השיב משה אבן העזר קה

הוא יש לכתוב שבתי המכונה שעפטל דמתקרי שבתאי המכונה שאבסיל כמו שהוא בסדר הגט של הרב מהרמר"י מקראקא דאם נשתנה שמו ויש לו כינוי לכל אחד לשם העריסה ולשם הנשתנה כותבין הכינוי אצל כל אחד וכותבין פלוני המכונה פלוני דמתקרי פלוני המכונה פלוני וה"ה הכא לענין מקום הכתיבה והנתינה ודוק ואין לחוש דלמא נק' שאבתיל כמו שכתבתי ואיך נכתב שאבסיל דכיון דלא חתם עצמו כלל בזה ובמבטא אין היכר אין כאן חשש שינוי השם כלל וז"ב כשמש לכל הרגיל בפוס': סיומא דמילתא דאם לא נק' באקלים שלכם כבש מן הצאן שאבסיל רק שעפסיל אז וודאי אין לכתוב רק שבתי המכונה שעפטל דמתקרי. שבתאי ואם נק' כבש מן הצאן במחוז שלכם שאבסיל אז יש לחוש דילמא רגילין המון עם לקרא בכינוי זה למי ששמו שבתי או שבתאי על שם כבש בלשון אשכנז שאבסיל משום דלשון נופל על הלשון על כן יש לכתוב הכינוי אם כן הוא יש לכתוב בהגט שבתי המכונה שעפטל דמתקרי שבתאי המכונה שאפסיל כמ"ש למעלה בשם סדר הגט של ר' מיכל ר' יוזיפש מקראקא וכן מבואר בהגהת זקיני הרמ"א ז"ל בסי' קכ"ט. סוף סעי' י"ח. עיי"ש ומ"ש מעלתו דלא מצינו כינוי לשבתאי לא ידעתי כוונתו דמה בכך דלא מצינו כינוי כיון דיש לזה האדם שני שמות וא' בלה"ק וא' בלשון לע"ז ושם הקודש עיקר שכותב וחותם בו ועולה לס"ת בו הרי צריך לכתוב שני השמות שם הקודש סתם המכונה בשם לעז וקאי המכונה ע"ז האדם דאדם זה מכונה בשם זה אף דאין כינוי זה רגיל לשם הקודש זה וזה מבואר הטיב למעיין הטיב בסימן קכ"ט סעי' א' בהג"ה דקי"ל כר"ת ובסי' הנ"ל בסעי' ט"ז בש"ע בהגהת זקיני הרמ"א ומ"ש האחרונים דהוא כינוי לשם זה או לשם זה היינו דאורחא דמילתא כך ועיקר כוונת הפוס' הוא רק ללמד איך נכתבים הכינוים באותיותיהן ויש בו נפקותות גדולות לדינא כמבואר בפוס' אבל זה ברור דאם איזה איש יש לו שם הקודש שעולה בו וחותם בו ובפי כל המון נתכנה באיזה כינוי של לעז אף שמעולם לא נשמע שיהיה שם לעז זה כינוי לשם קודש זה מ"מ וודאי כותבין פלוני המכונה פלוני וקאי על האדם פלוני דמכונה בשם זה ולא על שם הקודש דיש לו כינוי זה דאינו ענין לו וזה ברור ועוד וכי שם שבתאי מצוי ורגיל הוא דנידע דאין לו כינוי ועוד דבאמת המון העם אין מדקדקין ומבחינן כלל בין שבתאי לשבתי וכל הכינוי שמכנין לשבתי מכנין לשבתאי וז"ב ומ"ש בסדר הגט מהרב ר' מיכל ר' יוזיפש מק"ק קראקא וזה לשונו וע' שעומד במקום אחד ושולח הגט למקום אחר ובכל מקום יש לו שם אחר אם מוחזק במקום הכתיבה שיש לו שם אחר במקום הנתינה אלא שבני מקום הכתיבה חין מכירין בשם שיש לו במקום הנתינה יש לכתוב שם מקום הנתינה ויכתב על שם מקום הכתיבה דמתקרי כו'. ואם אין מוחזק במקום