השיב משה אבן העזר כח

זונה היא והיא נחשר ממנה וכנסה הוי ידים מוכיחות שאמת הקול וגם הקול זה יש בו ממש מכח העדים כמ"ש בעיקר אחד עשר משא"כ בליכא עדים כלל לא הוי ממש כל כך בקול הנזדקק להכריחו להוציא אף שהוא אומר ברי לי כן סובר רש"י אליבא דרב והדר מותבינן עלי' דרב מהך ברייתא דמוכח באין לה בנים מוציאין מהנטען אף בליכא עדים כלל דהא באיכא עדי טומאה דהיינו כמשמעו עדי זנות לבד קאמר בברייתא דאף ביש לה בנים תצא ואשמעינן בברייתא דאף דליכא רק ע"ט ואם כן מ"מ אין ידוע בעדים שזינתה עמו מכל מקום תצא אף ביש לה בנים מכח הסברא שכתבתי בעיקר אחד עשר ואם כן מתורץ קושית הנ"י בעז"ה בטוב טעם ומזה נצמח עיקר קושית הגמר' דאין לדחוק לומר דע"ט דברייתא היינו שזינתה עמו ולכך תצא אף ביש לה בנים אבל אם ליכא עדי טומאה שזינתה עמו לא תצא רק באין לה בנים אבל ע"מ עדי זנות סתם באים אף באין לה בנים וכרב דז"א דא"כ דעדי טומאה דברייתא היינו שזינתה עמו אם כן מאי קמ"ל כקושית הנ"י א"ו דבעדי טומאה סתם מיירי אם כן מוכח שפיר דבאין לה בנים אף בליכא עדים כלל תצא ועוד איך יתכן לומר דאף באין לה בנים בעינן עכ"פ ע"ט סתם רק דהחילו' הוא דביש לה בנים בעינן עדים שזינתה עמו אם כן עיקר חסר מן הספר בברייתא במאי דתני' אבל אם באו עדי טומאה אפילו יש לה כמה בנים תצא א"ו דבאין לה בנים לא בעינן עדים כלל ומקשה שפיר על רבי ועפ"ז מדויק שפיר מה דהביא המקשן הך דתני אבל אם באו ע"ט כו' דלכל השיטות והפירושים חשה למה להמקשן לאתויי הך דקושייתו בלא זה עצומה דאי איירי בע"ט וודאי אפילו יש לה בנים כמי תצא ואין לומר דבדרך אגב מייתי לה כיון דלא מייתי לה כולה ברייתא רק מתחיל באמצע בד"א א"כ הרי אנו רואים דהמקשה הנ"ל לא רצה להביא רק מה שצריך לקושיתו ולמה לו הך ולפמ"ש איש דבל"ז לק"מ דיש לומר שפיר דאיירי בע"ט סתם דאיכא ע"מ יש כה בנים לא תצא הואיל ואין מוכח שפיר דבאין לה בנים אפילו באין עדים כלל תצא כמ"ש וזה נכון וברור בעז"ה ומיהו אכתי יש להקשות דמ"ו מאי רבותא באיכא ע"ט ואף ביש לה בנים תצא פשיטא ואף לפי פירושי דעדים אין מעידים רק שזינתה סתם אבל אינם מעידים שזינתה עמו מכל מקום מאי קולא יש ביש לה בנים מן הבעל כמו שפירש"י דמה להם להבנים אם תצא מהנטען או לא דמחזקינן להקלא שזינתה עמו אי לא תצא לא מחזקינן שזינתה עמו מ"מ הא זונה היא וודאי ומה לי עם זה או עם אחר ועליהם הלעז שוה אך הא לק"מ דבאמת העיקר כהאלפסי דכתב יש לה בנים מן הנטען בדברי הברייתא וכן הוא ברמב"ם פרק ב' מה' סוטה י"ג וכ"ה בש"ע סי' י"א סעיף א' וע"ש שם בב"ש ס"ק ח' מ"ש גם כן בשם תשובת הרא"ש וכבר העיד הרשב"א