השיב משה אבן העזר קז

נוחה בדבר דחומרא דאתי לידי קולא היא וזאת מבואר ג"כ בתשובות הנ"ל שכתבנו לכך חכמי הדור יבחרו ולא אני ואברר דברי ונתחיל בתשובת מהר"ם מלובלין ז"ל שעקר הפקפוק בגט הזה הוא עפי' דבריו ונ"ל דגם לפי דבריו הוי הגט גט מעלי' לא מבעי' לענין דאסורה לבעלה כהן דהוא פשיט' ואין צריך לפנים כלל וכמו שאבאר אלא אף לענין שלא להצריכה גט אחר הוי גט מעלי' אף לפי דעתו חדא דהא בכל התשו' כתב דלקולא לא אמרינן דבעי תנאי כפול עיין בכל התש' שכתב דלהחמיר אמרינן דלא בעינן ת"כ אבל להקל ודאי דלא אמרינן דלא בעינן ת"כ לכ"ע כמבואר שם ומכש"כ להכשירה לכהונה דאפילו ריח הגט פוסל וכי לא כדאי הם התוס' והרא"ש ור"ת ועוד רבים וגדולים העומדים בשיטתם. דבעינן תנאי כפול אמרינן אף לקולא לשוי' ריח הגט עכ"פ וה"ה כל דיני תנאי דבעינן ובפרט דאף החולקי' סוברים דאזלינן לחומרא והמהר"ם מלובלין גופי' כתב לפי שיטתו דבכל שכ"מ הוי כהתנה מ"מ כתב דלהכי התקין שמואל ת"כ דאל"כ הוי ריח הגט ופסולה לכהונה ועיי"ש ואין בנמצא שום דיעה הסוברת דאמרינן להקל דלא בעינן ת"כ וכל דיני תנאי ולהיפך רוב דעת הגאונים דאף לקולא אמרינן דבעינן תנאי כפול דהיינו כשלא הי' תנאי כפול ולא נתקיים התנאי אמרינן דהתנאי בטל והמעשה קיים ומותרת לעלמ' כמו שביאר מהרש"ל בארוכה סי' כ"ה עיי"ש וגם מוטעה ג"כ אינו פסול רק בהתנה בכל דיני תנאי ולא נתקיים אבל בלא התנה בכל דיני תנאי אף שבודאי מוטעה הי' הוי הגט גט מעלי' אף להקל כמו שביאר שם רש"ל בתשובה בדברים נכונים עי"ש ומכללם הלכות גדולות שכל דבריו דברי קבלה ועיין בשאילתות דרבי אחאי בפ' מטות שכתב בהדי' והלכתא כר"מ בתנאי דאתקן שמואל וכו' עיי"ש הרי מבואר להדי' דהלכת' כוותי' ולא משום חשש חומרא ועוד הרי קאי אזבינ' ג"כ עיי"ש וכבר כתב הריב"ש בתשובותיו על השאלתו' שדבריו מקובלים כאלו נכתבו בתלמוד והוא הי' מרבנן סבוראי ודעת התוס' בכתובות שהי' בסוף האמוראים וא"כ ודאי דבעינן תנאי כפול וכל דיני תנאי כדי להתירה לבעלה כהן ותמי' לי שלא הביאו דברי השאילתות ונראה שאלו ראו אותו החולקי' לא היו נחלקו עליו כמבואר בחו"מ סי' כ"ה בתשובת גאון שלא עלה זכרונו על ספר וכן מורין שפיר דברי רמ"א שכתב בכהן צריך להתנות שלא תהי' אסורה לחזור ובודאי מכל דיני תנאי קאמר ואל"כ אסורה לחזור לו ואף שהי' טעות שהי' סובר דמותרת לחזור לו אף שהיא כהן מ"מ גט מוטעה אינו פסול רק בהתנה בכל דיני תנאי ולא נתקיים התנאי אבל לא התנה בכל דיני תנאי אף שבודאי בטעות הי' מ"מ גט כשר הוא לרוב הגאונים דסברי דאף לקולא אמרינן בעינן תנאי כפול כמו שביאר כ"ז מהרש"ל בתשו' סי' כ"ה בדברים נכונים ומינה לאידך הסוברים דרק לחומרא בעינן תנאי כפול וא"כ לדידהו