השיב משה חושן משפט נה

נרות שלהם ומה' יחיאל טוען כי נרות שלהם היינו הנרות שמחוייבין ליתן נתינה מהם הוא פטור וגם נרות החתונה בכלל ונראה דיש להביא ראיה לדין זה מחו"מ סי' רכ"ה סעי' ואו המוכר לחבירו מרתף של יין והמוכר לא קבל עליו אלא אחריות שבירה ושפיכה והלוקח לא קבל עליו אלא אחריות חימוץ ואח"כ אירע ניסוך הוא על המוכר וכתב הסמ"ע שם ס"ק י"ב הטעם בשם הרא"ש וטור דכיון דהמוכר קבל עניו אחריות שפיכה ושבירה דהא אונס דאתא מעלמא אמרינן דה"ה כל אונס דאתא מעלמ' דמ"ש הני מהני והא דפרט שפיכה ושבירה מפני שהן אונסין דשכיחין לאפוקי אונס ניסוך דלא אסיקו אדעתי' להתנות עליו משא"כ הלוקח דלא קבל עליו כ"א אונס שבא מגוף היין ולא אונס דאתי מעלמא כלל א"כ מה"ת לחייבו באנס ניסוך עכ"ד הרי כאן אף אם המוכר הוא מוחזק איירי דהא לא מחלק כלל בין אם הלוקח מוחזק או המוכר מוחזק והרי המוכר פירש שאינו מקבל רק שפיכה ושבירה ולא הזכיר ניסוך כלל אעפי"כ וחייבין אותו כיון דהוא אתי מעלמא כמו שפיכה ושבירה מקבל עליו גם זה דניסוך הוי בכלל הקבלה מכש"כ כאן דיותר פוטר אדם ומוחל שבח שיוכל לבא לו מעלמא במקרה ממה שפוטר ומוחל שבח' דאתי ממילא בבירור כמבואר במסכ' ב"מ ור"פ המפקיד דף ל"ד ע"א סתמא דמילתא שבח' דאתי מעלמא עביד אינש דמקני שבחא דמגופ' לא עביד אינש דמקנה עכ"ל הגמ' עיי"ש א"כ לפי"ז אם פטרו נמחלו מנתינה שהוא ממילא וסברי מכש"כ שפטרו מנתינה דאתי מעלמא במקרה א"כ ודאי ראוי לומר דגם מזה פטרו וכש"כ כאן שיש לומר דנכלל בהלשון פטור ומחילה הנ"ל ואף דלא אסיק אדעתי' הך הא גם שם בניסוך אמרינן דלא אסיק אדעתי' דהא אמרינן דמש"ה לא אתני עלה ואעפי"כ אמרינן דהוא ממילא בכלל חיוב האונס דקבל עליו הה"נ דהוא בכלל הפטור כנ"ל ברור ועוד דהלא אם היה ראוי לנו לספק אם היה בכלל הפטור הי' לנו לדמותו להא דבחו"מ סי' רל"ב סעי' כ"ג דאם רגיל לקנות לשחיטה ולחרישה הדמים מודיעים עיי"ש אם כן הכי נמי כיון דנתפשר בעד עסקים גדולים ודאי לא הקפיד על דבר קטן כזה וגם זה בכלל כנ"ל ברור

שאלה קב משה עלה למרום ונחית לעומקא דדינא יוגדל יתנשא למעלה למעלה יזכה מהרה כראות קיבוץ הגולה וארמון על משפטו בנוי על תלו כבוד אהו' אדוני ה"ה הרב הגאון הגדול מעוז ומגדול החריף ובקי משנתו זך ונקי המפורסם בדורו בתורה וביראה מופת הדור נ"י ע"ה פ"ה כק"ש מוהרר משה טייטל בום נ"י ויופיע האב"ד ור"מ דק"ק אוהעלי והגליל יצ"ו