בחידושיו שכן מצא גרסת הברייתא בספר מוגה בשם ר"נ ז"ל וכן עיקר דאף לגרסא דקמן טפי משמע מהנטען דהא בנטען מיירי ואלו מן הראשון הוי ליה פרושי לומר כשיש לה בנים מן הראשון זה ברור לפענ"ד אם כן במה שפרשתי כבר מתורצים הני קושית שהקשתי על כל השיטות קושיא א"ב ו' עיין היטב ותראה כי מיושבין המה בטוב טעם ודעת בעזה"י: נתיב כא ונחזור לענינינו דעל קושיא זו משני רב מוקי להמתנתי' כשיש לה בנים ולכך אמר דלא תצא מהנטען רק בהוציאה בעדים וע"ז מקשה מאי דוחקי' דרב כו' ומשני רבא דרב מתני' קשיתי' דקתני הוציאוה מאי ארי' כו' יש לומר דמסתבר לרב דלגבי נטען אין לחלק בין קד"פ לקדל"פ רק אם דאמרינן בשתיהן אין מוציאין מהנטען משום דאומר ברי לי או דנימא בשתיהן מוציאין משום דמכוער הדבר שנשאה אם כן בנטען אף בקד"פ אלומי' אלמי' לקלא כמ"ש בעיקר י"ב ועוד דזיל בתר טעמא דכל עיקרו דמוציאין מהנטען באומר ברי לי הוא משום דמכוער הדבר אם כן אף בקד"פ מכוער הדבר דמ"מ נטען ונחשד הוא ואם כן לפי זה אם נימא דמהבעל מוציאין בעדים דווקא אז שפיר י"ל דדווקא בהוציאוה דהיינו בעדים אז מוציאין מהנטען הא הוציאה דהיינו שלא בערים אין מוציאין מהנטען אף דנסבה באיסור ומכוער הדבר שנשאה אבל אם נימא דמבעל מוציאין בלא עדים רק בקלא או בכיעור בהדי קלא אם כן איך נימא הוציאוה דווקא דהיינו בקדל"פ או בכיעור בהדי קלא הוא דמוציאין מהנטען הא אם הוציאה היינו בקד"פ או בקלא בלא כיעור אין מוציאין הא גבי נטען (לא) מסתבר ליה לחל' בהכי אלא ע"כ מדתני במתני' הוציאוה משמע דווקא בכהאי גוונא הוא דמוציאין מהנטען ש"מ דהוציאוה היינו בעדים דאם לא כן לא שייך לחל' בין הוציאה להוציאוה ואם כן דמוכח ממתני' דאין מוציאין מהנטען רק בעדים ע"כ ביש לה בנים איירי אבל באין לה בנים וודאי דמוציאין מהנטען אף בקד"פ ובלא כיעור דכיון דמוציאין בלא עדים רק בקלא או בכיעור ובקול תו אין לחל' אצל הנטען בין קד"פ ובין קדל"פ או בין איכא כיעור בהדי קלא או ליכא כמ"ש בעיקר י"ב וגם רבא סובר אליבא דרב כמ"ש דמהבעל מוציאין בקלא רק דמ"מ הוציאוה דמתני' דעלה קתני אם כנס הנטען תצא ומשמע אבל בהוציאה לא תצא וודאי בעדים איירי וביש לה בנים מן הנטען ולכך קתני הוציאוה דבאיכא עדים אים כופל לשון הוציאה כלל דחלוקים המה זה מזה דהיינו דיש מקום שהוא מוציאה אם רוצה משום חשש לעז והב"ד אין כופין אותו להוציא מפני זה נמצא אם מיירי בגוונא שהב"ד כופין אותו להוציא אין שייך למתני הוציאה דכיון דבעדים ב"ד הוא דמפקי ולא הבעל ברצונו דאינו תולה ברצון הבעל כלל דאף אם אין רוצה הבית דין כופין אותו ואף דבלא עדים יש גם כן כפיה מהבית