השיב משה אבן העזר קטו

דפסק הרמ"א בסי' קט"ו סעיף ו' ומהרי"א בפסקיו סי' רכ"ב דנאמנת גם למשנה אחרונה והיינו משום דאיכא רגלים כדבר אוקמ' אדינא דמשנה ראשונ' א"כ אם נימא דלית לדינא דמשנה ראשונה מעיקרא באשת ישראל שאמרה נבעלתי ברצון א"כ גם אם איכא רגלים לדבר לא מפקינין אתת' מתות' בעלה דהא בכיון דלית לדינא דמשנה ראשונה ודאי דמשום רגלים לדבר לחוד לא מפקינן אתת' מתות' בעלה ולכאורה אמרתי לפשוט הספק הנ"ל דהא לפי מ"ש הר"ן הטעם דמשנה אחרונה שהתירו האיסור הוא רק משום שיש כח ביד חכמים לעקור איסור דאורייתא משום מגדר מילתא או משום דאפקיעו לקידושין אבל משנה הראשונה מדינא אמרו דנאמנת יש להבין מפני מה נאמנת למשנה ראשונה לאסור עצמה על בעלה הלא אין דבר שבערוה פחות משני' כדאיתא בקדושין דף ס"ו ע"א לענין לאסור אשה על בעלה עיי"ש ואפילו בשאר איסורין הא קיי"ל ביו"ד סי' קכ"ב סעיף ג' דעד אחד נאמן באיסורין להתיר ולא להחמיר וע"כ צ"ל דהיינו משום דשוי' אנפשיה חד"א דהא כשם שהכהן מוזהר על הזונה כך הזונ' מוזהרת על הכהן כר"ל וא"כ לפ"ז לא מהני כאן הא דאין אדם משים עצמו רשע להתיר לה האסור לה עפ"י דברי' כמ"ש התוס' בב"מ דף ג' ע"ב בד"ה מה אם ירצה לומר כו' שם באמרו לו אכלת חלב והוא אומר מזיד הייתי דהקשו והאיך נאמן לומר מזיד הייתי הא אין אדם משום עצמו רשע ותרצו דהיינו לענין לפסול עצמו. אבל הכא עושה תשובה ואינו רוצה להביא חולין לעזרה עכ"ל הה"נ הרי רוצה לעשות תשובה ואינה רוצה לישב תחת בעלה באיסור כל ימי' כאמרם ז"ל וכי מי שאכל שום כו' וא"כ הוי דינא דמשנה ראשונה אף באשת ישראל שאמרה נבעלתי ברצון וראיה לדבר דאם נימא דשייך אין אדם משים עצמו רשע באשת ישראל באמרה נבעלתי ברצון למה לא מקשה הש"ס באמרו ה"ד אי באשת ישראל אי ברצון הו"ל להקשות הא אין אדם משום עצמו רשע א"ו דלא שייך כאן אין אדם משים עצמו רשע אבל יש לדחות דמש"ה מקשה מי יש לה כתובה כי היכי דאם נתרץ דאיירי באשת כהן קשה ג"כ מי גרעה מאשת ישראל ברצון כמו דאמר להדיא בתר הכי אבל אם הוי מקשה הא אין אדם משים עצמו רשע הוי מצי לומר באשת כהן ברצון דאמרינן פלגינן דיבורה ומי' אף שאין ראיה כ"כ מ"מ הדבר מוכרח מצד עצמו כמ"ש. ומי' לפי מה דמסיק הר"ן דמן הדין אינה נאמנת אף למשנה ראשונה דלאו כל כמינה להפקיע שיעבודו ור"ל אף דהוא שוי' אנפשה חד"א מ"מ הבעל אינו מאמינה ואינה יכולה להפקיע שיעבודו במאי דשוי אנפשה חד"א רק דאמרו נאמנת מטעם כיון דכסיפא לה מילתא ודאי דקושט' קאמרה לכאורה עולה על הדעת דלפ"ז אפשר לומר דאינה רק באשת כהן שאמרה נאנסתי אבל באשת ישראל שאמרה נבעלתי ברצון אפשר אף דכסיפא לה מילתא לא מחזקינן לה בקושט' כיון