השיב משה אבן העזר י

עובדי דסוף נדרים כו' כצ"ל בדברי התוס' לענ"ד וכן הוא במהדורא בתרא של זקני הגאון מהרש"א ז"ל וכתב דכן הוא בתוס' ישנים ובודאי דנאמן הגאון הנ"ל ז"ל וראיה זו איתא בהדיא בהרא"ש ז"ל בשם ר"ת וגם הרמב"ן והרשב"א ז"ל הקשו קושיא זו בחידושיהם. ולולי דברי זקני הגאון ז"ל ובפרט דכתב דכן מצא בתוס' ישנים הייתי אומר דלא איצטריך לן לשבושי כולי האי בספרים דילן רק במקום שנכתב אפי' הכי צריך להיות אבל דהוא טעות המצוי רק בשני אותיות וגם צריך להוסיף בדברי התוס' לפי הענין חסרון הניכר דהיינו תיבת הא וגם תיבת אמר ולמחוק שני תיבות דהיינו מן הראשון שכתוב בתוספות שלפנינו וכך יהי' פירושו ואף על גב דמנטען קתני בברייתא דמפקינן בקלא אף דקתני הוציאוה ונראה פירושו דר"ל איך אנחנו יכולין לומר דלכ"ע מבעל לא מפקינן אלא בעדים הלא קתני בברייתא דמנטען מפקינן בקול אף דקתני הוציאוה במתניתין דמשמע ע"י ב"ד ובי' קתני אם כנס יוציא משמע אבל בהוציאה שלא ע"י ב"ד לא יוציא הנטען דאל"כ ליתני הוציאה דהוי רבותא טפי דאף בהוציאה יוציא הנטען אלא ודאי מדקתני הוציאוה ש"מ דוקא בהוציאוה הוא דיוציא הנטען אם כן ש"מ דבקלא מוציאין גם מהבעל דהא הברייתא קתני דמהנטען מוציאין בקול ובמתני' מוכח דאין מוציאין מהנטען רק במקום דמוציאין מהבעל דהוציאוה קתני והיא בעצמה הוכחת רב דמזה דייק רב דאף מנטען אין מוציאין רק בעדים וא"כ כיון דתני בהברייתא דמוציאין בקול מהנטען א"כ מוכח להיפך דאף מהבעל מוציאין בקול וע"ז מתרצין התוספות הא הדר רבי נחמן בסמוך ואמר דהוציאה תנן משמע ע"י בעלה ר"ל לא ע"י ב"ד וכן סביר' לן אבל מבעלה לא מפקינן בע"כ ע"י קול אף באין לו בנים כן היה נ"ל בדברי התוספות לולי דברי זקני הגאון הנ"ל זצ"ל ושכן מצא בתוס' ישנים: והנה בין לפי פירושי בתוס' ובין לפי פירוש זקני הגאון ז"ל הנ"ל צ"ל הא דכתבו התוס' וזה לשונם קתני בברייתא כו' ולא נקטו התוס' המסקנא דפסקינן כן ההלכתא היינו משום דקאי על דבריהם דמפרשין לדברי רבי תצא מן הרוכל ולא מן הבעל לכך נקטו להברייתא דרבי היא. ובאמת היו יכולין לומר דמנטען קיי"ל דמוציאין בקול רק דהכי שפיר טפי משום דרבי היא ועוד נראה לומר והוא העיקר דהמסקנא הוא רק בקלא דלא פסיק והתוס' נקטו רבותא טפי דאף דלהברייתא מוציאין מהנטען בקלא סתם דהיינו אף בקלא דפסיק אפ"ה סוברת דמהבעל לא מפקינן אלא בעדים מכש"כ להמסקנא דמקלינן וסברינן דאף מהנטען אין מוציאין רק בקדל"פ מכש"כ דסברינן דמהבעל אין מוציאין רק בעדים וזה הוא נכון לפי פירוש זקני במ"ב ז"ל ולפי פירושי הנ"ל י"ל ג"כ דהתוס' מקשין דלפי הברייתא מוכח דאף בקלא דפסיק מוציאין מהבעל א"כ י"ל שפיר דרבי תצא מן הבעל קאמר אף דהכיעור הנ"ל הוא רק כמו קלא דפסיק כמו שהוכיחו התוס' לעיל מכל מקום יש לומר שפיר בדברי רבי תצא מן הבעל דהא הברייתא דסובר דמוציאין בקלא דפסיק מהבעל כמו שהוכחנו רבי הוא כנ"ל עיי"ש בתוס' ויהי' איך שיהיה הפירוש בדברי התוספות הנ"ל מ"מ ארבעה קושיות חזקות כראי מוצקות עומדים כחומה על הדעת ההיא של רש"י לפי מה שסוברים התוס' הפירוש בדברי רש"י. מי' על קושיא רביעית מצאנו לה תירוץ בחדושי הרמב"ן ורשב"א כמה דמתרצי להשאלתות עיי"ש. קושיא