השיב משה אבן העזר כט

כמ"ש בעיקר השני ולכך מפרש לה מתני' בעדים וסובר דאין מוציאין מהבעל רק בעדים לרבנן דרב וא"כ ממילא דגם מהנטען אין מוציאין רק באיכא ע"ט עכ"פ באופן דנאסרה לבעל והברייתות הנ"ל דמוכח מנייהו דאף באין עדים מוציאין מהנטען הא מני רבי דסובר דאף מהבעל מוציאין בלא עדים רק בכיעור מכ"ש בקלא ולכך מהנטען מוציאין גם כן בקלא ובקלא איירי דהא נטען קרי לי' ואף בקד"פ סובר רבי דמוציאין מבעל כמ"ש בעיקר העשירי ותצא דרבי תצא מהבעל קאמר כמשמעו ולא מחל' כלל בין יש לה בנים בין אין לה בנים כמו דמחל' בברייתא גבי נטען דבבעל אין לחל' בזה רק גבי נטען היא דמחלקינן בהכי כמ"ש לעיל בעיקר י"ג וזה ברור לפענ"ד ומיושב קושיא העשירית וע"ז מסקינן הלכתא כוותי' דרבי בקדל"פ דמוציאין מהבעל ומהנטען בכל חד כדאיתא דמהבעל אף ביש לה בנים ובטען באין לה בנים וכרב בקד"פ דאז אין מוציאין רק בעדי טומאה ובקד"פ לחוד איירינן ואם כן לא קש' מהמשנה כלל דקתני הוציאוה ומ"מ באפסיק אחר לא תצא מהנטען כמ"ש לעיל בזה מה שיש בו די אבל על רבא בר רב נחמן מקשה שפיר והא הוציאוה קתני דהוא רוצה לפשוט ממתני' דקתני תצא מהנטען וה"ה בכנסה אחר שהוציאוה ומשום ש"ר ע"ז מקשה והא הוציאוה קתני יהיה באיזה אופן שיהי' או בעדים כמו דאמר רב או בקדל"פ כמו דקי"ל מ"מ כיון דכופין את הבעל להוציא דמחזקינן ללעז לדבר שיש בו ממש אמרו רבנן שפיר דגם מהנטען תצא אף דאמר ברי לי חיישי רבנן ללעז כיון דהלעז הוא באופן שיש בו ממש משא"כ בהוצאת ש"ר דהוא בעצמו הוציאה דהוי לעז שאין בו ממש כלל מנ"ל דאף דאסרו רבנן מפני טעמים הנאמרים שם מ"מ מנ"ל דלענין דיעבד אסרוהו ואיזה ראיה והוכחה יש מכאן וע"ז משני שפיר דהוציאוה תכן וא"כ הוי לעז שאין בו ממש כלל ואעפ"כ תצא והנטען כיון דהחזיק זה הלעז במה שגירשה כמ"ש רש"י דהוא לא אסי' אדעתי' דהכניסה דנטען מאלים לקלא רק הגירושין ואם כן ה"ה דכבר גירשה והחזיק לקול ראוי לומר תצא ועיין בתוס' ד"ה ואכתי ועל זה מסיק הגמרא שפיר ולא היא דהכא הכניסה דנטען מאלים לקלא והתם הכניסה דידיה מפקע לקלא וסליקנא לה פירש דהאי סוגיא באופן שהותרו כל הקושיות הן כללי הן פרטי שנתקשה על כל פי' ושיטה דוק ותשכח: נתיב כג והשתא אמינא ליישב כל הסוגיות דבקלא דבתר נשואין לק"מ כמ"ש בעיקר השלישי ומהנטען מוציאין כיון דמכוער הדבר שנשאה והוי רגלים לדבר כמ"ש בעיקר הראשון ומקנוי וסתירה לק"מ דהתם בלא קלא איירי וגם על רבי לק"מ כמ"ש בעיקר השביעי ובעיקר העשירי ומה דמקשה מרבה ב"נ לא ק"מ דהא וודאי דרבה בר ר"נ דתני הוציאה בהמשנה מחל' בין בעל ונטען כיון דכבר החזי' לקלא בהגירושין אבל אנן דתנן הוציאוה במשנה כמו דמשמע מסתימת