השיב משה אבן העזר יד

על השפחה כו' דאסורה רק לכתחלה לא מפרש דאיירי בעדים דכל דהוי נטען אוסרין לכתחלה וגדולה מזה נאמר במס' סוט' ד' כ"ו ע"א דכל אדם לא ישא דומה לכתחלה אבל בכאן דאמר רב אין אוסרין על היחוד כוונתו דאף לכתחלה אין אוסרין דמחמת יחוד לחוד לא הוי נטען כלל ואין אוסרין אותה ולכל חד כדאית ליה דהיינו לפירוש התוס' שם בקידושין פירושו דאין אוסרין אותה לכהונה ליוחסין איירי ולפי' הר"י דשליטין שם בכתובות פירושו דאין אוסרין לאביו אלא לאחיו של זה שנתיחדה עמו וזה נכון וברור וא"כ לק"מ דרב אדרב וגם לא קשה תרתי דרב ל"ל דהאי דרב איירי לענין תצא דיעבד והאי דרב איירי לענין איסור לכתחלה והאי דרב דאיירי בלכתחלה איירי ביחוד דווקא דבי' אין אוסרין גם לכתחלה אבל במאי דעדיף מיני' אוסרין לכתחלה והאי דרב דאיירי לענין דיעבד דלא תצא אף בכיעור או בקדל"פ לא תצא וגם הלשון אין אוסרין משמע לכתחלה לענין שיכנס אף לכתחלה אבל לענין תצא אם כנסה לא מיירי שם רב בקידושין דבאמת אף במה דעדיף מיני' מיחוד לא מפקינן אם כנס. וא"כ לפ"ז מיושב קושיא זו לכל השיטות ולכל הפירושים שנאמרו בסוגיא זו דיבמות וראיות רבינו מאיר הלכה לה וגם הוא בעצמו צריך לתירוץ הנ"ל. ומיהו לרבינו תם עדיין לא מתורץ דהא איהו מפרש להא דאין אוסרין דאיירי בא"א וא"כ דיעבד הוא. ומיהו לא ק"מ דמידי הוא טעמא אלא לר"ת הא איהו יכול לפרש שפיר הא דאין אוסרין לא על בעלה קאמר דעל בעלה וודאי לא נאסרה אף במה דעדיף מיחוד רק דאין אוסרין על היחוד היינו ע"ז שנתיחדה עמו ודווקא על היחוד הוא דאין אוסרין אבל ע"י כיעור וקלא וודאי דאוסרין אותה על הנטען עכ"פ לכתחלה והא דקאמר רב ובעדים היינו לענין תצא מהנטען כמ"ש אבל בפנוי' לא מצי ר"ת למיקים דהא לא נאסרה כלל על הבועל כיון דפנוי' היא ואין זה דוחק לפרש כך אליבא דר"ת דהא הוא מפרש בתצא דרבי תצא מרוכל ועד לא עייליתי' אפיקתה דלא נאמר כלל בברייתא שם דרבי שנשאה רוכל ואיך שייך לומר תצא אעפ"כ מפרש ר"ת כך ומכ"ש כאן דלא נאמר רק דאין אוסרין וודאי דשייך לפרש לומר דהיינו למי שנאסרה האשה הזונה אין אוסרין על היחוד ואף החולקין שם ולא רצו לפרש כן יכולים כאן לפרש כך בלי שום דוחק כלל דנימא דה"פ דאין אוסרין על היחוד שאין שום איסור נצמח ע"י יחוד דהיינו בין לבעל בין לבועל ר"ל זה שנתיחדה עמו ואיירי בתרוויהו בבעל ובבועל שנאסרת אשה מזנה והא דאמר על היחוד אין אוסרין לא קשה הלא אף בזה דעדיף מיחוד אין אוסרין לבעל' דר' אמ' ע"י יחוד לא יצמח שום איסו' אבל במה דעדי' מיחוד נצמח איזה איסור דהיינו לנטען ודברים נכונים הם בעזה"י. ומצאתי און לי בפסקי מהרא"י בעתה"ד בפסקים וכתבים סי' רכ"ב שכתב שם ג"כ וז"ל דאין אוסרין על היחוד משמע כלל אין אוסרין לא לבעל לא לבועל עכ"ל ע"ש שכתב כן שם לצורך ענין אחר מ"מ שמחתי מאד שכוונתי לדעת הגדול כמותו בזה דידוע דמהרא"י הוא גדול האחרונים וזה נכון וברור ועוד י"ל דגם לכל אדם קאי דאין אוסרין אותה דלא הוי בכלל דומה מכח יחוד ודוק וגם זה נכון מאד בעז"ה ועיין בכתובות דף ס"ג ע"ב בתוס' ד"ה אבל אמרה מאיס עלי דמפרשים שם הא דאמר רבא בנדרי' איתתא שריא היינו לבועל ומביאין ראיה לפירוש זה מר"ת דפירש בהא דרבי תצא מרוכל ע"ש בתוס' הנ"ל וא"כ כאן כ"ש הוא דיש לפרש