמשום זה כתב הר"מ ז"ל במסקנא דבקדל"פ סגי בראיית הבעל דמשמע דעכ"פ ראיית הבעל בעינן כדי לישב קושיא זו וגם קושיא דקינוי וסתירה: ומ"ש עוד הב"ח דכן משמע בהסוגיא דהני מילי דינייהו שוים ג"כ אין נכון דא"כ לכל הגאונים דמפרשים דלא כר"מ ומפרשים דעדים היינו ע"ט והמה רוב מנין ורוב בנין רש"י ותוס' והר"ח והאלפסי והרמב"ם והרא"ש ורוב הפוסקים וא"כ וודאי הא דקאמר קדל"פ ואיכא עדים היינו אף ביש לה בנים א"ו דלק"מ דעיקר כוונת הגמרא דקד"פ בעינן דווקא עדים אבל בלא עדים לא ולא לבאר דין דיש לה עדים וגם זה ברור. ועוד דאף אם יהיבנא לו דשוים הם מ"מ י"ל להיפך דאף בקדל"פ וראיית הבעל לא מהני הבנים וכמ"ש הט"ז ע"ש בדבריו: וגם מ"ש לפרש בדברי הרמב"ם אין הדעת סובלו ואף אם נסבול כל הדוחקים שלו בדברי הרמב"ם בפ' כיד מ"ה אישות מ"מ מה יענה בדברי הרמב"ם סוף פ' י"ז מ"ה א"ב דכתב להדיא דאם היו עדי דבר מכוער ואח"כ מת בעלה הרי זו מותרת לכהן וא"כ איך נימא דכופין את הבעל להוציא ולכהן מותרת לכתחלה הכזה מעלה ביוחסין א"ו דאין כופין את הבעל להוציא בזה רק אם רצה הבעל מדעתו וזו ראיה שאין עלי' תשובה וגם בפ' כ"ד מה"א מבואר להדיא דהיאך יתכן לכתוב שאם רצה הבעל להוציא במה שכופין להוציא וכן בהלכה שאחר זה שכתב להדיא אין כופין הבעל להוציא נימא דלא קאי אהלכה שלפני' בתמיה ועוד דכתב שם וז"ל וכן זאת שעשתה ד"מ משמע להדיא דעל אשה זאת דאיירי לעיל מיניה קאי וכן בפ' ב' מ"ה סוטה הלכה י"ג דאיירי להדיא בעדי ד"מ ועלי' כתב אם הוציאה בעלה משמע מדעתו וגם בפירש המשניות להרמב"ם במשנה דהנטען על השפחה ביבמות שם כתב להדיא דביש ע"כ לא תצא מהנטען אם כנסה רק בע"כ וקדל"פ אז תצא מהנטען באין לה בנים דווקא עי"ש ומ"ש הב"ח דמשמע מהסמ"ג שהבין בדברי הרמב"ם דמוציאין מהבעל בע"כ שעל דברי הרמב"ם כתב ור"ת לקח לו שיטה אחרת הרואה בסמ"ג נרא' דלא נתכוון באמרו שיטה אחרות רק בזה דמפרש לרבי תצא מהרוכל דמדברי' דלעיל משמע דתצא דרבי היינו ברוצה לצאת י"ש כפירש הנ"י ע"ז כתב ר"ת לקח לו שיטה אחרת ומשמעות דורשין איכא ביניהו כנ"ל ברור בדברי הסמ"ג והנה לפסק הלכה כתב הב"ח דראוי להוציא בקדל"פ לחוד או בע"כ אך הבעל יכול לומר קים לי כהרי"ף ושאר גאונים אך בקדל"פ וגם ע"כ שרוב הפוסקים וכל האחרונים שוים להחמיר בזה וודאי דכופין אותו להוציא ע"כ: נתיב ז. והנה דברי הט"ז בס"ק א' נכונים אך מש"כ דבקדל"פ ואין ע"כ וודאי דדינא כמו בע"כ ומפקינן אף ביש לה בנים אינו מוכרח די"ל כמ"ש לעיל וכמו שהוא להגאונים