הכתיבה שיש לו שם אחר במקום הנתינה ואפילו אם מוחזק במקום הנתינה שיש לו שם אחר במקום הכתיבה א"צ לכתוב אלא שם של מקום הכתיבה כו' עיי"ש הכי פירושו דאם מוחזק במקום הכתיבה שיש לו שם אחר במקום הנתינה רוצה לומר שבמקום הכתיבה יודעין מזה דהיינו שהמתעסקין בכתיבת הגט יודעין מזה שהמסדר יודע ומודיע לכל המתעסקין להסופר ולהעדים וכדומה אלא שבני מקום הכתיבה אין מכירין בשם שיש לו במקום הנתינה רוצה לומר דהמון העם אשר במקום הכתיבה אין יודעין מזה כלל דלא נקרא שם כך אז כותבין שם מקום הנתינה עיקר ועל שם מקום הכתיבה יכתבו דמתקרי ואם אין מוחזק במקום כתיבה שיש לו שם אחר במקום נתינה דהיינו שאין יודעין עזה כלל בשעת כתיבה אין צריכין לחוש שמא יש לו שם אחר במקום הנתינה ואין כותבין רק שם של מקום הכתיבה: ומ"ש ואפילו אם מוחזק במקום הנתינה שיש לו שם אחר במקום הכתיבה רצה לומר אף אם באמת יש לו שם אחר במקום הנתינה כשבא הגט לשם הרי רואין בני מקום הנתינה שיש לו להמגרש בעלה של אשה זו הנשלח לה הגט שם אחר במקום הכתיבה ממה שיש לו במקומם שבוודאי צריך להיות נודע להב"ד של מקום הנתינה המתירין את האשה להנשא עפ"י גט זה שהמגרש היה בעלה של אשה זו רק שהיה לו שם אחר במקום הכתיבה מזה ברור כי אין צריך לכתוב אלא שם של מקום הכתיבה רצה לומר דהגט זה שנשלח כשר לכתחילה להתגרש בו שם במקום הנתינה אף שלא נכתב בו רק השם של מקום הכתיבה הואיל שבמקום הכתיבה יש לו שם זה ולא נודע משם אחר וידוע שם במקום הנתינה בבירור שהגט מאיש זה בעלה של זו המתגרשת אין צריכין לחזור לשלוח שיכתבו גט אחר אף שיכולין לעשות כן אף אם השם של מקום הכתיבה של לעז והשם של מקום הנתינה בלה"ק כו' ועיי"ש בסדר הגט הנ"ל והיינו כשיטת הרא"ש והר"נ והטור המובא בב"ש סימן קכ"ט ס"ק וא"ו ולכך כתב לשם בסדר הגט הנ"ל לשון זה אינו צריך לכתוב כו' ולא כתב אם לא ידעו בדיעבד כשר לגרש בו דהוי אמינא בדיעבד כשר דוקא במקום שלא יוכל לתקן והוי עיגון ועוד קמ"ל בלשון זה דדוקא שלא נודע במקום הכתיבה עד שיצא השליח ומשם יבא למקום הנתינה ואז נודע הכל אבל אם אחר שנכתב הגט ועדיין לא יצא השליח משם ויש שם הבעל המגרש והשליח ונודע שיש לו שם אחר במקום הנתינה וודאי דיש לכתוב גט אחר כאן דהיינו שיכתבו שם מקום הנתינה ועל שם מקום הכתיבה דמתקרי וזה ברור בכוונת בעל סדר הגט הנ"ל ולמעשה צריך עיון רב וגדול להכריע בין השיטות בדיעבד בלא נודע ולא כתב רק מקום הכתיבה ואין זה ענין לנדון דידן: ומ"ש מעלתו מה יענה מהר"י מטראני להא דשבתאי אוצר פרי ע"כ במח"כ דמר שגה בזה דאדרבא מהר"י מטראני מביא ראיה דיש לכתוב שבתאי מהא דמס' ב"ק דף קי"ב ע"ב אמר רב אשי אמר