השיב משה חושן משפט מט

מודה אם הי' של אביו מעולם א"כ אכתי נשאר הקושיא איך מורידין אפטרופס דלמא הוא לא ימחה משום שידע האמת כמ"ש דכך הוא הוכחת הגמ' ואח"כ יכחיש המחזיק כמ"ש והיורש יטעון האמת דהוא יודע דהוא רק אפטרופס ועדים לא יהיו כמ"ש וא"כ אז יועיל החזקה כיון שמודה שידע שהי' של אביו ולאו כל כמיני' לומר דהי' אפטרופס אם נימא דמיגו ליה לי' דהוי מינו להוציא כיון שכבר החזיק שני חזקה א"ו דצ"ל דמהני חזקה או עכ"פ מיגו בכה"ג והטעמים אחרים שרצה מעלתו לדחות המיגו בנד"ד כבר דחיתי אותם בדברים אמיתים בס"ד אבל העיקר כהרמב"ן והרשב"א והרא"ה והריטב"א והתוס' דהוכחתי מדבריהם דאף באיכא עדים שידע שהי' של אביו לא מהני חזקה דאין הטעם כלל משום דמסתמא לא ידע שהי' של אביו מעולם לדעתי אין שום חולק בדבר והאמת יורה דרכו דהוא מלתא דל"ש שלא ידע כלל אם הי' של אביו מעולם כנ"ל ברור דאף אם ידוע בעדים שהי' יודע שהי' של אביו מ"ע לא הוי חזקה ומכש"כ באין ידוע בעדים רק שמודה מעצמו דלא הוי חזקה וק"ל נאום הק' משה טיטל בוים האב"ד דק"ק שינאווי

שאלה צב קהלה מפוארה אשר יש שם קרופקי ויש שקורין גאבעלע דהיינו דבר קצוב שנוטלים מכל לטרא בשר כל קונה בשר ומזה משלמין שכירות הרב ושוחטים ובודקים ושמשים ובענין כרג' דמלכא נוהגין לגבות חציו לפי ממון וחציו לפי נפשות כמבואר בפוסקים ותשובות ועכשיו טוענין קצתן שראוי לגבות הכרגא דמלכא רק לפי ממון הואיל וכל צרכי הקהלה הנ"ל שכירות הרב ושמשים הוא רק מן הגאבעלע א"כ הוי התשלומין הללו רק לפי נפשות ובאמת הוא ראוי שיגבו גם זאת חציו לפי ממון וחציו לפי נפשות וגובין כלו לפי נפשות א"כ לעומת זה ראוי לגבות הכרגא דמלכא כנו לפי ממון וקצתן משיבין דאף אם הגאבעלע הוא לפי נפשות מ"מ השו"ב והשמשים לא יספיקו להם הקצוב רק בסייע הכנסות אחרים שיש להם דהיינו מה ששולחין להם הב"ב בחנוכה ופורים ורגלים וכן בר"ה ויוה"כ ובנשואין ובסעודות ברית מילה והכנסות הכל לפי ממון העשיר לפי עשרו כו' וכן להרב יש הכנסות כאלה והם הכל לפי ממון א"כ גם צרכי הקהלה הנ"ל משתלמין חציו לפי ממון וחציו לפי נפשות ע"כ דבריהם מה שטענו ובקשו שאחוה דעתי עפ"י דין ועפ"י דעת תורה ודעת נוטה והנ"ל בזה דבאמת ראוי לגבות הכל חציו לפי ממון וחציו לפי נפשות ועפ"י המבואר בפוסקים ועיין בחו"מ בסי' קס"ג ועקרו מבואר בדרכי משה של זקיני הרמ"א ז"ל בא"ח סי' כ"ג ועיין בתשובות צ"צ סימן א' והמעיין בצדק ישפוט שראוי לגבות הכל חציו לפי ממון וחציו לפי נפשות אמנם מה שאומרים שגביית הגאבעלע הוא רק לפי נפשות לא כך עמדי דהרי מבואר בגמ' מס' חולין דף פ"ד ע"א ת"ר כי ירחיב האלקים את גבולך ואמרת אוכלה בשר למדה תורה דרך ארץ כו' מכאן אמר ר' אליעזר בן עזרי' מי שיש לו מנה כו' חמשים מנה יקח לפתן לטרא מאה מנה ישפתו לו קדירה בכל יום ואינך אימת פי' רש"י אלו האחרים שאמרו עליהם ליטרא בשר אימת יאכלו' מע"ש לע"ש הרי מצד דעת תורה אכילת בשר הוי לפי הממון ואפילו לפי דברי ר' יוחנן ור' נחמן היינו דוקא בחולים וחלושים וכן פסק הרמב"ם בה' דיעות פרק ה' הלכה יוד וזה לשונו ציוו חכמים בדרך ארץ כו' דיו לבריא לאכול בשר מערב שבת לע"ש ואם הוא עשיר וכדאי לו לאכול בשר בכל יום אוכל עכ"ל הרי עפ"י דעת תורה אכילת בשר תולה בממון א"כ הכנסה זו הוי לפי הממון ואף שאין מדקדקין בזה לנהוג כך היינו משום שאין בזה לא חיוב ולא איסור רק דרך ארץ כמ"ש בריש הברייתא למדה תורה דרך ארץ וכן כתב הרמב"ם בריש הלכה יוד ציוו חכמים בדרך ארץ וגם משום שהדורות חלושין כדברי ר' יוחנן ור' נחמן כמו שפירש רש"י דהדורות משתנין תמיד ונ"ל דכל מה שהוא מעצם התורה והמצוה לא ישתנה ח"ו משא"כ מה שהוא רק דרך ארץ משתנה לפי הזמן והמקום והשתנות הטבע כנ"ל ברור ליישב המנהג של עכשיו ונראה שמש"ה לא הזכרוהו הטור והמחבר בש"ע וז"ב מ"מ אף שלא נהגינן למנוע מבשר כ"כ שלא יקנה בשר רק מי שיש לו חמשים מנה מע"ש לע"ש ורק מי שיש לו מאה מנה יקנה בכל יום מ"מ ודאי דרך העולם הוא שהעשיר אוכל מאכיל לבני ביתו יותר בהרחבה מן איש מסכן וא"כ הוי נתינה זו לפי ממון ועוד דמסתמ' העשיר יש לו משרתים יותר מן איש מסכן וא"כ מרבה אכילת בשר בממונו ועוד הרי אמרו רז"ל במסכת שבת ד' ל"ב ע"א אבב חנותא נפישא אחי ומרחמי כו' ע"ש ואמרו אוהבי עשיר רבים וא"כ איש עשיר מצוי יותר שבאים אצלו קרובים ומיודעים ואוכלים אצלו בחנם וראי' לדבר ממה שהי' נוהגין בכל מדינות פולין קודם שהי' הפאכטין של הקירה שהי' משלמין שכר רב ושמשים ושו"ב הכל מן הקרופקיא שהי' עושין ביניהם וקשה הא שארית ישראל לא יעשו עולה ואיך יתכן זה הלא שכירות זו ראוי לגבות חציו לפי ממון וחציו לפי נפשות וזה כולו לפי נפשות ואיך לא מיחו בהם חכמים גאונים וצדיקים קדושי עליונים אלא ודאי מנהג ישראל תורה ונחתו לעומקא דדינא לומר דזה הוי חציו לפי ממון וחציו לפי נפשות מהטעמים האמורים

