השיב משה חושן משפט נא

ליתן לו כשער שבשוק ודאי דיוכל לומר אני אקח יותר ומ"ש מעלתו דאינו יכול לטעון גוד או אגוד כיון שאין למתעסק מעות לא ידעתי מה קאמר דהא דמבואר בסי' קע"א סעיף ואו בהגהת זקני הרמ"א ז"ל היינו כשהטוען גוד או אגוד אין לו מעות ואינו רוצה להחזיק לעצמו רק למכור כולו יעו"ש בסמ"ע ובש"כ שם רק דבפחות משוויו לא יוכל לומר גוד אז איגוד כמבואר שם בהג"ה רק דאינו ענין לכאן כלל דלא טען קודם המכירה גוד או איגוד רק מיחה שלא למכרו וגם נ"ל ברור דבדבר שאינו עשוי להחזיק לעצמו רק למכור לא שייך כלל גוד או איגוד וגם שיתן לו כשער שבשוק וגם לא אמר כלל קודם המכירה רק שמיחה שלא למכרו כמבואר במכתב השאלה של מעלתו וא"כ לפ"ז שלא היה מועיל מחאתו כלל איכו ענין כלל לסימן קכ"ב לביטול השליחות סיומא דמלתא בהא סלקינן ובהא נחתינן דהנותן מעות ישבע שהיה תנאי מפורש היפך הנהוג ואז יפטר מהלוקח ומה ששאל בעסק החנות לא ידעתי מה זו שאלה אם מברר בעדים שכבר חלקו ודאי הויא מכר דבר שאינו שלו כל זה ברור כשמש בס"ד לדעתי דברי א"כ

שאלה צ"ה שו"ת מהגאון בעל ישועות יעקב בעוד היותו בק"ק יערסלב ששלחו להמחבר ותורף דבריו בקצרה

נשאלתי לחות דעתי בדין אחד והגוף עני' הוא איש אחד שגירש את אשתו בע"כ ע"י שליח ואם גט זה כשר בדיעבד או לא ואם יש לחלק בין היכא שהשליח בר חיובי' הוא או לאו גם אם יש לחלק בין שהשליח יודע מזה האיסור או לאו

תשובה הנה גוף פסול של הגט הזה הוא משום אין שליח לדבר עבירה וכבר האריך הרחיב מענה בנידן זה הגאון מפראג ומסקנת דבריו לאסור ולא חילק בשום עניין אולם הגאון המפורס' מ' יצחק האבדק"ק המבורג חלק עליו ועיין שם היטב כו' אולם כאשר שמתי עיוני לדבר זה מצאתי בעז"ה סברא אחת נכונה וברורה ומלתא חדתא קאמינא והוא מהיפך להיפך דאדרבה אם הוא בשוגג הגט זה פסול כאשר ביארתי דאף בשוגג שייך סברת אין שליח לדבר עבירה אבל אם הוא במזיד דהשליח ידע שיש בזה איסור ח"כ הגט זה כשר באין חולק ואבאר דעתי בע"ה עד מקום שידי יד כהה מגעת והוא דהנה באמת בגוף טעם זה דאין שליח לדבר עבירה דיפטר המשלח הוא מתרי טעמי טעם האחד משום דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין וכמ"ש הסמ"ע בחו"מ סי' קפ"ב דיכול לומר סברתי שהוא לא ישמע לי דדברי הרב וכו' וטעם הב' משום דלא רבתה תורה תורת שליחות אלא בתרומה וגירושין אבל לא בשאר דברים דהיינו דבר עבירה דזה לא דמי לתרומה וגירושין עיין שם בש"ך ח"מ סימן הנ"ל והנה בגוף טעם זה איכא תרי נ"מ כ"מ אחד לעני' שוגג ונ"מ השני לעניין להיות המעשה בטל והנה בתחלת הסוגי' שם דאמרינן שליחות בתרומה מנ"ל דהא תנן תורם כדעת בעה"ב ואם אינו יודע דעת בעה"ב וכו' פיחת יוד או הוסיף יוד וכו' והנה לכאורה תמוה הוא מאד למה הביא הש"ס רק בפיחת עשרה או הוסיף הא מרישא ג"כ ש"מ תורת שליחות והנה הרב בעפ"י כתב בזה דבודאי תורת שליח היכא דליכא שום חוב זאת ידענו שפיר אף בלא קרא כלל רק היכא דאיכא קצת חוב קבעי ובזה יבא על נכון דהנה לכאורה כיון דליכא שום צד חוב בתורת שליחות של דבר עבירה זאת א"כ לא צריך לרבות מתרומה וממילא דאף בדבר עבירה יש תורת שליחות אלא דבאמת הא בזה יש קצת חוב להמשלח שיתחייב אלא דבאמת בלא"ה אינו חייב המשלח ח משום דדברי הרב ודברי התלמיד כו' וא"כ ליכא שום צד חוב להמשלח בזה אלא דזאת שייך במזיד דבלא"ה פטור משום דברי הרב אבל לא בשוגג וא"כ בשוגג יש קצת חוב אבל לא במזיד וז"ב ובזה יש ליישב דברי טור בח"מ סי' ש"נ שהביא בשם הרמב"ם ז"ל דאם אמר לשלוחו לשחוט בשבת חייב המשלח דאף דאין שלד"ע מ"מ הואיל ובטביחה רבינן דיש שלד"ע חייב והקשה המ"ל דהא במעילה לא פסק הרמב"ם כן ונראה לפענ"ד דהנה עיקר הטעם של הרמב"ם הוא משום שהמעשה בטל ואף דמרבינן תורת שליחות במעילה מ"מ כיוון שהמעשה בטל פטור וכמ"ש בספר הפלאה בזה עש"ה בפרק אלו נערות וא"כ בטביחה ומכירה דאיירי במזיד אין המעשה בטל וכמו שכתבתי הואיל ואין בזה חיוב וכמ"ש אבל הרמב"ם איירי במעילה דהוא בשוגג וכנ"ל א"כ שפיר פסק הרמב"ם דפטור וזה ברור בעיני וא"כ גם כאן נראה כן לומר דאם השליח הוא מזיד הגט כשר אבל בלא"ה הגט פסול וכנ"ל ובזה אסיים ד' יברכהו בכפליים הכ"ד או"נ ה"ק יעקב בהגאון החסיד המפורס' האב"ד ק"ק לבוב

