השיב משה חושן משפט ס

מרובה דלא ידע מהאי סברא דכיון דעידי גניבה ל"צ לעידי טביחה דבר קרינא בי' אלא דהי' סובר כיון דעידי טביחה צריכה לעידי גניבה הוי חצי דבר א"כ אמאי אמר לימא דלא כר"ע הא כרבנן נמי לא אתי לפ"ז דהא עידי טביחה לחוד בלא עידי גניבה אין תועלת כלל ועפ"ז הכריח ממש כפירוש הרשב"ם עיי"ש והא דתירץ במלחמות בפרק מרובה דבהאי הוי סובר דרבנן לא דרשי כלל ולא חצי דבר דאל"כ מתניתין מני רק לבתר דמסיק כסברת אביי ממילא אמרינן דגם רבנן סברי כן עכ"ד הנה באמת ליישב דברי האלפסי להציל מפי ארי הרז"ה ז"ל כחו יפה דלא להוי קושיא עצומה כ"כ אבל באמת הדין עם הרז"ה ז"ל דמדפריך בפשיטות שם בפ' מרובה ובפ' חזקת הבתים שם ורבנן האי דבר ולח"ד מאי דרשי בי' ש"מ דמילתא דפשיטא היא דדרשינן ולא חצי דבר והיינו עשום הא שכתבו התוס' שם בפרק חזקת ד"ה ורבנמ כו' דבר מיותר הוא עיי"ש דאם הי' סברא לומר דלא דרשינין כלל אם כן מה מקשה ורבנן כו' למעוטי מאי דילמא לא דרשו כלל ולא ח"ד ומנ"ל להקשות א"ו דמילתא דפשיטא היא דודאי דרשי ולא חצי דבר ואם כן ממילא דראיית בעה"מ נכונה מאוד ובלי ספק דמש"ז לא ניחא להרמב"ן ז"ל גופא פירוש הרי"ף וע"כ כתב בפר חזקה וכתבנו בלשון אחר טוב מזה ומזה וכן בפר' מרובה כתב והרוצה לעמוד על עיקר יבא ויסמוך על דברי רבינו שלמה ז"ל בפירוש דבעל המאור נאמן בעדותו דהרב אלפסי ז"ל בתשובה עירב בתוך דבריו דבעינן שתי שערות במקום אחד היינו ודאי משום דהרגיש דתירוצו אינו מספיק ויפה כתב בעה"מ דהעירוב אינו מועיל כלום ומבואר למעיין ואם כן כמעט הדבר מוכרע דלא כתירוץ של הרב אלפסי והנה מה שהקשה במלחמות שם בפרק מר בה על פי' של בעל המאור שהיא כפירש הרשב"ם למעיין היטב בהרשב"ם יראה במח"כ דהרמב"ן כי רם ונשא הוא ואיני כדאי לישא שמו על שפתי דכאו קושי' דהתורה גזרה ולא חצי דבר היינו כשרואין ח"ד ממה שיש לראות וזה ברור והנה שיטה שלישי בזה הוא שיטת רש"י ז"ל בפ' מרוב' שם בד"ה אכתי קטנה כו' שם אבל לגבי חזקה כולהו מעידין שהי' מוחזק בה עכ"ל וביאר דברי רש"י תמצא במלחמות שם בפ' מרובה ובחידושי הרמב"ן לב"ב שם בדף ט"ו ע"ב עי"ש דבריו כי נעמו ומ"מ כד דייקת בה טוב' האמת יורה דרכו דפירוש הרשב"ם ובעה"מ והר"י בעל התוספות ז"ל הוא המרווח דבאמת כמו דשערה אחת לאו כלום לענין גדלות. ה"נ שנה אחת לאו כלום לענין חזקה מאי אית לך למימר דאחת אתתלת' דשלוש א"כ ה"נ נימא בשערה אחת אתחלת' דשנים ומ"ש זה מזה. וע"ש במלחמות דבשערה אחת אפשר שגם בקטנה שבקטנות יהי' לה שערה אחת הוא ממש היפך החוש דשיער במקום סימנים אינה מצויה בקטנים ומה לי זכרים ומה לי נקבות הלא אין הפרש בניהם רק שנקבות ממהרין להביא שנה אחת קודם לפי קבלת חכמינו ז"ל

