השיב משה חושן משפט סד

ובחידושי הרשב"א שם וא"כ גם בזו אזל סברת מ"י ודבריו מופרכים מהתו' ד"ה קלב"מ ודוק ועוד דעדיין קשה מנ"ל לרש"י לחדש דבר חידוש כזאת דבעירב אחר אסור בהנאה אף לשמואל דילמא כפשוטו שהפסד הוא שצריך למכור בזול הן אמת דבעל מ"י לשיטתו דהכריח סברתו מהג' גופא בלא פירוש רש"י דהקשה על הג' גופא ממס' ע"א כמ"ש לעיל אבל כבר כתבתי לעיל דעל הג' לק"מ רק על פירוש רש"י וא"כ א"א לתרץ כן דקשה מנ"ל לרש"י ואף לפי פירושו ואם יהביני' ליה דינו מ"מ אינו מיושב רש"י בב"ק די"ל דר' חייא סבר כר' יוחנן שם בע"א דפסק כת"ק ביין ביין או לפי מאי דקיי"ל כר"נ נוקי להא דר' חייא ביי"נ ובזו הרגיש המ"י וכתב דמסתמא היין שביד ישראל הוא סתם יינם ולא יי"נ והביא ראיה מהר"ן בשם הרמב"ן דאילו נסכו העכו"ם לכו"ם לא היה מזבנו לישראל או נתנו לו ומהיכן בא ליד ישראל עיי"ש סברא זו סברא מעלי' הוא מ"מ י"ל דר' חייא סבר כר' יוחנן [דבשלמא לשמואל צ"ל משום קנס דשמואל לשיטתו אבל ר' חייא י"ל דסבר כר' יוחנן] מי' גם הא ל"ק דניחא לאוקמא הברייתא לפי פסק הלכה מי' זה יספיק ליישב קושי' השלטי גבורים על רש"י דב"ק מפ' השוכר את הפועל ע"א דף ע"ד שם אבל הא דפירש רש"י בגטין בדשמואל ודאי קשה מפרק השוכר את הפועל שם וגם סותר את עצמו עם פירושו בב"ק דעל זה תירוצו של המ"י אינו מספיק כלל כמ"ש ובדותא היא ולכאורה רציתי ליישב ולומר עפ"י סברת הש"כ ביו"ד סי' ד' ס"ק ה' שתירץ על הא דביו"ד שם מביא המחבר שני דיעות בשוחט בהמה לעכו"ם ויש לו שותפות בה אם אסרה עיי"ש ובח"מ סי' שפ"ה פסק המחבר בפשיטות במנסך יין ויש לו שותפות בה חייב לשלם לשותפו ותירץ הש"כ וז"ל דאע"ג דלענין איסורא איכא פלוגת' דרבוות' מצי הניזק לומר דילמא קיי"ל כמאן דאוסר מה תאמר דקיי"ל כהמכשיר א"כ קח לך היין שאיני רוצה להכניס עצמו בספק ותמכרנו אתה כיון שגרמת לי היזק ותן לי אחר במקומו עכ"ל וא"כ לפ"ז י"ל גם כאן כן דאף דקיי"ל כר"נ שם בע"א מ"מ נראה דר"נ לא פסק כן לפסק הלכה אליבא דדינא רק הלכה למעשה כמו דאמר שם רבי נחמן בהדיא הלכה למעשה ופירושו דאינו מכריע לדינא רק הלכה למעשה הוא דביי"נ אסור ובסתם יינם מותר והיינו כיון דאיכא פלוגתא דרבוותא ולא אפסק הלכתא הדרינן לכללן בדאורייתא הלך אחר המחמיר ויי"נ דאורייתא ובשל סופרים הלך אחר המיקל וסתם יינם דרבנן כנ"ל ברור וא"ל דלמה לי הך דר"נ כיון דכללא הוא בידינו לק"מ דבלא הא דר"נ הוי אמרינן רב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן ובפרט דרב יחיד הוי לגבי אמוראי טובא דאיתא שם לכך אשמעינן רבי נחמן בהכרע דעתו דדיינין כפלוגתא כנ"ל אבל מ"מ מידי ספק לא נפקא ואם כן לפ"ז א"ש דמסתמא ישראל אין לו יי"נ כמ"ש בתשובה הנ"ל בשם הר"ן בשם הרמב"ן ולמ"ד מערב ודאי ע"כ בסתם יינם איירי וא"כ לפ"ז אף דלענין איסור מקילין משום דהוי דרבנן ומקילין בספקו מ"מ מצי הניזיק לומר איני רוצה להכניס עצמי בספק פלוגתא ואם תאמר דכשר קח לך היין כו' כמ"ש הש"כ אבל בדר' חייא ליכא למימר הכי משום דחשיב לאב דאורייתא משמע דמעיקר הדין חייב לשלם וכאן מעיקר הדין אפשר דפטור רק דחיוב תשלומין משום דלא ידעינין עיקר הדין ואיך שייך למחשבי' בהדי אבות ועפ"ז מדוקדק לשון רש"י בב"ק שכתב וזה לשונו מנסך יין לאלילים כו' המטמא והמדמע כו' ואפ"ה הוי אבות שבכלל נזק הן כו' ומנסך את היין ליכא למימר שנסכו ביי"נ שזרק בו עכ"ל וקשה מאי תלי הך בהך דלעיל מיניה דכתב דהוי אבות וזאת הוי לרש"י לכתוב תיכף בתר דכתב דמנסך היינו מנסך ין לאלילים כו' ולפי מ"ש א"ש דהיינו משום דהוי אבות ליכא למימר דמנסך היינו מערב כן היה עולה על דעתי אך דעדיין אינו מיושב רק רומי' דרש"י אהדדי אבל עדיין קשה על רש"י דגיטין הא לשמואל איירי ונהי דא"ש לפי פסק הלכה דר"נ מ"מ הא שמואל לשיטתו דסובר דהלכה כרשב"ג אף ביין ביין ביי"נ ממש ודוחק לומר דאף דפסק הלכתא כרשב"ג מ"מ לענין ממון חייב לשלם כיון דאיכא ת"ק דפליג מצי הניזיק לומר דאיני רוצה לעבור על דעת הת"ק זה דוחק גדול ואף לפי פסק הלכה יש לפקפק בסברא זו כיון דכבר איפסק הלכתא בגמ' ומינה אין לזוע אף דפסק הלכה הוא אף עפ"י שאינו מכריע בפלוגתא מ"מ כיון דאפסק איפסק יהיה מאיזה טעם שיהיה ואינו דומה לנידון שכתב הש"כ דשם לא איפסק הלכתא ומצי לומר הניזיק קים לי כמאן דפוסל אבל כאן ודאי דאין לומר קים לי נגד הכרעת ר"נ ועוד נראה דשם בנידון הש"כ דמנסך יינו של חבירו ויש לו שותפות בה דכיון דהוי פלוגתא ודאי דהוי הלכה למעשה אסור דהא קיי"ל בדאורייתא הלך אחר המחמיר ויי"נ דאורייתא הוא וא"כ הזיק לחבירו וראוי לחייבו בתשלומין רק דיש לומר דפטור משום דמצי המזיק לומר קים לי כמאן דמכשיר כמו בכל פלוגתא בד"מ ע"ז כתב הש"כ סברתו דכאן לא שייך זה דיאמר לו אם קים לך כמאן דמכשיר קח לך היין משא"כ בנידון דידן דהוי הלכה למעשה אינו מפסידו ומזיקו כלל ומחמת קים לי דיאמר הניזיק לא מפקיעינן ממון בודאי כנ"ל ברור ומכ"ש לשמואל דלא שייך זה וע"ק מי דחקו כרש"י לפרש כן למה לא פי' כפשוטו שההיזק הוא שיצטרך למכור בזול ולכאורה הי' נראה לומר דאפשר דרש"י ז"ל לא חשיב הך מה שיצטרך למכור לגוי' לפסידא כמ"ש להדי' שם בב"ק דלא קא מחסרו ולא מידי ודלא כפירוש מהרש"א שם ואינו דומה למדמע דשם הוי הפסד משום דקונים מועטים ולא קפצי עלי' זבינא דממעט מאוד בקונים במה שדמע תרומה בחולין דמתחילה היתה נמכרת לכל אדם בין לעכו"ם בין לישראל בין לכהנים ועכשיו לא לעכו"ם ולא לישראל רק לכהנים והוי רק מיעוטא דמיעוטא לנגד מה שהי' מקדם משא"כ ביין הנ"ל דרוב העולם עכו"ם הן בעו"ה לא