הנה באתי לרמוס בחצרות קדשו לשאול את פי אדוני הגאון נ"י על האי עובדא דאתי לידי להאיר עיני הנבוכים ולהודיעני על אמת' של דתוה"ק לדעת את דבר המשפט בדין שיש לי בו קצת ספק היות שבא לפני שני בעלי דינים לדון ראובן ושמעון והמעשה שהיה כך הי' ראובן דר בכפר מעבר לטייז רחוק מק"ק טערצאל לערך פרסה הי' לו שבעים חביות יין משנת 1813 למספרם עומדים בק"ק הנ"ל ושם הי' איש ממונה על היין הנ"ל להשגיח עליהם ולמכור אותם ובא שמעון הנ"ל אל הממונה הנ"ל לקנות היין הנ"ל ובא עמו לידי עמק השוה וקנה היין הנ"ל אצלו אח"כ הלכו לכפר לראובן הנ"ל לגמור עמו המקח וליתן לו דמי היין וכאשר באו לשם והגידו לו ממכירת יינו וסכום המקח לא רצה ראובן להסכים על הפרייז דמי המקח שנתרצה הממונה הנ"ל אח"ז נתרצה ראובן בעל היין הנ"ל שיוסיף לו שמעון הקונה הנ"ל מאה זהו' שיין יותר על דמי המקח הראשון וימכור אותם ולבסוף נתרצה שמעון ג"כ וכן עשה והוסיף לו מאה זה' שיין אח"ז חזרו כולם לטערצאל ונתן שמעון שם לראובן סך שלשת אלפים שין וחתם את כל היין הנ"ל בחותם שלו כנהוג בין הסוחרים וראובן המוכר הנ"ל נתן לשמעון הלוקח הנ"ל כתב איך שמכר לו השבעים חביות יין הנ"ל וקיבל ממנו סך הנ"ל על המקח הנ"ל והמותר שמגיע לו לתשלום דמי היין מחויב הלוקח לשלם לו לא יאוחר משתי שבועות מיום המכירה ואם לא ישלם לו בזמן הנ"ל המותר אזי המקח בטל והמעות שכבר קיבל ממנו נחלטין בידו ולא יצטרך להחזירם וראובן הנ"ל בא בעצמו על החתום ושני עדים קיימי חתימתן ואחר איזה ימים בא ראובן הנ"ל לחזור מן המקח הנ"ל וטוען שנתאנה שהיין המה שוים הרבה יותר ושמעון הלוקח טוען שבזמן שקנה היין דהיינו יום ד' י"ב מרחשוון העבר לא הי' שוים יותר רק מחמת שהגפן לא נתן פריו נשתנה שער היין להי ת ביוקר כידוע לכל שמאז זמן המכירה כנ"ל ממש בכל רגע ורגע נשתנה השער של היין זהו תורף טענתם וכעת אני מסתפק ושואל מכבוד אדוני הגאון נ"י אם יש דין אונאה כלל במו"מ של יין כי כן דרך הסוחרים ביין במדינה זו זה קונה ביוקר וזה קונה דוגמתן באותו הפעם בזול הכל לפי הקונה והמוכר ולפי השעה והזמן ומעולם לא נשמע במדנתינו לטעון טענת אונאה ביין וביותר לפי המבואר בחה"מ שאם נשתנה השער ומפני כך רוצה לחזיר אינו רשאי והכה בינותי בספרים ומצאתי ראיתי בשו"ת מהר"י מטראני בחלק שלישי דפוס פיורדא שאלה י"ט שהאריך שם למעניתו ולסוף התשובה דף פ"ד ע"א ד"ה והשנית יש לחקור וכו' מברר שם ברור כשמלה מפורש היטב שאין שייך בענין השאלה הנ"ל שום אונאה ומי יבא אחרי הכרעתו אשר מפיו הקדוש אנו חיין ומה לי להאריך ולטרוח לאדוני הגאון כ"י בתיבות הרבה כי ידעתי גם ידעתי שלא נעלמה ממנו שערי חכמה ובינה וכל רז לא אנס ליה ופום ממלל רברבן קולע אל השערה ולא יחטיא לכווין על הדין ועל האמת אי לזאת באתי לחלות את פני אדוני הגאון כ"י שימחול על כבודו הרמה אלף פעמים להטעימני מצוף דבש אמרותיו הטהורים להעמידני על קרן אור התורה ולהודיעני דעתו הרמה דעת התורה ע"י השליח הלז כי שני בע"ד הנ"ל המה קבלו על עצמם לאשר ולקיים בכל תוקף ועוז ככל אשר יצא מפיו הקדוש. הכ"ד הד"ש ושלום תרתו הק' ומצפה לתשובתו הרמתה להשתעשע באור תורתו הק' ישראל עוזר וואלף חונה בק"ק מאדי והגליל יצ"ו

