השיב משה חושן משפט לג

כלה שקם הוא לשבועה ואף שאין נשבעין על כפירת שעבוד קרקעות וכתובה כפירת שעבוד קרקעות היא הא ר"פ איירי ע"כ בתפסה מטלטלין כמבואר בש"ס ואף דקתני ביבמות פ' אשה שהלכה כו' דהיא דנשאת נוטלת כתובתה דמספר כתובתה נלמוד יע"ש היינו אם נשאת בוודאי נוטלת הכתובה אבל הא' דמשכחת שלא תנשא ותטול כתובה ומסתמא אין היורשים יכולים לשבע להכחיש את העד וא"כ אפילו לרבנן דראב"ש חייב מדאוריי' מתוך שאיל"מ או שיהיו יראים לשבע לשקר וא"כ ה"א לראב"ש דס"ל גורם לממון כממון דמי עד מיתה בכה"ג דא"ל לדידה ולא אמר ליה לב"ד ג"כ חייב מדאוריי' ק"ש וא"כ אפילו דרבנן תקנו שהאשה עצמה נאמנת מ"מ כיון דמן התור' חייב העד בקרבן תו לא מפטר מדרבנן כמו במשחק בקוביא לזה קמ"ל ר"פ דאעפ"כ לכ"ע העד פטור והטעם כיון דמדאוריי' אין העד מתירה להנשא לשוק מש"ה ג"כ אינו אמן לגבות לה כתובתה כיון דכתבינן בנוסח הכתובה אם תנשאי תטלי וא"כ כיון שאין לה רשות לינשא אין לה כתובתה וכ"ז ר"פ לשיטתו משא"כ הרמב"ם דפסק בלא"ה כראב"י במשחק בקוביא דפטור א"כ לא הוצרך להביא דין זה מחמת פשוטתו כנ"ל עכ"ל לא נהיר ולא צהיר ולא בהיר דאף אי הבינן לי' כולה טעותי' הרי שורש דבריו בתירוצו דמלתא דפשיטא היא להרמב"ם וא"צ להשמיענו רק ר"פ לשיטתו אשמעינן רבותא בזה יאמר נא מה יש רבותא הרמב"ם בדלא אמר לה דידה דחייב בק"ש דהרי ודאי מפסידה דבשלמא לשיטת ר"פ יש רבותא גדולה לשיטת התוס' דהרי מדאוריי' לא חזי אבל לשיטת הרמב"ם דפסק כראב"י אין כאן רבותא כלל ואעפ"כ פסק הרמב"ם להאי דינא בפ"י מה' שבועות הלכה י"א א"ו שאין זה דרכו להשמיט הדין הנאמר בגמ' אם סובר כן להלכה א"כ למה לא כ' האי דינא שנית דבאמת יש רב תא גדולה מאוד מאד בדברי ר"פ בהאי דינא דאמר לה לדידה ע"פ המבואר בהרא"ש ז"ל בשם הרמב"ן דכל היכי דהעד מכחיש אין האומר בשמו נאמן א"כ עכשיו במה שכפר בשבועה הרי הפסידה דשוב אינה נאמנת וראוי חייב בק"ש קמ"ל כיון דמ"מ בשעה שהשביעה אותו לא היתה צריכה ליפטור כמ"ש כל זה הרא"ש ז"ל והוא רבותא גדולה מאוד ובאמת עיקר רבותא דר"פ בהא דינא וע"כ אמר כל חילוקי הדינים אף שאין בהשני רבותא כ"כ לשיטת הרשב"א וכן לשיטת ר"ל בלא אמר לדידה כי כן דרך האמוראים וג"כ י"ל דהא גופא הוי רבותא בלא אמר לדידה דלא נימא מה דמדאוריי' לא חזי לא הוי עד לר"פ ולא יטעה לומר כשיטת התוס' דוק