הוי פסידא כלל ויש לי להוכיח דגם זקיני הגאון מהרש"א ז"ל שם בב"ק הרגיש בזה די"ל כן מדלא הקשה כפשוטא אפירוש רש"י מה דכתב דלא קא מחסרו ולא מידי הא אפסדי' מה דמצטרך למכור לגוי' כמו במדמע א"ו מדלא הקשה זאת ש"מ דהרגיש דיש לחלק כמ"ש לכך הקשה דהא מ"מ איכא מ"ד דמערב וגם מ"ד דמנסך ממש לא אמר מערב משום דהיינו מדמע א"כ ש"מ דאין לחלק בכך וזה ברור כונת זקני הגאון ז"ל ונחזור לענינינו דע"כ לא רצה רש"י לפרש כאן בגיטין ההפסד כך משום דסובר דלא קא מחסרי' מידי ויש ראי' ברורה לרש"י דאם נימא דאעפ"כ הוי קצת הפסד שממעט בקונים מ"מ זה ברור לרש"י ז"ל ודאי דלא הוי הפסד כל כך כמו מדמע א"כ מאי הקשה הגמ' על מ"ד מערב היינו מדמע הא א"ל דאי תנא מדמע הוי אמינא להפסד מרובה חששו להפסד מועט לא חששו כמו דמשני הגמ' שם בסמוך על הברייתא דתני מדמע לבסוף ומנסך היינו מנסך ממש עיי"ש א"כ ה"נ למ"ד מנסך היינו מערב וכמו דקתני במתניתן מנסך לבסוף דלק"מ דמדמע הוי הפסד מרובה כנגד מערב ואכתי לא ידע מהברייתא וק"ל לכך הכריח רש"י ז"ל דלא חשיב הג' זאת להפסד כלל וע"כ בדשמואל פירשו דאסרי' לגמרי' בהנאה והיינו אף דשמואל סובר שם הלכה כרשב"ג אף יין ביין ואף ביי"נ דלא מחלק כלל במשנה מ"מ י"ל היינו דוקא במשהו וע"ז קאי הפלוגתא במשנה שם אבל בנתערב בפ' מס' דאף בכל האיסורים נעשה כולו איסור א"ת יי"נ לא גרוע ואסור כולו בהנאה וע"ז מקשה שפיר היינו מדמע דכ"ש הוא דקא מפסיד לי' כולי' בשלמא למ"ד מנסך ממש ל"ק כמו שפירש רש"י שם בגיטין דאשמעינן דלא אמרינן קלב"מ אבל למ"ד מערב קשה וא"ל דסבר כהברייתא דתני מדמע לבסוף דחזרו לומר אף המדמע מ"מ אמתניתן קשה דתני מנסך לבסוף וכן צריך לפרש בלא"ה מה דאמר בג' שם דמ"ד מנסך ממש לא א' מערב משום דהיינו מדמע וקשה הא רב הוא דא' מנסך ממש ואיהו דפסק הילכתא בפ' השוכר את הפועל סם כרבנן דיין ביין אסור כולו בהנאה א"ו דהקושי' לדידי' מכח כ"ש ועל המתניתן דתני מנסך בסוף וכן פירש הפ"י שם אליבא דרב עיי"ש א"כ ה"נ י"ל אליבא דשמואל מי' ג"ז אינו דהא שמואל הוא דסבר בפסחים דף כ"ט ע"ב דכל איסורין שבתורה במינן במשהו עיי"ש ויין ביין מין במינו הוא ואין לחלק בין ס' לפחות מס' ועוד דלשום מ"ד אין לחלק באין במינו בין ס' לפחות מס' כיון דהטעם שוה רק דגזרינן אטו אינו מינו כמבואר שם בג' וידוע לכל ועוד דלענין איסור מכירה אין סברא לחלק כלל דיהיב טעם לא שייך לענין מכירה כיון דאין נהנה מהטעם דהא מכר לי' בר מדמי יי"נ ועיין במ"א בא"ח סי' ש"י ס"ק ח' דיש לתמוה עליו דכתב שם לענין אפר שהוסק בשבת שנתערב באפר של אתמול אע"ג דקמח בקמח מקרי לח בלח ובעי ס' מ"מ הכא כיון דעקר איסורו מדבריהם כו' עיי"ש צ"ע דזה ודאי דאינו ענין לששים כלל כיון דלאו בר אכילה היא וששים בכ"מ דבעינן