השיב משה אבן העזר טו

וכל כה"ג ה"ל להש"ס לפירושי דהברייתא תצא מרוכל עסקינן כמו שמפרש הש"ס בגיטין דף פ"א ע"א מאי תצא תצא משני ולא לסתום לגמרי וכן בהא דנדרים כל הני שינויא לאו דסמכה נינהו דמה שמתרצים התו' כאן ביבמות דאיירי שם בנדרים באומרת טמאה אני לא נהירא כלל למעיין שם בגמרא דאין משמעות דברי הגמרא שם כן וכמ"שכ הרמב"ן ז"ל בחידושיו כאן ביבמות דפירוש זה אינו נכון כלל וגם התוס' עצמו שם בכתובות דף ס"נ חזרו מפירוש הנ"ל מחמת דקשה להו להימנה במגו דאי בעית אמרה מאיס עלי ע"ש ומה שמפרשים שם התוס' דשריא היינו לבועל ג"ז דוחק וגם מה שתירצו דמיירי בשותקת כששאלוה ואח"כ נתנה אמתלא למה שתקה גם זה דוחק גדול בן בנו של דוחק למצוא דבר זר דנימא דהוי כן בעובדא ההיא מה דלא כרות כלל אף ברמז רמיזא ולא ה"ל להש"ס למסתם אלא לפרש המעשה שהי' בכל אופנים ובפרט דהיא עיקר הרבותא דאשמועינן בזה דשאלוה ושתקה דשרי' לפי פירוש התוס' הנ"ל וא"כ העיקר חסר מן הספר והא וודאי דמסדרי הש"ס לא כיונו לסיפורי המעשיות רק להורות לנו איזה דין וא"כ איך יתכן שהספור שבו עיקר הרבותא ישמיטו מן הספר גם מה שתרצו התוס' בכתובות ד' י"ג דנואף שאני ג"ז לא מחוור וכל הפוסקים לא הביאו דעל יחוד דסני שמעני' נאסרה אשה לבעלה וע"ק דהתינח מעשה השני' בסוף נדרים דמתחיל האי נואף אבל בעובדא ראשנה שם בנדרים דמתחיל האי גברא מה יענו התוס' ואף דאמר אח"כ פרטי' נואף היינו מכח האי מעשה קרי לי' כך דוודאי אדעת' דניאוף אסתתר דמחשבתו נכרת מתוך מעשיו כ"ש המרדכי בשם ר"י וז"ל ואע"ג דאדעתא דניאוף אסתתר קי"ל אין אוסרין על היחוד וראי'. לדבר מהאי דסוף נדרים ואפילו כי ליכא טעמא כו' עי"ש וכן הוא בהרא"ש ובש"ג הרי דהמרדכי כתב בשם הר"י וכ"כ הרא"ש וש"ג דבהני עובדא דנדרים ודאי דאדעתא דניאוף אסתתר והא דאיתא שם במרדכי קודם וראי' לדבר זה הלשון והכא דאסרינן משום דבר המכוער דמוכח מילתא דכבר נטמאה זה טעות דמוכח דהא הר"מ סבר דתצא מרוכל קאמר ודברים אלו שייכים לפירוש ר"ת והשאלתות דלא תקשה עלי' מהא דאין אוסרין על היחוד אבל כאן נכתבו הדברים שלא במקומן וצריך למחקו כידוע דספר המרדכי נשתבש בדפוס וכצ"ל כמ"ש לעיל הלשון וזה ברור גם מה שמתרצים הרמב"ן והר"ן והנ"י דאתתא שרי' היינו דא"צ לצי"ש קוצים מטילין בין ענינים במחילת כבוד תורתם דמי ישמע להם שלא לצי"ש להחזיק רשעה כזאת בתוך ביתו דוודאי לא גרע משאר עוברת על