השיב משה חושן משפט נו

כנ"ל שוה עם המוכר אחר השיעור הנ"ל כ"ז דלא אתרמי לי' א"כ גם גבי לוקח נימא ואם נשתנה השער עוד ליוקר יותר לא יוכל לחזור אף קודם כדי שיראה לתגר כו' דהא כבר כתבתי דאף בשעת מעשה אינו ודאי דלא ידע ומחיל רק צ"ל לדברי מהרי"ט דאין אומרים דילמא ידע ומחיל משום דלכתחילה מאי קסבר כו' ולכך אמרינן ודאי דלא ידע רק אחר שיראה כו' אמרינן ודאי ידע ומחיל ועתה חוזר בו אבל מסתמא לא תלינן בחזרה משום דלכתחילה מאי קסבר כנ"ל כן צ"ל לדברי מהרי"ט למעמיק בדבריו א"כ לפ"ז בנשתנה השער עוד גזול דיש אמתלא דמשום שנוי השער חוזר למה לא נימא דלמא ידע ומחיל והשתא חוזר משום שנוי השער א"כ אף קודם שיראה לתגר לא יהא יכול לחזור אם נשתנה השער והוזל עוד וכתב דאה"נ הלא מבואר במרדכי ס"פ המדיר להדי' באם מביאין ראי' שהי' בו כדי אונאה בשעת מכירה חוזר אף בנשתנה השער אף שיש לפרש שם במרדכי דצריך הקהל להביא ראי' שבאותו שעה הי' בו כדי אונאה ולא נשתנה השער מ"מ דין זה היפך משמעות כל הפוסקים. ועוד קשה דעיין בתשו' מהרי"ט הנ"ל ריש סי' י"ט שם בדברי הר"י באסין שכתב שם דהרי"ף קשי' לי' הא דאמר דהמוכר לעולם חוזר והדר אמר עד דאתרמי לי' כו' עכ"ל ור"ל דעד דאתרמי אין זה לעולם וכתב עוד וז"ל ותירץ דכיוון שהוא חוזר לעולם על הסתם והוא נאמן לומר דלא אתרמי לי' כזבוני' הלכך לעולם קרינן בי' שהלוקח צריך לברר משא"כ בלוקח שהזמן הוא הבירור וממילא אין הלוקח נאמן לומר לא מזדמן לי תגר להראות לו לא מיקרי לעולם או אפשר דהכי קאמר כיון שצריך בירור גדול והדבר קשה לברר כדפריש' קרינן בי' לעולם כעולמו של יובל עכ"ל [וכן צריך להיות רק שיש טעותים וחסרונות הנכרים שנעשה בדפוס כמבואר למעי'] ולפ"ז לדברי מהרי"ט דאם נשתנה השער שוב אין יכול לחזור ואין הלוקח צריך לברר א"כ מאי לעולם הלא השערים עשוין להשתנות תמיד כמ"ש זקני הרמ"א בסי' רכ"ז ס' ט' בהג"ה והמרדכ' בס"פ המדיר דעשוין להשתנות מבקר עד ערב וא"כ ג"כ תולה בזמן כמו בלוקח ומהרי"ט גופא הביא שם בחקירה השנית הא דשערים עשוין בהשתנות בשם המרדכי א"כ איך שייך לעולם אשר חבי כמעט רגע משתנה השער א"ו מכל הלין מוכח דכ"ז דלא נודע שנתאנה המקח בחזקתו ועל המתאנה להביא ראי' שנתאנה משא"כ ביש אונאה ודאי צריך המאנה להביא ראי' שמחל דאין ספק מחילה מוציא מידי וודאי אונאה אף דלוקח טוען ברי משום דמסתמא לא מחיל אינש ולכך לענין זה שהו' אונאה בשעת המקח ולא מחמת שנוי השער אח"כ צריך המתאנה להביא ראי' ולהא דאזדמן לי' זבינא כו' צריך הלוקח להביא ראי' אבל מספק לא אמרינן דלמא אתרמי כו'. לפי זה מיושב קושי' הסמ"ע בסימן רכ"ז ס"ק כ' ודו"ק מ"מ גם דברי הסמ"ע