ר' שבתאי מקבלין עדים שלא בפני בע"ד עיי"ש והב"ש כתב על דברי מהרי"ט אולי ט"ס הוא עיי"ש ומה שיש לפלפל בזה כבר אמור עם הספר גט פשוט וכאן בנד"ד א"צ לפלפלת כל שהוא דבידוע חתימתו ועליתו לס"ת ודאי אין לשנות וז"ב: והנה כפל טעות בדפוס בסדר הגט דכתב וז"ל כותבין באיש פלוני דמתקרי' פלוני באשה פלונית דמתקרי פלונית עכ"ל הנה באיש כתב דמתקרי שריטה על היוד דמורה על אות א' דהיינו דמתקריא ובאשה כתב דמתקרי בלא שריטה וניקוד ע"ג היוד והוא טעות בדפוס דנהפוך הוא דבזכר כותבין דמתקרי בלא אלף ובנקיבה כותבין מתקריא באלף כמבואר בט"ז סי' קכ"ט ס"ק כ"ו בשם מהרש"ל וכן מבואר בד"מ בשם ס"ג דבזכר מתקרי בלא אלף והביאו הבאה"ט בסימן קכ"ט ס"ק כ"ז וכן מבואר בכנה"ג בסי' קכ"ט בכמה מקומות וכן מבואר בספר עזרת נשים בכמה מקומות וזה פשוט וברור בס"ד. ובכתיבת המכונה כתב הט"ז בשם רש"ל שם דאין חילוק בין איש לאשה ונ"ל ברור דאין חילוק בכתיבה קאמרו הט"ז ורש"ל אבל במבטא יש חילוק דהמכונה דאיש הוא בסגול תחת הנון המכונה והמכונה דאשה בקמץ תחת הנון והנה שמעתי אומרים טעם דבהמכונה אין חילוק בין איש לאשה ובמתקרי יש חילוק משום דמתקרי קאי על האדם שהאדם נקרא כך על כן יש לחלק בין זכר לנקבה אבל המכונה לא קאי על האדם שק על השם שהשם זה הקדש מכונה כך בלשון לעז ושייך שפיר לשון זכר אף בנקבה ע"כ שמעתי ולפ"ז גם הקריאה והמבטא אין לחלק בין זכר לנקבה אבל לענ"ד אין זה אמת דהלא משמע בכל הפוס' דבכל ענין שיש לו שני שמות אחד עקרי שחותם א"ע בו ועולה בו לס"ת והשני שמכנין אותו בו אם הראשון בלה"ק והשני בלע"ז כותבין שם הראשון פלוני המכונה פ' ואם השנים הם שמות קדושים או שמות לעז כותבין על השני דמתקרי ולא חלקו כלל אם השני שייך לראשון או לא ומשמע דבכ"מ הדין כן כמ"ש לעיל וכן ביש לו שני שמות אחד במקום הנתינה ואחד במקום הכתיבה דכותבין שם מקום הנתינה ועל שם מקום הכתיבה דמתקרי אם הוא שם הקדש ואם הוא שם לעז המכונה ולא אשתמיט א' מהפוס' לומר דדוקא כששם מקום הכתיבה שייך לשם מקום הנתינה אבל כשהוא חלוק לגמרי משם מקום הנתינה אין כותבין המכונה א"ו דבכ"מ כותבין המכונה כששם מקים הנתינה הוא שם הקדש ושם מקום הכתיבה הוא שם לעז לבד ואין לו שם הקדש כלל אף שהוא חלוק לגמרי משם מקום הנתינה מ"מ כותבין המכונה ע"ד משל מי ששמו ראובן במקום הנתינה ובמקום הכתיבה החזיק עצמו בשם אנגיל או אקסיל ראד או אשתריק או אשקר וכדומה דהם שמות אנשים בלעז ואין לאחד מהם שם קדש כמבואר בס"ש ובב"ש דודאי צריך לכתוב בהגט לפי המבואר בפוס' ראובן המכונה אנגיל או המכונה אקסיל ראד או המכונה אשקר או המכונה אשתריק וזה ברור והשתא לפ"ז איך נימא