חמשית קשה לי על הדעת ההיא דא"כ למה דתירץ הגמ' ואב"א כו' אכתי קשה הך מתניתא קמייתא דקתני משום דאתי אחר ואפסקי' לקלא לא יוציא איך מתוקמ' כרבי מי עדיף נטען לבתר הפסק מבעל גופא וכן הקשה הרמב"ן בחידושיו קושיא זו עצמה על השאלתות עיי"ש והתירוצים דמתרץ הרמב"ן שם על השאלתות לא שייכים כאן חדא הא דכתב הרמב"ן שם דאפשר דגריס הא מתנית' מני רבי אבל מתנית' קמייתא כדתריצנא ובדליכא עדים בדבר המכוער הוא עכ"ל הרמב"ן הנה על רש"י ז"ל ליכא למימר כן דהא רש"י לא גריס הכי ובהדיא כתב רש"י וזה לשונו והני מתני' דאמרי נפקא רבי אמרינהו עכ"ל והתירוץ השני דמתרץ שם הרמב"ן ז"ל להשאלתות עיי"ש ודאי דלא שייך כאן דהא עכשיו קיימינן דרבי מפיק אשה מבעלה בקלא לחוד עיי"ש ודו"ק והא דכתב הרמב"ן דודאי נטען באפסקי' אחר לא עדיף מהבעל עצמו ודאי דסברא ברורה היא עיי"ש בחידושיו וכ"כ רבינו ירוחם הביאו הבית שמואל באה"ע סימן י"א ס"ק ט"ו עיי"ש ועוד נדבר מאמיתית הסברא ההיא בתשובה זו אי"ה: ועוד קושיא ששית קשה על הדיעה ההיא מגמ' גטין דף פ"ט ע"א דרבא אמר יצא לה שם מזנה בעיר אין חוששין לו ולא מפליג בין קלא דפסיק ובין קלא דלא פסיק ועיין בבית יוסף לטור אה"ע סי' י"א שכתב בשם הרמב"ם דהך דיצא לה שם מזנה הוא אף בקלא דלא פסיק עיי"ש ועוד דקאמר התם בגמרא כתנאי וכו' ופירושו דרבא סבר כר' יוחנן בן נורי ואמר התם דבר ברור אבל קול בעלמא שנושאים ונותנים בה מוזרות בלבנה. לא מהני והיינו אף מקמי נשואין עיי"ש ברש"י ד"ה שם מזנה ובתוס' אכלה בשוק כו' ומכל שכן בתר נשואין וקושיא זו מר' יוחנן ב"נ מביא הרמב"ן בחידושיו בשם מהר"י והר"ח על השאלתות עיי"ש וכן הרשב"א בחידושיו ומה שמתרצין שם דדבר ברור היינו הכיעור עם הקול לא שייך כאן לדיעה ההיא של רש"י לפי מה שסוברין התוס' הפירוש בדבריו דסובר דבקלא לחוד מוציאין: וע"ק קושיא שביעית הא דמייתי רב אלפסי ראיה מקדושין פרק האומר על הא דאשתך זינתה בעד אחד דאין דבר שבערוה פחות משנים משמע דעדים בעינן ומה שמתרצין הרמב"ן והרשב"א דלא תקשה קושיא זו על השאלתות דהתם אמר לא סגי בע"א רק שני עדים בעינן ועדי דבר כיעור שני' הן ע"כ לא שייך ג"כ לרש"י דהא לדיעה ההיא דקיימינן בי' לא בעינן עדים כללי אך מ"מ קושיא זו לק"מ לענ"ד דנ"ל דהתם לא אמר רק דלא מתקיים בע"א אבל קלא דלא פסק הוי כשני עדים דהא מאן דסבר דמוציאין מהבעל בקדל"פ ודאי דסובר כן דאיך יכחיש זה דאין דבר שבערוה פחות משנים שהוא פשוט בכמה מקומות בש"ס אבל מ"מ כבר אסתגר בקמייתא על כן דיעה זו נדחית מפני השעה לפום שעתה עד נוציא לאור משפטה בעזה"י וכנוגה צדקה כמו שיתבאר בסוף דברינו אם ירצה השי"ת: נתיב ג' הדיעה השניה היא דעת רש"י לפי מה שפירש הרמב"ן את דבריו בחידושיו מס' יבמות בסוגיא דידן והרמב"ן ז"ל הוא עצמו שם בחידושיו הסכים כדיעה זו ודבריו מאירין ונהירין ובהירין וצהירין מתוק מדבש ושפתים ישק והוא דמהבעל אין מוציאין רק בקלא דלא פסיק עם עדי כיעור ומהנטען מוציאין בקלא דלא פסיק לחוד דנשואין שלו הוא הכיעור דאחזיק לקלא וכל העולם הם עדים על הכיעור ההיא דהא נשאת לו בפרהסי' כך היא לפי ההלכתא דאפסק בגמרא ואם כן לרבי דסובר דתצא מבעל בכיעור לחוד דהא לא איירי בקלא