השיב משה אבן העזר יג

ליוחסין איירי וקמי נשואין הוא ועפ"ז עניתי ואמרתי הא דמקשה הגמרא שם בכתובות הא דאחר רב מלקין על היחוד ואין אוסרין על היחוד לימא דלא כר"י דמלקין על היחוד עכ"ל הגמרא וק"ק מלקין על היחוד מה עבידתי' ואין ענין לקושית הגמרא הנ"ל והכי הול"ל הא דאמר רב אין אוסרין על היחוד לימא דלא כר"י והן אמת דלאו קושי' היא שבן דרך הש"ס בכל מקום בכה"ג להביא כולה מלתא ולא לדלג אך בכגון דא אומר אני כל היכי דאיכא לשנוי' משנינן וכאן י"ל שפיר דנצרך להך קושית הגמרא לאתויי' גם הך דאין מלקין על היחוד דבל"ז לא הוי ק"מ דמאין אוסרין על היחוד לק"מ דה"א כקושין דרב מיירי באשת איש בתר נשואין מקלינין ור"י איירי קמי נשואין ולכך מחמירין כמו בקלא דשני בין קמי נשואין לבתר נישואין לכך מייתי הגמרא הך דמלקין על היחוד וא"כ ליכא למימר דאיירי בא"א כקושית התוס' דהא לא לקי בא"א כדי שלא להוציא לעז אלא וודאי דאיירי בפנוי' או כתירוץ הר"י דשליטין או כתירוצם של התוספת שם בקידושין דליוחסין איירי דא"כ הוי ג"כ קמי נשואין ומקשה שפיר לימא דלא כר"י. ומיהו קשה דברי ר"ת אהדדי דאיהו מרי' דשמעתתא דהתוס' בסוגיא דידן ביבמות דאיהו הוכיח דקלא עדיף מכיעור וגם מחלק בין בתר נשואין לקמי נשואין ואיהו עצמו מתרץ שם בתוס' כתובות ד' י"ד ע"א מעלה עשו ביוחסין כו' וז"ל התוס' שם ואומר ר"ת דאע"ג דמלקין על היחוד איירי בפנוי' אין אוסרין על היחוד לא איירי אלא בא"א ע"ש א"כ לפ"ז הדרא קושיתי דמה מקשה הגמרא שם ולמה לן לשנוי' מעלה עשו נימא דשאני התם דאחר נישואין הוא ואף ר"ת בחזרה דסובר דכיעור עדיף מקלא מ"מ מזה לא חזר דיש סברא לחלק בין קמי נשואין לבתר נשואין כדאמר רב אשי להדיא כל קלא דבתר נשואין כו' וא"כ הקושיא במקומה עומדת מה מקשה שם הגמרא בכתובות מרב על ר"י. וא"ל דהא דפרשינן לדרב דאיירי בא"א היינו לבתר דשנינן מעלה עשו וממילא מוכרחים אנו לומר דאיירי בא"א אף דמלקין איירי בפנוי' אבל מקודם דשנינן להא תירוצא מפרשינן אוסרין דומיא דמלקין וא"כ מקשה שפיר וגם אתי שפיר הא דמייתי בהקושיא הך דמלקין כו' וק"ל. מיהו זה אינו דמ"מ קשה למאי דשנינן מעלה עשו ע"כ צ"ל דרב איירי בא"א וא"כ בהא לחוד מתורץ ולמה כן לשנוי' מעלה עשו תקנה חדשה לימא דרב איירי בא"א כיון דע"כ צ"ל כן אף לפי תירוץ הגמרא וא"כ הוא בתר נשואין אבל קמי נשואין חיישינן כדמוכח מר"י דמתני'. מיהו י"ל דהגמרא מקשה שפיר דמידי הוא טעמא אלא לרב הא איהו לא מחלק בין קמי נשואין לבתר נשואין דבהדי' סבר בשמעתתא דילן אף מהנטען לא מפקינן רק בעדי טומאה ולא בקלא וכ"ש בכיעור וכ"ש ביחוד דלא מפקינן אף דגבי נטען הוי קמי נשואין ע"כ צריך לשנוי' מעלה עשו. ומיהו קשה מה דמקשה לרב דאמר דאין אוסרין על היחוד הא איכא לשנוי' כמ"ש רק דליתא להאי שינוי' לרב מכח דברי רב בסוגיא דידן א"כ עיקר נצמח מכח דברי רב בסוגיא דידן והא לחודי' קשה בלא דברי רב דהתם א"כ הוי לי' להקשות מכאן דאמר דאין אוסרין רק בעידי טומאה בין לבעל בין לנטען וכל מה שיעלה על לב (לתרץ) קושיא זו הכל נסתר דא"כ הדרא קושיתי הראשונה לדוכתא דגם אאין אוסרין על היחוד לא קשה דמהא לא נצמח הקושיא רק מכח דברי רב ביבמות ודו"ק. ועוד קשה על דברי התוס' בסוגי' דידן וכן על פי' רש"י הן לפי מה שפירשו התוס' את דבריו והן לפ"מ שפירש הרמב"ן והן לפמ"ש הרשב"א מ"מ רב בעדי טומאה בעי