כן ודוק. וא"כ לפ"ז גם הקושיא הראשונה שהקשתי על ר"ת מאי פריך מר"י על רב נימא דשאני בתר נשואין מקמי נשואין תלק"מ דהגמרא מקשה שפיר ד לבעל לחוד קאמר רב דאין אוסרין על היחוד א"כ קשה דרב אדרב כמ"ש א"ו דאין אוסרין פירושו דאין שום איסור נצמח דהיינו אף לזה שנתיחדה עמו א"כ לזה הוי קמי נישואין ומקשה הגמרא שפיר וסברת הפ"י בגיטי' שהבאתי לעיל דאינו חוזר וניעור לא מסתברא כלל כמ"ש לעיל כנ"ל בשיטת ר"ת ז"ל וא"כ יצא ר"ת בדימוס בעזה"י מתוך סוגיא ההיא דכתובות שהבאתי. נתיב ז. הנה לפי מה שבררנו לק"מ על שיטת התוס' רק במה שדקדקתי על מאי דלא מקשה הגמרא והא הוציאוה קתני והוא דקדוק עצום וגם התוס' מקשים לעצמן מהאי דסוף נדרים ומתרצים בכמה מקומות בתירוצם שונים ולכאורה קשה לי על דברי התוס' בסוגיא דילן ביבמות שכתבו וז"ל והא דאצטריך בסוף נדרים כו' משמעות דבריהם דדוקא על דבריהם ושיטתם קשה מההיא דנדרים אבל לפי' רש"י לא קשה ואמאי והלא גם לפי' רש"י קשה לפי מה שסוברין התוס' הפירוש בדברי רש"י כמ"ש בנתיב א' דהא לרש"י לפי המסקנא כיעור לא מעלה ולא מוריד וא"כ קשה מהאי דנדרים ממ"נ אם מיירי שם דליכא קלא דל"פ וא"כ קשה למה לן טעמים דרבא הא משום כעור לא נאסר' אי מיירי שם דאיכא קדל"פ שזינתה א"כ קשה טפי דמאי מהני הני טעמים דרבא הא מ"מ נאסרה מחמת הקדל"פ בשלמא לפירוש הרמב"ן והשאלתות דסברי דלא נאסרה רק בקדל"פ וגם כיעור א"ש דלא קשה מהאי דנדרים די"ל דמיירי שם דהוי קלא דל"פ כמ"ש הרמב"ן בחידושיו לדעת השאלתות וא"כ בלאו הכי טעמים הוי אסורה דהא איכא קלא דל"פ וגם כיעור אבל מחמת הני טעמים דאזיל הכיעור שרי' דלא נשאר רק קדל"פ לחוד ומחמת קדל"פ לחודא לא נאסרה לשיטתם אבל על רש"י לפי מה שסוברים התוס' הפירוש בדבריו קשה ומיהו להתירוץ השני דמתרץ שם הרמב"ן דהכיעור הנ"ל דנדרים אלים מהכיעור דרבי דהא הכא בדבר מכוער דרבי מסקינן דבעינן קדל"פ ועדים בדבר מכוער ואלו בסוף נדרים לא בעינן קלא עכ"ל הרמב"ן ז"ל א"כ תירוץ זה נראה דיש לתרץ גם לרש"י לפי מה שסוברים התוס' הפירוש בדבריו דהיינו ג"כ דכיעור דסוף דנדרים אלים כמו קדל"פ אף דשאר דבר מכוער כמו דרבי לא מעלה ולא מוריד לפי המסקנא לפי הפירש ההיא מ"מ האי מכוער שאני וכ"ש היא מהא דכתב הרמב"ן דשם צריך אתה לומר דהאי כיעור דסוף נדרים הוי כמו כיעור וקדל"פ והכא בשיטת רש"י הנ"ל אינו צורך לומר רק דהוי כמו קדל"פ לחוד וק"ל לכך ל"ק מהאי דנדרים על רש"י אבל התוס' על שיטתם מקשים שפיר מהאי דנדרים דהא הם סוברים דאין מוציאין מהבעל אלא בעדי טומאה א"כ אם מיירי שם בנדרים דאיכא עדים מה מהני כל אמתלאות והוכחות שהוכיח רבא הלא אין אחר עדים כלום אלא וודאי דמיירי שם דליכא עדי טומאה א"כ וודאי דאין מוציאין ולמה לי הנך טעמים דרבא הנ"ל כנ"ל כוונת דברי התוס'. ועוד נ"ל דל"ק מהאי דנדרים על שיטת רש"י הנ"ל די"ל שפיר דמיירי שם בעובדא דנדרים דהוי ג"כ קדל"פ רק דקדל"פ שהי' שם פי' רק מעובדא הנאמר שם בגמרא ולא מדבר אחר וא"כ כיון שיש הוכחה שבעובדא לא הי' מעשה עבירה א"כ הרי חזינן דאין בקול זה ממש. ועוד אפשר לומר לרש"י דרבא סבר כרבי לכך הוצרך להני טעמים אבל אנן קי"ל דלא כוותי' דרבא דסובר כרבי רק כמו דפסק כאן ביבמות סתמא דגמרא והלכתא כו' אבל להתוס' דסברי דגם רבי תצא