השיב משה אבן העזר כ

והלכתא כוותי' דרבי והוא דאיכא קדל"פ כמ"ש לעיל בנתיב א' דמזה דקדקו התוס' שיטתם בדברי רש"י ז"ל אבל לשיטת התוס' לא קשה זאת וחוץ מזה דרך כלל אני אומר דמה שיש לדקדק על שיטת התוס' כן יש לדקדק על שיטתם: נתיב טו. הדיעה השביעית היא דעת ר"ת בחזרה ודעת ר"מ המובא בהרא"ש ובמרדכי בסוגיא דידן ועיקרו ושרשו בתשובת מיימוני לספר נשים בסי' כ"ה ע"ש באורך קצת והיא דסברי ר"ת ורבינו מאיר דאי איכא עדים בדבר מכוער מפקינן אף מבעל ואף בקד"פ ואף רב מודה בזה והיינו בעדים דקאמר רב ובקדל"פ בלא עדי כיעור רק שהבעל בעצמו ראה דבר מכוער קי"ל כוותי' דרבי דמוציאין מהבעל וכ"ש מהנטען וקד"פ קי"ל כרב ובין מבעל ובין מהבועל לא מוציאין רק בעדי כיעור ע"כ ביאור דבריהם ומפרשים כן דברי השאלתות עיין עליהם והנה בקדל"פ בלא עדי כיעור כלל ואף הבעל בעצמו לא ראה שום כיעור משמע להדיא מתוך דבריהם דבוודאי לא מפקינן מהבעל אבל אם מוציאין מהנטען בכה"ג או לא מפקינן לא ביארו דבריהם להדיא די"ל הא דכתבו וז"ל סני בראיית הבעל הדבר מכוער דמשמע דראיית הבעל עכ"פ בעינן אפשר דכתבו כן משום דמהבעל ג"כ איירי ומיהו מסתמא מדלא חילקו כלל ס"ל דהבעל והנטען שוים הם. והנה לכאורה לפי פי' זה מיושבין כמה קושיות דהנה קושיא ראשונה מקלא דבתר נשואין ל"ק דהיינו בלא כיעור כלל גם קושי' שני' מקינוי וסתירה כתבו דעדי כיעור כקינוי וסתירה היא וכן קדל"פ וראיית הבעל וקושי' ג' מדאמר וב"ד בעדים היא דמפקי ולא אמר קסבר במקומ' עומד' דאף אם מפרשים דעדים היינו עדי כיעור מ"מ הא פסקו לפי ההלכתא דמפקינן בלא עדי כיעור רק בקדל"פ ובראיית הבעל וק"ל. קושי' ד' מרבה בר נחמן קשה ג"כ אליבא דדהו וצריכים לתרץ ג"כ כמו שתירצו הרמב"ן והרשב"א לפי פי' בשאלתות קושי החמישית שכתבתי בכתיב ב' שם על פי' רש"י לפי מה שפירשו התוס' בדבריו קושי' הנ"ל קמה גם נצבה על הנך גאונים ביתר שאת היינו לפי מה דמתרץ ואב"א א"כ קשה הברייתא קמייתא דאפסקי' אחר אם איירי בדבר המכוער שראה הבעל א"כ מה מהני אפסקי' אחר הלא לא עדיף הפסק אחר מבעל עצמו כמ"ש הרמב"ן והנה לדעת רש"י אליבא דהתוס' והשאלתות אליבא דהרשב"א והרמב"ן כבר כתבתי די"ל דלא סברי כהרמב"ן בזה רק דסבר דאפסיק אחר עדיף מבעל עצמו כמ"ש לעיל בנתיב ט' ע"ש אבל על הגאונים האלו ליכא למימר כן כמו שאבאר דהא בשלמא לשיטת הקודמין דרב בעדי טומאה מיירי א"כ פריך כפשוטו על הברייתא אי דאיכא עדים כי אתא אחר כו' דהא אין אחר עדים כלל אבל לפי שיטת ר"ת דאיירי בעדי כיעור וכל חשיבתו היא כמ"ש ר"ת וז"ל ומיהו בבעל שראה דבר מכוער כו' אלא בדבר מכוער בעדים דאיכא לעז טפי שיתפרסם ויצא הקול עכ"ל וא"כ לפ"ז י"ל באפסקי' אחר דאפסיק לקלא לא תצא כלל ועקרו של ר"ת בחזרה היא כדי לפרושי הא דאמר אי דאיכא עדים כי אתא אחר ואפסיק לקלא ע"ש בהרא"ש ולפ"ז יש להבין מאי הקושי' כ"כ דלמא באמת אה"נ באפסקי אחר לא תצא בעדי כיעור רק בעדי טומאה ומנ"ל לרב ששת להקשות א"ו דעיקר הקושי' משום דבעדי כיעור אפי' מבעל תצא ובוודאי לא עדיף אפסיק אחר מבעל עצמו כנ"ל ברור וכן צריך להיות לפי שיטתם וא"כ כיון דכל עצמו של קושית הגמרא מהברייתא הנ"ל היא רק מחמת סברא הנ"ל א"כ לפ"ז איך מתורצת בתירץ של ואב"א ואם יש עוד לדחוק וליישב כולי האי לאו אורח היא והאמת יורה דרכו ועיין בתשובת מיימוני לספר נשים סי' כ"ה הנ"ל ובמרדכי בסוגיא דידן שהביא לתשובת ר"מ הנ"ל ובשניהם כתב בתשובת ר"מ ואב"א הני מתניתין רבי כו' ובהרא"ש ז"ל כתוב בדברי ר"מ ז"ל ואב"א מתניתא רבי היא וה"ק הך מתניתא דאסורה בלא עדים כו' עכ"ל הרי שינה הרא"ש בדברי ר"מ מהני להך ובלי ספק אצלי שהרגיש הרא"ש ז"ל בקושי' העמוקה הלזו דלשיטת ר"מ ז"ל א"א להנצל ממנה כמ"ש ע"כ כיון במתק לשונו ליגרס הך מתניתא למימר דבהאי תירוצא לא מתרץ רק הברייתא בתרייתא אבל קמייתא בתירוץ הראשון כדקאי קאי כנ"ל ברור לדעת הרא"ש והן אמת דהרא"ש נקט גם לעיל בדעת התוס' דקודם חזרה הך מתניתא ואפשר דגרס כן בגמרא כדי שלא יהי' קשה לזה לשום שיטה מיהו מאי דשינה כאן מדברי ר"מ בתשובתו עצמה דוודאי חייב אדם לומר בלשון רבו ובוודאי דקדקו הראשונים בכל תיבה ובפרט בדברי ר"מ החביב לו בכל מקום וינשא אותו לעטרה על ראשו וודאי דלא על חנם הוא ולא ע"ד קרי והזדמן כ"א ע"פ כוונ' מכון והוא פלא והפלא והוא סולם להבין ממנו דרכי הראשונים נוחי עדן ז"ל. קושי' השישית מיצא לה שם מזנה וודאי לא קשה לדעת ההוא דהתם בלא כיעור ודבר ברור היינו עם הכיעור קושי' השביעית ג"כ יש לתרץ דקדל"פ וראיית הבעל בדבר כיעור עדיף מע"א והוי כשני עדים אך דקושי' זו מה שהוכחתי מגיטין פ"א ומהאשה רבה צ"ב דלקלא לחוד בקמי נשואין חיישינין אף בלא כיעור קשה דלמה לא נימא דבנטען בקדל"פ לחוד יוצא וכ"ת אה"נ א"כ הדרא קושיא לדוכתה מיצא לה שם מזנה ועוד אם נימא כך לשטתם קשה עלייהו ג"כ מה שהקשיתי על הרמב"ן דהו"ל להגמ' להקשות והא הוציאוה קתני ובאמת אף בהוציאוה דהיינו בקדל"פ לחוד מוציאין מהנטען ומיהו קושי' זו אפשר לישבה לר"מ ודו"ק אך דמיצא לה שם מזנה כשאר הקושי' אם נימא כך ועוד דזה דוחק גדול לומר דמה דמפורש לעיל בברייתא עדי טומאה היינו עדי כיעור ולמה לקרות עדי כיעור בשם עדי טומאה והלא עדי כיעור היא רבותא טפי. ועוד למאי דמשני ואב"א קשה דהו"לל הב"ע שראה הבעל דבר מכוער ורבי היא ועוד למאי דפסיק והלכתא הול"ל