השיב משה אבן העזר כב

כר"י דהתראה לא הוי עד שיודיעוהו באיזה מיתה הוא נהרג הלכך שוב ליכא לדידי' ד"נ ורבנן סברי כת"ק דר"י דהתראה היינו שהיא חייב מיתה בב"ד א"כ איכא ד"נ ע"כ ע"ש וא"כ אי נימא כהרמב"ן דאין דנין ד"נ על עדות שנתקבל בשלוש' א"כ תו ליכא ד"נ בכה"ג אליבא דכ"ע ואף לת"ק דר"י ואף אם התרו סקילה מפורש אף אם יחזרו העדים ויעידו בכ"ג ואפרש שיחתי דהא בד"נ וודאי דבעינן שאתה יכול להזימה וא"כ כיון שכבר העידו בפני שלשה שוב לא משכחת בהוא דין הזמה אם יזמו דעל איזה עדות תחייב בעונש דין הזמה אם על מה שהעידו בראשונה בפני השלשה ע"ז וודאי דאין עליהם דין הזמה כיון דאין מחייבין מיתה בעדות הנ"ל וזה פשוט ואם תחייבן על מה שהעידו בפעם שנית בפני עשרים ושלשה גם זה אינו דהא קיי"ל כאביי דאמר עד זומם למפרע הוא נפסל דהלכתא כוותי' ביע"ל קג"ם דמשעה דאסהיד רשע הוא וא"כ אם הוזמו וודאי דנפסלין למפרע משעה שהעידו בב"ד של ג' בשקר דהא לעדות בב"ד חשבינ' להו ואמרינן בסוגיא כיון שהגיד שוב כו' וא"כ איגלי מלתא דכי העידו בב"ד של כ"ג כבר פסולין הם ואין עליהם דין הזמה כמבואר במס' מכות ובטור ח"מ ס' ל"ח ובב"ק ד' ע"ג ע"א ע"ש כל השקלא וטריא וא"כ כיון דהוי עדות שאי אתה יכול להזימה לא הוי עדות כלל אצל ד"כ וא"כ שוב ליכא ד"נ א"ו דקי"ל כרס"ג ומה שהעידו בפני ג' מחייב מיתה ולק"מ ואתי שפיר כנ"ל ראי' ברורה בס"ד ועפ"ז עניתי ואמרתי בדברי בהע"ט הביא בחו"מ סי' ל"ג בב"י שם ובהגהת רמ"א שם סעיף י"ב ובש"כ שם ס"ק ט' כשהעיד העד בב"ד מתחלה כשהי' קרוב ולא נודע קרבותו ואח"כ נודע מקרבותו ונפסל ופסקו הדין לא יוכל עוד לתבעו בעד זה אחר שנתרחק כיון דאפסיק דינא אפסיק ולא סתר דינא דעביד אינש לאחזוקי דיבורי' עכ"ל והנה תמהו הפוסקים עיין בתומים שם ס"ק ה' דהקשה מה בכך דעביד אינש לאחזוקי דיבורי' דהא לא נחשדו קרובים להעיד שקר וגם דבריו הראשונים באמת נאמרים רק גזירת המלך היא פסלן וא"כ עכשיו אחר שנתרחק ובטל גזירת המלך למה לא יועיל עדותו עכ"ל ואומר אני דדברי בעה"ע הלכתא ולא מטעמ' ואף בלא אפסק הדין כלל לשיטת הסוברים דבעינן בממון עדות שאי"ל יעי"ש בסי' הנ"ל סעיף ח' בהג"ה ובש"ך שם ס"ק ט"ז דמסיק דכ"ע מודה דבעינן בממון עדות שאי"ל עיי"ש דהא מבואר בהרמב"ם פ' כ' מהלכות עדות הלכה א' בקרוב שהעיד והוזם אף דאינו נענש בדין הזמה מ"מ נפסל לכל עדות שבתורה עיי"ש דכתב וז"ל או שהוזמו שניהם כו' ונמצא אחד מהן קרוב או פסול אין נענשין אע"פ שהוזמו ונפסלו לכל עדות שבתורה עכ"ל הנה הלשון הזה מוכיח לכאורה להדיא דשניהם נפסלין אף הקרוב שהוזם. וא"כ לפ"ז הך דינא של בעל