דין אצל הבעל באמת גם בזה אין שייך לשון הוציאה מכל מקום כיון דאיירי המשנה בעדים מוכרח למתני לשון הוציאוה וכך הם דברי רבא דהא דמוקי בשיש לה בנים ודאיכא עדים מתני' קשיתי' דקתני הוציאוה ואי באין עדים רק קלא מאי ארי' דקתני הוציאוה דמשמע דווקא בכה"ג הוא דמוציאין מהנטען דהיינו בקדל"פ להני הוציאה דהר באמת גבי נטען אין לחלק כלל בין קדל"פ לקד"פ ובזה חמיר הנטען מהבעל אלא מדקתני הוציאוה ש"מ דאיירי ביש לה בנים וביש עדים ולכך הוכרח למתני הוציאוה דבעדים ב"ד הוא דמפקי ואין תולה ברצון הבעל ולא שייך לשון הוציאה וא"ש הלשון מאי ארי' שכתבתי בקו' הג' ור"ל דהלשון זה לא שייך רק באם מצד עצמו לא הוי מוכח דאיירי בעדים ובב"ד רק מחמת הקושיא דמאי ארי' מוכח כן אבל כאן מצד עצמו דתני הוציאוה משמע בב"ד והא ב"ד בעדים הוא דמפקי והכי הו"ל לרבא לומר רב מתני' קשיתי' דקתני הוציאוה דבב"ד הוא ובעדים הוא דמפקי כן היתה כוונתי בסוף הקושיא השלישית שם וגם הלשון מתני' קשיתי' לא יתכן רק באם יש איזה הוכחה מחמת הקושיא אבל כאן הרי מפורש במתני' הוציאוה דהיינו בב"ד והכי הול"ל אמר רבא הא במתני' הוציאוה קתני דבב"ד הוא וב"ד הוא דמפקי אבל לפי פירושי א"ש דוודאי משכחת שפיר הוציאוה היינו בב"ד ולא בעדי' אך דמכח קושיא דמאי ארי' וכו' מוכח דאיירי בעדים ושפיר אמר מתני' קשיתי' דהוי הוכחה מחמת קושיא אך דאכתי לא מתורצת היא הא דאמר אלא כל הוציאוה בב"ד וב"ד בעדים הא דמפקי שתמהתי שם בקושיא שלישית אלשון זה דמשמע דהשתא הוכיחו זה הלא אפילו תנוקת של בית רבן ידעו זה דהוציאוה משמעו על כרחו וזה דב"ד בעדים הוא דמפקי סברת חוץ היא לכך נראה לי לפרש דברי רבא בסגנון זה דהא באמת אף לפמ"ש אכתי לא מוכח דמתני' ביש לה בנים וביש עדים איירי דלמא באין בנים ובאין עדים איירי והא דקשה א"כ בקד"פ כמי דלמא אה"נ והא דקתני הוציאוה י"ל דאף מהבעל מוציאין בכל ענין דהיינו אף בקד"פ וא"כ לק"מ וא"כ מנ"ל להוכיח דבעדים איירי אך דעל זה קשה דהא וודאי דלשון הוציאוה משמע שהיא לא נתרצית להתגרש רק שהב"ד כופים וא"כ קשה למה להמתרץ למינקט בכה"ג דווקא דבשלמא אם יש חילוק בשום מקום בין הוציאה להוציאוה דהיינו דמשכחת גוונא דיש לעז של זנות על א"א וב"ד אין מוציאין אותה מבעלה א"כ אם מיירי בגוונא דמוציאין מבעלה לא שייך למתני הוציאה כמ"ש לעיל כיון דחלוקים המה זה מזה דיש מקום דהוא מוציאה מחמת חשש לעז זנות והב"ד אין מוציאין ממנו אבל אם נימא דבכל לעז של זנות הב"ד מוציאין ואין חלוקים זה מזה כלל למה למתני הוציאה דמשמע שהוא לא נתרצה בכך והב"ד כופהו הלא אף אם נתרצה מדעתו לגרשה מ"מ קשה למה למנקט בכה"ג