דפליגי אר"ע ז"ל כמו שהוא להאלפסי דמפרש בהדיא דביש לה בנים אף מן הנטען אין מוציאין רק בע"ט ע"ש ובחנם כתב על רש"י וסוף דבריו אינני מבין כי דבריו ברורים למבין ומה שדוחה לדברי הדרישה הדין עמו וביותר קשה על הדרישה מהא דמוכח מהמקשה דהקשה על רב מהברייתא דבד"א דמזה מוכח דהוה פשיטות גמור דבע"כ אף ביש לה בנים תצא וכן מ"ש בדברי הטור יפה דיבר וכן מש"כ על הגהת רמ"א נכון הוא והנה לפסק הלכה כתב דבקדל"פ וע"כ כופין את הבעל להוציא ובאחד מהן אין כופין להוציא אבל אם הבעל רוצה לגרשה יכול לגרשה בע"כ ואין בזה משום חרגמ"ה ומה שתירץ הט"ז בס"ק ו' על הנ"י תמי' מאוד דמש"כ אם נשאה בהיתר שלא ידע וע"ט עכ"ל נפלאה דעת ממני מה נשאה בהיתר שייך כאן דהא כיון דיש עדים וודאי דאכן אמרינן קושטא קאמרי העדים וא"כ הא נשאה באיסור דהא הוא ידע בעצמו שטמאה ומה בכך שלא ידע מעדים ומה שנסתפק הח"מ בס"ק ג' כבר נפשט לעיל בעזה"י: נתיב ח. והנה הב"ש בס"ק ד' האריך ולשונו מגומגם קצת ויש כמה טעות בדפוס והרוצה לעמוד על תוכן כוונתו יראה דמפרש לדברי הטור מש"כ בדעת ר"ת אין עדים בדבר אלא שיצא הקול מפני שראה דבר מכוער כו' אין פירושו שראוי עדים דבר מכוער דא"כ אפילו יש לה בנים תצא והיינו כפירש הב"ח רק מש"ה הב"ח דבקד"פ אפי' יש ע"כ אם יש לה בנים לא תצא ע"ז חולק עליו ופוסק כמהרש"ל ולפ"ז מה דמסיק הטור אלא אם ראו עדים היינו אפילו ביש לה בנים וזה ברור לדברי הב"ש למעיין היטב בדבריו ומה שהקשה על הד"מ יפה הקשה ועיין בב"ש ס"ק י"ב ועיין ס"ק ט"ו מ"ש ולא קשה ממ"ש בסי' ד' כו' ע"ש והיינו סוגיא דסוטה בדומה ולא ידעתי מה שקשה לו משם ואי משום דאיתא שם אם כנס איכו מוציא היינו משום דזונה לישראל לא נאסרה ומ"ש בשם התו' דשם מיירי בקד"פ כבר כתבתי בדברי התוס' הנ"ל מה שיש בו די ואין צורך לכפול הדברים ומהש"ע לעיל סי' ד' וודאי דלק"מ לכאן דהא דאמר שם וישראל רוצה להתרחק מן הכיעור היינו ישראל אחר שרוצה לכנסה אחר שוות בעלה או גרשה וזה פשוט וברור ובכהן הוא דאמר דחושש לה ואם נפרש דחשש בעלמא כמו שפרשתי וע"כ צ"ל כפירושי משום דהוא רק שם מזנה ולא קול ברור והב"ש סותר עצמו למאי שכתב בסי' ד' ס"ק כ"א ובסי' ו' ס"ק למ"ד דהכל מרננים אחרי' דיימא טפי ועדיף מקול שמוחזק בב"ד עי"ש וכאן כתב דאיירי בקד"פ והנכון כמ"ש בעזה"י: והנה לענין פסק הלכה כל הפוסקים רובם ככולם מסכימים בקלא דלא פסק בע"כ מוציאין עכ"פ באין לה בנים מהבעל ודעת המקילין בטלים במיעוטן בפרט דכבר הוכחתי בראיות חזקות מתוך הש"ס