העיטור שפיר דגם העדות אחר שנתרחק אינו כלום דהוי עדות שאאי"ל דאם יוזם על איזה עדות נחייב אותו אם על עדותו שהעיד בראשונה הא אז קרוב הי' ואינו נענש בדין הזמה ואי על עדותו שהעיד באחרונה אחר שנתרחק גם זה איכו דהא כיון שהוזם נפסל למפרע משעה שהעיד בראשונה א"כ איגלי מלתא למפרע דכי העיד באחרונה כבר נפסל וג"כ אינו נענש בדין הזמה וג"ז נכון מאוד בעז"ה ודוק מיהו י"ל לכאורה לא מוכח מהרמב"ם כלל האי דינא דקרוב שהעיד והוזם יהי' נפסל והא דכתב אע"פ שנפסלו לשון רבים היינו משום דקאי אכל גווני דחשיב התם וה"פ אע"פ שהוזמו ונפסלו ר"ל הן ע"א שהעיד עם הקרוב והוזמו הן ע"א שהוזם לבדו והן השני' שהוזמו קודם גמר דין. ומיהו כד דייקינן שפיר מוכח האי דינא דהרמב"ם דהא זה וודאי דמ"ש אע"פ שהוזמו ונפסלו כו' קאי ג"כ אהאי דסליק מיני' בנמצא אחד מהן קרוב או פסול והוזמו דזה וודאי לא מסתבר לומר דקאי רק אשלפני פניו ולא אשלפניו וא"כ גם אם נימא דרק על העד שהעיד עם הקרוב קאי כמ"ש מ"מ ממילא מוכח האי דינא דהא בנמצא א' מהן קרוב או פסול עדותו של השני בטל כמו עדותו של הקרוב וגם לע"א לא נחשב וזה פשוט כמבואר במשנה דגם בשלשה אם נמצא א' מהן קרוב או פסול עדותן בטלה א"כ הרי מבואר דאף דעדותו בטלה לגמרי מ"מ נפסל אם הוזם א"כ בהקרוב כמי הדין כן דמאי שנא זה נ"ל ברור כשמש לדעתי ואל תטעה דהכ"מ שם נתכוון לזה במש"כ ושיעור הלשון כו' ע"ש ועיין במל"מ שתמה עליו ולפ"ז י"ל שכוונתו נמצא א' מהן קרוב כו' קאי רק על דבתרי' אין נענשין ולא על שאח"כ דזה איכו כלל במשמעות דבריו והעיקר חסר מדבריו והכי הול"ל אע"פ שהוזמו ונפסלו ר"ל כגון בהוזמו שניה' קודם גמר דין או בהוזם א' מן העדים אבל לא קאי על נמצא א' מהן קרוב א"ו דלא נתכוון לזה כלל: ומיהו עדיין יש ליישב דעת הרמב"ן ז"ל להצילו מחומר הקושי' שהקשיתי עליו כי אוהב אני להראות פנים לכל צד וללמוד זכות על הראשונים ז"ל בכל מה דאפשר כי כל דבריהם תורה והיינו דנימא דע"פ עדות הנ"ל וודאי דליכא שוב שום מיתה לכ"ע מהטעם הנ"ל שכתבתי מ"מ לרבנן דסברי כרבנן דר' יהודה והתראה סתם מחייב מיתה בעי כ"ג כיון דאמר אביי לכ"ע חוששין ללעז וא"כ אף דע"פ עדים הנ"ל ליכא דיני נפשות מ"מ חיישינן שמא יבאו עדים אחרים ששמעו התראה שהתרו עדים הנ"ל וראו המעשה והוי ד"נ דהא הם לא העידו עוד בפני ג' אבל ר"מ דסבר כר"י א"כ אף אם באו עדים אחרים והעידו כמו כן שוב ליכא ד"נ. וא"ל דעדיין ניחוש שמא יבאו עדים ויעידו שהתרו בה סקילה מפורש זה אינו דלהא וודאי לא חיישינן דאם הוי שמעו העדים שבפנינו מהתראה הנ"ל דהא היו בשעת מעשה הוי אמרו כן וכצ"ל