א"ו דיש מקום דמוציא מדעתו ורצונו מחמת לעז זכות והב"ד אין מוציאין כגון בקד"פ אם כן קשה הא גבי נטען אין לחלק אלא ע"כ דבעדים איירי וביש לה בנים ובהכי אזלין דברי רבא מתניתין קשיתי' דקתני הוציאוה והלא גבי נטען אין לחלק ואם כן בהוציאה דהיינו בקדל"פ והיינו דאמר מאי ארי' כמ"ש וא"ל דגם מהבעל בכל ענין מוציאין דאכתי קשה מאי ארי' כמ"ש ולזה נתכוין רבא באמרו דקתני הוציאוה מאי ארי' כו' היינו דממ"נ קשה מאי ארי' בין אם נימא דאין מוציאין מהבעל בכל ענין ובין אם נימא דמוציאין מהבעל בכל ענין ועל זה אמר אלא כל הוציאוה בב"ד וב"ד בעדים הוא דמפקי ר"ל דע"כ מוכח דהאי הוציאוה לא בסתם הוצאה של ב"ד לחוד איירי דהיינו בקדל"פ אלא מיירי בהוצאת ב"ד וגם שהב"ד הוציאוה בעדים דווקא איירי ועלה דווקא קתני דאם כנס הנטען יוציא והכי פירושא דדברי רבא אלא כל הוציאוה בב"ד הוא פי' דכל היכא דקתני הוציאוה בב"ד הוא ואם כן הכי כמי כן הוא ועוד תנאי נוסיף יש כאן וב"ד בעדים הוא דמפקי פי' דווקא היכא שהב"ד מפקי בעדים אז י"ל שפיר דדוקא בכה"ג מוציאין מהנטען אבל אם הוציאוה הב"ד בקדל"פ לא תצא מהנטען מפני שאמר ברי לי וביש לה בנים איירי ונמצא לפ"ז הא דאמר רבא וב"ד בעדים הוא דמפקי אין הפי' דב"ד לא מפקי רק בעדים כמו שהוא בכל השיטות והפירושים רק דפירושו הוא דדווקא דבמפקי הב"ד בעדים איירי דאז י"ל דדווקא הוציאוה קתני משא"כ בהוציאוה בקדל"פ אינו ענין כלל לנטען דביש לה בנים לא תצא מהנטען אף בקדל"פ ובאין לה בנים אף בקד"פ תצא מן הנטען ונמצא לכל השיטו' והפירושים הרי זה דאמר רבא וב"ד בעדים היא דמפקי בא ללמד שזה סברת חוץ הוא דהב"ד אין מוציאין רק בעדים וזה נלמד דמתני' גם בנטען איירי בעדים אבל לפי פירושי הרי זה למד מכח קושית מאי ארי' ומתורץ קושי' ג' וגם קושי' ד' שהקשיתי דאיך נימא דהב"ד לא מפקי אלא בעדים אם כן איך קתני הוציאוה בברייתא הראשונה דאיירי וודאי בליכא עדים ולפ"מ שפירשתי לק"מ דמהבעל מוציאין אף בליכא עדים כמ"ש והחולקים על רב אינהו סברי לחלק שפיר גבי נטען אף בליכא עדים בין הוציאוה להוציאה או כמו שכתבתי בעיקר השני או מטעם שכתבתי בעיקר י"ב ופשיטא דגם עלייהו לא קשה מהוציאוה דתנן במתני' ומיושב גם כן קושיא ה' וג"כ א"ש הא דלא אמר וקסבר ב"ד בעדים כו' ודוק היטב בזה. נתיב כב ועל זה קאמר ואב"א הני מתני' רבא היא פי' דלעולם איירי המשנ' גם באין לה בנים ואעפ"כ אמר רב ובעדים ואף הברייתא הראשונה דווקא קתני באפסי' אחר הוא דלא יוציא ולא כמו דשני' מעיקרא והא דקשה מהברייתא הנ"ל על רב לק"מ דהא מני רבי היא דגם רב סבר דאין מוציאין מנטען רק במקום שמוציאין מהבעל