א"ש במש"כ ששנוי השער מצוי דאל"כ הוי מחזיקינן לי' כדהשתא והוי מוקמינן לי' אחזקת שער שהי' בשעת קנין ועי' במרדכי ס"פ המדיר ודו"ק (ולזה כיון זקני הרמ"א ז"ל שם בסי' רצ"ז ס' ט' בהג"ה במ"ש דדרך השערים עשוין להשתנות תמיד אין כוונתו לישב קושית הסמ"ע הנ"ל דבלא"ה לא קשה ולא מידי כמ"ש רק כוונתו דמש"ז לא מחזקינן כדהשתא כמו הא דר' נתן שהביא המרדכי שם) ומ"ש הסמ"ע בסי' רכ"ז ס"ק כ' אין אדם קונה כדי לחזור הוא תמוה וגם אם נשבש ונגרוס אין אדם מוכר כדי לחזור ג"כ תמוה דלמה לן לומר שמכר כדי לחזור נימא שעתה חוזר והכי הוי לי' לומר אין אדם עשוי לחזור וגם זה תמוה דמה"ת נימא כן וגם מקרא מלא הוא לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם ונאמר כי לא אדם הוא להנחם משמע אבל אדם עשוי להנחם ולחזור מדעתו וז"ק ג"כ על המהרי"ט ועוד דאיך נימא דאדם מסתמא איכו חוזר א"כ אמאי אמרינן בב"מ פ"ק דף י"ט דבברי' לא יחזור אף באומר תנו משום חשש חזרה שני פעמים עי"ש למה ניחוש כך הלא אין אדם עשוי לחזור וכן קשה על המהרי"ט ויותר יתכן לומר מסתמא לא מחיל אינש דהא מחילה טענה גרוע הוא ואינו נאמן אלא במיגו כמבואר בח"מ ס"ע ס"א בהג"ה וכש"כ בח"מ סימן ע"ה ס"ק כ"ב ע"ש משו"ה גם כאן אין הלוקח נאמן לומר דנודע להמוכר ומחיל עד שמברר ואין להקשות דיהא נאמן במינו דהחזרתי לו אונאתו דלא עביד אינש לפרוע אונאה עד דנתחייב בדין דאמר מי יימר דמחייבי לי כנ"ל ברור

אחים ראיתי בקצה"ח שכתב דגוף הדין שהלוקח צריך דוקא לברר מבואר בשטה מקובצת לב"מ (וע"ש בקצה"ח שמפקפק בהטעם שכתב הסמ"ע וכתב הטעם ממש כמ"ש והנאני והוא נכון ואמת) ואפרט באר הטיב הראי' שכתבתי מב"מ דף י"ט כי קצרתי וכך כוונתי דאם נימא כהסמ"ע וכמהרי"ט דמוציאין מיד הלוקח המוחזק ולא אמרינן דילמא אתרמי. להמוכר זבינא כזבני' או ראה שכמותו נמכר בשוק מכח סברא זו דאם מחל למה חוזר עכשיו אלא ש"מ דלא ידע ולא אמרינן דילמא עכשיו רוח אחרת עמו ומתחרט על מה שמחל ש"מ דיתד חזק הוא תקוע במקום נאמן דאין דרך ב"א לחזור מדעתן דהרי אנו מוציאין מיד המוחזק עפ"י סברא זו א"כ למה כ' שם בב"מ דאין שם הוצאה מיד המוחזק ואומר תנו למה לא יתנו ולמה חיישינן דמעיקרא כתב ליתן לו וחזר מדעתו ויהיב לאחר ועכשיו חוזר מהאחר ומצוה ליתן לזה נימא ג"כ לכתחילה מאי קסבר ולבסוף מאי קסבר ולמה ניחוש לזה א"ו דדרך בני אדם לחזור מדעתן וחיישינן לזה אף במקום דליכא הוצאה מיד המוחזק וגם לחזרה ב' פעמים וק"ו ב"ב של ק"ו שיש לחוש שלא להוציא מיד המוחזק ולחזרה פעם א' וא"ל דשאני התם כיון דנפל אתרע כמו דאמרינן סם בדף י"ג ע"א כיון דנפל אתרע חיישינן דילמא איקרי וכתיב דזה