השיב משה אבן העזר קו

לזה דהיינו שיחזיק לאביו כאן בשם האמיתי שלשים יום ויכריז בכל יום הכניסה בפירוש שפלוני החזיק לשם אביו כך וכך בטעות ושמו האמיתי של אביו הוא כך התם שאני שהמגרש היה דר בעיר מקום הכתיבה והנתינה והיה איש מפורסם שם והכל יודעים משם אביו כמו שהחזיק לו בנו שם כי אביו לא היה שם מעולם ולא הכירו אותו מעולם ועכשיו אם יכתבו בגט שם אחר איכא חשש מראית העין ולעז הבריות אף שמעצם הדין לא היה צריך לחוש לזה בנידון זה כמו שכתבתי והארכתי שם מ"מ משום חומרא דא א כתבתי להחמיר שם כן בחומרא יתירא אבל כאן בנד"ד שהמגרש אינו דר לא במקום הכתיבה עצמו ולא במקום הנתינה רק בכפר אחד ואיננו איש מפורסם שיהיה שם אביו מפורסם כאשר החזיק לו בנו וגם העולם אין מדקדקין כ"כ בין שמריה לשמריהו וכמעט אחד הוא ואין דומה לשם דשם אחר הוא דמה ענין יששכר לדוב ע"כ בנד"ד חין לחוש לחומרא זו ככל ועיקר רק לכתוב בן שמריה אם לא יודע המגרש בבירור שאביו היה מחזיק עצמו בשם שמריה כמ"ש רק יזהירו להמגרש שמכאן ולהלאה לא יחתום עצמו בשם בן שמריה רק בן שמריה וכן יצוה לקרוא לעליות ס"ת הק' בשם בן שמריה והמכונה שמעריל כבר כתב מעלתו בעצמו שאין צריך לכתוב וזה פשוט ומבואר בכל הפוס' ומה ששאל אם בנו יהיה שליח אם הוא איש עני שאינו יכול לשלוח שליח להולכה בדרך רחוק ויוכל שתבוא עי"ז לידי עיגון ודאי הוי כדיעבד ושרי וזה ברור משה טיטל בוים: שאלה ע"ו הנה מודעת זאת דמעשה שהיו כך הי' שהרב דקהלתנו סידר גט אחד אצל ש"מ כהן כדרך וכסדר כל סתם גיטין בלי שום שינוי ומגרעת. וזאת ידוע בבירור וגם הרב אינו מכחיש זאת רק שאומר שהי' בהעלם דבר מאתו דגרושה אסורה לכהן שיצא מלבו דבר זה ונשכח ממנו ואחר נתינת הגט נתן חרם שכשיבריא יחזרו וישאו זא"ז בחופה וקדושין. ואח"ז הגיע הדבר לאזני ונבהלתי ואמרתי מה זאת עשה הלא נאסרה עליו משום גרושה ונתמלאה העיר הומי' וזאת אשר כתבתי אז בנידון זה בלי עיון כלל בספרים רק ע"י מצודת כח הזוכר וזה לשוני במכתבי הראשון: הנה בנידון עובד' בישא שנתהוה פה בדבר הגט ש"מ כהן הנתן בסתם כדרך וכסדר כל הגיטין מפורש בלי שום תנאי ובלי שום שיור כלל ואחר הנתינה גזר המסדר בחרם שישאו זא"ז אם יקום מחליו ולא טוב עשה אותו המסדר בעמיו. ושנה בתרתי אחת כי מבואר בסי' קמ"ה סעיף ט' ובהגה דכהן יש ליתן גט על תנאי אף לפי מנהגינו עיי"ש השנית שאם נתן גט סתם האיך גזר בחרם שישאו זא"ז כיון שהוא כהן והמסדר ידע מזה כנודע בבירור. והנה מה שעבר אין אך יש לעיין במה שבפנינו