תשובה מה שרוצה לומר שלא יהי' דין אונאה במו"מ של יין זה דבר שאין לו שחר דזה נוטה לדעת ר' יהודא בס"ת בהמה ומרגליות בב"מ נ"ו ע"ב בהמשנה ועיי"ש בגמ' נ"ח ע"ב אבל קיי"ל כרבנן דכל המטלטלין יש להן אונאה כמבואר בש"ע סימן רכ"ז סעיף ט"ו וע"ש בסמ"ע ס"ק כ"ה ד"ה אפילו בספרים ע"ש ומה שכתב זה קונה ביוקר כו' מה בכך הלא צריך לברר שבוודאי נתאנה דהיינו שיעידו סוחרים שבלי ספק הי' שווים כך וכך עובר לסוחר ובוודאי כל מי שמשנה למכור בפחות או ביותר מדרך רוב הסוחרים בדוגמת אותו יין הוי אונאה אם הוי בשיעור אונאה. ומ"ש לפי השעה והזמן עכ"ל מה בכך דנשתנה בכל זמן וזמן וודאי דיינינן רק לפי אותו הזמן של המכירה ומ"ש כי כן דרך הסוחרים כו' לא ידעתי ממנהג זה ומעולם לא נשמע שיהיה מנהג באיזה סחורה שלא יהיה בו אונאה. ומ"ש ומעולם לא נשמע במדינתינו לטעון טענת אונאה ביין עכ"ד הנה מעת באי לכאן היה כמה משפטים לפני שטענו אונאה ביין ולא שמעתי שום רוצה לומר שאין אונאה ביין. ומה שכ' שמצא בתשו' מהרי"ט שהאריך למעניתו עכ"ד משמעות לשונו שנסתייע מדברי מהרי"ט לסברתו דבדבר שנשתנה השער תמיד כמו יין אין בו אונאה במח"כ אין שם בתשובה ההוא לא דבר ולא חצי דבר מזה ואדרבא מבואר ההיפך יע"ש בסי' י"ט בדברי הגאון מ' יחיאל באסין על המנהג של ההולקש דלא שמענו אינה ראי'. וגם נותן שם טעם מצד נושא ונותן באמונה עי"ש מש"כ כאן ביין יע"ש בדברי מהרי"ט מ"ש על המנהג שבין השותפים והטעמים המורם מזה דהס מלהזכיר דבר זה שאין אונאה ביין ועיי' במרדכי כתובות סוף פ' המדיר בתשו' ר' אביגדר הכהן שכתב שהשערים משתנין מבקר לערב הכל לפי הלקוחות והמזומנין לצורך השעה שצריכין לחפצים הנמכרים עכ"ד ופי' דלכך הקהל צריכין להביא ראי' שהיה כדי אונאה באותו שעה עי"ש דהא קאי על דברי השואל. א"כ מבואר דאם מביא ראי' שהי' אונאה באותה שעה ודאי יש בו דין אונאה. א"כ הרי מבואר דאף דבר שמשתנה תמיד לפי הלוקחים והמוכרים מ"מ יש בו דין אונאה ו"ה ברור כשמש. ומ"ש וז"ל ולסוף התשובה כו' מפור' שאין שייך בענין השאלה הנ"ל שום אונאה עכ"ל ור"ל דמבואר שם דהא דמוכר לעולם חוזר עד דאיתרמי לי' זבינא כזבינ' צריך הלוקח להביא ראי' דאתרמי להמוכר דמן הסתם נאמן המוכר לומר דלא אתרמי לי' היינו דווקא בלא משתנה ונתייקר השער אבל בנשתנה ונתייקר השער אף שמברר דגם בעת שמכר