ונראה לי ברור דלפירוש רש"י הנ"ל גם כן בנד"ד לא הוי חצי דבר דהא אלו האחרונים מעידין שהסכי' בחלי' להמתנה של הצוואה הראשונה וא"צ רק לגילוי מילתא מהראשונים. מה הוא והוה ממש עכ"פ התחלה של עדות והמתנה כמו בעדי שנה אחת דהוי אתחלת' דחזקה ואף דעדות הראשונים לחוד אין בהם ממש כמו שהעידו לענין המעות מ"מ כיון שהעדים השנים מקרי דבר א"כ עתה גם הם מקרי מעידין על דבר כיון דלפי עדותן של השנים דמעידין על דבר יש תועלת רב בעדותן דהא ודאי מטעם זה לא אמרינין בפ' מרובה שם דאף לר"ע סגי בהעיד' כת אחת מהן ע"ד כמו דאית' שם כיון דעידי גניבה ל"צ לעידי טביחה כו' ובעז"ה דברי ברורין מאוד למעמיק בתי' הגמרא בפ' מרובה הנ"ל ובפי' רש"י הנ"ל שביארו הרמב"ן ולדעתי לא יכחיש זה רק מי שירצה להכחיש האמת כנ"ל ברור גם לדעת רש"י והרמב"ן אבל האמת אהוב מן הכל דהעיקר כהרשב"ם והב"י והרז"ה וגלוי' לכל מי שש קל הדברים כהוגן מתון ומסיק ויפה כיון הסמ"ע דתפיס רק תירוץ זה והנה כתוב ועיין מ"ש עוד ישוב בזה בפרישה ע"כ והנה ספר הפרישה על חו"מ אין בידי אבל ודאי העיקר בעיני להלכה ולמעשה מה שקבע בספרו הסמ"ע שעל הש"ע וגם הב"ח בס"ס למ"ד תפס תירוץ זה לעיקר ומינה אין לזוע א"כ היוצא מתה דאין בזה משום דוח"ד וב' לע"ד ועיין בתוס' מסכ' גיטין דף ס"ג ע"ב דיבור המתחיל אפילו הן הראשונים ודו"ק ועיין בקונטרס הגאון מוה' חיים יונה בענין דבר ולא חצי דבר מ"מ עדיין יש לפקפק כיון דבחלי' לא אמרה רק סתם שלא ישנו מן הצוואה ולא פירשה מה וסמכה על עדים הראשונים ועדים הראשונים כבר נזהרו שלא יגלו לחתנה אם כן הרי השני' ג"כ מתנה טמירתא היא מי' אחר שובי ניחמתי דבמה שהזהירה שלא יגלו לחתנה אין בזה משום מתנה טמירתא לענין המתנה דידי' לכ"ע לטעם הרשב"ם במתנה טמירתא שמא נתנה לאחר לכך צוה להסתיר כדי שלא יתודע להמקבל הראשון אם כן אם אינה מצוה להסתיר רק ממקבל של עכשיו לא שייך זה לטעם הסמ"ע בס"ק ה' רמ"ב ג"כ נראה ברור דלא שייך זה בצוה להסתיר רק ממקבל דהרי מבואר שם בסמ"ע רמ"ב ס"ק י"ב דאמרינן דאין כוונתו רק להחניף עיי"ש אם כן בצוה להסתיר רק ממקבל הרי ודאי דאין הכונה להחניף רק לאמת אך הטעם שצוה להסתיר ממנו הוא כדי שלא יבקש יותר וז"ב ל"ד

