השיב משה חושן משפט סז

ומפרק לה שהכניסה לרבקה וכו' אע"ג דהוי גרמי וחייב הכא שאני דהו"ל גורם דגורם דהכניסה לרבקה אפי' בפרה של הקדש אינו רק גרמי והכא דאיירי טרם הקדישה דומי' דמי חטאת דלא למזבח קיימא הו"ל נמי רק גורם ותרתי גרמי פטור אפי' לר"מ דהו"ל תקנתא לתקנתא דלא עבדינן ומה מתוק מדבש לשון חכמי' הוא מותיב והוא מפרק ר"ל שלא תקשה מה פריך ה"א רבה צורם אוזן פטור לכן אמר הוא לטעמי' דס"ל דיני דגרמי חייב כדאיתא ב"ק ד' ק' מותיב לה וע"כ הוא עצמו שפיר מפרק שהכניסה כו' אע"ג דהוי גרמי וחייב שאני הכא דהו"ל גורם דגורם ופטור וכדאמר ועי' ש"ך סי' שפ"ו סק"ג אמנם הרמב"ן בדד"ג כ' וז"ל ולמאי דס"ד דדן את הדין ר"מ היא שמעינן מני' דדן דיני דגרמי אפי' בהיזק שא"כ דהיינו טמא את הטהור אפי' בשוגג דאיהו קונס שוגג אטו מזיד עכ"ל ותו כתב וכן אני אומר בגורם לשרוף שטרותי' ש"ח או שמסר בין באונס ובין ברצון שהוא חייב שהגורם כמזיק ואפי' גורם דגרמי חייב כו' עיי"ש ונראה ברור דהרמב"ן לטעמי' שהעלה שם דדינא דגרמי דינא היא ולא קנסא ומשו"ה חייב אפי' בא"נ ואפי' שוגג לר"מ דאינו אלא קנס דר"מ קנס בדרבנן כמבואר לקמן ומה"ט גורם דגורם כמי חייב כמ"ש דהו"ל כמזיק ולהש"ך שהעלה דד"ג קנסא ולא דינא הא דמוכח מהך דדן כו' דחייב אפי' בהיזק שא"נ צ"ל שבקנס תקנתא לתקנתא עבדינין ולא דמי להך דפ"ק דב"מ דבזה קנסו טפי אפי' בתקנתא: ומיהו זה למאן דלא מוקי להך בנושא ונותן ביד אבל למאן דמוקי לה בנו"ב דהו"ל מזיק ממש תו י"ל היכא דאינו אלא גרמי פטור בהיזק שא"נ מטעם דהו"ל קנסא ותקנתא לתקנתא לא עבדינן וכ"כ גורם דגורם נמי פטור מה"ט ולפ"ז הא דמשני הכא מטעם גורם דגורם דפטור היינו משום דאוקי למתניתין דדן כו' בנונ"ב כר"ח

ואמנם למאי דקיי"ל כר"ש דלא איירי בנונ"ב כ"א טעה בשיקול הדעת דקם דינא אפ"ה אינו חייב רק לר"מ מכח גרמי ולרבנן פטור וכמ"ש הש"ך סי' כ"ה א"כ תו צ"ל א' מב' אלו או דר"ג דינא הוא או אע"ג דהוי קנסא תקנתא לתקנתא עבדינן וממילא גורם דגורם נמי חייב כמ"ש הרמב"ן א"כ תו ליכא לפרושא בהכניסה כו' מטעם גורם דגורם וכו' אלא כפרש"י דה"ל גרמא ופטור לכ"ע וא"כ הד"ק ליפרך נמי למ"ד שא"נ ל"ש היזק אע"ג דלדידי' תקנתא לתקנתא הוא הא מוכח ממתני' דדן וכו' דחייב בא"נ מטעם גרמי וע"כ צ"ל דלא מצי למיפרך לדידי' די"ל דמוקי למתני' דדן כר"ח בנו"נ ביד אבל בגרמי אינו אלא קנסא ותקנתא לא עבדינן אבל למ"ד שמי' היזק דאינו אלא חדא תקנתא פריך שפיר ומשני דהו"ל גרמא. נמצא לדידן דקיי"ל כר"ש דמתני' דדן איירי בלא נו"נ ביד ומוכח בהיזק שא"נ חייב בגרמי מש"ה פסק רבינו שפיר במלאכה בפ"ח חייב בד"א ובהכניסה לרבקה וכו' פטור דהו"ל גרמא וא"ש ודוק היטב