הי' בו שיעור אונאה או ביטול מקח אף קודם שנתייקר מ"מ אמרינ' דילמא אתרמי לי' זבינא כזביני' וידע מה שאינהו בשעה שמכר ומחיל ועתה חוזר בו מפני שנתייקר השער עוד יותר ותולה חזרתם באונאה שבשעת המכירה כדי שיוכל לחזור עפ"י דין אבל באמת עיקר חזרתם מחמת שנתייקר הסער ואונאה שבשעת מכירה כבר מחיל והא דבלא נשתנה השער דיכול לחזור ולתבוע אונאתו לעולם ולא אמרינין דילמא אתרמי לי' זבינא כזביני' וידע ומחיל היינו משום דלכתחילה מאי קסבר ולבסוף מאי קסבר. ר"ל דאם מחל לכתחילה מאי קסבר לבסוף דאינו רוצה למחול לכך כיוון דאין כאן אמתלא במה לתלות חזרתם אמרינן מסתמא לא ידע עד עתה משא"כ בנשתנה השער כיוון שיש אמתלא לומר שמפני שנתייקר עד רוצה לחזור אמרינן שפיר דילמא אתרמי לי' זבינא כזבינ' וידע ומחיל ועתה חוזר מפני שנתייקר עוד ע"כ תורף דבריו וסברתו למעיין ומבין ומכריח סברא זו מחמת דקדוקים שמדקדק והנה באמת סברא נחמדת הוא כדרכו שממציא סברות נחמדים אבל צריך לנפות בשלש עשרה נפה האומר הנ"ל דקשה עליו טובא א' דא"כ דרק באמתלא תלי' מילתא כיון דנוכל לומר אמתלא מפני מה חזר אמרינן דילמא אתרמ' לי' זבינא כו' הלא שערי אמתלא' לא ננעלו נימא דאז הי' צריך למעות לכך שתק ועתה אין צריך למעות א"כ אף בלא נשתנה השער למה יחזור בו לעולם וגם אין צורך כלל לומר דילמא אתרמי לי' זבינא כזביני' דאטו כשלא אתרמי לי' זבינא כו' לא משכחת לה שידע המוכר בשעת מעשה ומחיל או שנודע לו אח"כ ומחיל רק הא דצריך להא דאתרמי לי' זבינא כזביני' היינו משום דמסתמא לא אמרינן דמחיל אינש רק כשהוא ודאי דבאתראי לי' כו' ושתיק ודאי מחיל אבל לסברת מהרי"ט כיון דיש אמתלא אמרינן דילמא אתרמי כו' א"כ לפ"ז אין צורך כלל לומר דילמא אתרמי לי' כו' רק דילמא ידע ומחיל מפני שהי' צריך למעות ועכשיו אין צריך למעות לכך חוזר ועוד קשה דגם בלא אמתלא איך מוציא מיד הלוקח המוחזק מחמת קושי' קלה שדופת קדים דבגילי' דחטתא מדחי' דהיינו לכתחילה מאי קסבר ולבסוף מאי קסבר דהלא דעתו של אדם משתנות ומתהפכות פעם רוצה בכך ופעם אין רוצה פעם רוצה לוותר ולמחול ופעם אינו רוצה וחוזר בו ועוד קשה דנימא מעיקרא הי' אוהבו ועכשיו הוא שונאו ועוד דלדבריו אם נפל איזה קטטה באיזה ענין בין הלוקח להמוכר נימא דשוב אינו חוזר בו אף דלא ידעינין דאיתרמי לי' זבינא כו' דהרי אמתלא גלוי' יש כאן שמפני הקטטה שבינם רוצה לחזור א"כ ממילא אמרינין דילמא אתרמי לי' והיא דין חדש שלא עלה על דעת שום פוסק וחלילה לעקור הלכות קביעות הנאמר במשנה או בגמרא בסברות בדיות מן הלב שאם באנו לתור אחר לבבינו כאלה לא נמצא דין ברור לעולם ועוד קשה הלא הלוקח בשיעור כדי שיראה לתגר