דאין אדם משים עצמו רשע מי' ג"ז אינו דהא לא שייך כאן אין אדם משים עצמו רשע דאמרינן דכיון דכסיפא לה מילתא ודאי קושטא קאמרה ורוצה לעשות תשובה ולא לחזור ולאכול שום ולישב באיסור כל ימיה תחת בעלה כמ"ש לעיל דבזה לא שייך אין אדם משים עצמו רשע וז"ב: אלא אי איכא לספוקי איפכא איכא לספוקי לפי מ"ש הר"ן הטעם דמשנה ראשונה הוא משום דכסיפא לה מילת' ודאי דקושטה קאמרה א"כ י"ל דע"כ לא פליג משנה אחרונה על משנה ראשונה רק בגוונא דאיירי בי' דהיינו באשת כהן שאמרה נאנסתי דלא כסיפא לה מילת' כ"כ כיון דאמרה דנאנסה ומה הוי לה למעבד אבל באשת ישראל שאמרה שזינתה ברצון דכסיפא לה מילת' טובא אפשר דאף משנה אחרונה מודה דאמרינן דודאי קושטא קאמרה דמנ"ל לעשות פלוגתא רחוקה כ"כ ועוד דבאשת כהן שאמרה נאנסתי אינה מפסדת כתובתה ובא"י שאמרה נבעלתי ברצון הרי מופסדת כתובתה ויותר ראוי להאמינה וראי' לדבר דנוכל לומר דהמשנה אחרונה לא פליג רק במה דאיירי ביה דהיינו באשת כהן שאמרה נאנסתי דהא ע"כ לתירץ הרב ר' אליעזר שהביא הפוס' בסוגיא דידן צ"ל כן דהא התוס' מקשים על משנה אחרונה אמאי לא נימא דשויה אנפשה חד"א כמו באומרת קדשתני וכתבו והר"ר אליעזר תירץ דהכהן מוזהר על הזונה אבל לא מצינו שהזוכה מוזהרת על הכהן ועכ"פ דעת לנבון נקל דהתינח לענין איסור זונה לכהן דאזהרה דכתבה התורה על הכהן הוא דכתיב אשה זונה לא יקח וגם קדושת כהונתו גורם אבל א"י שזינתה ברצון תחת בעלה דאסורה לבעלה משום דכתיב ונטמאה ונטמאה ודרשינן א' לבעל וא' לבועל א"כ קאי האיסור עלי' כמו עליו דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה וזה ברור בדעת הר"ר אליעזר הנ"ל וא"כ לפ"ז בא"א שאמרה נבעלתי ברצון הדר' הקושיא להר"ר אליעזר הנ"ל דאמאי לא נימא דשוי' אנפשה חד"א וע"כ צ"ל דסובר הר"ר אליעזר דבאמת לא פליג משנה אחרונה רק במאי דאיירי המשנה ראשונה דהיינו באשת כהן שאמרה נאנסתי רק דהתוס' דוחה לדברי הר"ר אליעזר מכח קושיות דהא נתבאר בפ' יש מותרות כל היכא דאיהו מוזהר איהו נמי מוזהרת ועוד דאיך אכלה תרומה לר"ש. אבל הא לא קשיא להו להתוספות דאם כן באשת ישראל שאמרה שזינתה ברצון אמאי אינה אסורה ש"מ דנוכל לומר דהאמת כן אם כן אף אנו נאמר כן אליבא דהר"ן ז"ל כמ"ש ואין להוכיח דודאי פליג המשנה אחרונה אף באמרה נבעלתי ברצון דאל"כ בהא דקאמר הגמרא אי ברצון הו"ל להקשות א"כ אמאי פליג משנה אחרונה דאין זה הוכחה כלל. דאטו אנן אמרינן מכח איזה הכרח דהמשנה אחרונה לא פליג רק באמרה נאנסתי הלא ודאי י"ל דפליג בכ"ע מחמת חשש נתינת עיניה באחר רק דאנן אמרינן כיון דהמשנה כא איירי רק בנאנסה א"כ מנ"ל דגם באומרת שזינתה ברצון סוברת המשנה אחרונה