השיב משה אבן העזר קטז

משום דשוי' אנפשה חד"א שהרי משועבדת לו ולאו כל כמינה כמ"ש הר"ן ואף דבאמרה הנאת תשמישך עלי אמרינן בפרק המדיר דף ע"א ע"ב דצריך להפר שאין מאכילין לו לאדם דבר האסור לו אף שמשועבדת לו היינו דשם בודאי אסור לה וא"כ איך יאכילה דבר איסור אבל כאן הוא אינו מאמין לה דבשלומא אם היה הדבר תלוי ברצונה היינו אוסרין לה משום דנאמנת לגבי עצמה דשוי' אנפשה חד"א אבל כיון שמשועבדת לו ע"כ כשם שהוא אומר לגבי איסור' דרביע עלי' דידי' שאינה מאמינה ה"נ לענין איסור' דיאכילנה דבר איסור אומר שאינו מאמין לה ואינו מאכילה דבר איסור כנ"ל ברור בדעת הר"ן במ"ש שמשועבדת לו וסברא נכונה מאוד הוא ונחזור לענינינו דהטעם של המשנה הראשונה הוא רק משום דכסיפא לה כו' כמ"ש הר"ן והא דחלקו במשנה אחרונה על' המשנה הראשונה משום חשש דשמא נתנה עיניה אינו משום דדחו להך סברא דכסיפא לה מילתא כמ"ש הר"ן רק אע"ג דסברא רבה הוא מ"מ כיון דמ"מ חששו שלא תתן עיניה באחר תקנו דאינה נאמנת ואם נבעלה אפקיענהו לקדושין וכיון דאפקיענהו לקדושין אם נבעלה ממילא דאכלה ג"כ בתרומה דממ"נ אם לא נבעלה הרי ודאי מותרת בתרומה ואם נבעלה הרי אפקיעו לקדושין ולא נעשית זונה ולא שייך כאן לומר שוי' אנפשה חד"א דהרי אף אם כדברי' כן הוא הרי הפקיעוהו לקדושין ומותרת בתרומה והא דהקשה הר"ן א"כ באמרה נאנסתי מנתין או ממזר מאי א"ל והא אסורה לבעלה בכה"ג לק"מ דאף אם בגוף הדבר דנבעלה נאמנת למשנה ראשונה הרי הוא רק מטעם דכסיפא כה מילת' קושט' קאמרה וא"כ התינח בגוף הדבר דזלזול הוא לה אף אם נאנסה אבל בהא דאמרה שנאנסה מנתין או ממזר אין מאמינן לה מגוף הדין דאין לה זלזול יותר עי"ז כיון דבאונס הוא מה לי אם נאנסה מאדם אחר או מנתין וממזר ואף אם מאמינין לה שנאנסה אין מאמינן לה שנאנסה מנתין או ממזר כן היה עולה על דעתי לכאורה אבל אחר העיון קצת זה אינו דהא אף אם לענין זה דאמרה דנאנסה מנתין או ממזר לא שייך הך סברא דכסיפא לה מילת' כיון דבגוף הדבר דנבעלה מהמנינין לה מטעם דכסיפא לה מילתי רק דההיתר הוא מכח הפקעת קדושין א"כ לפ"ז הדרא הקושי' דתהא אסור' מחמת דאמרה דנאנסה מנתין וממזר משום דשוי' אנפשה חד"א אף דלא שייך הך דכסיפא לה מאי תאמר דלאו כל כמינה לאפקועי שיעבודו הלא כיון דהפקיעו לקדושין עד עכשיו הרי אין כאן שיעבוד וע"ק אם נימא דעיקר ההיתר לבעלה הוא מכח הפקעת קדושין א"כ ממילא דשרי' בתרומה א"כ מ"ט דרבא דאסרה בתרומה וכן מ"ט דרב ששת דמודה בנתארמלה בשלומ' אם אמרינן דשריות' דלבעלה הוא משום דסומכין על איזה סברא לומר דאינה נאמנת מסתבר לומר דאף אם סומכין ע"ז הסברא להתירה לבעלה משום חשש שלא תתן עיני' אבל לתרומה אין סומכין ע"ז כיון דאפשר בחולין ולר' ששת גם בתרומה סומכין ע"ז משום חשש לעז אבל בנתארמלה דאין כאן חשש לעז אין סומכין ע"ז אבל אם אמרינן דשריות' לבעלה הוא רק משום הפקעת קדושין וא"כ בודאי דמותרת ממ"נ גם בתרומה ואין כאן שום ספק א"כ למה תאסר בתרומה וכן קשה על הר"ן למה דרוצה לומר דהטעם הוא רק משום הפקעת קדושין והוא קושיא עצומה על תירץ הר"ן הנ"ל: לכך נ"ל באופן אחר דבאמת אמרינן כולה מילתא כהר"ן דטעם משנה ראשונה משום דכסיפא לה מילת' כמ"ש וטעם משנה אחרונה דחזי רבנן בתראי דחשודין שתתן עיניה באחר ותאמר אף אם כסיפא לה א"כ אוקמי אדינא דאינה נאמנת כיון דאזלא לה הך חזקה דודאי קושטא קאמרה דשוי' אנפשה חד"א לא שייך כיון דמשועבדת לו כמ"ש הר"ן וכמו שביארתי דבריו וסובר רב ששת דאף אם לענין תרומה שייך לומר דשוי' אנפשה חד"א מותרת שלא יוציאו לעז על בניה והפקיעו לקידושין באשת כהן כדי שתאכל בתרומה כדי שלא יהי' הוצאת לעז על הבנים ורבא סובר דלא הפקיעו לקידושין מש"ז דאפשר בחולין כללו של דבר דהך סברא שכתב הר"ן מהפקעת קדושין לכ"ע אמינא אנא רק לר' ששת ורק באשת כהן כדי שתאכל בתרומה כדי שלא יהי' הוצאת לעז על הבנים והשתא ל"ק מנתין או ממזר כיון דשם לא מהני הפקעת קדושין למשרי' בתרומה לא הפקיעו לקידושין כלל וממילא כיון דלא הפקיעו לקידושין לא שייך שוי' אנפשה חד"א שהרי משועבדת לבעלה ולכך מותרת לו ואין להקשות דמ"מ כשתאמר נאנסתי מנתין או ממזר תהא אסורה בתרומה עכ"פ לק"מ דהא יש להבין דמה הקשה הר"ן מנאנסתי מנתין או ממזר דילמא באמת באמרה כן נאמנת והא דכתב הר"ן דאינו במשמע יש להבין למה דא"ל משום דמשנה סתמא תנן דהא מוקמינן לה באשת כהן דוקא שאמרה נאנסתי אף דתנן סתמא טמאה אני לך ובפרט מה"ת לומר דאיירי גם באמרה נאנסתי מנתין וממזר ודאי אין שום דוחק לומר דאיירי באומרת סתמא נאנסתי רק הא דכתב הר"ן אינו במשמע נראה דהוה משום דא"כ קשה מה הועילו חכמים בתקנתן דאם תתן עיני' באחר תאמר נאנסתי מפסול לי כנ"ל וא"כ לפ"ז לק"מ לפי מ"ש דבאמת מותרת לבעלה גם בכה"ג רק דאסורה בתרומה א"כ שוב לק"מ דמה הועילו חכמים בתקנתן דלמה תעשה זאת שתאמר נאנסתי מפסול לי הלא מ"מ מותרת לבעלה רק דמפסדת נפשה מתרומה ומה תרויח בזה כנ"ל ואף דבאומרת נאנסתי מפסול לי דאסורה בתרומה איכא חשש הוצאת לעז לר' ששת ודאי כל היכא דמצינא לתקוני מתקנינין וכל היכא דלא מצינא לתקוני לא מתקנינין כנ"ל. ומיהו עדיין קשה דלמה מודה ר' ששת בנתארמלה הלא כיון דהפקיעו לקדושין קודם דנתארמלה או נתגרשה ואין נעשית זונה ממילא דשרי' אף אח"כ ויש לישב