ונחזור לענינינו דעכ"פ בהא דינא דאמר לדידה יש רבותא גדולה מאוד א"כ אמאי השמיטו הרמב"ם דהלא גם הרמב"ם פסק הרא"ש בשם הרמב"ן ואף לענין ממון כמבואר בח"מ באה"ע סי' קט"ו ס"ק ד' ובב"ש שם ס"ק ד' ע"ש ועיין ביו"ד סי' קפ"ה ובט"ז שם ס"ק ג' ובש"כ ס"ק ו' וא"כ רבותא גדולה היא אף להרמב"ם ולמה השמיט וגם בל"ז הוי קצת רבותא דאף דחזי לעדות ועדותו מועיל מ"מ לא מחייב בק"ש דרק במפסיד ממון תליא מלתא כמ"ש לעיל גם מ"ש דמדאוריי' מועיל ע"א לענין הכתובה דהא קם לשבועה והוי היורשים משוי"ל אין אלו אלא דברי נערות דהא אף לפי התקנה שנאמן ע"א ל שיא את אשתו וגם לענין כתובה דמספר כתובה נלמוד מ"מ אין היורשין נכנסין לנחלה כמבואר במשנה יבמות קי"ז ע"א אם לא כשנתייבמה כמבואר בגמ' שם וכמבואר בחו"מ סי' רפ"ד סעיף ב' ומכ"ש לדינא דאוריי' דאין ע"א נאמן כלל והוא בחזקת חי והנכסים בחזקתו מה להם להיורשים שישבע ומי הוא המחויב שבועה רק הב"ד אין יכולים להגבותה כ"ז שאין כאן בירור בשני עדים שמת אבל מחויב שבועה אין כאן וזה ברור כשמש וא"כ כל דבריו דחוים

גם הראי' גדולה שהביא להרמב"ם וז"ל יש להביא ראיה לשיטת הרמב"ם שהביא הב"ש באה"ע סי' י"ז ס"ק ק"ז דהיכי דאינה מותרת תנשא אינה גובה כתובתה עכ"ל דאל"כ קשיא ור"פ אמאי פוטר העד מקרבן הא כיון דמדאו' מחייב בקרבן כיון דהאשה בעצמה אינה נאמנת מדאוריי' משא"כ ע"א מהני עכ"פ מה"ת לגבות כתובתה כיון שהעד מעיד שמת והיורשי' הו"ל משואי"ל משלם כו' א"כ הפסידה ממון גמור ומחויב בקרבן אע"כ צ"ל כשיטת הרמב"ם דהיכי דאסורה לינשא אינה גובה כתובתה וא"כ א"ש דאף מדאוריי' אין גובה כתובתה מכח עד הראשון עכ"ד ואפילו ראי' קטנה אין כאן מצדי צדדים דגם ע"א אין מועיל מדאוריית' כמ"ש שנית דאף לשיטת התוס' אין לחייב היכא דחזי לעדות גם מדרבנן רק דפוטרין מטעם דאין מפסיד ממון א"כ מה מועיל מה דחזי מדאוריי' מ"מ אין מפסיד ממון כמש"ל וכ"ש לשיטת הרשב"א ולשיטתי בדר"פ לעיל במשחק בקוביא דודאי רק במפסיד ממון תלי' ולק"מ וז"ב: ומה שכתבת עוד וז"ל הנה בעיקר היסוד של מעכ"ת דאף לענין ק"ש אי הוי עדות שאאי"ל לא מחויב בקרבן באמת הסברא נכונה מאוד אך לענ"ד י"ל לפ"ז אמאי דאמר אביי לקמן ד' ל"ב מחלוקת בעדי סתירה למ"ד גורם לממון כממון דמי חייבים ולמ"ד גורם לממון לאו כממון דמי פטורים מק"ש ע"ש והלא אף למ"ד גורם לממון כממון הו"ל עדות שאאי"ל דממ"נ אם תודה מיראת בדיקת המים או שהמים יבדקו אותה א"כ העדים פטורים כיון דס"ס אין לה כתובה וא"כ לא באו להפסידה שום ממון כיון דאמת שאין לה כתובה מחמת שהוברר שזינתה ואם לא תודה וגם המים לא יבדקו אותה מחמת איזה זכות שיש לה א"כ נ"כ לא גרמו העדים הפסד ממון דאף אם לא הוזמו היה מגיע לה כתובה כיון דליכא אלא עד סתירה וכיון דהוי עדות שאאי"ל עדותן בטלה וא"כ אינם בחיוב הגדה כין דעדותם לא מהני מידי ואף למ"ד גורם לממון כממון דמי יפטרו