השיב משה אבן העזר יז

ולפ"ז קשה מה דבעי מקיימה או אינו מקיימה הא יש כמה פשטות עצומות דמקיימה דהא משמע בגמ' לעיל במאי דפשיט דבעי התראה מכל הברייתות דמביא שם דהסתירה לחוד הוי כעוברת ע"ד דאל"כ לא הוי פשיט מידי ע"ש. והא דמשני לא לאוסרה היינו דנימא בעוברת ע"ד רצה לקיימה מקיימה וזה פשוט מכ"מ מוכח דהסתירה הוי עוברת ע"ד וא"כ לפ"ז קשה איך נימא דאם רצה לקיימה כופין אותו להוציא הא אר"א אין האשה נאסרת על בעלה אלא בקינוי וסתירה ואמאי הא בסתירה לחוד הוי עוברת ע"ד ונאסרה ול"ל קינוי וכן רב אמר אין אוסרין על היחוד בשלמא אי הוי אמרינן דבעי התראה בעוברת ע"ד לא הוי ק"מ מר"א לא הוי קשה עליו דאף בעוברת ע"ד בעי התראה דהוי כקינוי ומרב לק"מ דאיירי בלא התראה אבל לפי מה שכתבתי והוכחתי דלענין איסור אם נימא דנאסרת עליו משום העברת על דת פשיטא להו לרש"י ותוס' ז"ל דלא צריכה התראה א"כ קשה מה מבעי' וגם ממשנה דריש סוטה יכול למפשט שפיר דאמר נאסרת לביתה ואמאי הא עוברת ע"ד היא אלא וודאי דלא נאסרת משום העברת על הדת וכן יש למפשט מכמה מקומות לאין מספר ובשלמא לרש"י ותוס' והרשב"א בכתובות והה"מ והכ"מ בפ' כ"ד מהלכות אישות הלכה י"ו דסברי דבעי' זו נפשט עיין עליהם לק"מ ואדרבא יש ראיה לזה שכתבתי דמה זה דנפשטה ולא קאמר הפשטות כלל להדיא אך לפמ"ש א"ש שהיא נפשטה מכמה מקומות והיא פשיטות גדול לכך לא רצה הש"ס להאריך ולפרש בזה אלא להרא"ש ז"ל בפ' המדיר ולהראב"ד ז"ל דסברי דלא נפשטה הבעי' זו אי נימא כמ"ש דלאיסור וודאי דלא צריך התראה א"כ קשה עלייהו טובא ועיין בכ"מ שנפשטה מכח ההיא דיבמות דאמר וב"ד בעדים היא דמפקי ע"ש ומזה מוכח ג"כ דלא סבר כמ"ש אבל להרא"ש והראב"ד קשה וכן בסוף נדרים ג"כ דאמר רבא ואתתא שריא ואמאי הלא אם בוודאי לא זינתה מ"מ אסורה לבעלה משום עוברת על דת ומיהו אף אם נימא דבעי התראה מ"מ יש לפשוט שפיר מהא דבעינן דווקא קינוי וסתירה כמו שמבואר במשנה וקינוי היינו אל תסתרי עם איש פלוני והתראה לעבור על דת לא בעי לפרט הכל רק באמרו אל תסתרי עם אנשים די אבל לענין סוטה לא הוי האי קינוי ע"ש בב"ש בסוף ספרו ועוד דהקינוי הוא דווקא בלשון אל תסתרי אבל התראה לעבור ע"ד הוא אף בלשון זה הוי יודעת שאם תעשה כדברים האלה אגרשיך אף שאין זה לשון ציווי כלל די בזה עיין בסי' קט"ו בח"מ ס"ק ט"ז ובב"ש ס"ק י"ז אלא וודאי דהנך גדולים סברי דמכל הני ליכא למפשט כלל דמדברים באיסורים דאורייתא או חשש דאורייתא אבל מאיסור העברה ע"ד שהוא רק דרבנן בעלמא לא מיירי ועוד דאף דמדרבנן נאסרה עליו משום שעוברת ע"ד ואינו רשאי לקיים רשעה בתוך ביתו מ"מ וודאי דאין אסורה עליו לחלוטין כמו בשאר איסורים רק אם לא גירשה והיא חוזרת בה ומתנהגת כמה עידן ועידנין כשאר נשים הכשרות וודאי דאין אסורה עליו כלל וכלל ואין שום ה"א לאסור עליו בזה דהא אין אסורה עליו רק משום שהיא רשעה וכיון שנסתלק הרשעות נסתלק האיסור וכמ"ש בגמרא ואי הדרא הדרא וזה ברור וראי' לדבר דהא למאי דקי"ל אם רצה לקיימה מקיימה אך דמצוה עליו שיוציאנה לכך אף אם מקיימה אין לה כתובה ורשאי לדור עמה בלא כתובה דטעמא מאי דבכל הנשים אסור לשהות בלא כתובה כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה הכא תהא קלה בעיניו להוציאה דהא מצות חכמים שיגרשנה וכ"כ הרמב"ם ז"ל