אינו דהא דאמרינן כיון דנפל אתרע היינו שאם הי' כשר הי' נזהר בו כמו שפירש רש"י שם בדף י"ב ע"ב וע"ש בתוס' ד"ה ולא לוה והיינו דוקא להוכיח מסברא זו דלא נפל מיד המלוה שהוא נזהר בו לשיטת התוס' או לשיטת רש"י שנפל מיד המלוה ופסול הי' א"כ כאן דאמר תכו מה בכך דנפל מיד הנותן ועדיין לא נתן לו מ"מ הא מצוה ליתן ולחזרה לא חיישינן א"ו דחיישינן לחזרה רק ה"ט דלמחילה לא חיישינן דמסתמא אין אדם מוחל וכן כתב הרשב"ם ב"ב ד' פ"ד ע"א בד"ה ומתניתין בדליכא אונאה כו' ע"ש בסוף דבריו שכתב אבל בהא לא מהימן אי טעין יודע הייתי שיש אונאה ואעפ"כ גמרתי בדעתי לקנותו דהא ודאי לא עביד אינש עכ"ל

ולע"ד הראי' מגמ' דב"מ הוא ראי' שאין עליו תשובה וגם מהרשב"ם הנ"ל יש ראי' ברורה דהתם הלוקח לא צווח כלל ואעפ"כ אמרינן דמסתמא לא עביד אינש דמחל וגם מהא דר' חסדא שם ב"ב פ"ג ע"ב יש ראי' דאמר דהיכא דנתאנה הלוקח ולא יכול המוכר לחזור לאחר שהוקר משום שלא יהא חוטא נשכר ע"ש משמע הא אם נתאנה המוכר ואח"כ הוקר עוד השער דיכול המוכר לחזור דאל"כ הוי לי' למימר רבותא טפי דאף כשנתאנה המוכר הוקר עוד השער דלא יכול המוכר לחזור בו אף שאין כאן חוטא נשכר ועוד כשנדקדק בדברי ר' חסדא הנ"ל ונרד לעומק הענין הנ"ל יש ראי' ברורה מכאן דהא קשה בדברי ר' חסדא דלמה לו לומר הטעם אי לאו דאונאתן כנ"ל דהיינו משום שלא יהא חוטא נשכר הלא מן הדין אינו יכול לחזור דהא באונאת שתות איירי דלא יכול המוכר לחזור כשנתאנה הלוקח לכ"ע הן למאי דמסיק רבא בגמ' הן למתניתין דכל מי שהוטל עליו ידו על העליונה דר' חסדא סובר כן כמבואר ברשב"ם ועיין בתוס' ד"ה לוקח ע"ש וא"כ כיון דהמוכר לא הי' יכול לחזור קודם שהוקר השער מה"ת יהא יכול לחזור אחר שהוקר השער דהא זה ודאי מילתא דפשיטא הוא דמה שנתיקר השער אחר המכירה לא יכול לגרום החזרה כמ"ש מהרי"ט ג"כ דהא מילתא דפשוטא הוא ומאי קמ"ל ר' חסדא ולמה לו לומר הטעם דא"ל אי לאו דאונאתן כו'. ועכצ"ל כמ"ש הרשב"ם שם בדף פ"ג ע"ב בד"ה אמר ר' חסדא כנ"ל ובדף פ"ד ע"א בד"ה הכי גרסינן דה"א לומר כיון דהי' יכול ה וקח לחזור א"כ עדיין לא נתקיים המקח עד שחזר ונתאנה גם המוכר ור"ל דקיום המקח הא בעת שנשמע ריצוי הלוקח אחר ידיעתו מהאונאה או אחר שיעור כדי שי אה כנ"ל ובתוך כך נתייקר השער ה"א דהוי עכשיו אונאה לגבי המוכר ע"י שנתייקר השער כיון דנתייקר קודם קיום המקח קמ"ל ר' חסדא דאין המוכר יכול לחזור משום שלא יהא חוטא נשכר וז"ב א"כ לפ"ז מבואר דמחשב אונאה ע"י שנתייקר השער קודם קיום המקח כיון שא' מהם הי' יכול לחזור רק מטעם שלא יהא חוטא כשכר אין יכול המוכר לחזור א"כ לפ"ז בנתאנה המוכר כיון דהי' יכול