שאלה קה לבאר דעת רבותינו בעלי התוס' בגזל עכו"ם אם אסור מדאורייתא או רק מדרבנן ועיין בש"ע חו"מ סימן שכ"ט סעיף א' ובש"כ שם ס"ק ב' ועיין בש"ך לחו"מ סימן שמ"ח ס"ק ב' ועיין בגמרא מס' ב"מ דף ס"א ע"א שם למה לי לאו בריבית כו וע"ש בתוס' ד"ה לעבור עליו בשני לאוין כו' ע"ש בסוף הדיבור ז"ל וי"ל דהוי אסרינן גזל העכו"ם ואכלת את כל העמים כו' ע"ש ועיין בפסקי תוס' של הדבור הנ"ל דכתב שם לפסק הלכה גזל עכו"ם אינו מותר ועיין בספר של הגאון מהרא"ב שהוא כ' בזה"ל בשם פסקי התוס' גזל העכו"ם אינו מותר אלא בזמן שמסורים בידך עכ"ד ועכשיו בדפוסים שלנו החסירו קצת תיבות. והוא תמיה גדולה דהא בתוס' הנ"ל מבואר ההיפוך דאם כוונת בעל פסקי התוס' דמדרבנן הוא דאסור למה תולה פסק זה בדבור זה דלא מיירי התוס' כאן כלל מן האיסור דרבנן א"ו דכוונתו מן התורה אינו מותר כמ"ש התוס' מדיוקא דקרא ואכלת את כל העמים אשר ה' נותן לך דהיינו בזמן שמסורים בידך ולא בזמן שאינם מסורים בידך ועל זה קשה דהלא כוונת התוס' הוא דאי לא רעך הוי אמרינן כן לכך כתב רחמנא רעך דאף שאינם אסורים שרי וא"כ מסקנת התוס' כאן דגזל עכו"ם שרי וכבר עמד בזה הגאון מהרא"ב בספרו אשל אברהם אך מה שמישב לפסקי התוס' הנ"ל איכו מובן כלל כידוע ונראה לכל דהתלמידים שבשו הספר הנ"ל ומשגיש אורחי' ונעל נתיבו

והנ"ל בזה דוודאי המעיין בב"ק דף ל"ח ע"א ושם בתוס' ד"ה עמד והתיר ממונן ובדף קי"ג שם בב"ק ובב"מ ד' קי"א ע"ב יראת לכאורה דהסוגיות סתרי אהדדי דהסוגיא דב"ק ד' ק"ד דגזל ממש אסור דאם גזל ממש מותר מה צריך לומר דפטור על נגיחת שור של ישראל לשורו של נכרי וכמ"ש התוס' בד"ה עמד והתיר וכן מבואר בהסוגיא דב"ק דף קי"ג דגזל ממש אסור ובב"מ דף קי"א מבואר דגזל עכו"ם מותר וע"ש בב"ק קי"ג ע"ב בתוס' ד"ה דלא ימשכנו דלא תירצו דבר ברור וע"כ נ"ל כמ"ש היש"ש בסוגיא דב"ק ד' קי"ג שם דבאמת גזל עכו"ם ממש אסור מדאורייתא מואכלת כו' והא דאיתא בב"מ למשרי גזילו היינו מכלל הלאו דלא תגזול ואין בו רק איסר עשה דואכלת כו' דלאו הבא מכלל עשה עשה א"כ א"ש ואין כאן שום סתירה ומה שהקשה ע"ז היש"ש הלא כל התורה כולה לישראל נאמרה כבר תמהו עליו דודאי לישראל נאמרה שאסור להם אף גזל עכו"ם וזה ברור אבל דעת התוס' בסוגיא דידן דרעך מתיר לגמרי גזל עכו"ם דאל"כ לא הוי מתרצים מידי במ"ש דהוי אסרינן מואכלת את כל העמים ודוק

ועכשיו נחזור לישב דברי בעל פסקי תוס' הנ"ל שהי' גאון קדמון מיני' ובי' דנ"ל דעיין בעל פסקי התוס' והיטב גריס דהלא זקני הגאון מהרש"א ז"ל הקשה על קושית התוס' שהקשו והיכי ס"ד למימר דגזל עכו"ם אסור דאצטריך קרא למעוטי כו' ע"ש הלא אי לא כתיב רעך הוי מוקמינן לה בגזל גופא ובגזל עכו"ם דלא אתי מריבית ואונאה ע"כ קושית זקני הגאון הנ"ל וכתב ע"ז וי"ל ולא ביאר היטב וידוע דהיכי דכותב בסתם ויש לישב כוונתו לאיזה תירוץ מיני' ובי' באותו סוגיא ולכך לא ביאר וסומך על המעיין שימצאנו לכשידקדק בהסוגיא ונ"ל כוונתו כאן דהא כתבו התוס' בתירוצם לעיל בסמוך דלהכי אפקי' רחמנא בלשון גזילה לומר דגזל עכו"ם שרי וא"כ לפ"ז קשה שפיר לא לכתוב לא ה' ולא ואו ר"ל לא לפקי' בלשון גזילה ולא יכתוב רעך כנ"ל ברור אך קשה הא אצטריך לאפקי' בלשון גזילה דלא מצי לאפקי' בלשון עושק דהא לעיל על תירוץ התוס' דלא לקי אלאו דגזל משום דניתק כעשה הקשה זקני הגאון מהרש"א ז"ל הא עושק כמי ניתק לעשה הלא כתיב גבי' והשיב את העושק אשר עשק ותירץ משום דהלאו בלשון גזל והעשה בלשון עושק לא הוי ניתק לעשה ע"כ דברי זקני הגאון הנ"ל וא"כ לפ"ז אם הוי נכתב בלשון עושק הוי ניתק לעשה בעושק והוי אמרינן איפכא דקאי אגזל דבגזל לא הוי ניתק לעשה וע"כ צ"ל דמה שמתרצים התוס' ואפקי' בלשון גזילה כו' היינו אף דאצטריך לאפוקי' בלשון גזילה כמ"ש מ"מ כיון דאפקי' בלשון גזילה יהי' מאיזה טעם שיהי' ורעך לא אצטריך לכובש שכר שכיר מוקמינן לי' בגזילה כנ"ל ברור א"כ מ"מ נשאר הקושיא מאי מקשים התוס' כאן ולכאורה נ"ל דהתוס' מקשים שפיר דע"כ מוכרח דליכא למימר כך דקרא איירי רק בגזל עכו"ם דאם הוי מצינו למימר כך הוי קשה באמת מנ"ל לומר בב"מ ד' קמא ע"ב דגזל עכו"ם מותר דלמא כולה קרא בעושק תבעי ואף דלא אצטריך רעך בעושק הלא אצטריך מש"ז גופא דלא נימא דאיירי בגזל עכו"ם דהא כבר כתבנו דאצטריך לאפוקי בלשון גזל א"כ הוי טעינן לומר דאיירי בגזל ממש ובגזל עכו"ם דלא אתי מריבית ואונאה לכך אצטריך רעך להורות דלא מיירי בגזל עכו"ם וממילא מוכח דאיירי קרא בכובש שכר שכיר א"ו צ"ל דלא מסתבר לומר דאיירי רק בגזל עכו"ם וא"כ מקשים התוס' שפיר כך י"ל לכאורה אבל זה אינו דאין זה הוכחה דאף אם נימא כך דרעך אצטריך לכובש ש"ש מ"מ גזל עכו"ם מותר דלא אתי מריבית ואונאה כקושית התוס' ובל"ז ודאי דצ"ל כן דאל"כ קשה דלמא בגזל איירי וכולה אצטריך רק כדי לכתוב רעך למעט גזל עכו"ם א"ו צ"ל דל"צ קרא להכי דמהיכי תיתי לאסור וא"כ ה"נ לענין נידון דידן י"ל דבאמת מפרשינן דרעך דגבי גזל אצטריך רק כדי להורות דאיירי בכובש ש"ש ומ"מ גזל עכו"ם מותר דמהי תיתי לאסור ואין להקשות דאיך נוכל לומר דרעך לא אתי למעוטי גזל עכו"ם רק כדי להורות כובש ש"ש כמ"ש דא"כ מ"מ קשה רעך דכתב בעושק גופא למעט עושק עכו"ם למה לי הא כבר נשמע מרעך דכתיב גבי גזל דמוכח דאיירי בכובש ש"ש דגם זה לק"מ דמרעך דכתיב גבי גזל לא נשמע מיעוט לפי מה שכתבתי רק דאתא להורות דהפסוק הנ"ל איירי בישראל כדי שנדע דאיירי בעוסק אבל מ"מ הוי י"ל דקרא דלא תעשוק איירי בכל גוונא לכך אצטריך מיעוט כנ"ל והא דאמר בגמרא ב"מ ד' קי"א ע"ב חד למשרי גזילו י"ל דה"פ דאם לא כתיב רעך ה"א דהקרא אתא לאסור גזל עכו"ם לכך כתיב רעך