להוציא מהנטען וכ"ש מהבעל וא"כ קשה מהך דאמר רב אין אוסרין על היחוד דמה רבותא דעל היחוד אין אוסרין הא ביחוד ועדי כיעור וגם קלא דלא פסיק אין אוסרין על הנטען וכ"ש על הבעל והו"לל רבותא טפי אלא וודאי מדאמר אין אוסרין על היחוד ש"מ דווקא על היחוד הוא דאין אוסרין אבל יחוד ועדי כיעור ומכש"כ גם קלא דל"פ אוסרין על הבעל וכ"ש על הנטען וא"כ קשיא דרב אדרב ועוד קשה תרתי דרב ל"ל דמאי אשמעינן רב במאי דאמר אין אוסרי' על היחוד הלא כבר נשמע זאת ממאי דאמר רב בסוגיא דידן ביבמות ובעדים והוא ק"ו ב"ב של ק"ו דעל היחוד אין אוסרין: והנה בתשובת מיימוני לספר נשים בס' כ"ה בתשובת רבינו מאיר הביאו הרא"ש בסוגיא דידן ביבמות כתב שם בתשוב' ההיא להכריח שיטתם דעדים דקאמר רב היינו עדי כעור כתב ז"ל תדע דרב גופי' דאמר הכא בעדים אמר בפ' עשרה יוחסין שאין אוסרין על היחוד משמע דווקא ביחוד אין אוסרין אבל אם יש עדים שראו דבר מכוער אוסרין. וליכא למימר דה"ה אפילו בעדי כיעור אין אוסרין והא דנקט התם יחוד היינו משום רבותא דרישא דמלתא דאמר מלקין על היחוד משמע שאיחוד מלקין הא וודאי אי הוי רב אמר במלתא מלקין על היחוד אבל לא אוסרין הוי מצי לדחוי' הכי אבל מכיון דנקט תו במלתי' על היחוד אאין אוסרין אלמא דיחוד דווקא קאמר עכ"ל רבינו מאיר כלשונו וככתבו ממש הצריך לענינינו פה והדברים ראוין למי שאמרם. אך גם לרבינו מאיר קשה מה שהקשיתי דהך דרב דאמר דאין אוסרין על היחוד למה הא כבר נשמע דעתו דאין אוסרין או להיפוך דנימא הך דרב לחוד ותרתי דרב למה. ויש לישב דמכאן לחוד ה"א דבקדל"פ אוסרין לכך אשמעינן רב דאף בקדל"פ אין אוסרין כ' כן הוא לרבינו מאיר אליבא דרב עיין עליו ואם מסוגיא דידן לחוד ה"א דמאי עדים דקאמר רב היינו עדי טומאה לכך אשמועינן רב כאן דווקא על היחוד אין אוסרין והוא גופא קמ"ל ועוד אשמעינן רב בסוגיא דידן מה דלא נשמע מרב בפרק עשרה יוחסין דאף מהנטען אין מוציאין רק בעדי כיעור ועוד י"ל דהא כבר מתרץ רבינו מאיר דנקט איידי דרישא רק דקשה לי דהל"ל אבל לא אוסרין וזה אינו קושיא רק באם דבריו ואין אוסרין על היחוד מנגדין לו האמת דהיינו אם נימא דרב בעי עדי טומאה ומדבריו אלו ואין אוסרין על היחוד משמע דבעדי כיעור סגי והיך שייך לומר שפת יתר שמנגד להאמת אבל לפי מה שסובר רבינו מאיר דדעת רב באמת כך היא דדווקא על היחוד אין אוסרין אבל על כיעור אוסרין א"כ ל"ק רק למה לי הך דרב אבל אינו מנגיד להאמת ומה י"ל שפיר איידי דרישא נקיט גם להך דינא אף דכבר אשמעינן זאת שכן מצינו אף במשניות דדרכן לאשמעינן בקיצור בדרך אגב אף למה שמפורש כבר כמ"ש התוס' בברכות ד' ב' ע"א ד"ה והא קמ"ל ע"ש. מיהו עדיין קשה גוף הקושיא על רבינו מאיר עצמו דהא גם רבינו מאיר מודה דבקדל"פ בלא כיעור אף שהבעל בעצמו ראה הכיעור לא מפקינן לרב עי"ש וזה וודאי דקדל"פ וכיעור בלא עדים רק בראיית הבעל עדיף מעדי יחוד לבד וראי' לדבר דהא פסקינן דבקלא (דלא) פסיק וכיעור בראיית הבעל מוציאין מהבעל ודלא כרב ע"ש כי כן הוא לרבינו מאיר הנ"ל ובהא דרב דאין אוסרין על היחוד קי"ל כוותי' דרב וליכא מאן דפליג עלי' אלמא דקדל"פ וכיעור דראיית הבעל עדיף מעדי יחוד וזה פשוט וברור דוודאי יחוד לחוד גרע מקדל"פ דהא התוס' כתבו דאף יחוד וכיעור גרע מקדל"פ לחוד ואף דהר"ת ז"ל לא פסק כוותייהו בהא מ"מ ביחוד לחוד בוודאי מודה וא"כ לפ"ז קשה