והלכתא כרבי והוא דאיכא קדל"פ ועוד דזה מנגד להשכל מאוד דלענין איסור יגרע ראיית הבעל שראה בעצמו מראיית העדים מהיכא תיתי' לא נאמין לי' לשוי' אנפשי' חד"א ניהו דלא נאמן להפסיד כתובתה אבל לענין איסור למה לא יהי' נאמן ומ"ש ר"ת דבעדים איכא לעז טפי שיתפרסם ויצא הקול. לא הבנתי כלל דהא הקול זה אם ידענו דלא יצמח רק מזה לא עדיף מדבר ההיא עצמו כמ"ש רש"ל. בתשובה והביאו באה"ע סי' י"א וכן משמע דברי ר"מ שמסיק הרא"ש ז"ל בסוף דבריו יש עדים שראו דבר מכוער. ויצא הקול שזנתה עכ"ל משמע דיצא הקול שזינתה בעינן אבל לא שיצא הקול על דבר מכוער ההוא א"כ מאי זה שכתב ר"ת הטעם וסברי דראיית הבעל אינו כראיית העדים ואי נתכון דמשום לעז הבריות אלים טפי ע"י עדים ולכך מפקינן אבל לא גוף העובדא אלים טפי א"כ אין סברא כלל להחמיר ביש לה בנים משום לעז הבריות לשוינהו ממזרים ובפרט דנימא דזה פשיטות גמור דבעדי כיעור מחמרינין אפילו ביש לו בנים דאל"כ לא מקשה מידי על רב דנימא דעדי טומאה דברייתא עדי טומאה ממש וגם באין לה בנים דמחמרינין אף בלא עדי טומאה מ"מ י"ל דאיכא עדי כיעור איירי ולק"מ על רב אלא וודאי דצ"ל דזה פשיטות גמור כמ"ש ר"מ להדיא ואם נימא רק משום לעז וחשדא לחוד שיחשדוהו בני אדם ששוהה אות' אצלו באיסור לא מסתבר לומר שיהי' פשיטות גמור להחמיר משום זה אף ביש לה בנים ומה שכתב ר"מ וכל הני מלתא מוכח דיש כאן טומאה קשה א"כ בראיית הבעל כמי נימא כן לענין לשוי' עלי' חד"א ואין לדמות למקנה ע"פ שנים ונסתרה ע"פ ב' דשם עשאו הכתוב כוודאי ולא משום דרגלים לדבר אסרה א"כ אף ע"פ עצמו כמי אלא דהתם נאסרה ע"פ הקינוי וסתיר' לחוד כ"ז שאינה שותה דהתורה אסרה כ"ז שאינה שותה ולא משום חשש זכות כלל אף דילפינן מינ' בכ"מ ספק טומאה ברה"י היינו דהלכתא גמירי לה הל"מ כמו בסוטה הספק כוודאי ה"נ בכל ספק טומאה ברה"י ועיין בחולין ד' ט' ע"ב בתוס' ד"ה התם הלכתא גמירי לה מסוטה ע"ש והא דאמרינין מחמת רגלים לדבר נאסרה בקינוי וסתירה היינו דלהוי סגי בע"א לטומאה דעל הטומאה כבר יש רגלים לדבר טובא כיון דיש על קינוי וסתירה ב' עדים ועל הטומאה ע"א ולכך אינה שותה אבל אם הקינוי וסתירה ע"פ עצמו לא אסרה התורה דע"י רגלים לדבר לא נאסרה רק באם יש קוס"ת וע"א בטומאה ע"י רגלים לדבר כה"ג נאסרה אבל ע"י רגלים לדבר דקוס"ת לחוד לא נאסרה רק בקוס"ת דאסרה התורה מצד קוס"ת הוא דאוסרה אם אינה שותה לא מחמת רגלים לדבר ועיין בכתובות ד' ט' ובריש סוטה ובסוטה ד' כ"ט ע"א תוס' ד"ה מה ת"ל ע"ש ועיין בתוס' והרא"ש ביבמות ד' י"א ועיין בפ' אלמנה לכה"ג ד' כ"ט ד"ה כי תהי' ובפ' יש מותרות ד' פ"ו תוס' ד"ה ול"ר מתתי' ובפ' אלו נערות