כלל א"כ לפי זה מהנטען מוציאין אף בלא כיעור כלל דהא הנשואין שלו הוי הכיעור ואף בקול כל דהוא מוציאין דהא מבעל לא בעי קלא רק כיעור לחוד ואם כן הכא בנטען הא הוי הנשואין כיעור רק דקול כל דהוא בעינן דאל"כ לא הוי נטען כלל וכך הוא המשך דברי הגמרא ואב"א הני מתניתין רבי היא דאמר תצא מהבעל בדבר המכוער וא"כ כל נטען מוציא אבל לרב דסבר דאין מוציאין מהבעל בדבר כיעור רק בעדי טומאה אם כן גם מהנטען אין מוציאין רק בעדי טומאה: ועל זה פסיק והלכתא כוותיה דרבי בקלא דלא פסיק והיינו בקדל"פ לחוד אף בלא כיעור מהבועל ומבעל עם כיעור וכרב בקלא דפסיק דמתרוי' אין מוציאין רק בעדי טומאה כך מבואר בחדושי הרמב"ן אף שאין זה לשונו כי כתבתי בתוספת ביאור לענ"ד: והנה דיעה זו מאירה כשמש בצהרים הן בסוגיא דידן דאמר הא מני רבי ולא מוקים בשום אוקימת' וכן הלשון והלכת' כוותי' דרבי בקלא דלא פסיק א"ש כיון דמנטען נמי איירי ושם בקלא לחוד סגי וק"ל והנה על דיעה זו ל"ק קושיא שניה של תוס' מהא דלקלא דבתר נשואין לא חיישינן דהתם בלא כיעור איירי ובאמת הכיעור עדיף מקלא דלא פסיק והא דמשמע בגמרא דלרבי מוציאין אף בקלא דפסיק היינו משום דגבי נטען הא איכא כיעור ומבעל אין מוציאין רק עם הכיעור ואף בקלא דלא פסיק אף לרבי אין מוציאין רק עם הכיעור וכל הוכחות שהוכחתי לעיל דבקלא לחוד איירי במסקנא לא שייכים כאן לפירוש הזה דהא לענין הנטען באמת איירי בקלא לחוד ודוק וכן קושיא חמשית שכתבתי לעיל בנתיב ב' לא קשה מידי לפי דיעה זו וק"ל: גם קושיא ששית ושביעית לא קשה על הדעת ההיא כמ"ש לעיל שם בנתיב ב' בשם הרמב"ן והרשב"א דתירוצם עולה יפה בין להשאלתות ובין לרש"י לפירוש הנ"ל רק דקושיא א' ג' ד' שכתבתי לעיל בנתיב ב' קשה גם כן לדיעה זו דמהא דקינוי וסתירה אף דתירצה רבינו מאיר לקושיא זו להשאלתות הביאו הרא"ש ז"ל וא"כ תירוץ זה א"ש אף לדעת רש"י לפי מה שמפרש הרמב"ן לדבריו עיי"ש בהרא"ש ז"ל בסוגיא דידן ביבמות מי' הכה הרשב"א ז"ל בחידושיו על קדקוד זה התירוץ מצד הסברא דמסתבר לו דהכיעור הנ"ל ודאי לא עדיף ממקנא לאשתו ע"פ עצמו או ע"פ ע"א ונסתרה אחר כך דאינה נאסרת על בעלה ואפילו במקנא לה ע"פ שנים ונסתרה ע"פ שנים איכא למ"ד שיכול למחול על קינויו ואע"ג דקיי"ל כמ"ד אין קינויו מחול לאחר סתירה הא ודאי דר' אחא ורבינא דפליגי בה לאו בדרבי פליגי דנימא דמ"ד דיכול למחול על קינויו לית ליה דרבי עכ"ל הרשב"א בחידושיו וכדברים האלה כתב גם כן הנימוקי יוסף בסוגיא דילן ואם כן קושיא הנ"ל מקינוי וסתירה במקומו עומד וא"ל דהא דקינוי וסתירה איירי בליכא קלא כלל אבל באיכא קלא דלא פסיק שזינתה עם הכיעור תצא דבאמת אם הוי קשיא לן על המסקנא הוי יכולין לומר כן אבל עיקר קושייתם על הא דרבי דאין לומר דפליגי ר' אחא ורבינא בהא דרבי כמ"ש הרשב"א בחדושיו הנ"ל וא"כ ע"כ תצא מן הרוכל קאמר רבי וממילא דהלכתא דאפסק בגמ' ג"כ לא קאי רק על הנטען וק"ל וא"כ בזה אין לתרץ דהא דקינוי וסתירה לא איירי בקלא דהא רבי ג"כ לא איירי בקלא מי' בעסקי סברא אין אנו כדאים להכריע בין רבותינו הגדולים הראשונים ז"ל דהנה אף דלא מסתבר לי' להרשב"א ז"ל לומר דהכיעורים הנ"ל דרבי עדיפי מקינוי וסתירה הנה לרבינו מאיר