שפיר דגם מוטעה פסול אף בלא התנה דהוי כאלו התנה וצריכה גט אחר להתירה לעלמ' מ"מ ודאי דאין מקילין בו להתירה לכהן בלא התנה בכל דיני תנאי דלהקל לא אמרינן דלא בעינן ת"כ וכל דיני תנאי כנ"ל ברור אף לפי שיטת מהר"ם מלובלין ז"ל ואף להסברא שכתב המהר"ם מלובלין ז"ל דהיכא דהתנאי לא נאמר מפיו של המגרש לא בעינן כפול מלבד דנחלקו עליו כל גאוני עולם כמבואר בתשו' ובפוסקי' ודבריו נסתרין מתוס' ורא"ש ולא מצינו דברים אלו בשם קדמון ועיין בתשו' ב"ח הנ"ל סי' צ' שדחה בדברים נכונים מאוד להך סברא מלבר זה הא גם הוא המהר"ם מלובלין ז"ל רצה רק להחמיר משום סברא זו ולא להקל וזה ברור דאף לפי שיטת מהר"ם מלובלין ז"ל אין להקל עכ"פ להתירה לכהונה. והשתא אברר דהא הוא גם הוא המהר"ם ז"ל לא כתב להחמיר רק בגט סתם וכל דבריו הוא רק בנותן סתם ולא מבטל התנאי כמ"ש וז"ל וא"ל כיון שקודם נתינת הגט אמר לו המסד' שאין מזכירין שום תנאי בשעת מסירת הגט חנא סתם וכו' אין במשמעות לשון זה שאמר המסדר שבטל דבריו הראשונים וכו' ויש לו דין האומר לעדים שרוצה לגרש את אשתו על תנאי זה ואח"כ נתן לה הגט סתם דלא אמרינן שמחל התנאי ובטלו וכו'. וכן מביא שם דברי הרא"ש בתשובה ונהי דגרסינן בהמדיר וכו' ובשעת גמר המעשה לא הזכיר התנאי שמחל התנאי ובטלו וכו' עכ"ל הרי להדי' נשמע מדברים אלו דאם בטל התנאי בפירוש ודאי דמודה דהוי גט כשר ועיין מ"ש בסי' קכ"ו שאין המסדר אומר בני תנאי עיי"ש וכתב עוד שאף אם אמר י"ל שכונתו על תנאי אם מת יהי' גט וכו' אבל התנאי שיחזור וישאנה לא בטל וזה לא שייך כאן דאם נימא כאילו התנה שיחזור וישאנה מ"מ אסורה לו דאם יקיים התנאי א"כ הוי גירושין למפרע' ואסורה לו ואף להחמיר להצריכה גט אחר להתירה לעלמ' משום סברא זו לא אמרינן לא מבעי' לכל הגאונים דחולקין על סברתו אלא אף לסברתו דהא הך דאמרינן דהוי כאלו התנה שיחזור וישאנה הוא משום הדבור שאמר מקודם דהוי כאלו התנה והדבור הנ"ל מזיק לגט דהא אי אפשר לחזור לו וא"כ כבר ביטל כל הדבורים שמזיקי' להגט ופוסל כל העדי' ששמעו הדיבור כפי סדר הגט שלנו וזה ברור אף לפי שיטת מהר"ם מלובלין ז"ל לפי ענ"ד ואף שכתב שם א' מן החתומים דאף שביטל התנאי מ"מ הי' דעתו על התנאי לא ידעינן להחתום הנ"ל מנו ומי הוא ולא הביא שום טעם וראי' ולא חיישינן לי' ובפרט לדחות דברי כל הגדולים שכתבו בהדי' להיפך והאריכו בטעמים וראיות ובפרט דדברי מהר"ם ז"ל ג"כ לא נשמע כלל דביטול אינו מועיל ואדרב' מוכח מדבריו להיפך כמ"ש: והנה לתשובת מהר"ם יפה שם ודאי דהית' צריכה גט אחר עכ"פ ואפשר גט אחר לא מהני לפי דבריו כמבואר שם והיתה נשארת עגונה כל ימי' דלבעלה כהן ודאי דאסורה אף לפי דבריו כמבואר למעיין בדבריו דבכל שכ"מ המגרש סתם