דברי רבא לעיל דאמר דתני הוציאוה וכן מסתימת דברי המקשן מי דמי התם הוציאוה וודאי שלא קי"ל כוותי' ולא מחלקינן כלל בין בעל לנטען ומה דמקשים מרבא דלעיל וביאר הרשב"א לקושיא זו מדלא אמר רבא וקסבר ב"ד בעדים כו' כבר נסתלקה קושיא זו בביאורי לדברי רבא לפי שיטתי וכן מה דקשה מיצא עלי' שם מזנה ג"כ לק"מ כמ"ש בעיקר החמישי דיש חילו' בין לפלוני ובין לסתם ואם כן לפ"ז לק"מ דהא הכא איירינן הכל באיכא נטען או ברוכל יוצא ואם כן היינו לפלוני משא"כ ביצא עלי' שם זונה סתם דהוי שלא לפלוני והא דסוטה דלא ישא בת דומה היינו רק ברוצה להתרחק מן הכיעור ודרך עצה טובה דאיזה מהם ישא דומה או בת דומה כמו דמשמע להדיא שם ולא איירי מעיקר הדין כלל ולפמ"ש בעיקר החמישי דיש חילוק בין יצא עלי' קול שזינתה בלשון עבר ובין יצא עלי' קול שזונה היא אם כו א"ש טפי והסוגיא משמע טובא כדברי דאמר יצא עלי' שם מזנה בעיר ולא אמר יצא עליה קול שזינתה רק דווקא ביצא לה שם וחנה איירי דהיינו שזונה היא אבל בסוגיא דידן הא מיירי הכל ביצא עליה קול שזינתה ובין אם תודה לסברא הנ"ל או לא מ"מ לא קשה מהא דיצא עליה שם מזנה כמ"ש ומהא דר"י בן נורי דאמר מה להלן דבר ברור ודאי דלק"מ ואדרבא סייעתא משם להסברא שלי דהל"ל מה להלן עדות אף כאן עדות א"ו דלא יליף רק דבר ברור והיינו כמו דשם מעידים על דבר ברור דהיינו שזינתה ה"נ בעינן שיהי' קול בדבר ברור דהיינו שזינתה ולא במה שישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה לומר דזונה היא כדברי ר"ע דאיירי בזה דהא ר"מ אסרה באכלה בשוק כו' דלא אשתמע כלל בזנות לא בעבר ולא בהוה וע"ז קאמר ר"ע דלא נאסרה בזה רק באם שנושאין ונותנין בה מוזרת בלבנה שפרוצה זונה היא ולאו דווקא בדבר מבורר דהיינו שאומרים שזו זינת' דהוי דבר מבורר כמ"ש בעיקר ה' דאם כן הו"ל לפרושי ועלה קאי ר"י ב"נ דבעינן דבר ברור אבל לא שם מזנה והיינו כרבא כנ"ל ואף אם לא תודה לסברא הנ"ל מ"מ א"ש הא דר"י ב"נ אם נימא כמ"ש דלא הוי קלא רק בלפלונ' א"ש גם דברי ריב"ן דר"ע אמר שישאו ויתנו בה מחרת בלבנה דהיינו מזנות סתם אף שלא לפלוני ע"ז אמר ר"י ב"נ דמה להלן דבר ברור דעדות וודאי דבר ברור הוא אף דמעידים שזינתה סתם ה"נ אף דאסרינן בקול דבר ברור בעינן ובקול לא הוי דבר ברור רק בלפלוני ובפנוי' איירי הברייתא ולכהן דאשה מבעלה וודאי דלא מחמיר ר"מ לאפוקי בהכי ואעפ"כ שייך שפיר לשון תצא כיון בפנוי' איירי אמר לא די שלא תנשא לכהן אלא אם נשאה הכהן תצא ואפשר דמעלה היא ביוחסין לדידיה. ועוד אפשר לומר דבא"א איירי ור"מ סובר דהא דמחצפה נפשה בפני רבים בשוק גרע טפי מקינוי וסתיר' אבל לא קי"ל כוותיה רק כר"י ב"נ וזה נ"ל