דת כמו משחקת עם הנערים דשדי' פלכא כו' והוא ק"ו ב"ב של ק"ו משם דוודאי אדעתא דניאוף אסתתר ועוד דבסתם יחוד לחוד נמי מקרי עוברת על דת כמו שמבואר להדיא בסוטה ד' כ"ה ע"א ובגמרא שם מאי לאו להפסידה כתובתה וכ"כ בתה"ד להדי' בסי' רמ"ב והביאו הרמ"א באה"ע סי' קט"ו סעיף ד' בהגה ואף דכתב רמ"א עם כותים מעשה שהי' של תה"ד נקט אבל באמת ה"ה שאר יחוד וכן מפורש שם בתה"ד דהא יחוד דאורייתא היא ומביא שם ראי' זו מסוטה ע"ש ועיין בב"ש סי' קט"ו ס"ק ק' ע"ש וא"כ מכ"ש הכא דאדעתא דניאוף אסתתר א"ו דלענין עיקר הדין איירי ועוד הלשון של רבא דאמר אתת' שריא וודאי לא משמע כך דמסתמא שריא מן הדין קאמר ואמת דמשמע מדברי הרמב"ן שגם בעיניו לא ישר התירוץ רק דנכנס בדוחק לשיטתם אבל הוא לא סבר לו כן וא"כ וודאי דג"כ איננו מרכז האמת כנ"ל לפע"ד: נתיב ט. ועיין בסוטה ד' ק"י ע"א שם בתוס' ד"ה דומה שהוא תמוה במש"כ על פירוש ר"ח דלא איירי בקדל"פ דאי בקדל"פ אף אם כנס יוצא דהא פסקינן כרבי בקדל"פ עכ"ל ודבריהם סותרין זא"ז דהכא כתבו להדיא בשם ר"ח תצא מרוכל קאמר אבל מבעל לא מפקינן רק בעדי טומאה וכן כתבו הרמב"ן והרשב"א והראש ז"ל בשמו ואיך נעלם מהתוס' שם כל הנ"ל ועוד בלא"ה תמוהין דברי התוס' שם דמהכ"ת אם כנס יוציא וכי זונה אסורה לישראל הרי לא זינתה תחתיו אך נראה דחדא מתורצת בירך חברתה דהתוס' לא רצו לפרש הסוגיא דאיירי בישראל דא"כ איזה איסור יש בו במה שזנתה קודם שנשאת לו ומה הרעש שהרעיש רבא ותסברא נושא לכתחלה אלא וודאי דלכהן איירי א"כ הוי לדידי' קלא דקמא נישואין במו בנטען דהכא וזה ברור בפי' דברי התוס' דשם. ואל תתמה כי גם הרמב"ם מוקי להסוגיה ההיא בכהן כמ"ש הב"ש באה"ע ס' ד' סעיף ק"ה שכתב וז"ל וכן היא לשיטת הרמב"ם איירי הסוגיא בכהן ותנא ישא בת דומה עכ"ל ור"ל דלא גרס אדם וק"ל אחר זה מצאתי במשנה למלך פרק י"ז מהלכות א"ב הלכה ך' שפירש לדברי התוס' כמ"ש דמוקי הסוגיא בכהן וכתב שמהרימ"ט הניח דברי התוס' בצ"ע והוא כתב עליו לא דק ע"ז ונהניתי שכוונתי לדעת הגדול בעזה"י וע"ש דלא הרגיש רק בזה דכי זונה אסורה לישראל אבל בסתירת דברי ר"ח לא הרגיש מיהו למ"ש נתישב הכל ומיהו לא קשה על המ"ל על מה שלא הרגיש בהסתירה דבוודאי הרגיש אך אם הוי אמרינן דאם זנתה קודם אסורה לו א"כ לא הוי ק"מ דהוי קלא דקמא נשואין כמו בנטען בסוגיא דידן אך עיקר הקושיא היא דוודאי לא נאסרה בזה שזנתה מקודם וא"כ היא