שחולה הנ"ל הבריא קצת מחליו בעזר"ה ורוצה להחזיר אשתו ודופק על פתחי המורים אולי ימצאו לו תרופה למכתו כי היא לו אשת כעורים והנה האריכות בזה ללא צורך כי עקרי דינים הללו מבוארים כי לכאור' יש בזה ב' קולות וקלקולו זהו תקונו. חדא מאחר שמוכח שהמסדר הגט הדיוט הוא א"כ הגט פסול כמבואר בסי' קמ"א סעי' ל' וסי' קמ"ב סעיף ס' ועי"ל דמ"מ גילוי דעת יש שמש"ז נתן גט שסובר הי' שמותרת לחזור לו ונמצא הגט בטעות הי' ובאמת אם הי' ח"ו מת לא הי' מועיל הגט הנ"ל לפוטרה מחליצה דגט מוטעה הוא: ואען ואומר על ראשון ראשון מחמת שהמסדר הגט הדיוט לא הוי פסול ודאי רק מחשש שיש לחוש לכמה מיני פסולין כמו שמבואר בלשון רמ"א שם במקומות הנ"ל וזה פשיט וברור כי בודאי מדאורייתא אין צריך כלל מסדר וא"כ ודאי דפוסל לכהונה לפי עה שמבואר בסי' ו' סעי' א' בהגה עיי"ש ועוד בכמה מקומות באה"ע ועיין בסי' ק"ן סעי' ג' וזו א"צ לפנים כלל. ובאמת להתירה לעלמ' אוי לי אם אומר כי צרעת נושנת היא ואוי לי אם לא אומר כי תיפוק תורה ויצא משפט מעוקל. אך יש ללמוד זכות על כל אשר כבר נעשה כי לא הי' ביחידי כמו כאן ומסתמא האחר הי' בקי בטיב גיטין. ואם הוא נחשד כל ישראל מי נחשדו. ובודאי דכל הגיטין דמכבר כשרים היו ובכאן שהי' ביחידי יש להצריכה גט אחר להתירה לעלמ' דאף שאינו חכם ומבין מדעתו במה שלא ראה מעשה דאפשר שלא אירע לו כהן שכ"מ שיצטרך ליתן גט מ"מ בשאר דברים ודאי בקי הוא בטיב גיטין כיון שרב הוא כמה שנים והי' יושב תמיד עם דיינים מובהקי' לא חיישינן לטעות אחר כנ"ל ברור. ועוד דשמא לא הוי אדעת' ואולי שומ' מאת ה' הי' שיצא מא' מהן זרע כשר או אפשר משניהם כיון דכבר שהא עמה יותר מעשר שנים ולא ילדה: והשנית מחמת גילוי דעת ג"ז אינו דעיין בתוס' גיטין דף מ"ו ע"א ד"ה אי אמר לה דגילוי דעת לא כלום ולא הוי גט מוטעה בכך רק תנאי מפורש וכפול בעינן. ועיין באה"ע סי' יו"ד בב"ש שם ס"ק ה' וי"ו ועיין בט"ז סי' הנ"ל ס"ק ב' דמסיק כן להלכה וכתב שגם דעת הרמב"ם כן וידעתי גם ידעתי שהלח"מ הפך דעת הרמב"ם לדעת אחר ועיין בפ"י בגטין שמאריך בזה ולא רציתי להעמיק העיון בזה כי לענ"ד כלא צורך היא כי מי אשר מלאו לבו לסמוך על דעתו ולעשות מעשה להקל נגד רבותינו בעלי התוס' וסייעתם. ובפרט באיסור לאו דאורייתא ובפרט לכהונה דאפי' ריח הגט פוסל וכל מקום דאיכא פלוגת' דרובות' אזלינן בזה להחמיר כמבואר בסי' קמ"ג סע' כ"ב כ"ג ועיין בע"ש שם בבאר הגולה בשם הר"ן ובפרט דאין יכולת בידינו לחלוק על התוס' וכמבואר בש"כ חו"מ סי' כ"ס מ"ש בתשובת מהר"ם אלשיך על מהרי"ק עיי"ש ואם לויתן הועלה בחכה וכו' זאת ועוד אחרת כי כ"ל ברור דאין בכאן גילוי דעת לכ"ע דהא לכ"ע לא הוי גילוי דעת שם באה"ע סי' יו"ד סעי' ג' רק באם אמר לה בפירוש בשעת הנתינה משום ש"ר אני מוציאך ולא מהני מה שאמר לה מקודם לכן ואפי' לעז בעלמ' ליכא רק באומר כן בשעת הנתינה ואף לדיעה הסוברת שם דאף אם לא אמר כן לא יחזיר היינו משום דסובר דהטעם משום שלא יהי' פרוצים בעריות עיי"ש באחרונים אבל גילוי דעת כ"ע מודי דנא הוי ואף לעז לא הוי כלל ומכ"ש כאן שאמר בפירוש בשעת נתינה בלי שום תנאי כלל מכש"כ דלא הוי גילוי דעת כלל כנ"ל ברור: והנה אחר זה כתב אלי אחד מקהלתינו מ"ה מאיר דיין שמצא היתר בבאר הטיב על אה"ע ס' קמ"ג בשם מהרי"ט באחד שרצה ליתן גט על תנאי והיא לא נתרצה בכך ואח"ז נתן גט סתם אם היא התחילה היא הסכימה לדבריו ואם הוא התחיל הוא הסכים לדברי' עכ"ל א"כ חזינא דאף דמקודם לא הי' תנאי מ"מ אמרינן דעל דעת הראשונה נתן א"כ ה"כ שמקודם ודאי דברי עמו שיתן גט על תנאי ע"כ ועוד כתב דברי הבל אשר לא נתן לכתוב כלל. כי ר' מאיר חייש לפסיקת דמים ושוחד יעור ומתוך התשובה שכתבתי יובן כל מה שכתב וכמה פעמים שנה ושילש שנכון להמציא היתר כדי שלא יצא לעז על לומדים דקהלתינו דמאן מפיס מי הי' המסדר. וזאת אשר השבתי לו בתחילת דברי פיהו תיוהא קא חזינא שסמך על הבאר הטיב שמביא תשובה אחת סתום וחתום לא נודע פי' הדברים להתיר דבר חמור כזה והיא מתנגד מאוד להשכל דמ"מ תנאי כפול בעינן ולא עדיף קודם המעשה מבשעת מעשה דאם לא כפלי' לתנאי לא כלום הוא וצריך להיות בכל דיני תנאי. ומי דקדק וידע שהי' בכל דיני תנאי ודאי דלא כן הי' דאטו כ"ע דיני גמירי והמגרש וכל הנלוים אליו בורים המה ומה בכך דאמרינן דעל דעת הראשונה נעשה ולא יהי' אלא כהתנה כן בשעת מעשה דלא כלום הוא. ומתשובת מהרי"ט אין ראי' כלל למעיין בתשובה ההוא עצמה ושרי' לי' מרי' לבאר הטיב שלא העתיק כל צרכו והיא בחלק א' בתשובותיו ס"ס ל"ה בח"ב כמו שנדפס בבא"הט ושם מבואר דלא איירי בתנאי כלל רק בגט על זמן דא"צ לדיני תנאי כלל המפורש בש"ע אה"ע סי' קמ"ו עיי"ש וז"ב. ומכאן יראה כמה יש לזהר שלא להורות מן הבאה"ט זאת ועוד אחרת דבכאן בשעת נתינת הגט ביטל בפירוש כל הדברים ואמר בפירוש בלי תנאי ובלי שום שיור כדרך סדר הגטין. וכן שמעתי מפורש מפי הרבני מו"ה אשר בהרב שכן הי' וא"כ ודאי דהתנאי שאמר בראשונה בטל ומבוטל וזה ברור ופשוט ואין לפקפק בזה ואין ענין כלל לנידון דמהרי"ט דשם