ואינו כהן פסק דצריכה לחזור לו ע"י נשואין ואם לאו נשארת עגונה אסורה לעלמ' ואף גט שני מן הבעל לא מהני לה אך במכת"ר שרי לי' מרי' שכתב דברים זרים אשר אבותינו לא שערום והיא דבר שאין הדעת סובלו ואין להם שורש ויסוד כלל בש"ס ופוסקים והיפך האמת הם דמיום שנסתם התלמוד אין לנו להוציא דינים מדרשות הפסוקי' כאלה וגם חכמינו ז"ל בעלי התלמוד הדינים הנצמח מן דרשותיהם עיקר היתה בקבלה כמו שהאריך הרמב"ם בזה בהק' לסדר זרעים ולכך בכל ספר הי"ד כתב בכל מקום מפי השמועה למדו ויכולין גם אנחנו להוציא מן קרא מה שמוכ' להדי' אבל לא פ"י דרשות רחוקות ואם הוי אמת כדבריו לא הוי משתמט הבבלי וירושלמי לפרש זאת בשום מקום לכך אין חוששין לו וכן לא מצינו לשום א' מחכמי ישראל שחשש לדבריו בשכ"מ וא"כ נחזור לענינינו אף למהרמז"ל הוי גט מעלי' ומכש"כ להחולקי' על מהרמז"ל וכוותי' קיי"ל והם רוב בנין ורוב מנין ונמנו וגמרו דלא כוותי' וחלקו עליו כל גאוני עולם והוכיחו אותו על פניו שמהר"ם ז"ל הי' נוגע בדבר שהי' בעל דודתו של המגרש כמבואר בתשובת' ובב"ח סי' קמ"ח ודאי דהוי גט מעלי' והדין עמם כמבואר לכל מעיין בדבריו בקו השכל אף שלא ראה את דבריהם כלל ותיתי לי דקיימתי כל הסברות מסברא דנפשאי קודם שעיינתי בדבריהם ויעוין בתשובת מ"ב ובתשו' ב"ח החדשות ואין צריך לכפול הדברים רק מה שנתחדש לי. דהנה בסוגי' דא"נ כתב דבר זר דכיון שהיא אמרה לא בעינן כפול ודחה הב"ח דבריו בתשובה צ"א בדברים נכונים מאוד והוא כתב דהרא"ש שם כתב להסוגי' הנ"ל דאיירי לרבנן ומ"מ נ"מ גם לדידן דקיי"ל כר' מאיר באם כפלה לתנאה ויפה דבר. ואני אומר דהנ"י על האלפסי מיישב הקושי' הנ"ל שקשה בסוגי' דאיזה נשך הנ"ל הא לא הוי תנאי כפול בתיבה אחת שכתב בסוגי' דא"נ הנ"ל בד"ה אלא פטומי מילי וזה לשונו דמיירי שהגט נכתב ומסרו לשליח לתנו לה ועדיין לא נתן עכ"ל ויש לתמוה טובא השליח מאי בעי הכא כיון שהאיש והאשה כאן ואף דיש לומר שמחמת רוב חולשת החולי עשה שליח למסור לה מ"מ קשה מנ"ל להנ"י דאיירי הגמ' בכך ונ"ל דנתכווין לתרץ הקושי' הנ"ל דהא לא הוי ת"כ ואף אם הוי אמרינן דאדעת' דידה קא אמר ויהב והוי כאלו התנה הוא כן מ"מ הא בעינן תנאי כפול ואין לדחוק ולומר דבדכפלה איירי אף דלא נזכר הכפל בגמ' דא"כ לא הוי פטומי מילי לכך פי' הנמוקי יוסף דאיירי ע"י שליח וא"כ א"ש דאם הוי אמרינן דאדעת' דידה קא גמר ויהיב גיט' והוי כאלו התנה הוא עם השליח כן קודם שנתן השליח הגט לידה וא"כ שפיר דלא בעינן תנאי כפול כשמתנה עם השליח כמ"ש הב"ש בסי' ל"ח ס"ק ב' בשם ח"ר והר"ן עייי"ש וא"ל דמ"מ לא התנה השליח עמה בתנאי כפול ואף אם נימא דהוי כאלו התנה השליח ג"כ כיון ששמע דברים האלה מ"מ לא התנה ת"כ לק"מ דגם שליח