היא. ומיהו לפי מ"ש התוס' בד"ה רוב בעילות אחר הבעל ח"ל לא איירי בקדל"פ דפסקינן כרב דלא תצא דרוב בעילות אחר הבעל עכ"ל דברים הללו אין להם שחר דמשמע מדבריהם דבקדל"פ הבנים ממזרים והיא תמוה מאוד דמאי מעליותא דקדל"פ שמחזקי' הקול לאמת מה בכך הלא מ"מ רוב בעילות אחר הבעל אף אם זינתה בוודאי וכן כתבו החלקת מחוקק בסי' ד' באה"ע ס"ק י"ד והב"ש שם ס"ק כ"ב והט"ז שם ס"ק ז' לפשוט גמור ובאמת הוא פשוט ויותר מזה כתב רמ"א שם סעיף ק"ז בהג"ה דאף אם יש עדים שזכתה וודאי והיא אומרת מפלוני נתעברתי והוא ממזר אין חוששין לדברי' דתולין רוב בעילות אחר הבעל ע"ש ועיין בח"מ ס"ק ק"ד שם. ועוד דאי בקד"פ איירי למה לן טעמי' דרוב בעילות אחר הבעל הא גם היא בעצמה לא נאסרה דהיינו משום דלא מחזקינן לה בזונה כלל וא"כ מכ"ש דבני' כשרים ועוד דסותרין לדברי התוס' כאן דכתבו לא מפקינן מהבעל רק בע"ט מיהו הסתירה י"ל דניהו דמבעל לא מפקינן דלגבי' הוי קלא דבתר נשואין מ"מ לענין נשואי הבנים הוי קלא דקמא נשואין שהם ממזרים ודמי לנטען דסוגיא דידן מ"מ דברי התוס' הנ"ל מרפסן אגרא מצד עצמן וגם זה אין סברא כלל בשום אופן דניקל לגבי בעל ונחמיר לגבי בנים ואפכא שמעינן בסוגיא דילן בד"א כשאין לה בנים כו' דמשום הבנים מקלינן אף לבעל ונטען אחר כותבי זאת ראיתי בדברי זקני הגאון מהרש"א ז"ל וגרס שם גרסא אחרת בתוס' והוא נכון ע"ש הנה מדברי הש"ס הנ"ל קשה לי טובא על דברי הר"ח ז"ל שהביאו התוס' ביבמות ד' מ"ט ע"ב ד"ה סוטה דסובר הר"ח ז"ל דאם א"א זנתה ואח"כ נתעברה מבעלה וילדה הוולד ממזר מדרבנן ע"ש וא"כ לפ"ז קשה הכא מה מהני דרוב בעילות אחר הבעל. נהי דמבעל הוא הוי ממזר מדרבנן מיהו י"ל דהך בני' כשרים מדאורייתא קאמר ואף דאמר ישא בת דומה היינו משום דלא זנתה וודאי והוי רק חשש דרבנן ומדאורייתא וודאי כשרה שרוב בעילות אחר הבעל ועדיפא מדומה שיש בה חשש זוכה דאורייתא דהא בכהן איירי להר"ח ועי"ל והיא העקר דבנים כשרים אף מדרבנן קאמר דאיך יתכן לומר על ממזר דרבנן כשר רק דוודאי כשר לגמרי משמע דהא הר"ח לא קאמר רק מחמת קנס וא"כ היינו דוקא בידעינן שזינתה ואסורה לבעל והוא שוהה עמה באיסור משא"כ בדומה שלא נאסרה עליו וא"כ ליכא קנס כלל וא"כ וודאי לא הוי ממזר כלל אף אם האמת שזינתה שלא קנסוה רבנן בזה כיון דהוא לא ידע מזה שזינתה כנ"ל ברור לדעת הר"ח ובכה"ג לא הוי ממזר דרבנן דהתם בסוטה וודאי איירי ביבמות