עיקר וברור דדוחק גדול לפרש כמ"ש התוס' א"כ לא מצינו אשה יושבת תחת בעלה כהן קאמר א"ו דבאשת איש איירי והא דקשה א"כ איך מייתי ראיה מינה דהוי בתר נשואין כרבא דאיירי מקמי נשואין דמשום זה מוכרחים התוס' לפירושם מיהו לפמ"ש בעיקר השלישי לק"מ ע"ש וזה ברור לפע"ד והא דמקשה בכתובות דף ל"ו מהא דרבא ולא מוקי ביצא עליה הקול שזינתה עם פלוני לק"מ לפי מה שבארתי בעיקר הששי דבכה"ג קיי"ל דמוציאין מבעלה אם כן פשיטא דאין לה קנס ומאי אשמעינן בזה ואין לומר דלישני דאיירי בקלא דפסי' שזינתה עם אחד דהיינו שיצא קול אחר לומר שקר היה הקול כמ"ש רש"י דזה לא מסתבר להגמ' לומר בכה"ג אין לה קנס למאי דקי"ל דלא כרבי דמאי אולמי' דהאי קלא מהאי קלא והיא בחזקתה קאי דבתולה הוא וזה דוחק לאוקים המתניתין כרבי ולא כרבנן ולכך לא משני ג"כ דחזו בה מהני כיעורים דלא הוי רק כקד"פ והוי מסתבר להש"ס לומר דבקדל"פ איירי רק בקול זנות סתם דבהא י"ל שפיר דמהבעל אין מוציאין ואעפ"כ אין להוציא ממון מיד המוחזק וע"ז מקשה מרבא דאמר אין חוששין לה משמע דאף לכתחלה תנשא לכהן וא"כ כיון דליכא חשש כלל אף לכתחלה אם כן למה לא תטול קנס והוצרך להמציא דבר חדש דאתי בי' תרי כו' דמבעל אין כופין להוציא בכה"ג דמ"מ לא נודע שזינתה דהא אז דתבעתינהו לא זינתה ואעפ"כ אין להוציא ממון כיון דפרוצה כולי האי יש לחוש שפיר שזינתה בפעם אחרת ואין להוציא מיד המוחזק כנ"ל והא דאמר שם בגיטין לבעלה אין חוששין לה היינו ג"כ אד משום דהוי שלא לפלוני והוי ג"כ כמו דאמר בסמוך גבי קידושין או דבעולה דייקא ולא כבעלה דבעולה וזונה חדא היא. נתיב כד מה שמקשים מהא דסוף נדרים לק"מ לפי מה שבארתי בעיקר הרביעי דהתם וודאי אדעתא דניאוף אסתת' כמ"ש הרא"ש וז"ל אע"ג דאדעתא דניאוף אסתתר כהני עובדא שלהי נדרים כו' עכ"ל וכן הוא במרדכי וזה פשוט וברור דשם וודאי אדעתא דניאוף אסתתר' ואף שהרא"ש והמרדכי כתבו דלית לן בה במאי דאדעתא דניאוף אסתתר' מ"מ כבר כתבתי טוב טעם בעז"ה לחל' בכך עי"ש בעיקר הרביעי ולכך הוצרך שם להני טעמים דאמר רבא ויותר אני מתפלא על המרדכי שכתב וז"ל וראי' לדבר מהני עובדא דסוף נדרים די"ל דראיה לדבר דאף דהיכא דוודאי אדעת' דניאוף אסתתר' אין אוסרין מהנהו דסוף נדרים דוודאי אדעתא דניאוף אסתתר' ושרינן דמאי ראיה מייתי הא שם איכא טעמא והוא בעצמו כתב בתר הכי ואפילו ליכא טעמא כי התם כו' ומנ"ל זאת רק דזאת מוכרח מסוגיא דנדרי' הנ"ל היכא דאיכא הוכחה שלא זינתה באותו הפעם שנסתרה אדעתא דניאוף לא אסרינן לה מכח דנימא דוודאי זינתה בפעם אחרת דאל"כ מה מהני הני טעמים דרבא וא"כ נפשט הספ' של הח"מ סי' י"א ס"ק ג' ע"ש והב"ש בסעיף כ"ד שם כתב דמלשון הרמב"ם