ג"כ לפי פי' ר"ת דאיירי כל הסוגיא בהוכחשו העדים ועיין בתוס' ד"ה והביא האב כו' וא"כ טעמי' דרבנן לדידי' משום דחיישינן שמא יבאו עדים אחרים וא"כ קשה לר"מ נמי ניחוש שמא יבאו עדים אחרים ויאמרו שהתרו בה סקילה מפורש דהא ר"מ חייש ג"כ ללעז א"ו צ"ל כמ"ש דלהא לא חיישינן וא"כ אף להרמב"ן ז"ל א"ש אף אם סובר הרמב"ן כפירש"י ומיושב קושית התוס' לפירש הקונטריס דלמה לי' לאביי לומר דכ"ע חיישי ללעז ולפמש"כ א"ש דצ"ל כן דהא היינו טעמי' דרבנן דהא ע"פ עדים הנ"ל וודאי דליכא שם ד"נ מהטעם שכתבתי אף לרש"י דלא איירי בהוכחשו ואפשר לומר להיפך דיצא לו להרמב"ן ז"ל לחלוק על רס"ג מכאן דהוא מפרש הסוגיא כפירש"י והי' קשה לו קושית התוס' דלמה לאביי לומר דכ"ע חיישי ללעז דהא אף כי לא חיישינן ללעז א"ש ומכח זה הכריח הרמב"ן ז"ל דינו ושפיר צריך אביי לומר כן כנ"ל לישב דעת הרמב"ן אבל רש"י ז"ל בעצמו וודאי לא סבר כן דהא כתב רש"י ז"ל ד"ה אביי אמר כו' דתו ליכא למיחש לסהדי אחרינא ע"ש. ונחזור לענינינו דעכ"פ מבואר מהגמ' סנהדרין ד' ח' הנ"ל דעדות שראוי לבא לידי ד"כ אין נכון לקבלו בג' וא"כ מיושב הקושיא שהקשינו על הרמב"ן מש"ס דסנהדרין ד' מ"א דיכולים העדים לומר דלכך העידו בב"ד של כ"ג דשלשה לא ירצו לקבלן כיון דראוי לבא לידי ד"כ כנ"ל אבל לר"מ דבסוגיא דידן קשה מגמ' הנ"ל ואף אם נימא דלא אלים הקושיא כ"כ די"ל דבלא"ה משני הגמ' שפיר וק"ל מ"מ סניף גדול הוא לשאר דברים שכתבתי דמוכח דלא כוותי' ועיין בב"ש סי' כ' ס"ק ה' במשמש באבר מת עי"ש לא קשה עליו ג"כ מגמ' סנהדרין הנ"ל דדבר רחוק הוא ולא רצו להעיד בכך שלא יהי' נראה שקרותן ופחזותן לעין כל: נתיב יז הדיעה השמינית הוא דעת הרא"ש ז"ל והוא דיעה השלישית ממש שהבאתי דהיינו בין מהבעל ובין מהנטען לא מפקינן רק בעדי כיעור ובקדל"פ רק שהוסיף הרא"ש מה שאינו מפורש בדעת השלישית הנ"ל והוא דהרמב"ן ז"ל אומר בהדיא דדווקא עדי כיעור בעינן אבל אם ראה הבעל לבדו הכיעור לא מעלה ולא מוריד ע"כ ואם כן כל מה שדקדקתי בדעת השלישית גם כן יש לדקדק על הרא"ש והמעיין יקחנו משם וגם הא דגיטין ד' פ"א ע"א ובהאשה רבה דף צ"ב ע"א קשיתי' כמש"ל דיש לדקדק על דעת השלישית מהסוגיות האלו וכן על הרא"ש ז"ל רק עוד יש לדקדק על הרא"ש ז"ל דמה שהחליט לומר דראיית הבעל לא מהני כלל זה תימה דלמה יגרע ראיית הבעל לענין לשוי' אנפשי' חד"א כמו ראיית העדים כמו שדקדקתי על ר"מ ועוד יש לדקדק עליו מה שהחליט לומר דרבי בעדי כיעור איירי ולא בראיית הבעל והא ברייתא קתני רוק למעלה מגג הכילה ועיין פירש"י שזו הוכחה שזינתה ורקקה בשעת תשמיש והנה ע"ז קשה דלמא