דה"ק דמודה ר"ש בנתארמלה או נתגרשה תיכף אחר אמירתה דממילא לא הפקיעו למפרע דלמה לן לעשות בעילותיו בעילות זנות בחנם כיון דלא שהת' תחתיו ולא אכלה בתרומה אחר אמירתה א"כ אסורה בתרועה עכשיו משום דשוי' אנפשה חד"א רק דקמ"ל דלא נימא דאעפ"כ אפקעינהו לקדושין כדי שתאכל עכשיו בתרומה כדי שלא יוציאו לעז על בני' ואף דאם אפקיענהו לקדושין שוב לא הוי אשת כהן מעולם מה בכ הרי זרע מכהן מאכיל אף אם אנס או פיתה אותה הכהן כמבואר להדיא במשנה מס' יבמות פ' אלמנה דף ס"ט ע"ב וכן פסק הרמב"ם פ"ח מ"ה תרומות הלכה י"ח ועיי"ש לכך קמ"ל דעכשיו ליכא לעז דאמר עכשיו הוא דאיתנסה לפסול לה והנה יוצא לנו מזה דלפי מאי דקיי"ל כרבא לא אמרינן כלל דאפקיענהו לקדושין א"כ יפה פסק הרמב"ם בפ' י"ח מה' איסורי ביאה הלכה טית דאשת כהן שאמרה לבעלה נאנסתי אף שמותרת לו מ"מ אחר שנתארמלה אסורה לכל כהן שבעולם וכתב הה"מ דנלמד מדין תרומה וכי היכי דבתרומה לא אכלה ה"נ אסורה לכהן דמ"ש ע"כ דבריו וכן פסק בש"ע אה"ע סי' ו' סעיף י"ג ולדברי יובנו הדברים הטיב דבשלמא לבעלה לאו כל כמינה לאפקיעה נפשה משיעבודו אבל לכהן אחר הרי שוי' נפש' חד"א ועיי"ש בהה"מ דהאי דינא דהרמב"ם כמעט מפורש בכתובות פ' האשה שנתארמלה דף ט"ז ע"א עיי"ש והנה לכאורה קשה מסוגי' הנ"ל ג"כ על מה דרוצה הר"ן לתרץ כאן דטעם דמשנה האחרונה הוא רק משום הפקעת קידושין א"כ כיון דאפקיעו לקדושין ובודאי לא הוי זונה א"כ למה תאסר לכהן אחר אך הא יש לישב כמו שכתב המ"ל שם לישב דברי הראב"ד שכתב שהוא מחכמתו של הרמב"ם ולא מסוגי' מפורשת עיי"ש א"כ נם על הר"ן ל"ק ועי"ל דכיון דלא מצא לה בתולים הוי כמו רגלים לדבר דכתב מהרי"א בפסקיו סי' רכ"ב דנאמנת אף למשנה אחרונה ונחזור לענינינו דלפי מה שפירשתי מיושב הכל. אך עדיין קשה לר' ששת דסובר עקירת קדושין יש כאן וא"כ צ"ל כמ"ש דהויין קדושין מכאן ולהבא קשה א"כ מה הועילו חכמים בתקנתן תאמר טמאה אני לך וא"כ שוי' אנפשה חד"א והא דאפקיעו לקדושין תאמר שאינה רוצה להתקדש לו ועוד דהאשה אינה מתקדשת אלא מדעתה והא שכתבתי א"כ הויין ידי' מוכיחות דעיני' נתנה באחר ואינה נאמנת מן הדין ולא שייך כאן שויה אנפשה חד"א כיון שהשקר נראה אף שמצד הסברא נראין הדברים נכונים אבל ז"א לפי מ"ש מהריב"ל בתשובותיו בחלק נ' סי' פ"ה באשה אומרת קדשתני בפני פלוני ופלוני והעדים מכחישין אותה מ"מ שויה נפשה חד"א עכ"ד ועיי"ש וא"כ אם לנגד שני עדים אמרינן שוי' נפשה חד"א לנגד ידים מוכיחות לכש"כ ומי' למ"ש לק"מ דבאמת לא שייך שוי' נפשה חד"א כיון דמשועבדת לו רק דהפקעת קדושין לר' ששת כדי שתאכל בתרומה ולא יהיה לעז וא"כ אם תאמר שאינה רוצה להתקדש לו עוד ממילא דלא הפקיעו לקדושין דאדעת' דהכי שתצא מת"י בעל כרחו עי"ז לא הפקיעו לקדושין ונמצא אם כן תאמר לא הפקיעו לקידושין ותהי' מותרת לו רק דתהיה אסורה לאכול בתרומה דכל היכא דלא מצי לתקוני לא מתקננין כמ"ש ולא קשי' א"כ מה הועילו חכמים בתקנתן דלמה תעשה כן הלא לא תרויח כלום דהלא מ"מ מותרת לבעלה רק דמפסדת נפשה מתרומה כמ"ש לעיל רק למה דרוצה הר"ן לתרץ דטעם משנה אחרונה הוא רק משום הפקעת קידושין קשה שפיר כנ"ל. וע"ק דמ"ש לעיל דהביאה דלהבא תהוי קידושין הא באמת מבואר במס' כתובות דף ע"ד ע"א דלא אמרינן דבועל לשם קידושין רק בהנך דלא טעי אבל בהנך דטעי לא הרי מבואר דבעינן בפירוש לשם קדושין לכך בהני דטעי אמרינן לא אסיק אדעתי' לבעול בהדי' לשם קדושין א"כ לפ"ז בנד"ד אטו כ"ע גמירי דבכהן יש הפקעת קידושין דידע לבעול לשם קדושין ועיין בש"ע אה"ע סי' מ"ג ובס"ס ל"א ובח"מ שם ס"ק י"ט וס"ק כ' ובב"ש שם ס"ק כ"א וס"ק כ"ב ועיין עוד בש"ע אה"ע סי' כ"ח סעיף ט"ו ובחלקת מח' שם ס"ק כ"ט ועיין עד בש"ע אה"ע סי' קמ"ט. וע"ק לתירץ דהר"ן הנ"ל אמאי לא אשתמיט בשום מקום במשנה או בגמ' הנ"ל למימר דיבעלה לשם קדושין לכד נראה דה"פ דתירוץ דהר"ן דבאמת תקנו חכמים דאינה נאמנת ומחזיקין אותה כמשקרת אך הא דקשה האיך עקרו מילת' דאורייתא לזה אמרינן אם קושטא קאמרה הפקיעו הקדושין וח"כ חין כאן איסור דאורייתא מאי תאמר הרי משהא אותה בלי קידושין הלא כיון דאינה מופקרת לכל רק מיוחדת לו לא הוי איסור דאו' להראב"ד והרמב"ן א"כ הם אמרו דאסור והם אמרו כחן דאין לחוש לזה שמא קושטא קאמרה דלנגד חשש איסור דרבנן שפיר יש כח בידם לתקן דאין לחוש כלל והבן כי נכון הוא בס"ד ועיין בהרמב"ם פ"א מה' אישות ה"ד ובהראב"ד ובהה"מ והכ"מ והל"מ שם ואני תמה דמלשון הרמב"ם בה' איסורי ביאה פ' י"ח הלכה ב' מבואר ג"כ דאין לאו רק במופקרת לכל עיי"ש והכה לדעת הרמב"ן י"ל דלא הוי איסור כלל דהוי כמו פילגש וכן הוא לדעת הרא"ש וטור ורוב הפוסקים דפילגש אין בה איסור כלל ויותר נראה דאף הרמב"ם מודה דלא הוי בפילגש רק איסור דרבנן ועיין בש"ע אה"ע סי' כ"ו סעי' א' ובהג"ה שם ובחלקת מ' ס"ק א' ב' ובב"ש ס"ק א' ב' ולהורות לבעלה שיקדשה ע"צ החומרא לא רצו חכמים להחזיק הדבר שנאנסה משום לעז כיון שיושבת תחתיו כנ"ל ברור בדעת הר"ן לתירץ הנ"ל וכן לדידי לר' ששת ואין להקשות דא"כ הדרא הקושיא לר"ש איך תאכל בתרומה ע"י הפקעת קדושין ולאו זונה הוא הרי אם הפקיעו לקדושין איננה אשת כהן דהא מכאן ולהבא ג"כ לא הוי קדושין י"ל דבאמת דינא דר"ש אינו רק ביש לה בנים משום לעז הבנים ואז שפיר אכלה