והובא באה"ע סי' קט"ו ובח"מ בס"ק י"ח והב"ש ס"ק י"ט איתא דאם אין מוציא אותה והוא מתנהגת מכאן ואילך בדרכי הצניעות וחזרה ממעשי' הראשונים אסור לדור עמה בלא כתובה וצריך לכתוב לה כתובה אחרת דהא כתובה ראשונה נמחל שעבודה בשעה שעוברת על התראתו עכ"ל הרי דאם חזרה ממעשי' הראשונים שוב שקדו חכמים לטובתה שלא תהא קלה בעיניו להוציאה כנ"ל ברור אבל היכא דנאסרה עליו משום חשש זונה נאסרה עליו לעולם לכך לא יכול למפשט מידי דבכל מקום באיסור מחמת זוכה איירי דהיא איסור לחלוטין ואין לו תקנה כנ"ל ברור לפי שיטת הגדולים הללו וכך צריך לומר לפי דעתם אף אם נימא דבעי התראה אף לענין איסור כ"נ לענ"ד התירוץ הנ"ל שתרצתי אליבייהו הוא אמת וישר וצדק בעזה"י: אבל האמת יורה דרכו דאיבעי' זו נפשט ותמי' לי על הכ"מ דלא הרגיש בראי' זו בסוף נדרים דהוא ראיה יותר גדולה וק"ל. ועפ"ז נוכל לומר דכ"ע מודים בהא דלענין לאסור התראה לא מעלה ולא מוריד כיון דהרשב"א ורש"י ותוס' והר"ן והה"מ והכ"מ וודאי דס"ל הכי מהיכא תיתי לעשות פלוגתא חדשה כיון שאין אנו מוכרחים לזה. ועוד ראיה ברורה לזה דאם הוי אמרינן דנאסרת על בעלה מכח העברת ע"ד וודאי דלא בעי התראה דבפ' כ"ד מה' אישות הלכה ט"ו כתב שם הרמב"ם ומדברים המכוערים אם רצה הבעל להוציאה תצא בלא כתובה ואין זו צריכה התראה עכ"ל וכתב הכ"מ ומ"ש שאינה צריכה התראה פשוט הוא שכיון שעברה כבר נאסרת על בעלה אין לזו שייך התראה עכ"ל אלמא דאף דפסק הרמב"ם בכיעור רק אם רצה להוציא מוציאה אבל אין כופין אותו להוציא מ"מ כיון דיש כבר דררא דאיסורא טפי לכך אמרינן באם רצה להוציאה דכבר נאסרת עליו ולא שייך התראה אח"כ ולענין איסור גופא וודאי דלא בעינן התראה כצ"ל בדברי הכ"מ וא"כ לפ"ז ק"ו דמה התם דלא נאסרה באיסור גמור אמרינן דלא שייך התראה וכ"ש אי הוי אמרינן עוברת ע"ר דכופין אותו להוציא וודאי דלא הוי צריכה התראה אף לענין הכתובה דלא שייך התראה אחר דכבר נאסרה עליו כנ"ל וא"ל לפ"ז א"כ נפשט האיבעי' מיני' ובי' דהא כבר פשט לעיל מיני' דבעי התראה בכתובה וא"כ ממילא מוכח דלא נאסרה דאי נאסרה בלא התראה נאסרה כמ"ש וכיון דנאסרה בלא התראה תו לא שייך התראה אח"כ וא"כ ודאי מפסדת הכתובה ג"כ בלא התראה והא כבר שמעי' דבעי התראה לענין שתפסוד הכתובה אלא וודאי דלא נאסרת לק"מ דמהא ליכא למפשט די"ל דהיכא דלית לה אימתא דבעל שאני כדדחי לעיל מיני' והך איבעי' נמשך אחר ודלמא לעיל כנ"ל: ונראה לי שמזה הטעם הוא ג"כ איבעי' קלושה דהך ודלמא היא דחי' בעלמא לכך לא חש לפשטו כלל כנ"ל א"כ לפ"ז דלא בעי התראה לזו כלל לענין איסור א"ש הנך תרי סוגיות דלא תקשה אהדדי דלכתחלה וודאי דאין לכנוס עוברת ע"ד כמו שהוכחתי אם מיושבין הסוגיו' ועיין בדרך השלישי בנתיב: ועוד נראה לתרץ דאף אם שם בגיטין איירי ג"כ בא"א או בכאן איירי בפנוי' י"ל דלענין איסור דלא בעי התראה ואף בפנוי' הוי עוברת ע"ד דלא כמ"ש לעיל רק דהחילוק בין הסוגיא דגיטין ובין הסוגי' דסוט' הוא רק דכבר כתבתי דבעוברת ע"ד אם חזרה מדרכה ונוהגת כדת הנשים אחרות תו אינה בכלל עוברת ע"ד כמ"ש בשם הב"ש וח"מ דהוא ברור וא"כ בגיטין איירי דמחמת לעז זונה אין חוששין ובגוונא דמשום עוברת עה"ד ליכא דלא מיירי מזה כלל רק מחשש זונה לכהן וכך משמע הלשון יצא עלי' שם מזנה דיצא משמע לשון עבר. וא"כ לפ"ז נוכל לומר דאיירי דעכשיו הוא בחזקת כשרות משא"כ בסוטה דאמר לא ישא אדם דומה משמע שהוא גם עתה דומה א"כ הוי עוברת עה"ד ולכך אין לכנסה לכתחלה כנ"ל לישב הסוגי' שתמוה מאוד וגם בדרך פשוט יש לישב הסוגי' דהכא בסוטה איירי רק ברוצה להתרחק מן הכיעור כמו דאיתא בש"ע אה"ע ס"ס ד' ס"ק ט"ו ואם ישראל רוצה להתרחק מן הכיעור כו' ע"ש וכן מטין דברי רש"י אבל שם בגיטין מיירי בכהן ומעיקר דין תורה לכך אמר אין חוששין לה מד"ת ואם ירצה שלא להתרחק מן הכיעור אינה אסורה לו וגם זה נכון לפשיטות מיהו כל התירוצים שלי אף שהם נכונים בעז"ה מ"מ לא מצינו לישב בהן רק הסוגיא אבל לא דברי הש"ע בסי"ד סעיף ט"ו ובסי"ו סעיף ט"ז ע"ש כו' בוודאי הש"ע סבר כב"ש לחלק לדומה לבין שיצא עלי' שם מזנה דדומה דיימא טפי דהכל מרננים אחרי' ועיין בדרך השני בנתיב מה שכתבתי שם אבל דברי התוס' בסוגיא דידן קשה להלמן דלדידהו שערי תירוצים ננעלו ואין פותח להתיר אותם הסוגיות אליבייהו והתירוצים שלי אינם אליבא דתוס' ודוק והנ"ל בזה דבלא"ה קשה על שטת התוס' דבקדל"פ מקמא נשואין סברי דחיישינן כמו דאמרינן תצא מנטען וא"כ קשה באמת למה אמר רבא יצא עלי' שם מזנה דאין חוששין והיינו לקולא ואמאי לא ניחוש. והא הוי קלא מקמא נשואין דחוששין לה בוודאי וגם קשה באמת לכל השיטות ולכל הפירושי' שנאמרו בסוגיא דיבמות כמו שברור ההיא דינא דקלא דבתר נשואין לא חיישינן ה"נ ברור לן דקלא דקמא נשואין חוששין והיא קושי' עצומה מאוד לפע"ד ועוד אנופף ידי על הקושיא הנ"ל בתשובה זו אי"ה ועתה אדבר מהנוגע לשיטת התוס' דוודאי דהתוס' לשיטתייהו לא מתרצים האי רק באם ליכא קלא דל"פ ודלא כהריב"ש שהביא הב"י בס' י"א ודבר ברור דר' יוחנן בן כורי לאו עדות הוא כמ"ש הרמב"ן רק שהרמב"ן כתב שראו בה דבר כיעור הוה דבר ברור והתוס' סברי דקדל"פ עדיף מכיעור וא"כ קדל"פ הוי לדידהו דבר כיעור וזה ברור לשטת התוס' ומיהו אף דאיירי בקד"פ עדיין לא מתרצית דהא אפילו רב דמיקל טפי דאף לקדל"פ דקמא נשואין לא חייש דהא גם בנטען אמר דתצא בעדים דווקא ואפיה סובר לענין כניסה לכתחלה דאף לקלא דפסיק לא יכנוס לכתחלה כמו דמשני הברייתא הראשונה דאף דליכא עדים ואתי אחר ואיפסק לקלא דשוב הוא כמו קד"פ ואפ"ה לא יכנוס לכתחלה וא"כ כ"ש לדידן דמחמרינן בקדל"פ לומר דתצא מחמתה אם הוי קלא דמקמא נשואין מכ"ש דמחמרינן לענין לכתחלה אף בקד"פ לא יכנוס וזהו פשוט וברור וא"כ איך אמר רבא אין חוששין אלא וודאי דאין חוששין לענין דיעבד לומר דתצא אם נשאת אחר כך לכהן אבל לכתחילה לא מיירי כלל דלא אצטריך לאשמעינן דאין ה"א אצלו כלל לומר שתהא מותרת כלל ולא הוי אצלו רבותא כלל וכן משמע מדברי רבא עצמו כאן בסוטה דאמר ותסברא נושא לכתחלה אלמא דדבר פשוט אצלו לגמרי דלכתחלה וודאי אסורה וא"כ לק"מ דבסוט' לענין לכתחלה מיירי ורבא לענין דיעבד מיירי ועוד י"ל והיא העיקר דוודאי אין חוששין לכתחלה קאמר והא דמחמרינן בנטען לכתחלה אף בקד"פ כראה דלענין לכתחלה וודאי הסברא נותנת דשאני נטען דמחזיק לקלא ועכ"פ לא גרע מנטען על השפחה דליכא חשש איסור כלל רק לזות שפתיים ה"נ דכוותי' בנטען לזות שפתיים איכא כנ"ל ברור לשיטת התוס' ואל תתמה דלפעמים מציג הלשון אין חוששין על דיעבד. ועל מה דקשה לן על ר"ח על מה דתנא אשה מזנה בני' כשרים דתולין רוב בעילות