לחזור ובפרט דהי' שיעור ביטול מקח דהדין הוא דכ"ז שהמוכר חוזר דהיינו כ"ז דלא נתברר דמטא ליד המוכר זבינא כזביני' גם הלוקח יכול לחזור א"כ הרי לא נתקיים המקח ובתוך כך הוקר השער עוד א"כ אף אם נימא דהמוכר חוזר מחמת שהוקר השער עכשיו מה בכך הרי כיון דהי' יכולין לחזור קודם שנתיקר כיון שלא נתברר דמטי לידי' דהמוכר זבינא וכו' א"כ הרי לא נתקיים המקח עדיין א"כ אף האונאה שהוא מחמת שנתייקר השער עכשיו מחשב אונאה ויכול לחזור גם על ידו והבן כי הוא קושי' עמוקה ועצומה בס"ד

ואין לומר בשלמא בנידן דר' חסדא הנ"ל שיכול הלוקח לחזור מעצם הדין אמרינן שפיר דלא נתקיים המקח וכשהוקר הוי אונאה לגבי המוכר אבל כאן בנידון מהרי"ט אמרינן דע"י שינוי השער נסתלק הבירור לומר דלא ידע המוכר עד עתה מהא דשתיק ולבסוף צווח א"כ ממילא אמרינן דלמא אתרמי לי' זבינא כו' ואינו יכול להוציא מיד המוחזק א"כ לפ"ז הרי נתקיים המקח ומה בכך שנשתנה השער אח"כ ואף דאם לא הי' נשתנה השער הי' יכולין לחזור היינו משום דהוי אמרינן דיש בירור והוכחה דלא מטא לידי זבינא כו' אבל עכשיו אגלאי מלתא דאין כאן בירור והוכחה א"כ ממילא אמרינן דנתקיים המקח כן י"ל לכאורה מי' ג"ז אינו דהא כבר כתבתי דלוקח בתוך שיעור כדי שיראה כו' ג"כ איננו מוחלט דלא נתוודע לו דשמא נזדמן לו מבין קודם השיעור עי' בש"ע סימן רכ"ז ס' ט"ו דלפעמים הוי זמן מרובה וע"ש בסי' י"ז וגם י"ל דאולי בשעת קנין ידע וזה הוי ספק כמו ספק דהמוכר שכתב מהרי"ט וצ"ל ע"כ ג"כ הוכחתם מהא דשתיק ולבסוף צווח א"כ לפ"ז הדרא קושי' דלמה לר' חסדא לומר הטעם משום שלא יהא חוטא נשכר הלא בלא זה כיון שקודם שהוקר לא הי' המוכר יכול לחזור מה בכך שהוקר אח"כ מה תאמר שלא ננתקיים המקח כיון דהלוקח יכול לחזור היינו שאם הי' חוזר הי' הוכחה דלא ידע אבל עכשיו שאין הלוקח חוזר רק המוכר א"כ הלוקח לא צווח כלל מתחילה ועד סוף ואין כאן הוכחה דלא ידע א"כ איך מוציא המוכר מיד המוחזק דלמא ידע הלוקח ונתקיים המקח ומה בכך דהוקר השער אח"כ והיינו ממש בנידון דמהרי"ט והנה לכאורה יש עוד הוכחה דלא כמהרי"ט למ"ד דבביטול מקח אף ממאנה יכול לחזור עי' בתוס' שם ב"ב ד' פ"ד ע"א ד"ה אי לאו דאונאתן וע' בש"ע סי' רכ"ז ס"ד ושם בהגהת זקני הרמ"א ז"ל א"כ אם נתאנה המוכר דקיי"ל לעולם חוזר אם ג"כ הלוקח המאנה יכול לחזור לעולם וקשה בשלמא אם המוכר חוזר הרי יש הוכחה דאי בא לידי' זבינא כו' כמ"ש מהרי"ט אבל אם הלוקח חוזר ולא המוכר הרי אין כאן הוכחה דהא המוכר לא צווח א"כ איך יכול הלוקח להוציא מיד המוכר המוחזק הא המוכר יטעון בא לידי כבר זבינא כו' דהא כל מי שחוזר הוא מוציא מיד המוחזק דאם המוכר חוזר הרי