א"צ להתנות ת"כ כמו שמפורש בשאילתות דר' אחאי בפ' מטות כנ"ל ברור בכוונת הנ"י ותמי' על כל האחרונים זכרונו לברכה הנ"ל שלא הרגישו בדברי נ"י הללו: והנה מ"ש המהר"ם מלובלין דאפשר שאף מהרש"ל ז"ל לא מיקל רק משום דשם הקדושין לא הוי קדושין לא משמע כן בדברי מהרש"ל ז"ל עצמו שם שכן כתב להדי' שם וגיט' הוי גט מעלי' אף לכתחילה אפי' אי הוי קדושין הראשונים קדושין ממש ומ"ש מהרש"ל ז"ל שם דמן הדין ראוי להיות בכל תנאי תנאי בטל ומעשה קיים רק דילפינן מב"ג וב"ר דתנאי מהני עיי"ש כדבר הזה מבואר ג"כ בתוס' כתובות שאביא דבריהם בסמוך ודברים נכונים ואמיתים הם דכן משמע להדי' בשאילתות שם שכתב וז"ל דאלו מאן דזבין זבינת' וכו' א"כ מאן דקדיש איתת' וכו' א"נ גירש איתת' וכו' תנאו תנאה דהכי אשכחן בב"ג וב"ר וכו' ואח"ז כתב ובעינן עד דכפלי' לתנאי א"כ הרי מבואר דעיקר מה שמועיל התנאי ילפינן מב"ג וב"ר וק"ל ועיין שם בתשו' מהרש"ל דשום תנאי לא מבטל מעשה רק אם היא כדינו ואף אם הוא כדינו הביטול שאח"כ מועיל אף אם לבו בל עמו ואנן סהדי דלא כן לבבו ידמה כמו שאומר בפיו ובודאי לבו היפך פיו מ"מ מה שאומר בפיו הוא עיקר ודברים שבלב אינם דברים וסומך אף להקל משום טעם זה וכן כתב המשאת בנימין ס"ס ע"ה דאף שאמר בתחילה בפירוש שיתן גט על תנאי שאם יעמוד יהי' נט בטל מ"מ כיון שהמסדר הגט שאל לו אם הוא נותן הגט סתם בלי שום תנאי ושמע ואמר הן וביטל כל המעשה ודבור שאמר מקודם שיגיע ביטול לגט זה א"כ דבריו אחרונים עיקר ובתרייהו אזלינן עכ"ל א"כ ה"נ דהי' סדר הגט בסתם ככתוב בב"ש ושאל לו הרב אם נותן הגט באין תנאי ככתוב בסדר גיטין ואמר כל הכתוב בסדר גיטין שמבטל כל הדבורים שמזיקים להגט וגם הרב אמר לו קודם הסידור שאין נותנין בזה"ז גט על תנאי רק גט סתם א"כ ודאי דאף אם הי' תנאי כפול ומפורש קודם לא מהני וכתב עוד שם המ"ב ואין לומר שלכך אמר המגרש שהוא מבטל דברים הראשונים שהי' סבור שכל זה צריך לומר כדי שיהי' גט אם ומות ומ"מ אם יקום לא יהי' גט אנו אין לנו אלא מה שאמר בפירוש ולא מה שבלבו דאלת"ה אין לך גט כשר בעולם שכל א' יאמר הייתי סבור כך וכך ואין אלו אלא דברי רוח עכ"ל ומ"ש בריש סי' ע"ה דהקול אין בו ממש היינו משום דלא נימא דאף דגט כשר הוא מ"מ כיון דהקול נתפשט מכת המעררים דאין גט זה גט יש לחוש שיוציאו לעז עלי' והר"ן כתב בפ' המגרש דבזה"ז אין מבטלין קלא דיש שלא ישמעו בהביטול ויוציאו לעז וכמ"ש שם בתשובת גאוני בתראי ס"ס נ"ב עיי"ש לכך כתב המ"ב מה שכתב וזה ברור וק"ל אבל בעיקר הדבר סמך המשאת בנימין עצמו על מ"ס דגילוי דעת לאו כלום הוא ועוד אף התנה בתנאי ממש כיון דביטל פרח התנאי ועיי"ש בתשובה ע"ו מ"ש בראש דבריו שם לענין הקול עיי"ש ומסיים ודי בזה