ונ"ל עוד דבר ברור דאף השיעורים שנתן ראב"ע לא נהגינן הכי דסמכינן על הא דר"י ור"נ דהדורות משתנין ודורותינו הם חלושי המזג ואינם בריאי המזג כראשונים היינו דוקא לענין השיעורים דלא נתפרש בתורה הקדושה השיעור של הרחבת גבול ונתנו חכמים ברוחב בינתם שיעורם כדברי ראב"ע השיעורים הללו הם כפי העת והזמן והטבע שהיה בימיהם אבל עתה דנשתנה הטבע אשתני השיעור אף ששאר השיעורים שנתנו חכמים כמו כזית וכותבות וארבעים סאה שיעור מקוה ושיעור חלה ולבוד ודופן עקומה וד' אמות ברה"ר קיימים הם לעולם ולעולמי עולמים אף שלא נתפרשו בתורה הקדושה היינו משום דקיי"ל שיעורין חציצין ומחיצין הלכה למשה מסיני א"כ כל השיעורים הם הלמ"מ ועצם התורה לא תשתנה כי התורה נצחיית ואין שינוי הטבע מועיל בה כי התורה איננה משועבדת להטבע רק הטבע משועבד להתורה כמו דאיתא בגמ' ירושלמית מס' כתובות פרק א' סוף הלכה ב'. וזה לשונו אמר ר' אבין אקרא לאלקים עליון לאל גומר עלי בת שלש שנים ויום אחד ונמלכו ב"ד לעבר את השנה בתולי' חוזרין ואם לאו אין הבתולין חוזרין ופירש שם היפ"מ שהקב"ה מסכים עם הב"ד שלמטה שאם הוא כבר בת ג' ונמלכין הב"ד לעבר את השנה הבתולין חוזרין אצלה לאחר שנבעלת שאף הטבע מסכים עליהן ע"י גזירתו יתעלה ב"ה עכ"ל אבל הנך שיעורים דראב"ע דאין בזה לא מצוה ולא חיוב רק למדה תורה דרך ארץ א"כ מה ענין זה להלכה למ"מ אין זה רק שיעור של חכמי לב לרוחב בינתם לפי העת והזמן והתנהגות הטבע בזמן ההיא שהיה בו א"כ כיוון דנשתנה הטבע בטל השיעור א"כ זה דוקא לענין השיעור הנ"ל אבל גוף הדבר דמפורש בתו"ה כי ירחיב כו' ואמרת אוכלה בשר א"כ מבואר מפורש דדרך ארץ היא דאכילת בשר נמשך אחר הרחבת גבול זה קיים לעד דאף עתה שהכל אוכלים בשר מ"מ מה שמתרחב הגבול יותר מתרחב אכילת בשר ביותר והיינו דכתב שם בכל אות נפשך תאכל בשר ר"ל דאם יש לו הרחבת גבול יכול לאכול בשר כל מה שרוצה זה פשוטו של מקרא מפורש באר היטב וכל מה שמפורש בתורה הוא ודאי קיים לנצח דומה לזה כתב הט"ז ביו"ד סימן קכ"ז ובחושן משפט סי' ב' דאין כח ביד חכמים לאסור מה שפירשה התורה להתיר עיי"ש אף שהוא להחמיר כדי לעשות סיג וגדר לתורה ומובן דהוא משום זה דמה שמפורש בתורה לא ישתנה ואף לפי דעת התשובת חות יאיר דחולק על הט"ז בזה כראה ברור דהיינו דוקא בנידון דידי' דהפה שאסר הוא הפה שהתיר ר"ל דהתורה שהתירה אמרה ושמרת את משמרתי וקבלו רז"ל עשו משמרת למשמרתי דהיינו צוה על חכמי ישראל שיעשו משמרת למשמרתה של תורה וגם צוותה התורה על כל ישראל לא תסור מכל הדברים אשר יגידו לך לכך סובר החו"י דהתורה בעצמה נתנה במפורש רשות להחמיר ולאסור מה שהתירה התורה לגדר ולסייג אבל לא שישתנה דבר המפורש בתורה שכן הוא מדת דרך ארץ לפי הנהוג שבעולם כן קיים לעד א"כ מבואר מהתורה הקדושה דתולה הרחבת אכילת בשר בהרחבת ממון א"כ הוי ג"כ חציו לפי ממון וחציו לפי נפשות לכך האי פיסקא קיים ויציב דרשאין לעשות תקנה זו כהסכמת רוב מנין ורוב בנין ואין כאן עול וכרגא דמלכא במקומו עומד חצי לפי ממון וחציו לפי נפשות והוא ברור כשמש בס"ד נאם הק' משה טייטל בוים: שאלה צג העתק השאלה

