השיב משה אבן העזר קט

דהוי קדושין גמורי' ואם יקדשה אחר אין צריכה ממנו גט ובודאי דטפי מסתבר לומר דלא ידע ונעלם ממנו דינים אלו ממאי דנימא דנעלם ממנו דגרושה אסורה לכהן א"ו דאף שטעה וסבר שאפשר לקיימו מ"מ כיון דבאמת אי אפשר לקיימו לא הוי תנאי תנאה והתנאי בטל והמעשה קיים כן כראה לי ברור. אחר כתבי זאת מצאתי ראיתי בספר הפלאה שחיבר הגאון מהר"פ כי' אב"ד דפרנקפורט דמיין שה בכתובות נ"ו ע"א בדברי התוס' הנ"ל שהקשה קושי' זו לר"י והנאני שכיוונתי לדעת הגדול כמותו בהקושי' אך מה שמתרץ שם על קושי' הנ"ל דר"י יליף נמי מב"ג וב"ר אך לא כל מילו עיי"ש מלבד שהוא דחוק דאיזה מהן יקרב ואיזה מהן ירחק ועוד דיציבא בארעא וכו' דתנאי דכפול דמפורש מלבד זה אין מקום לדבריו אליבא דר"י דאיך נימא דיליף מב"ג וב"ר דלא להוי מתנה על מ"ש בתורה כיון דהוי דבר שבממון אף מתנה על מ"ש בתורה מהני ואיך נילף מיני' דלא מהני מה דבהך גופ' מהני אלא מחוורתא כתריצי בס"ד כנ"ל נכון וברור ואם כן אף לסברת המהר"ם לובלין דהיכא דלא נאמר מפיו לא בעינן כפול מ"מ מודה בנד"ד דאפשר לקיימו ודאי בעינן דהא אף מאן דלא בעי ת"כ בעי אפשר לקיימו וה"ה היכא דלא בעינן תנאי כפול מ"מ בעינן אפשר לקיימו ולא דמי לנידון דידי' דהוי תנאי שאפשר לקיימו כיון דלא כהן הוי כנ"ל נכון וברור וכ"ז הוא רק לרווחא דמילתא אבל ודאי כפי הנראה לענ"ד שלא יעלה על דעת שום חכם שתהא כשרה לכהונה כיון שקבלה גט בסתם כדרך כל הגיטין ולא מבעי' לפי דברי העד הראשון דלא נזכר שום תנאי כלל בדבריו הלא אף להעד השני שמתחילה אמר לו המסדר שיתן גט על תנאי אבל אתנאי זה לאו כלום דלא הוי שם שום דין מדיני תנאי כפי שנזכר בדברי העד הנ"ל כמבואר לכל מעיין ואינו רק פטומי מילי שכן קורין לכל גט שכ"מ גט על תנאי וכן מרגלא בפומי דאינשי ולזה כיון המסדר מעיקרא. ואח"כ אמר לו המסדר שאין נותנין בזמה"ז גט על תנאי רק גט סתם ואח"כ יעשה התקשרות בחרם וסידר הגט כתקנת הר"י מפריש בלי שום תנאי הכל הכתיבה והנתינה עד גמירא כפי הנזכר בדברי העדים ואח"כ גזר בחרם שיחזרו וישאו זא"ז בודאי דאסורה לחזור לבעלה הכהן וגם גט אחר לא צריכה כלל לענ"ד נ"ל ברור ונכון: וא' נתן עיניו בממון ורוצה להתיר איסור חמור כזה אף בלא פלפול של הבל רק של הבל הבלים ואשיב על חלומותיו ועל דבריו מה שהביא ראי' מתשובת מהרי"ט המוזכר בבאה"ט בסי' קמ"ג המעיין במהרי"ט בחלק א' ס"ס ל"ה יראה שלא יפה העתיק הבאר הטיב דלא איירי רק בגט זמן בלא שום תנאי כלל ומבואר בש"ע אה ע סי' קמ"ו סעי' א' דגט זמן א"צ לשום דין מדיני תנאי עיי"ש וא"כ שפיר דתנאי הנ"ל דזמן הוי תנאי שפיר ואף דלא פי' מהרי"ט דהי' בכל דיני תנאי הא אין