הוא משום דיהיב טעמא או שאם יבשלם יתן טעם וטעם כעקר דאורייתא ואסור באכילה כל זמן שמרגישין הטעם ושיערו חכמים בס' [ועיין ביו"ד סי' ק' בט"ז סק"ה ודוק דשם עכ"פ לענין אכילה איירינן ושייך לומר ל"פ משא"כ לענין טילטול] אבל לטלטול לענ"ד לא שייך כלל לששים וצ"ע ואין כאן מקומו ונחזור לעניינינו דג"כ אין לומר דנתערב בפחות מרוב ומש"ה אסור כולו בהנאה ג"ז לא מסתבר דכיון דגם במשהו אינו בטל דהא צריך למכור בר מדמי יי"נ ואעפ"כ היין שהי' מקודם לא נאסר ושרי למכור בר מדמי יי"נ כיון דאין נהנה בשביל שניתוסף האיסור עליו א"כ בפחות מרוב כמי וזה ברור לכך איכו מחלק ביו"ד שם סי' קל"ד סעי' ב' עיי"ש ועוד דאם מסתבר לרש"י לומר הכי א"כ גם בב"ק בדר' חייא נימא הכי וג"כ אין לחלק לומר דאף דשמואל פסק כרשב"ג מ"מ מוקי למתניתן כרבנן מכח ההכרח דמנסך ממש לא רצה לפרש משום דקלב"מ וצריך לפרש מערב והוי קשה לי' הא ליכא פסידא כמ"ש לכך ע"כ מוקי למתניתן כרבנן א"כ גם בב"ק בברייתא דר' חייא מנ"ל לרש"י לפרש הברייתא דוקא כרב הא כשמואל כמי איכא לאוקמי דבמנסך ממש קלב"מ ומנסך היינו מערב ואתי' כרבנן דרשב"ג כמו המתניתן ולמה לרש"י ז"ל להכניס עצמו לפלוגתא הכי הוי ליה למימר מנסך ממש כרב או מערב כשמואל וכי היכא דבמתניתן ה"נ בברייתא לכל חד כדאית לי' וע"ק א"כ מאי מקשה הג' בב"ק על ר' אושעי' מ"ט לא תני מנסך הא י"ל דסובר דקלב"מ במנסך ממש ובמערב סובר כרשב"ג כשמואל דפסק כוותי' דבל"ז לק"מ דאיך פליג ר' אושעי' על מתניתן דגיטין אבל עכשיו י"ל דר"א סובר ממש כשמואל דמוקי מתניתן כרבנן ולדידי' לא סבירא לי' רק כרשב"ג וא"ל דא"כ תקשי מברייתא דר' אושעי' על רב דאמר מנסך ממש ולא סבר בזה קלב"מ דהא ר' אושעי' לאו דידי' אמר רק דברייתא תני דהא תנינין תני ר' אושעי' א"כ גם לפירוש רש"י דפירוש בברייתא דר' חייא דליכא למימר מערב יהי' מאיזה טעם שיהי' א"כ קשה על שמואל מברייתא הנ"ל ומי' יש לתרץ הא דלא משני כן על ברייתא דר' אושעי' משום דאכתי תקשה מ"ט לא תני מטמא ומדמע וניחא לי' לשנוי' דתהוי מתורץ הכל בחדא מחתא מ"מ קשה שאר הקושי' לכך נ"ל לומר דודאי רש"י ז"ל מודה דמה שצריך למכור לגוי' מקרי פסידא כמו מדמע ואין לחלק ביניהם כלל דכיון דחזינא דחשו בהפסד מועט שוב אין לחלק ומחוורתא הפי' בב"ק כמו שפי' שם זקיני הגאון מהרש"א ז"ל כוונת רש"י דלא קא מחסרו ממש רק מה שצריך למכו' בזול לגוים וא"כ היינו מדמע עכ"ל ואין להקשות על פירושו נהי דמתורץ קושי' זו שהקשה דמ"ד מנסך ממש לא אמר מערב משום דהיינו מדמע ולא משום טעמא דרש"י וא"כ תירוצו שפיר דהיא היא דרש"י נתכוין לזה מ"מ קשה עדיין קושי' ראשונה שהקשה דהא מ"מ איכא מ"ד מערב ולא חש לקושי' זו דהיינו מדמע ולמה לרש"י ז"ל להכניס בפלוגתא ג"ז לק"מ דהא טעמא דמ"ד דלא