לא היו הסידור הנ"ל רק שאמר כתבו גט לאשתי ונסע לדרכו כמבואר בתשובה הנ"ל ובעיני אין שום ה"א לומר דמותרת לדור עמו דהא אפילו ריח הגט פוסל לכהונה מדאורייתא וכאן הוי גט מעלי' ומ"ש שלא יצא לעז על הלומדים כבר אמרו רז"ל מוטב שאקרא שיטה כל ימי וכו' ואות אחת בתורת ה' לא יאבד להתיר בפרהסי' לאו דאורייתא ואדרב' נהי' לבוז טפי אם נרצה להתיר ותקלה וקלון איכא ומ"ש דמקום עיגון הוא לא ידעתי מה עיגון שייך כאן ואף אם הוי מקום עיגון א"א למעקר לאו דאורייתא. ובפרט דשהא עמה עשר שנים ולא ילדה בלא"ה כופין אותו להוציא מעיקר הדין אך דאנן לא נהגינן מכמה דורות לכוף בענין הזיווגים אבל שיהי' מצוה בזה לקרב' אין דעתי נוחה בזה וכל זה הוא רק לרווחא דמלתא אבל כראה ברור כמ"ש לעיל בסמוך ולענ"ד אין לפקפק בזה כלל. ותמה אני עליו אשר העלה ואשר הביא על מכתבו דברים כאלו שראוי לגדען כאשרה וחס להזכיר לומר שאם רוצה לחלל הכהונה מניחין לו ישתקע הדבר ולא יאמר ולפי"ז יאמר ישראל ג"כ שרוצה לחלל קדושתו ורוצה להיות בן נח ומותר לו לעשות כל מה שבן כח מותר בו. א"ו דהבל יפצה פיהו וביד חזקה אמלוך עליכם אמר השי"ת ומבואר בגמרא ובכל הפוסקים דכהן שנשא גרושה כל ימיו בעמוד והוציא קאי וכופין אותו להוציא וכמבואר בש"ע אה"ע סימן ו' סעי' וי"ו והמפורסים א"צ ראי' ודברי בורית היא ע"כ ואח"ז שמענו שמהדרין אחר עדים שקרים ולומדין עצמן איך להגיד לכך חשנו ולא התמהמנו לגבות עדות כאשר כרוך ולוטה פה (יעתק אי"ה בסוף התשובה). וזאת לדעת שהעד ר' חיים והעד רבי מאיר הם בורים גמורים ולא היו כלל בשום פעם אצל גט וגם זאת לדעת שנודע לנו באומדנא דמוכח וכו' שעדותן שקר ובפרט זה האיש משה מאיר: ואח"ז פניתי א"ע מעט לעיין בספרים: ועיין בתשו' מהר"ם לובלין סי' קכ"ב וכל התשו' שם השייכים לזה ובתשו' משאת בנימין סי' ע"ה ע"ו ע"ז ובתש' הגאונים בתראי סי' י"ב שם התש' מהסמ"ע ז"ל ובתש' מהרש"ל סי' כ"ה ובתש' ב"ח החדשוח סי' צ' צ"ד ובב"ת על טור אה"ע סי' קמ"ח וקמ"ה ובט"ז על אה"ע סי' קמ"ה ס"ק וי"ו ובב"ש שם ס"ק ט"ז ובתשו' הגאון מפראג בחלק אה"ע ס"ס י"א והנה לא רציתי ליתן זמן לעיין בפלפולים אף שיש לאל ידי בעז"ה כי אין דעתי נוחה באריכות הפלפולים במה שלא יצרך לעיקר הדין. ובעיקר הדין הדבר פשוט אצלי כבעית' בכותח' לענ"ד דאסורה לבעלה כהן לכ"ע ואין שום חולק בדבר ולענין להצריכה גט אחר להתירה לעלמ' נ"ל דמעקר הדין אינה צריכה אך משום חומר אשת איש לבי נוקפי וגם להצריך גט אחר מצד החומר' אין דעת חכמינו ז"ל