צריך לדיני תנאי והא דכת' שם מהר"ם בתר הכי ולא פי' שום תנאי היינו תנאי דזמן דהא הי' תנאי ואינו כתנאי כמבואר שם בש"ע סי' קמ"ו הנ"ל וזה ברור ומה שאמר דמהרי"ט אחר שניתקן סידור הגט הי' ובודאי דהי' כל הביטולם ואעפי"כ כתב דע"ד הראשונה אמר. בואו וראו כמה סמיות עין יש בזה וכמה השוחט מעוור וא"כ לפי דבריו של זה אם דבר איזה תנאי כמה ימים מקודם ואח"כ נתן הגט בסתם עפ"י סדר הגיטין שלנו לא מועיל כלל לבטל התנאי א"כ מה הועילו חכמים בתקנתן וכל סדר הגט שניתקן למה כיון דאינו מועיל כלל ומה מועיל מה שמחזיר כמה פעמים בלי תנאי ומבטל כל הדבורים ממ"נ אם לא אמר שום תנאי מקודם הביטול למה ואם אמר איזה תנאי הא לא מהני הביטול א"ו דהבל יפצה פיהו של זה שהוציא לעז על חכמינו שתקנו סדר הגט לומר דאין בתקנתן ממש חלילה. ועל מהרי"ט ז"ל לק"מ דשם מפורש להדיא דהי' על פרק הנסיעה ללכת למדינת הים ואמר כתבו גט לאשתי עיי"ש משמע דלא היה בעת הכתיבה והנתינה ולא הי' שום סידור ואץ לדרכו דאז כותבין ונותנין כשאמר כתבו גט לאשתי ואף תנו א"צ לומר כדין המפרש בים והיוצא בשיירא כמבואר בש"ע אה ע סי' קמ"א סעיף ט"ז וזה ברור ופשוט ומה שמהבל ואומר מפשרה בטעות ומביטול חמץ אין מן הצורך להשיב עליו דגט אין דומה לממון כמבואר בתשובות ופוסקי' שהבאתי וביטול חמץ מטעם הפקר נגעו בה. ומה שהביא ראיה מנשבע ע"ד הרב וחרב טעה בדבר משנה המוזכר בבאה"ט חו"מ אינו דומה כלל דשם ג"כ משום שבועה בטעות נגעו בה דהוי כאילו היא בעצמו טעה כיון דנשבע ע"ד הרב והרב טעה. אבל הכא כבר כתבנו דאף דטעה הוא בעצמו מ"מ הגט כשר. א"כ לא הרווחנו בזה כלל וכלל. ומה שהביא ראי' מן גטו כמתנתו אין מן הצורך להשיב עליו כי כבר מלאו כל התשובות מזה והוא בעצמו ראה אותן ומ"ש ממשמעות הש"ע ממ"ש יש ליתן בכהן גט על תנאי משמע דוקא לכתחילה הבל יפצה פיהו דודאי אין חיוב ליתן על תנאי דאם רוצה לגמרי שלא להחזירה הרשות בידו ומ"ש והחוש מעיד דאיך יוכל שכ"מ לומר תנאי כפול זו הבל הבלים וסותר גמרות ופוסקי' בדמיון כוזב דא דאתקן שמואל בגיט' דשכ"מ וכו' ומ"ש מאונס כבר אמרתי לו אני כמה ראיות דטעות הוי אונס חדא מהא דאמרינן ביבמות דף פ"ח דתצא מזה ומזה משום דמחמירין בסופה כדי שתידק בתחילתה וקש' הלא מן הדין הוא דאסורה לבעל ולבועל א"ו דטעות הוי אונס דסברה שבעלה מת וכמדומה לי שראיתי דברים אלו באיזה ספר. ועוד אמרתי לו מהוחלפו נשותיהם המוזכר בתשובת רשב"א סי' יוד. ועוד יש להביא ראיות מגמ' שבועות דף כ"ו ע"א ונדרים דף כ"ד דדריש האדם בשבועה פרט לאנוס אלמא דקרי לטעות אונס דהא התם בטעות איירי. דהאי נשבע דאמרה רב. והאי נשבע להיפך. ואעפי"כ אמרתי לו דלא כלום