דאינה נאמנת וא"כ לפ"ז דוקא למאי דמוקים הש"ס דהמשנה איירי באומרת נאנסתי י"ל כך כמ"ש אבל אם הוי מוקים דהמשנה איירי ברצון ודאי דה"א דהמשנה אחרונה פליג אף ברצון לכך הוצרך להקשות מי יש לה כתובת וז"ב ואדרב' לפי תירוץ הר"ר אל עזר קשה שפיר דא"כ הא דקאמר הש"ס אי ברצון הו"ל להקשות א"כ האיך פליג המשנ' אחרונה הא שוי' לנפשה חד"א והבן. ואעפ"כ לא הקשו התוס' מזה על הר"ר אליעזר ש"מ דאין זה קושיא כ"כ די"ל דעדיפא מיני' מקשה מהמשנה ראשונה גופא ומכ"ש לדידי דאין כאן התחלת קושי' מהגמ' הנ"ל ואין להוכיח מן הנך עובד' דמייתי הש"ס בדף צ"א באמרה חד מן אהלויי וחד מן נפטוי דשם איירי ע"כ באשת כהן דאין לך אונס גדול מזה כמ"ש הר"ן והנה כיון דהספק שני אינו רק לתירוץ האחרון של הר"ן אבאר אם תירץ זה עיקר בסוגי' או לאו וכדי לבאר זה אקדים דהנה על תירץ הר"ן דלא אמרינן שוי' אנפשי' חד"א הוא משים דמשועבדת לו כמ"ש ע"ז קשה איך אכלה בתרומה לר' ששת הא על זה נשאר הקושי' הא שוי' אנפשה חד"א ואיך יש כח ביד חכמים להתיר דבר מן התורה בקום ועשה ולדורות וכעין שהקשו התוס' על הר"ר אליעזר ולדעתי הוא קושי' עצומה על הר"ן והנה על התוס' דמתרץ במסקנתם כיון דיש לחוש שמא נתנה עיני' באחר יש כח ביד חכמים לעקור דברי' מכל וכל בסברא גדולה כזאת עכ"נ קשה מאוד אם כוונת התוס' דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התרה בגדר גדול אף בקום ועשה הלא אין גדר גדול מאליהו בהר הכרמל שהי' להפריש ישראל מע"א ואעפי"כ אמרינן ביבמות דף צ' ע"ב הכל לפי שעה שמע לו משמע אבל לא לדורות וכן הקשה הר"ן בסוגי' דידו והיא קושי' רבה וחזקה ואי כוונתם כמ"ש התוס' ביבמות דף פ"ח ע"א ד"ה מתוך חומר כו' עיי"ש אין הנידון דומה לראי' אי' דשם י"ל שפיר דדעת חכמים להאמי' כיון שיש טעם וסברא רבה דודאי קושטא קאמרה משום דהוא מילת' דעביד' לאגלויי וגם מתוך חומר שהחמרת עלי' בסופה ע"כ הדבר הגין להאמין ואין זה עוקר דבר מן התורה כיון שיש סברא רבה דאמרה אמת דמת בעלה אבל כאן אף למשנ' אחרונה וכי דעת חכמים הוא דודאי נותנת עיני' באחר רק דיש סברא רבה לומר דיש לחוש לכך וכמו דמשמע מלשון המשנה שלא תהא נותנת עיני' כו' וכן מלשון התוס' עצמם בתירוצם הנ"ל שכתבו דכיון דיש לחוש כו' וכן מבואר מצד הסברא דודאי יכול להיות דקושט' קאמרה דאין אפטרופוס לעריות רק מחמת חשש הנ"ל תקנו דאינה נאמנת הדר' קושי' לדוכתא איך יכול לעקור דבר מן התורה בקום ועשה ולדורות דהא מן הדין נאמנת ודילמא קושטא קאמרה ולדעתי הוא קושי' רבה עצומה על התוספות ומעתה אנן יתמי דיתמי מה נאמר בהסוגיא הנ"ל כיון דהתירוצים הראשונים של הר"ן כבר דחו להו הר"ן בעצמו ועל תירץ הר"ן