כנ"ל עכ"ל לא ידעתי מה קאמר דודאי אין אנו מפסידין ע"פ עדותן בסתירה ואין כוונת עדותן כלל לענין הפסד כתובה רק לענין להשקותה ולמה לי כאן יכול להזימם לענין הכתובה כיון שלא באו כלל לענין הכתובה ואין מפסידין כלל הכתוב' רק דמ"מ גורם לממון יש דאולי תודה מיראת בדיקת המים רק ממילא כיון דהדין נותן שישקנה אם מת קודם שישקנה אין נוטלת כתובה וכל מ"ש בענין זה הוא רק הבל ורעיון רוח לא ידעתי כוונתו כלל בזה מאי שאייטי דיכול להזימה לכאן גם מ"ש דכוונת עדותן רק לענין אם תודה הם דברי תימה דמנ"ל זאת דלמא כוונתם רק שישקנה גם מ"ש דהוי עדות שאי"ל משום שאם ימות הבעל לא נוטלת כתובה הם דברים שאינן כדי לשומען וכי נביאים הם העדים המוזמין שיודעים שימות הבעל שמא אין כוונתם רק שישקנה ולאוסרה על בעלה עד שישקנה סוף דבר כל מה שהקשה ותרץ בענין זה הם דברים שאין להם שחר אם כוונתו בהקושיא איך משקה ע"י עדי סתירה הלא הוי אינן יכול להזימה אם כך כוונתו מה ענין קושיתו להא דאביי על המשנה דחוץ סוטה הו"ל להקשות ועל התורה דלא יצוייר השקאה כלל ע"פ עדים דודאי לא שייך דין הזמה בזה דאיך נימא שישקו העדים אבל לק"מ דבהאי גוונא לא בעינן דין הזמה כמו בעדי גלות ובעדי בן גרושה ובן חליצה כמבואר במשנה דריש מכות רק לוקין ארבעים אם נמצאו זוממין ועיין שם במכות בתוס' ד"ה מעידין אנו ודוק דלתרוץ הראשון של התוס' א"כ רק בחיוב מיתה לא הוי דין הזמה במלקות דכתב נפש בנפש וא"כ ה"ה בחיוב ממון דכתיב יד ביד כו' והיינו ממון אבל בשאר ענינים מתקיים דין הזמה במלקות א"כ גם כאן לק"מ ולתרוץ הב' דכל היכא שאין מצוייר דין הזמה בשום אופן בעדות זה אם כן כאשר זמם לא קאי עלייהו וממילא דלא בעינן שאי"ל א"כ ג"כ כאן לק"מ ובזה אצא ואומר שלום

פה נשאלתי לשיטת רש"י והרמב"ם דהיכא דלא מקיים האי דינא דהזמה בע"ז דבת כהן במה שחייבו את בעלה דיינינן להו בדינא דידה עיין בתוס' י"ט סוף מס' סנהדרין א"כ קשה האי דינא דלאחיו ולא לאחותו היכא משכחת לה דהא קיי"ל דאין ע"ז נהרגין עד שיגמר הדין וגם קיי"ל הרגו אין נהרגין וגם קיי"ל בסנהדרין דף ע"ו ע"א דאין דנין שנים ביום אחד אפילו בבת כהן ובועלה וגם קיי"ל דלחובה אין גומרין דינו בו ביום רק למחר וגם קיי"ל דאין מענין את דינו דבו ביום שנגמר דינו קטלינן לי' ולא משהינן לי' למחר ועיין ברמב"ם פ' י"ב מה' סנהדרין הלכה ד' וא"כ לפ"ז אי אפשר שיהי' נגמר דינם של שניהם ועדיין שניהם קיימים דכשנגמר דינו של שני דשייך בי' דין הזמה כבר נהרג הראשון א"כ קשה ממ"נ אם נגמר דינו של הבועל קודם א"כ כשהוזמו כבר נהרג הבועל והרגו אין נהרגין א"כ אין כאן דין הזמה