ובהאי ענינא דגרמי בב"ק דף ל"ג ע"ב אמר מר מכרו מכור וכו' ולא נצרכה אלא לפחת שחיטה אר"ה ברי' דר"י זאת אומרת המזיק שיעבודו של חבירו פטור איכא למידק בהך סוגיא טובא [א] דמעיקרא קילא לי' שחיטה משאר מזיקי שיעבוד ולבסוף חמירא לי' כחופר (ב') הא דפריך הא נמי רבה אמרה הקשה הר"מ בשיטה מקובצת אפשר שלא שמעה ותו למאי דאיתא להלן בדף צ"ח מתקיף לה ר"ה ברי' דר"י הרי דידע לה והיה לו לומר תני' כוותי' דרבה וזה דוחק הרמב"ם בפ"ח מנזקי ממון שהשמיט הא דגובה פחת שחיטה דהא איהו סובר מזיק שיעבודו חייב ד' קושיא קצוה"ח סי שפ"ו לס' תוס' לקמן דף ע"א דהא דמחייב ר"מ מכח דד"ג היינו בשורף שטר שראוי לכל העולם משא"כ בבו"ה וקדשים שחייב באחריותן שא"ר רק נו לבדו לפטור בו לא מחייב ר"מ מדד"ג א"כ ליכא ראיה משור תם דפטור מפחת שחיטה שא"ר רק לו דמוכרו הניזק אינו מכור לר' ישמעאל והך ברייתו' כר"י כמ"ש מדקתני מכרו מכור משא"כ מזיק שיעבודו הראוי לכל העולם י"ל דחייב מדד"ג (ה') וכן קשה על מ"ש תוס' לקמן דף ק' דהך דשור תם דפטור פליג אר"מ והא שאני שור תם דא"ר רק לו לבדו ולא למכור ובכה"ג מודה ר"מ ול"פ אהדדי (ואו) קושי' הש"ך בסי' שפ"ו על ס' תוס' הנ"ל דאינו ראוי רק לו לא מחייב ר"מ א"כ הא דקאמר ר"ה ברי' דר"י ע"כ לא קאמר ר"ש כו' הי' לו לומר איפכא ע"כ לא קאמרי רבנן אלא בקדשים שא"ח רק לו אבל בשורף שטר מודה דחייב מדד"ג ועיי"ש

וי"ל דחדא מתורצת באידך והוא דבהא דקא' לקמן דף ק' ר"מ הוא דדן דד"ג יש לפרש בתרי אופנים ר"מ היא ורבנן פליגו עליו וכמ"ש תוס' או כמ"ש הרמב"ן בדד"ג וז"ל הואיל ור"מ בלחוד קתני לה ולא שמעינן לרבנן דדיינו ד"ג ארשב"ל ר"מ היא וכו' ואפשר שזה פי' הגמ' שא"ל ר"א והא את הוא דאמרת ר"מ היא דדאין ד"ג וכלומר מכלל דפליגו רבנן וא"כ לא ס"ל כוותי' וא"ל ר"ל לא ר"מ היא פי' משום דלא שמעינן מאן דדאין ד"ג בהדיא כ"ח ר"מ וס"ל כוותי' ולפי"ז מה שהקשה תוס' לקמן מאן תנא דפליג אר"מ ותירצו הך דשור תם אין כוונתו על מה שאמר ר"מ היא וכו' דבזה י"ל מחמת דכא שמעינן בהדי' רק לר"מ קא' הכי כדכ' הרמב"ן אלא עיקר קושיא היינו לרבה וסייעתו דלא דיינו דד"ג ע"כ משום דסברי כרבנן דפליגו אר"מ וכמבואר בש"מ כתובות פ' הכותב ולזה הקשו מאן האי תנא דפליג וע"ז תירצו הך דשור תם וכלומר דע"כ מאן דלא דאין דד"ג אינו מחלק בין ראוי לו או לכל העולם וכן סובר ר"ה ברי' דר"י דא' ז"א המזיק שיעבודו פטור ולא מחלק בהכי ומשו"ה לא קא' בדף צ"ח איפכא ע"כ לא קאמרי רבנן דבשיטת רבה אזל דלא דאין דד"ג מהך ברייתא דשור תם וסובר דהך פליג אר"מ ואמנם לדידן דקי"ל כר"מ דדן ד"ג וכן סובר רבא א"כ אפושי פלוגתא לא מפשינן ומסתבר ומר דהך בריית' דשור תם אינו חולק אר"מ וש"ה דא"ר רק לו לבדו בכה"ג מודה ר"מ דפטור מד"ג ולכן הוכרח רבא לומר דר"מ כר"ש ס"ל וקושי' הש"ך וקצוה"ח לק"מ וזה ברור