דהמכונה קאי על השם דשם זה מכונה בשם זה דהלא אשתריק וכדומה אינו כינוי כלל לשם ראובן א"ו דקאי על האדם דהאדם זה ששמו האמיתי ראובן מכונה בשם זה כמו דמתקרי דקאי על האדם רק ההפרש שבין זכר לנקבה הוא בקריאה דזכר בסגול ונקבה בקמץ וזו הוכחה ברורה לכל הולך נכוחות בדרך אמת ולבב עקש יסור ממנו אחר זה מצאתי להדיא בדרכי משה בסימן קכ"ט דלאיש קורין המכונה בקמץ ולאשה בסגול ובכתיבה אין חילוק עכ"ד ושמחתי מאוד שכיוונתי אל האמת בס"ד והפוך בה דמהד"מ הנ"ל יש ראיה ברורה דהמכונה קאי על האדם כמ"ש וממילא בכ"מ כותבין על שם הלעז המכונה אף שאין ענין כלל לשם הקדש שלו וזה ברור כשמש בס"ד ומה שמוזכר בהגהת זקיני הרמ"א ובד"מ די"א דיש חילוק בין דאתקרי ובין דמתקרי לענין רגילות עיי"ש אין הלכה כי"א אילו כמבואר בט"ז בסי' קכ"ט ס"ק כ"ו עיי"ש והנה מבואר בפסקי מהרי"ח ובד"מ בסי' קכ"ט ובכנה"ג בסי' הנ"ל ובספר עזרת נשים דאם כתב על האשה המכונית או דמתקרית כשר אבל לכתחילה אין לשנות מנהגינו כן משמע בפסקי מהרי"א ובד"מ ומה ששאל בשם שמרי' אם לכתוב שמריהו בואו בסוף או שמריה בהא בסוף זה פשוט וא"צ לפנים כלל דשיילינן ליה להמגרש אם זה שחותם את עצמו בשם אביו שמריהו בואו בסוף הוא מפני שיודע בבירור שאביו חתם כך ועלה כך לתורה בשם שמריהו בואו ודאי דסמכינן עלי' כמבואר בסדר הגט של מהר"מ ר' יוזיפש מקראקא בסדר גט ראשון מיד הבעל ליד האשה באות ב' עיי"ש וזה מבואר בפירוש כמעט בכל הפוס' דאם עולה לס"ת וחותם עצמו בשם שמריהו בואו דכותבין שמריהו בגט ואם יאמר המגרש שאין יודע איך חתם אביו א"ע ועולה לס"ת רק דהוא חתם עצמו כן בשם אביו שמריהו בוא"ו לפי תומו אז וודאי כותבין בהגט בן שמריה בלא ואו לבסוף כמו שמבואר בפוס' דמן הסתם כותבין שמריה בלא ואו בסוף אף שהוא החזיק כאן את שם אביו שמריהו בואו בסוף אין בידו להחזיק לאביו שם דלעצמו יכול להחזיק איזה שם שירצה אף שאינו שם העריסה אבל לאביו אין יכול להחזיק בשם אחר ואם מחזיק לאביו בשם אחר אין בכך כלום ואין מועיל החזקתו כלל ושם האמיתי של אביו קיים ושלו דהיינו השם שהחזיק לאביו בטל כמבואר בב"ש סי' קכ"ט ס"ק כ' ובט"ז סי' הנ"ל ס"ק ט"ו והוא מפסקי מהרי"א עיי"ש וכן מבואר בתשובות הרא"ש כלל י"ז סימן י"ב עיי"ש ואף מהרש"ל דמכשיר בדיעבד בבן מומר במקום עיגון כמבואר בט"ז שם ס"ק הנ"ל היינו משום דנכתב על שם אבי אביו דבני בני' הרי הם כבנים עיי"ש והנה בתשובה ע"ג הארכתי בפילפול נאה בעז"ה באחד שהחזיק שם אביו יששכר המכונה בער ושם אמיתי של אביו היה דוב המכונה בער והעליתי שם ג"כ דאין לחוש למה שהחזיק בשם אביו בשקר אף דשם כתבתי להחמיר בחומרא יתירא אף שמעיקר הדין אין צריך