אחד"ש הנה יוצאים אנחנו לקבל פני אפי רברבי בשאלות שתים היוצא ראשונה שני שותפים שנשתתפו לקנות איזה סחורה היינו שא' מהם יתעסק לבד בקניית הסחורה והתנה עמו שותף השני שלא יעדיף במקח הסחורה מסך שלשה עשר זהו' בעד כל ככר והלך השני ונתן ערבון נקרא דרא' געלד סך ששה אלפים זהו' ועשה קנטראקט על מקח בעד כל ככר סך שבעה עשר זהו' ואחר שהודיע לשותף השני ענין המו"מ לא נתרצה השני על מו"מ זה ואמר לו שאינו חפץ במו"מ זה מחמת שעבר על ציוויו ולא רצה לסלק המעות שהגיע להסוחרים בעד מו"מ זה ומחמת זה נחלט ביד הסוחר סך ששה אלפים זהו' של ערבון מחמת שלא סילק לו הקונה כפי הקונטראקט לזאת ילמדנו רבינו אם חל על שותף שהרשה להשני לקנות הסחורה חלק ההיזק ששה אלפים זהו' הנ"ל ולא יצטרך שותף השני שהלך לקנות לשלם לו רק החצי מהיזק ששה אלפים זהו' הנ"ל או נימא לאידך גיסא דאין חל על שותף המרשה חלק מהיזק הנ"ל וצריך שותף שהלך לקנות לשלם לשותף המרשה כל הסך ששה אלפים של היזק הנ"ל עוד נסתפקנו בשנים שנשתתפו ג"כ באופן זה שא' מהם לבדו תעסק בקניית הסחורה והלך השני שלא הוטל עליו התעסקות השותפות וקנה ממעות של עצמו שלא ממעות שותפות איזה סמא ג"כ מאתו מין של השותפות לטובת עצמו שלא לטובת שותפות ואחר זמן ביקש שותף המתעסק בקניית השותפות מחבירו ליתן אותו מין סחורה שקנה לעצמו ג"כ לתוך השותפות ונתרצה לו ליתנה לשותפות אם נתקיים הענין בריצוי זה שלא בשום קניין המועיל רק באמירה לבד שלא יוכל שום א' מהן לחזור בו קודם שעשו (בהמוכר) קנין המועיל תו אין עמנו אלה דברי העומדים על משמרתם לתשובתו הרמה עם מוכ"ז ידידם דש"ת באהבה עזה ה"ק משה דוד אשכנזי חונה פבק"ק טאלטשווע והגליל נאום. נאום. נאום. נאום

תשובה הנה מחמת שהשליח נחוץ לדרכו לא יכולתי להאריך הנה בשאלתם הראשונה לא ביארו אם הוא תנאי מפורש בעת התחלת השיתוף שלא יקנה רק בעד שלשה עשר זהו' כל ככר ורק אדעת' דהכי נתן זה מעותיו או אם נשתתפו בסתם לקנות זו הסחורה ונתן מעותיו ג"כ בסתם רק אח"כ קודם נסיעתו לקנות אמר לו שלא יקנה רק בעד שלשה עשר על כן אשיב על שני אופנים הללו דאם הוא באופן הראשון איני יודע מה זו שאלה דכיון שהשיתוף הי' רק אדעתא דהכי הרי זה שינה ואין להנותן מעות חלק בהיזק כמבואר בחו"מ סי' קע"ו סעי' מ"א בנותן לו מעות בתורת שותפות לקנות חטים וקנה שעורים דמה לי שינוי זה או זה ובסי' קפ"ב סעי' ב' וסעי' ואו עיי"ש וזה ברור כשמש וא"ל דהוי תנאי שא"א