משמע דלא חיישינן לזה ואנו זכינו למפשטא מש"ס מפורשת ואין לומר שם בנדרים מוכח דזה הנואף לא ניאף עדיין בשום פעם עם אשה זאת דאם לא כן הוי ניחא ליה דליכול ולימות ולנואף אחר לא חיישינן אבל בנידון של הח"מ די"ל דוודאי ניאפה עם זה פעם אחרת ראוי לומר דתצא דזה אינו דהתינח בעובדא בתרייתא שם בנדרים אבל בעובדא קמייתא דלא הוי הוכחה רק דארכוסי הוי מירכס דזה וודאי איכו הוכחה רק על שלא ניאף אז וזה פשוט ואם כן למה אמר רבא ואיתתא שרי' א"ו כמ"ש כנ"ל וא"כ בעזה"י זכינו ליישב כל הסוגיות בטוב טעם ודעת בסייעתא דשמיא מברך לעלם ולעלמי עלמיא. ומסולק גם קושיא ז' ח' ט' וכל הקושיות והספיקות הן כללי והן פרטי כמו שמבואר למעיין בס"ד והיוצא לדינא לפי פירושי ולפי שיטתי הוא דבקלא דלא פסי' לחוד מוציאין מהבעל אף ביש לה בנים ומהנטען כשאין לה בנים אבל כשיש לה בנים מהנטען רק בעדי זנות מוציאין עכ"פ אף שאינם יודעים עם מי ועל הנטען הוי קדל"פ שהזנות הנ"ל היה עמו דאז מוציאין אף שיש לה בנים ובקלא דפסי' אין מוציאין אף באיכא עדי כיעור בהדיא ובקלא דל"פ שזונה היא וודאי דאין חוששין לה ואף אם הוי קלא דל"פ שזינתה רק שלא לפלוני י"ל דאין חוששין ובאיסתתר' וודאי אדעתא דניאוף אז אם איכא הוכחה שזינתה אז תצא ואם איכ' הוכח' שלא זינתה אז לא תצא אף אם יש לחוש שזינתה פעם אחרת והא דקלא בתר נשואין לא חיישינן היינו שיצא הקול אחר נשואין בדבר שהיה קודם נשואין אבל בדבר שנתחדש אחר נשואין חיישינן וכהי"מ שהביאו התוס' באשה רבה כמ"ש הטעם ולפ"ז היכא דידעינן דברי להבעל דהיינו בדברים דבדידיה תליא מלתא כגון בכהן שיצא הקול שגירשה פשיטא דלא חיישינן אף שהקול הוא בדבר שנתחדש אחר נשואין. וגם י"ל לפי פירושי דהא דמוציאין בקדל"פ מהבעל דאורייתא הוא כן י"ל אבל אין אני מוכרח לזה בפירושי דפירושי א"ש אף אם נימא דמדרבנן הוא מ"מ הוא מדין הגמור משא"כ בנטען כמו שבארתי אבל טפי משמע שהוא מדאורייתא מדלא ביארו בשום עקום דרבנן גזרו בזה וכן כעור לרבי הוי דאורייתא וקדל"פ לרבנן וכיעור לרבי הוי כמו ע"א בקינוי וסתירה כנ"ל וראיה לדבר דהא וודאי צ"ל דעדיף מקוס"ת אף אם נימ' דהי' מדרבנן דאל"כ קשה מהא דיכול למחול על הקינוי אפילו לאחר סתירה לחד מ"ד ולא ביאר שם כלל בש"ס דעכ"פ מדרבנן אין יכול למחול לענין שתהא מותרת לו משום דנאסרה מכח רגלים לדבר כמו בקדל"פ לרבנן או כעור לרבי אלא וודאי דעדיף מקינוי וסתירה וא"כ הוי כמו קוס"ת בעד א' ואם כן מדאורייתא היא כמ"ש רש"י בכתובות דף ט' ע"א שם גבי עד אחד בקוס"ת ע"ש וזה דוח' לחלק דנימא דעדיף מקוס"ת וגרע מעד א' בקוס"ת והוא כמו אמצעי בינם דלא מסתבר כולי האי לחלק. ובאמת דמשיטת הרמב"ן