ד' מ' ד"ה ניתי עשה ובתוס' בשלהי פ' המגרש ד' צ' ע"א ד"ה מה להלן מה שהביאו בשם הירושלמי ובפרק קמא דסוטה בגמ' ד' ז' דאמרינן סוטה שהיא בלאו לכ"ש וע"ש בפי' רש"י ועיין בתשובת פנים מאירות סי' כ"ד ועיין במשנה למלך פ' ו' מהלכות יבום וחליצה הלכה י"ט ובפ' י"ט מה' אסורי ביאה הלכה ה' ובפ' א' מהלכות אשות הלכה ח' ע"ש. והא דאמרינין שם בכתובות וקינוי וסתירה אפילו בע"א היינו דקוס"ת בשני עדים וע"א בטומאה וזה פשוט ע"ש והיא אמת ור"מ כתב דעדי כיעור הוי רגלים לדבר כמו בע"א בטומאה אחר קוס"ת אך ע"ז קשה א"כ בראיית הבעל נמי כמ"ש וע"ק על ר"מ מהך גופא דאמרינן אין האשה נאסרת אלא בקוס"ת דהיינו קינוי בשנים וסתירה בשנים כר"י דקי"ל כוותי' אבל קינוי ע"פ עצמו או סתירה עפ"ע לא ואף בשנים איכא למ"ד דיכול למחול על הקינוי וכי מדי כיעור הוי רגלים לדבר טפי מהך וכמ"ש הרשב"א ז"ל ואף דר"מ סובר דוודאי עדי כיעור עדיפא ועיין מ"ש בנתיב ג' מ"מ קשה למאי דמסקינן דבקדל"פ נאסרה בראיית הבעל עצמו אף בלא קוס"ת מיהו גם מהא ל"ק דאיכא למימר קדל"פ שאני ושם דבעי קוס"ת לא מיירי בקלא כלל רק בדליכא קלא איירי מיהו על רבי קשה דלא איירי בקלא ואוסר בראיית הבעל אטו מי נימא דרבי פליג ע"ז דאמרינן אין האשה נאסרת על בעלה אלא על עסקי קינוי וסתירה או מי נימא דהכי דפליגי אם יכול למחול על הקינוי או לא בדרבי פליגי כמ"ש הרשב"א והיא עיקר קושית ר"ת קודם חזרה ואיך מתורצת עכשיו לפירושו וא"ל דרבי סובר דכיעור דראיית הבעל ג"כ עדיף מקוס"ת דזה וודאי אינו ויש לי לזה ראיות ברורות דקוס"ת עדיף לכל השיטות מעדי כיעור ולר"מ עכ"פ מכיעור דראיית הבעל אף לרבי דהא בכיעור דראיית הבעל יש לה בנים לא תצא דהא הברייתא הנ"ל אוקמינן כרבי ובכיעור איירי ובקינוי וסתירה וודאי אף ביש לה בני' תצא אלמא דקו"ס עדיף מכיעור ושם אמר בגמרא אין האשה נאסרת על בעלה רק בקוס"ת ושמע אבל לא בפחות מינה ומשמע בכל ענין אינו נאסרת במאי דפחות מינה דהיינו אף באין לה בנים וזו ראי' ברורה לענ"ד אם לא דנימא כמ"ש דקוס"ת לא מצד רגלים לדבר דזנות היא רק דאיסור מצד עצמו היא כ"ז שאינו שותת אבל מצד רגלים לדבר כיעור הוי רגלים טפי מקוס"ת והוי כמו ע"א בטומאה אחר סתירה ולכל חד כדאית לי' דהיינו לרבנן עדי כיעור ולרבי אף כיעור דראיית הבעל א"כ קשה אפילו יש לה בנים נמי כיון דהוי כמו ע"א אחר קוס"ת והיא קושי' עצומה על ר"מ לפענ"ד ומה שהביא ר"מ ראי' מהא דאין אוסרין על היחוד כבר כתבתי לעיל בשיטת התוס' מה שיש בו די גם מהשאלתות מוכח דלא כהר"מ מלבד מש"כ בהרא"ש ז"ל להוכיח מהשאלתות דלא כוותי' מדכתב השאלתות וז"ל קדל"פ ואיכא עדים בדבר מכוער כרבי קד"פ כרב