תשובה צ"ו הנה עברתי על דבריו הנעימים ומצאתיו מלא דבר יודע לאמן ידיו ללחום במלחמתה של תורה וטעמתי טעם נופת צוף חטי מנית ופלג וברכתי ברכת הנהנין והנה אם הי' הדבר נחוץ לדינא להלכה ולמעשה היתי משתעשע בדבריו לטייל ארוכות וקצרות לבנות ולסתור ולירד לעומק הדין ועד שיקוב את ההר הגבוה והתלול הני אשלי רברבי דתלי' בהו האי דינא אך מעפעפי רמיזותיו קריצותיו נראה בעליל כי גופא דעובדא לא הי' כעת אלא משל הי' וחדי בפלפולא פילפול הנותן טעם לשבח לכך לא רציתי להשיב על דבריו על ראשון ראשון כי אף אם אית לי' פירכ' דילד' אמי' כותי' תלד אשרי ילדו והורו רק זו הסברא שכ' מן ההיפך אל ההיפך אף שדומה יפה שותי' לא ידענא דמה בכך במזיד שמצד עבירה אין לו להמשלח קצת חוב מ"מ קצת חוב יש בעניין גט כמו בשאר גירושין לסברת הפ"י הנ"ל וכיון דהוא דבר עבירה איכו דומה לשאר גרושין וכמו בשאר ד"ע דמצד קצת חוב אין לחלק דהא בתרומה וגרושין נמי יש קצת חוב רק דע"כ צריך לומר כיון דיש בו קצת חוב וניצרך לילפות מתרומה וגרושין תו ליכא למילף מצד דהוא ד"ע ה"נ כן הוא ואם רצונו לומר כיוון דבגרושין גופא כתיב שליחות א"כ כל מיני גרושין בכלל אף שיש בו ד"ע כגון באונס שנאמר בו לא יוכל לשלחה א"כ כל ד"ע נילף ג"כ דיש שליח ועוד דהך מלתא גופא שכתב מעלתו בשם הש"ך סי' קפ"ב במחכ"ת שגה בזה כי אין זה בש"ך וגם הוא תמי'. כיוון דאין שום סברא לחלק דבר שיש בו ד"ע לעניין שליחות משאר דברים מה"ת לא נלמוד ונילף. והסברא שכתב מעלתו בשם הש"ך הפ"י הוא שהמציאו בסוגי' דקדושין הנ"ל וכתב דעיקר הטעם דאין שליח לד"ע הוא משום דלא מצי למילף מתרומה וגרושין כיון דלקושטא דמלתא ראוי לשמוע אל דברי הרב ולא לדברי התלמיד ודברי הרב כו' הוא פירכא כמו מה להצד השוה עיין עליו וכ"מ מדבריו אף במקום שלא שייך סברת שלא ישמע לו אמרינן אין שליח לד"ע אבל במקום דנימא דלא שייך כלל סברא הנ"ל אף מילף ילפינן שפיר ועד השלישי אני בא דגם במזיד יש קצת חוב אף מצד עבירה דהא בד"ש חייב המשלח בדינא זוט' לכ"ע כמו שמבואר שם בגמ' דינא רב' ודינא זוט' איכא בינייהו והנה אם בזה יש פה להשיב ע"פ התוס' בב"ק ולמה שנדחק הפ"י לשטתו כאן בסוגי' וכתב בעצמו דהראשון נ"ל עיקר מ"מ די בראשונות ואף גם זאת דבר חכמה אמר ואודנו בקהל רב הכ"ד א"נ ה"ק משה אב"ד ק"ק שינאווי'

תשובה צ"ז חזר הגאון מהר"י ז"ל והשיב ד ישפות שלו' כו' כש"ת מוה' משה כ"י האב"ד ור"מ דק"ק שינאווי'

אחד"ש מכתבו הגיעני ושמחתי כי זה האיש משה עד עתה לא ידענו לו ועתה הגיע לידי מכתבו ובתוכו דברי תורה לסתור הסברא שכתבתי מהיפך להיפך. ולחלק בין מזיד לשוגג ומעכ"ת סתר דברי ויפה השיג לכאורה ובתחילת ההשקפה תמהתי על עצמי אחר זה נזכרתי איך כוונתי ורק מחמת גודל נחיצת בעה"ד לא יכולתי לכתוב אז כאשר עם לבבי. והנה עדיין יש בידי תורף התשובה אשר כתבתי לק"ק בראד ציד אחי החריף נ"י ואעתיק אותו בקצרה למכ"ת וז"ל ודע כי ב' טעמים יש על הא דקיי"ל אין שליח לד"ע טעם האחד משום דברי הרב ודברי התלמיד וכו' טעם הב' משום דלא ילפינן מתרומה וגרושין ובעינן דוקא דומי' דהני כמ"ש בזה רוב המפורשים והנה הטעם בזה לחלק בין דבר עבירה היינו עפ"י מ"ש בספר פני יהושיע לחלק בין דבר דאין בו חוב להמשלח ובין היכא דאינו אלא זכות ובזה נכון הטעם דהדבר עבירה יש בזה חוב להמשלח דהא המשלח חייב ובזה נראה לפענ"ד דהיינו דוקא בשוגג דאם נאמר דהשליחות קיים יתחייב אבל במזיד בלא"ה פטור משום דברי הרב שוב אין בזה חוב להמשלח וזה ברור עכ"ל לאחי נ"י ובזה מיושב מה שהקשה כת"ר עלי. ובמה שהקשה הא עדיין יש בזה חוב לעניין דיני שמים כבר יישב מעכ"ת על נכון ממס' ב"ק רק בלא"ה במח"כ טעה בזה דהא גם עתה אם המעשה בטל מחויב בד"ש וליכא שום נ"מ בזה. ובזה אסיים ואומר שלו' מא"ד ומנאי הכ"ד ידידו דש"ת כ"ה לרבות הק' יעקב בהגאון מלבוב: צח תשובת המחבר שנית