ועפ"י הדברים האלו יתבאר הסוגיא היטב דקא' ר"ה ברי' דר"י ז"א המזיק שיעבודא פטור ופריך פשיטא ומשני סד"א וכו' דא"ל זיקא בעלמא שקלינא מינך דווקא שאינו ראוי רק לך ולא למכור משו"ה לא הוי הפסד אבל בעלמא שמזיק שיעבוד שראוי לכל העולם ליחייב וכ"ש תוס' קמ"ל דאין חילוק וע"ז פריך הא כמי רבה אמרה השורף שטר פטור וע"כ דיליף מהך בריית' דשור תם דפליג אר"מ ופסק כוותי' דברייתא זו אינו מחלק ביניהם אם כן הך זאת אומרת כבר רבה גופי' א' ולא חידש ר"ה ברי' דר"י כלום מאחר שכבר שמע להא דרבה כמ"ש הש"מ כדלקמן דף צ"ח. וע"ז משני דקמ"ל אפי' חפר בורות דהך לא שמעינן מרבה. נמצא לדידן דקיי"ל כר"מ דדן וכו' בראוי לכל העולם אבל לא באינו ראוי רק לו לבדו הך ברייתא דפטור מפחת שחיטה הילכתא הוא וא"ש שיטת הרמב"ם אבל זה ליתא דכ"ז ניחא אי הך ברייתא כר"י אבל הרמב"ם פסק כר"ע ומוכרו ניזק מכור והוא ראוי לכל העולם א"כ כיון דמזיק שיעבודו חייב ה"כ חייב בפחת שחיטה וכ"ש היא דלר' עקיבא הנ"ל מזיק גוף ממונו דניזק ואמאי לא כ' הרמב"ם דחייב בפחת שחיטה: ולתרץ דעת הרמב"ם נ"ל לפרש הסוגיא באופן אחר והוא דקשה אמ"ש תוס' לקמן דבריית' דשור תם פליג אר"מ והא כ' הרא"ש דגרמי דחיב היינו היכא דברי הזיקא אבל בלא ברי הזיקא הו"ל גרמא וא"כ בשור תם י"ל דכ"ע מודו דפטור דאינו רק גרמא דלא ברי הזיקא דילמא מודה ומיפטר ושמא לא יבואו עדים או לא יתקיים עדותן וכמ"ש תוס' מכות דף ה"א עיי"ש. וצ"ל דהתוס' לטעמייהו בב"ב פ' לא יחפור דף כ"ב ד"ה זאת אמרת דלא מחלקים בהכי עיי"ש וכן מוכח ממה שהקשו שם והא גרמא הוא תימא דלא פריך כן ארישא ואי נימא לחלק בין ברי הזיקא או לא קושייתם לק"מ וכמו שתירץ שם התו"ח עיי"ש א"ו דלא ס"ל לחלק בהכי: וא"כ לדעת הרא"ש באמת יש לומר דהך דשור תם אינו חולק אר"מ ושאני התם דלא ברי הזיקא משו"ה פטור אפי' לר"מ ואמנם למאן דלא דד"ג ע"כ דסובר דברייתא דשור תם פליג אר"מ וע"כ דאיהו לא מחלק בהכי וכס' התוס' וכ"כ סובר ר"ה ברי' דר"י דקאמר ז"א המזיק שיעבודו ש"ח פטור והיינו דקא' הגמ' פשיטא ומשני סד"א דא"ל זיקא בעלמא שקלי מינך היינו דבר התלוי באויר דלא ברי הזיקא אבל בעלמא במזיק שיעבוד דברי הזיקא ליחייב קמ"ל וע"ז פריך הא כמי רבה אמרה ד"א השורף שטר פטור וע"כ דיליף מהך ברייתא דפליגי אר"מ וא"כ הך ז"א נמי רבה גופי' אמרה ור"ה ברי' דר"י שמע מזה כדלקמן ומשני דקמ"ל אפי' חפר וכו' וא"ש