הוא להקל מש"ז ואם לא להחמיר דהא חליצה מוטעת כשרה וחליצה מעושה פסולה כדאיתא ביבמות דף ק"ו ע"א ועוד יש לי הרבה ראיות ואין כאן מקום לקבל ארוך א"ו דדוק' בטעות בגוף הדבר הוי אונס כגון בהך דאין רוצים לאוסרה מחמת דנטמאה בעודה יושבת תחת בעלה הלא היא סברה דאינה יושבת תחת בעלה דכבר מת וכן בהוחלפו דסבורה היתה שהוא בעלה. וכן בשבועה שסבור היה שנשבע באמת כי זה אנוס מקרי כי אונס בדעתו הוא במעשה זה. אבל כשהטעות מצד אחר כמו גבי חליצה שם בגמ' יבמות עיי"ש וכן גבי טעות דגיטין המוזכר בתשו' ובפוסקים וכן בנד"ד דטעות לא הוי במעשה הגט רק מצד אחר דסובר הי' שמותרת לחזור לו אין ענין אונס לכאן וזה ברור בלי פקפוק לענ"ד ועוד דאף אם הוי אונס הביטול מהני גם לגבי אונס כמבואר בתשובת ופוסקים ותמה אני על המתיר הנ"ל איך מלאו לבו לחלוק על גדולי עולם אשר מימיהם אנו שותי' המהרש"ל והמ"ב והב"ח והסמ"ע והנ"ב שכתבו בהדיא דהביטול מהני אף שידעינן דעתו בהיפך והוא חולק עליהם בסברת כרסו בלי טעם וראי' ומתיר לאו דאורייתא ובמה שאמרו הקדמונים הגאונים שהביא מהרש"ל וה"ג והשאילת' ור"ת וכל האחרונים דהוי גט מעלי' אומר הוא בדברי הבל שלו שאפילו ריח הגט אין בו ובפרט דגם מקודם לא הוי תנאי כלל ואח"כ הוי ביטול מעלי' ודאי דהוי גט מעלי' ולבעלה ודאי אסורה ולהצריכה גט אחר מצד החומרא חכמי הדור יבחרו ולא אני כמ"ש בראש דברי כל הו"ל נלע"ד. ובפרטי דכבר שהא עמה עשר שנים ולא ילדה דמן הדין כופין אותו להוציא אך דמכמה דורות לא נהגו לכוף בענין הזיווגים אבל שיהי' בזה מצוה לקרב מנ"ל. וגם כי שמעתי מאנשי קהלתינו שתמיד הי' קטטות ומריבות בין הזוג הנ"ל ושנאה. וכמה פעמים רצה לגרשה ועכשיו רוצה להחזירה אין זה אלא דמים גנובים ימתקו ועל הרועים חכמי וגאוני הדור עליהם מוטל לתקן הפרצה ולגזור בחרמות ושמתות כדין וכדת וכהלכה ובפרט בזמנינו זה כי גברה סטרא דשמאלא בעוה"ר בודאי ראוי לעמוד בפרץ שלא להניח לעבור בפרהסי' לאו חמור ותשב באיסור תחתיו כל ימיו. כל הנ"ל נלע"ד אם יסכימו עמי גאוני הדור ני'. ואם לא הרי בטלה דעתי כנגדם והן רשאים ולא אני הכ"ד הצעיר והשפל אסקופה הנדרסת תחת כפות רגלי ת"ח ותלמידיהן הק' משה טייטל בוים מפרעמסלא: ומחמת העד השלישי והרביעי ג"כ אין להתיר מכמה טעמים חדא דנודע לנו באומדנא דמוכח דעדים שקרים המה. ועוד אפי' אם עידי אמת הן מ"מ כיון דבורים המה ולא ידעו שום דין מדיני תנאי ודאי דהם לא דקדקו אם היה בדיני תנאי כפול והן קודם ללאו וכו' ואף אם אומרים העדים התנאים שפיר. הא מילתא דלא רמי' עלי' דאינש לאו אדעת' ולא מהמנינן להו בזה. וראי' לדבר מהא דאית' בש"ע יו"ד. סי' א' סעי' ג' מי שאינו יודע