שמשה עם בעלה זמן לא כביר קודם ורוק זה מאז הוא דבשלמא אי איירי דבעל ראה הכיעור לק"מ די"ל דידע בנפשי' שלא שימש עמה בתוך זמן שיש לו' שרוק זה מאז הוא אבל אי אמרינן דכיעור זה צריך להתוודע ולהגלות ע"י עדים קשה איך יהיו העדים יודעים דבר זה ועכ"פ מפיו של בעל אנו חיים. והן אמת דהט"ז באה"ע סי' י"א ס"ק י"ב הקשה קושיא זו על הגמ' ומתרץ וי"ל כיון שעשתה שלא כהוגן במה שנסתרה ע"כ תולין הקלקלה שקלקלה ולא תלינן בבעלה שהורע חזקתה והביאו הב"ש שם ס"ק ה' ובמחילת כ"ת לא דקו רבנן בסוגיא דוודאי אם אין היכרא של זנות כאן לא נשאר כי אם ריעותא דסתירה לבד ואין אוסרין על היחוד ועוד מה יענו הט"ז והב"ש לר"מ שכתב דעדי כיעור כעידי טומאה ממש הן ועדיף יותר מקוס"ת וכפתח פתוח דמי לכך אוסרין בעדי כיעור בהני דרבי לכ"ע אף לרב וא"כ מאי אלמותי' דהכיעור דרוק מלמעלה מן הכילה דלהוי חשיב כעדי טומאה עד שיהיה פשיטות גדול דמפקינן ביש עדות על זה אפילו ביש לה בנים דאם לא הוי פשיטות גדול כ"כ לא היה מקשה הגמ' מידי על רב מהברייתא השכי' דמקשה מינה על רב ודוק א" דהאי שינויא דמתרצים הט"ז וב"ש לאו דסמכא היא וא"כ חשה קושית' אלא וודאי כמ"ש ואם כן א"ש לשיטת ר"מ דרבי איירי בראיית הבעל הכיעור אבל ראיית העדים בזה לא מעלה ולא מוריד מטעם הנ"ל שכתבתי ולכך לא מצי למקים הברייתא השני' דאקשי הגמ' מינה בהכי אליבא דרב אבל על הרא"ש ז"ל קשה ומיהו י"ל דידעו שלא היה הבעל בביתו ועין בט"ז מש"כ דדוחק לומר כו' אבל אין זה דוחק דוודאי מיירי בגוונא דהוי כיעור כנ"ל: נתיב ח"י הן אלה דרכי שמונה נסיכי אדם הגדולים הראשונים ז"ל אשר מהן המעיין נובע ומאלה נפצה הארץ איש ואיש בספרתו או בתשובתו והנה יגענו לברר דעת כל אחד ואחד ומה שיש לפלפל בדבריהם וכמה מהקושיות אשר יפלו בדברי כל אחד ואחד ותשובתו בצדו וכמה מהקושיות אשר תשובתן נשאר מעל. והנה לפע"ד לא מצאנו עדיין מנוח שינוח לב המעיין בכל הסוגיות הנלוים אל זה הענין דלהוי כחדא משתמעין בלי קושיא ובלי דוחקים גדולים שאינם מתקבלים על הלב ומאן דמסייע ליה סוגיא אחת סוגיא אחרת סותרו עתה אמרתי אבקש ני מכוח אשר ייטב בעזה"י בישוב כל הקושיות בכל הסוגיות בלי שום דוחק כלל וכלל ולא אשא פנים לשום אדם כי התורה מונחת בקרן זויות וכל הרוצה לישאל כו' ותורה אחר לכולנו קטן וגדול שם הוא וכל מי שאומר דבר הלכה אין מזניחין ואין מזיחין ואין מזחיחין אותו וזה חלקו מכל עמלו ונוצר תאנה יאכל פרי' וראיות ברורות יתנו עדיהן ויצדקו ואם כי ירא אנכי לגשת פן יכסוני בושת. ומי אנכי לערוך עמהם. פן ישרפוני בהבל פיהם ואיך אכניס ראשי בין ההרים. בין