ולפי"ז לדידן דקיי"ל דר"ג דוקא בברי הזיקא אבל בלא ברי הזיקא הוי גרמא ופטור אע"ג דחייב במזיק שיעבודו משו"ה שפיר פסק הרמב"ם כהך ברייתא דהלכתא הוא. אמנם כ"ז למאי דקא' דהרמב"ם מחלק בין גרמי לגרמא וכמ"ש הקצוה"ח שפ"ו אבל להש"ך דדעתו בסי' תי"א דהרמב"ם אינו מחלק בהכי ומאן דמחייב בגרמי גם בגרמא מחייב עיי"ש משו"ה הוצרך לפרש הא דכתב הרמב"ם גובה מבשרו היינו אפילו פחת שחיטה עיי"ש

מיהו בעיקר קושיא קצוה"ח מהא דשור תם נראה דלק"מ דהרי התוס' מדייק בלשונו אבל דבר הגורם כו' אינו ראוי אלא לזה לפטור עצמו בו עכ"ל כראה דלא מחלקו בהכי רק בדבר שעצמותו אינו ממון כמו שו"ה וקדשים כו' רק לפטור ע"י בכה"ג ל"ה גרמי משא"כ בשור תם אע"ג שאינו ראוי רק לו שא"י למוכרו מ"מ בעצמותו ממון הוא מותר לו ולכ"ע בכה"ג חייב לר"מ מצד דד"ג וזה ברור ושוב מצאתי סברא זו באחרוני' יקותיאל יהוד' ט"ב

שאלה ק"ט אל ראש גולת אריאל ה"ה כבוד אדומ"ו הרב המה"ג הגאון אמיתי המופרסם שבחו אין למלל נ"י ע"ה פ"ה שמו מו"ה משה יצ"ו האבד"ק שניאווע: ילמדינו רבינו הדין בש"ע חו"מ סי' פ"ח סעי' כ"א שני בעלי דינים וכו' אם הודאתו של ב' שוה כמו שהודה הראשון פטור מש"ד שהוא הילך אבל אם הודאתו יותר מהודאת הראשון גם הוא חייב ש"ד כיון וכו' וראיתי בס' ברכת יעקב חיבור על חו"מ שנראה לו שזה הדין דוק' בשני מינים שאני אומר כשלא פי' מסתמא דעתו שאינו רוצה לתופסו וסובר בדעתו מה שאני חייב לו אשלם לו והוא ישלם מה שחייב לי לכך לא כפר הכל משא"כ במין אחד אף שלא אמר בפירוש שרוצה לתופסו מסתמא דעתו לתופסו כי הפוכי מטרתי למה לי ולא אבין דבריו היתכן שזה יסבור כן מה שאם מודה לו יותר אתן לו אף שהוא יכפור לי מי פתי יעשה כן אפשר דעתו כן אבל כשיסלק חבירו הק' זה שתבעו הוא יתן לו החטים וגם אפילו לפי הש"ע כשישבע הוא אף שהודאתו היתה יותר אין צריך ליתן לו אף פרוטה כי הוא נשבע שיש לי כנגדו בידך וגם על הש"ע קשה מה שכ' אם הודאתו של זה שוה היא הילך הלא הוא בעצמו פסק בסי' פ"ז דמשכון לאו הילך וזה הוא כמו משכון כי בודאי הוא צריך ליתן לו חטים והוי הדינר משכון ולפ"ז ע"כ מיירי המחבר באמר שאין לי חטים וצריך הוא לקבל מעות אבל כמו שכתב הספר הנ"ל שסובר בדעתו מה שאינו חייב אשלם לו בודאי קשה הא לאו הילך הוא לכן יורינו רבינו אם הדין הזה הוא בר סמכא ודברי הסמ"ע בס"ק מ"ם מוכיחין שעתה הוא רוצה לתופסו רק בשביל שלא טען בפירוש הוי דרך הודאה במקצת אבל אין לחלק כמו שכתב הוא והדין הזה מצוי לכן אם באפשרי והודיעני ע"י מוכ"ז מה טוב

תשובה והנה ע"ז מה שרצה כת"ר להשיג על ספר ברכת יעקב מצד הסברא דמי פתי יסור הנה שהוא יפרע לו מה שהודאתו יתר על הודאתו של חבירו כיון שהוא כופר לו כהנה וכהנה הנה לכאורה לא על ברכת יעקב תלונתו רק על הש"ע דמה"ת נימא דהוי הודאה כיון דכבר שמענו ממנו שיש לחבירו כנגדו כהנה וכהנה ומה"ת נימא דרוצה