מן הרוכל קאמר מקשים התוס' שפיר מהאי דנדרים כנ"ל וכדברים האלה צריכין אנו לומר בכתובות דף ס"ג ע"ב בתוס' ד"ה אבל אמרה מאיס עלי שתרצו שם להאי דנדרים לשיטתם דסבר דאין אשה נאסרת על בעלה עד שיראו כדרך המנאפים דאתתא שרי' לבועל קאמר עי"ש וא"כ לכאורה קשה מה הרווחנו בזה אכתי לא מתורץ דהא התוס' סברי לענין הבועל כמו לרש"י לבעל כפום מה דק"ל בקדל"פ לחוד תלי' מלתא וא"כ אכתי קשה ממ"נ כמ"ש א"ו דיתפרש ג"כ באחד מהדרכים שכתבתי ודוק היטב וזה ברור לענ"ד בפירוש דברי התוס' הן כאן ביבמות מה שמקשים מהאי דנדרים דווקא לשיטתם ושם בכתובות לתירוצם הנ"ל שניה' בקנה אחד עולים וזה ברור בס"ד: נתיב ח. ובגוף הקושיא מנדרים כבר נאמרה ונשנה בתירוצים שונים ובתוס' דכתובות שם דף ס"ג נאדו מתירוץ תוס' דכאו ביבמות דבאומרת טמאה אני לך מיירי דא"כ הוי נאמנת במגו דאי בעית אמרה מאיס עלי ומתרצים שם התוס' שני אופנים או לבועל קאמר או דאיירי בשותקת ואח"כ נותנת אמתלא והרא"ש כתב לתירץ הנ"ל בסוגיא דידן. והרמב"ן בחידושיו בסוגיא דידן ונ"י על האלפסי בסוגיא דידן והר"ן בסוף נדרים מתרצים לענין לצאת י"ש הוא דאי לאו הני טעמי הי' ראוי לגרשה אם רוצה לצאת י"ש כמו בעוברת על דת ע"ש בדבריה' והתוס' בכתובות דף י"ג ע"א בד"ה מעלה עשו ביוחסין תירצו לההי' דסוף נדרים דנואף שאני ע"ש. והא דקשה על שיטה זו של התוס' וכן על שיטת רש"י לכל הפירושים שנאמרו בו מהא דאמר אי איכא עדים כי איכא אחר ומפסיק לקלא האיך שייך באיכא עדים אפסיק לקלא כבר תירץ הרא"ש בסוף דבריו וא"כ לא נשאר שום קושיא על שיט' התוספות הנ"ל רק הדקדוק עצום שלי ומיהו אף שמתרצים לכל הקושית במחילת כבוד תורתם שערי התירוצים לא ננעלו אבל האמת יורה דרכו ואחר בקשת המחילה אלף פעמים ומאן יהיב לן מעפרא דר"ת ובעלי תוס' ונמלינהו לעיינין. אך לחץ בקשת האמת אלצב לומר הדברים אשר לא כן כמו שהקדמתי בפתח דברי האמת אהוב מן הכל ובפרט דר"ת חזר בו כמ"ש הרא"ש והמרדכי בשמו ובוודאי לא משום דקדוק זה לחוד שהביא הרא"ש במה דקאמר הש"ס כי אתא אחר ואפסיק לקלא חזר בו דנימא דהך תיבת לקלא אלצוהו לחזור מדבריו והנה לבבי לא כן ידמה דקולי קולות יחדלון ור"ת לא יחזור הכי דקדוק זה עצום יותר מכל פשטות הסוגיו' והברייתות דמורים באצבע דלא כפירושו והוא בזרוע עוזו ותפארתו הסיב את כולן לדעתו ונכנס לפרש בדרכים רחוקים להעמיד שיטתו כי כחו גדול ויהי' גם הוא הדקדוק הנ"ל כאחד מהם וכבר ישבו הרא"ש כלאחר יד בדבר פשוט ובאמת דלא חמיר הדקדוק כ"כ אף בלא דברי הרא"ש דוודאי מעליותא דאפסיק אחר לקלא לא הוי רק מה דמפסיק קצת רננות הבריות שאמרו שבוודאי לא הכניס זה רשעה בתוך ביתו ולהשחית נחלתו אי לאו דקים לי' בקלא דליתא וזה ברור ופשוט דהוא מעליותא דאפסיק אחר וכן משמע קצת בחידושי הרמב"ן עיין עליו וא"כ אתא שפיר דברי הגמרא דאיכא עדים ואפסיק אחר לקלא דהיינו לרינון הבריות שאין יודעים מעדים דאין הכל יודעים מהעדים כי עדים לב"ד הם באים מאי הוי הא מ"מ איכא עדים ואנן ידעינן מהם ואסורה לי' מדאורייתא וזה ברור ופשוט א"ו דעיקר חזרת ר"ת הוי משום דאמת יורה דרכו דפשטא דהברייתות והסוגיות מורים דלא כוותי' דאין לך דוחק גדול מזה לפרש תצא מרוכל כיון דבאשה היושבת תחת בעלה עסקינן מי הכניסה לרוכל שתצא ממנו