קשה כמו שהקשו התוס' על הר"ר אליעזר כמ"ש ועל תירץ התוס' קשה כמו שהקשה הר"ן וכמו שביארתי אם כן נשאר לכו המשנה בלי פתר וכאיגרת דלא מקרייא: והנה לכאורה רציתי לומר דהא למאי דמתרץ הר"ן מעיקרא דאפקיענהו לקידושין ודאי דל"ק ג"כ מתרומה דכיון דאפקיענהו לקידושין הרי לא נעשית זונה ואין להקשות דאם אפקיענהו לקדושין הרי איננה אשת כהן ואיך תאכל בתרומה דלק"מ דהא יש להבין בשלומא בכל מקום דאמרינן אפקיענהו לקדושין א"כ באמת כל בעילותיו עד השתא כבעילות זנות ומה שעבר אין אבל כאן דמתירין לו לשמש עמה מכאן ולהלן ע"י הפקעת קדושין איך מתירין לו לכתחילה ביאה בלי קדושין וע"כ צ"ל אחת משתי אלה או שדעת חכמים דאם נבעלה נפקעה הקדושין דמעיקרא ולא חלין עד עכשיו דהא מקדש על דעתם והוי כאומר מעיקרא הרי את מקודשת לי לאותו זמן דקיי"ל דמקודשת כשיגיע אותו הזמן כ"ז שלא חזרו בהן כמבואר במס' קדושין דף נ"ח ע"ב ודף נ"ט ע"א ובש"ע אה"ע סי' מ' סעי' א' אפי' בנתאכלו המעות וממ"נ אם ק שט' קאמרה ולא נתנה עיניה באחר א"כ הרי אין כאן חזרה וחלין הקדושין עכשיו ואם משקרת ונתנה עיניה באחר הרי אם לא נבעלה לא הפקיעו קדושין דלמה לן לאפקועי קדושין בחנם דודאי כוונת הר"ן באמרו דאפקיעו לקדושין ר"ל אם קושט' קאמרה וא"ל דא"כ מה הועילו חכמים בתקנתן דתאמר טמאה אני ותאמר שחוזרת מקדושין הראשונים אם כן תאמר הרי יש ידי' מוכיחות דנתנה עיניה באחר ומשקרת ודאי דבכה"ג אפי' למשנה ראשונה אינה נאמנת ולא שייך בזה שוי' אנפשה חד"א כיון שהשקר נראה לעין כל וז"ב: ועפי"ז נתישב קושית העולם שמקשין על הר"ן דמה הועילו בתקנתן דתאמר טמאה אני ונטולה אני מן היהודים דממ"נ אם הפקיעו לקדושין אינו יכול להפר ולמ"ש לק"מ וק"ל ומי' קשה התינ' קדשה בכסף קדשה בשטר ואין הנייר ש"פ ואין השטר בעין מאי א"ל דהא אליב' דהר"ן קיימינן ואיהו סובר בקדושין פרק האומר דאם מקדשה בשטר על לאחר זמן ואין השטר בעין כשהגיע אותו הזמן אינה מקודשת וכן פסק הרמ"א ז"ל בהג"ה אה"ע סי' מ' סעי' א' ומי' י"ל דביאה הראשונה שישמש עמה תהויין קדושין אף אם אינו מכוון בפירוש לקדושין כיון דהוא מסתמא לשם אישות שהוא בחזקת בעלה ואמרינן הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה והוי כנתקדשה לפני עדים ונחזור לענינינו דכיון דאפקיענה לקדושין א"כ לא נעשית זונה א"כ שפיר אכלה בתרומה וא"ל הלא אם אפקיענהו לקדושין הרי אינה אשת כהן ואיך תאכל בתרומה דהא כבר ביארתי דמכאן ולהלן הוי אשת כהן אך להר"ן דדחי להאי תירוץ מכח הקושי' דא"כ באמרה נאנסתי מנתין או ממזר מאי א"ל וע"ז תשוב אמרי דבאמת אמרינן הטעם דמשנה ראשונה הוא רק משום דכסיפא לה מילת' קושט' קאמרה אבל לא