בהבועל ויהבינן להו דינא דידה ואיך קאמר קרא לאחיו ולא לאחותו ואי הוזמו תיכף אחר גמר דין של הבועל א"כ למה לי קרא הא אי אפש' למיהב להם דינא דידה דהא לא נגמר דינה דידה ולא יגמר עוד כיון שכבר הוזמו העדים א"כ פשיטא דיהבין להו מיתה דידי' דהא ליכא דין הזמה רק גבי' דידי' וכן אם הוא נתדנה קודם ובאו אחריו גמר דינו של הבועל א"כ כבר נהרגה היא ולמה לי קרא דהא אין כאן דין הזמה רק גבי דיד' ואם הוזמו תיכף אחר גמר דינה א"כ למה לא יהבינן להו דינא דידה הלא אין כאן דין הזמה גבי דידי' כיון שלא נגמר דינו של הבועל ולא יוגמר ע"כ הקושי' בתוספות ביאור והנה לכאורה ביותר קשה על הרמב"ם בסוף פ' כ' מה' עדות שכתב להדי' ונגמר דין ראובן לחנק ודין הנואפת לשריפה ואח"כ נמצאו זוממין כו' הרי מבואר דהוזמו אחר ג"ד של שניהן ולא נהרגו ואיך יצוייר זה אבל לא ק"מ חדא דהא כתב רש"י שם בסנהדרין דף מ"ה ע"ב בהמשנה ואין דנין שנים ביום אחד בב"ד אחד כו' עיי"ש א"כ י"ל שפיר דנגבה עדותן בב"ד של ע"א ואח"כ יושבין עשרים ושלשה מהן ומעיינים בדינא דידי' ועשרים ושלשה בדינא דיד' וגמר דינם כאחד עוי"ל דהא קיי"ל במכות דף ז' ע"א בהמשנה מי שנגמר דינו וברח אין סותרין את דינו עיין רש"י אם כן משכחת לה שפיר דהראשון ברח אחר גמר דינו ולא נמצא עד אחר גמר דינו של שני ואח"כ הוזמו ועוי"ל דהא קיי"ל מחזירין לזכות ואם כן משכחת לה שאחר שנגמר דינו של ראשון והוציאו אותו להרג אמר א' יש לי ללמד עליו זכות וכן כ"פ ומקום שהורגין בו הרי הוא רחוק מהב"ד ששה מילין כמבואר ברמב"ם פ' י"ב מה' סנהדרין הלכה ב' וביני וביני הם עיינו בדין השני ובהליכות ובחזירות כבר עבר היום ולמחר נגמר דין השנו וגם ראו שאין בדבר המזכה ממש ואח"כ הוזמו העדים

ומי' נראה דמעיקרא לא קשה מידי לפי המבואר ברמב"ם פרק י"ד מהלכות סנהדרין הלכה יו"ד דמעיקרא כתב אבל אין דנין שנים ביום אחד כו' ואח"כ בבועל בת כהן כתב אין הורגין שניהם ביום אחד עיי"ש ובודאי דבמכוון כתב כן דבשלמא מה שאין דין א' להם אין דנין אבל כאן שדין א' להם בכל העניני' בחקירת העדים ובכל הענינים רק דגזה"כ הוא שנשתנה מיתתן אם כן גמר דין א' להן שחייבין מיתה וממילא זו שריפה וזה חנק ואיך שייך לומר אין דנין א"ו דכאן בזוממי בת כהן בועלה פירושו אין הורגין וז"ב בדעת הרמב"ם אם כן לק"מ ואפשר דכוונת הרמב"ם ג"כ לישב קושי' זו כנ"ל ברור בס"ד

שאלה פו מעשה בא לפני בכ"י שאין בו נאמנות רק שהי' כתוב בו בזה"ל ועפ"י תוקף כתב זה מחויב אני לסלק בכל תוקף הוועקסלין. והנה לכאורה הי' נראה שיש לו דין וועקסלין שהנהיג הוא דדיינין לי' ככת' שיש בו נאמנות עיין בב"ח