הלכות שחיטה אפילו שחט לפנינו ד' או ה' פעמים שחיט' הגונה וראוי' ושחט אח"כ בינו לב"ע שחיטתו פסולה אפי' שאלו לו עשית כך וכך ומתוך תשובתו נראה ששחט כראוי אין לסמוך עליו ואפילו אמר ברי לי ששחטתי יפה. ועיין שם בט"ז ס"ק ח' ובש"כ ס"ק י"א י"ב ואפילו אחר שלמד ה"ש אומר ששחט אז כראוי לא מהני משום דכיון דבשעה ששחט לא ידע ה"ש אפשר ששהא או דרס או החליד או הגרים או עקר ואף שאומר שבודאי לא עשה אחת מאלו לא מהני. דמילתא דלא רמי' עליו הוא כיון דלא ידע אז ההלכות ולא ידע שמעשים אלו פוסלין השחיטה לכך לאו אדעתי' שלא השגיח ע"ז וסובר עכשיו שלא עשה אחת מאלו ובאמת עשה ע"כ. וא"כ מה התם במעשה שעשה הוא עצמו אמרינן כך. מכש"כ הכא בבורי' גמורים דלא ידעו שום דין מדיני תנאי ולא ידעו אם יש חילוק בין הן קודם או לאו קודם או בכפלי' או לא ודאי דאין לסמוך עליהם כלל דהוי מילת' דלא רמי' ובפרט דהם לא הי' עידי מסירה רק שהי' אז בשעת הגט ולא רמי' עליהו כלל ובודאי דעידי המסירה מדקדקין יותר ובפרט דלאו בורים הם כמו הנך ויש להם ידיעת בית רבו שלומדין משניות בטוב וגם הם תמיד אצל גיטין כנ"ל נכון וברור ועוד הא אית' בחומ' סי' כ"ט סעי' אי ובסי' ל' סעי' ב' בהג"ה כל מקום שנוכל ליישב דברי העדים שלא יהי' מכחישין זא"ז מישבין דבריהם א"כ יש לישב דהך שאמרו הנך עדים דוא ביסט איהר מאן היינו ע"י נשואין כמו שאמרו כל העדים ועוד הא מאני הנ"ל סותר עצמו דכיון דאמר הרב תנאי למה אמר שאפשר צריך להיות חתונה וכן ר' חיים העיד לפי דבריו למה גזר בחרם החרם הזה למה ועוד בדברי ר' חיים הוי לאו קודם להן דהא מתחילה אמר אז דוא וועסט געזונד זיין וכו' דהיינו לא יהי' גט וקל להבין וא"כ לא כלום הוא ואין לסמוך דמסתמא עשה הרב כהוגן דהא לכל העדים הרב מוטעה הי' ועוד דמי יאמר שזה לשון תנאי כיון דלא אמר לשון לאו והן כלל ועוד דהא יהי' גט מעכשיו צ"ל בהתנאי עיין בסי' קמ"ה אבל פטור מן החליצה היינו לאחר מיתה וא"כ יהי' גט דאתי מיני' דיו לבא מן הדין ואין גט לאחר מיתה וא"כ לא הוי תנאי כפול ואין לומר דבלשון פטור מן החליצה נכלל דיה' גט מעכשיו דאל"כ לא מפטרה מן החליצה דאין גט לאחר מיתה דא"כ גבי יהי' גט כמי נימא הכי דאף שלא אמר מעכשיו ממילא קא משמע מעכשיו דאל"כ לא הוי גט והוא יהי' גט קאמר א"ו דלא אמרי' כך אבל הא אין לומר דדוקא יהי' גט או לא יהי' גט צ"ל בהתנאי אבל לא דבר חדה ורמז כגון דוא בישט איהר מאן וכו' דז"א דהא בתנאי דב"ג וב"ר אמר ג"כ אם יעברו יותן להם את ארץ הגלעד ואם לא יעברו ונאחזו בתוככם וא"כ ממילא דלא יותן להם ארץ הגלעד א"כ ה"נ כיון דאמר זיא איז דיין ווייב ממילא דלא הוי גט אבל במ"ש מעיקרא די ועוד שאף אם