ג"כ דרב אדרב דהאמר רב דאין אוסרין על היחוד משמע דווקא על היחוד הוא דאין אוסרין אבל קדל"פ וכ"ש עם כיעור בראיית הבעל אוסרין ואלו התם אמר רב דאף בכה"ג אין אוסרין וגם בקדל"פ בצירוף עדי יחוד וודאי דג"כ משמע מדברי רב בסוגיא דילן ביבמות דלא אסר בכה"ג דהא אמר דבעינן דווקא עדי כיעור דהם כעדי טומאה ממש לשיטת רבינו מאיר דקיימינן בי' עכשיו והכא בדברי רב בקידושין משמע דדווקא על היחוד אין אוסרין אבל במה דעדיף מיני' אוסרין וא"כ כפא דחטא נגרא בגווי' נשרף חרדלא. היוצא מדברינו דקושית רבינו מאיר עומדת כחומה גם על עצמו ולא על עצמו יצא אלא על הכלל כולו יצא דהיינו על כל פירושים שנאמרו ונשנו בסוגיא זו דיבמות קשה קושיא זו ותמי' על הרא"ש ז"ל שהביא כל דברי רבינו מאיר והשמיט לראי' זו ולסוף מסיק דלא כרבינו מאיר ומה יענה ביום שידובר בו לראיה זו של רבינו מאיר. ונראה דהרא"ש ז"ל הרגיש בזה שכתבתי דגם לרבינו מאיר עצמו קשה כמו כן ולכך השמיט לראיה זו והמרדכי הביא להא דרבינו מאיר וכתב גם ראיה זו בשמו ומסיק להלכה כרבינו מאיר ע"ש בפרקין דיבמות והנה כיון שבררנו דקושיא זו קשה לכל השטות והפירושים וודאי דמצוה גדולה לישבה ואם חומה היא נבנה עליו טירת כסף בעז"ה. ואען ואומר דלכאורה דלהתוס' שם בקידושין דכתבו דרב ביוחסין איירי והר"י דשליטין שם בכתובות גם קושית רבינו מאיר לא קשה די"ל בקמי נשואין באמת סבר רב דווקא על היחוד אינו אוסרין. ומיהו זה אינו דהא רב דאמר ובעדים וודאי דאיירי מן הנטען הוא דלא מפקינן רק בעדים דהא קאי על מתני' ולגבי הנטען הא הוי בקמי נשואין ואף שיש לחלק ולומר דשאני הנטען כיון דלבעל לא נאסרה משום דהוי לדידיה בתר נישואין לכך אף אחר שגירשה אינו חוזר וניעור דכבר החזקנו אותה בחזקת כשרות ולכך לא נאסרה אף להנטען סברא זו כתב הפ"י בגיטין ד' פ"ט ע"ב בתוס' ד"ה והלכתא לענין שאם יצא על האשה קול אחר שנשאת שכבר נתקדשה לאחר קודם הנשואין של זה ומת זה שישבה תחתיו בנישואין אם תנשא לאחר בלא גט מזה שיצא עליו קול שנתקדשה לו נראה דסברא זו ליתא אף שפ"י אמרה ורב גוברי' מ"מ הא מוכח בבירור שם בגיטין דף פ"א ע"א דליתא להך סברא דאמרינן שם בגמרא מאי תצא תצא משני עי"ש אף שהפ"י כתב די"ל דהתם שאני דלא נתבטל הקול לגמרי דאיכא למימר גירשה על תנאי שלא יחול אלא סמוך למיתה מ"מ הלא מקודם דלא אסיק הגמרא שם בדף כ"א אדעתי' הך דסמוך למיתה גירשה לא הקשה רק הא כמלא דאתה מוציא לעז על בניו של ראשון וק"ל אבל זה פשוט להגמרא דחוזר ונעור אך הי' ראוי להפ"י לומר דנשאר קושית הגמרא א"כ אתה מוציא לעז על בניו של ראשון וק"ל ומיהו לק"ו דמ"מ נ"מ בטעם השני של רבינו תם שם בגיטין ד' ע"ט ע"ב באין לו בנים מן הראשון וגם לסברת הפ"י בגירשה בעלה דלא נתבטל הקול וודאי דהוי ליה נטען קמי נישואין ובכה"ג קאמר ובעדים. אך נראה דמ"מ לא קשה לדברי התוס' בקידושין והר"י דשליטין בכתובות דוודאי הא דקאמר רב ובעדים אף לגבי נטען היינו אם כנסה לומר שתצא אבל לאסור עליו לכתחלה שלא תנשא לו וודאי דלא בעי עדים ובכיעור או בקלא נאסרה עליו וכן מפרש הגמרא להדיא לרב במאי דמשני הברייתא דאותיב עליו רב ששת ומוקים הברייתא דליכא עדים אפ"ה לכתחלה לא יכנוס ואף דאפסק אחר לקלא וגם להמקשן הוי פשיט ליה הסברא זו אליבא דרב רק דלא אסיק אדעתי' לומר דהברייתא רבותא בלכתחלה קמ"ל וזה פשוט וברור וכ בהנטען