ואיכא קנסא ע"ש: מיהו קשה לי עדיין על הר"ח ממ"נ איך מיירי הך דמזנה בני' כשרים אי במזנה וודאי א"כ קשה כמ"ש מה בכך דרוב בעילות אחר בעל הלא מ"מ הוי ממזרים דרבנן ואיך יתכן לומר כשרים ואי בדליכא ע"ט מיירי ל"ל הך טעמא דרוב בעילות כו' הלא אף לבעלה לא נאסרה לשיטת הר"ח ז"ל דלא מפקינן מבעל רק בע"ט אף דלא שייך בזה הטעם דרוב בעילות כו' וצ"ל דלא מחזקינן לה בזינתה כלל לענין לאוסרה על בעלה וא"כ מכ"ש דלא מחזיקינן לה בזינתה לענין לאסור הבנים אף בלא הטעם דרוב בעילות כו' דדבר קל יותר לאוסרה על בעלה מלאסור הבנים דמשום לתא דידהו שרינן אותה לנטען פעמים אם כנסה כמבואר בסוגיא דידן ביבמות ובגיטין ד' פ"א לענין הנשאת לכהן דמקשים א"כ אתה מוציא לעז על בני' של ראשון דהיינו לומר שהם חללים וכמה סוגות מלאים מזה יותר מזה כתב הרב אלפסי בסוגיא דידן דיבמות אבל כשיש לה בנים מהנטען אף שאין עליהם שם פסול אפילו לכהונה. ותירצו הרמב"ן והרשב"א דאף דפסול לא הוי מזוהם מיהו הוי ומשום חשש זהומא בעלמא אין מוציאין מידו עכ"ל ומכ"ש לעשותם ממזרים והוא קושיא עצומה לפע"ד על הר"ח ז"ל: נתיב י. ועוד קשה על תוס' דלעיל דפירשו על הא דלא ישא דומה בקדל"פ כמו שפירשנו דלכהן איירי א"כ קשה דברי הש"ס אהדדי דכאן מסיק דאל ישא דומה ובגיטין ד' פ"א ע"א אמר רבא יצא לה שם מזנה אין חוששין לה והיינו לכהן ע"ש וליכא מאן דפליג עליו שם ועוד האמר רבא בעצמו כאן ותסברא נושא לכתחלה אלא אם נשא אלמא דאין שום ה"א שתהא מותרת לכתחלה ושם אמר אין חוששין לה משמע אף לכתחלה ועיין בב"י בא"ע סי' י"א שכתב בשם מ"כ והוא רבינו יעקב בר' מאיר דהא דיצא לה שם מזנה דהתם מיירי בקדל"פ ע"ש וכאן מיירי בקד"פ ואמר דאסורה לכהן לכתחלה ואף דהב"ח וכן הט"ז בסי' ד' ס"ק ז' והח"מ והב"ש בסי' ו' ובס"ק ט"ז מקשים הנך ב' דינים אהדדי ע"ש והב"ח מתרץ דכאן בדומה איירי בא"א שיצא לה שם וחנה אם לא הי' אלא פריצות לא היו מרננין אחרי' אם לא שראו הדבר מכוער אבל בפנוי' תלינן הקול במה ששחקה בשוק או שמיעך לה בין דדי' ובעבור שהיא פנוי' לא חוששין והוציאו קול של זנות עכ"ל והנה במחילת כ"ת סברא בדוי' מלב הוא וכבר הכה הט"ז על קדקוד זאת הסברא דכתב אפכא מסתברא דטפי קפדי על א"א כשמשחקת עם אחרים בשוק וטפי מרננין אחרי' מבפנוי' עכ"ל ויפה דיבר. ועוד להב"ח איך יתרץ הש"ע דקפסיק להאי דינא דיצא שם מזנה בא"א עיין בסי' ו' סעיף ט"ז ועיין בח"מ ס"ק