הנה כהיום עש"ק הגיעני מכתבו ק' ואני אינני מופנה בשום צד לכך לא יכולתי ליחד אליו הדבור של חבה כראוי ונכון. והנה מוכ"ז הי' אז בביתי בשעה שהגיע אגרת כידי וידעתי כי דרכו ליסע דרך ק"ק יערסלב תיכף אחר השבת וכתבתי אז תיכף בנחיצה רבה ומסרתי לו הנה מה שמיחס לי השגיאה אין דרכי בכך לטעות בתוך הדברים ובודאי דעלה על דעתי דמ"מ תחייב בד"ש אך אמרתי דז"א דאינו דומה אם נעשה מעשה ונתקיימה מחשבתו ואהכי מעשיו לפועל רק דהיינו בעובדי' דידי' בגט בע"כ שעליו נבנה הסברא הנ"ל בודאי דאם הגט אינו גט כלל דאין בזה העברת חרגמ"ה וזה פשוט וברור לפני כל יודעי דת ודין רק חושב לעבור ואין דנין על המחשבה כמעשה. גם מה שרצה לתקן דבריו ולחזור ממה שכתב בראשונה גם עתה לא הועיל כלום דמה שיתר כאן חסר כאן דמ"מ שותי' לא ידענא כעת באלו הדברים מצד אחר דמה הטעם לחלק מצד קצת חוב הא בתרומה וגירושין נמי איכא קצת חוב כמ"ש הפ"י וזה ברור א"ו דאין מקום לחלק רק מכח דראוי לשמוע אל דברי הרב כמ"ש הפ"י והוא העיקר ודו"ק

צט מאת בן בנו של המחבר הרב מהו' ייט"ב בעניין מה שנחלקו הראשונים אי בשוגג ישלד"ע או אשלד"ע

הנה דעת רש"י ותוס' ב"ק ד' ע"ט גבי נתן הגנב לשומר כו' דמתחייב הגנב במשיכות השומר דבשוגג יש שלד"ע. ואמנם בקדושין פ"ב הקשו תוס' ע"ז מאי פריך אמאי מועיל נימא אשלד"ע הא ע"כ במעילה איירי בשוגג דישלד"ע כדפרי' בפ' מרובה הנ"ל ותירוצם דחוק ומכחי זה דעת הנמו"י והש"ך דבשונג כמי אשלד"ע כו' ומכח הא דיואב דהו"ל שוגג ועכ"ז פטור מדיני אדם מטעם אשלד"ע וכן הוכיח הנו"ב מהא דקאמר רבא את"ל סבר שמאי כו' ולא קא' לדידן דבשוגג יש שלד"ע מודי' באומר אכל חלב השליח חייב דע"כ זה איירי בשניהם שוגגין עיי"ש. דלא כרמ"א שפסק בשליח שוגג בגניבה חייב המשלח. ולי כראה לחלק בדבר דנהי דדינא הוא מטעם שכ' הפ"י דלא אמרה תורה שליח לתקלה של השליח. או כמו שכתב הריטב"א כיון דיש בשליחות שעושה עבירה ואלו הי' יודע השליח