השיב משה חושן משפט כז

קיי"ל דר' ינאי ר' יוחנן כו' וא"כ י"ל כמ"ש למפסק בזה כר' ינאי מכח הכלל וי"ל ג"כ דליתא להכלל בזה כמ"ש ע"כ כיון דיש פנים לכאן ולכאן מידי ספיקא לא נפקא דיש ספק אי קי"ל כרב ור' יוחנן או כר' ינאי דבעי מקום מיוחד אבל לא בגוף הדין דעל הטבור הוי מקום מיוחד כיון דרבים פליגי עליה בזה ועל מקום מיוחד דשמואל ורבה בב"ח לא פליגי רבים כמ"ש ולמפסק כוותי' מכח רוב עפ"י צירוף דרב ור' יוחנן ג"כ לא אמרינן מכח הרי קילי דסתרי אהדדי כמ"ש בסי' ל"ז. וג"כ י"ל כפשוטו הא הוא גופיה לא מצטרף לרב ור' יוחנן לרוב נגד שמואל ורבה בב"ח מהטעם שכתבתי דאינהו בתראי ומיהו לפ"ז קשה דהוי לן למפסק כרבה בב"ח דשיור שעל ר"פ מציל מטעם רוב בצירוף רב ור' יוחנן מה אית לך לומר דהוי תרי קילי דסתרי אהדדי הא ליתא דהא בדר' ינאי אין כאן רוב כמ"ש וגם בדשמואל אין כאן רוב נגד רבה בב"ח דהא רבה בב"ח הוי בתרא נגד שמואל דתלמידו של ר' יוחנן הוא ולא אתמר הלכה קמיה דמר שמואל בשום מקום משמי' דרבה בב"ח היכא דאמר מסברא דנפשי' ובדרבה בב"ח איכא רוב שפיר בצירוף רב ור' יוחנן נגד שמואל וא"כ לא הוי קילי דסתרי אהדדי דהא ליכא רוב רק בדרבה בב"ח לכך נ"ל דז"א דאיך נימא דלא מצטרפי קמאי כרוב נגד בתראי אף רב נגד תלמיד דהלכתא כוותי' היכא דהוי יחיד נגד יחיד מהטעם שכתבתי דדילמא אי הוי שמיע ליה הוי מודה לדבריו דא"כ אמאי ביחיד נגד יחיד הלכה כהרב נימא ג"כ אילו הוי שמיע לדברי תלמידו הוי מודה לו וכיון דלא אמרינן כן ביחיד נגד יחיד והיינו משום דאין לכו לומר דהרב היה מודה לתלמיד מכ"ש דלא אמרינן כן אם יש מסכימין עם הרב בא פן דהוי רוב בצירוף הרב והא דבאמת לא אמרינן כן מבואר במהרי"ק שורש פ"ד משום דדוקא ואביי ורבא ואילך אמרינן דהלכה כבתראי אפילו כתלמיד במקום הרב מה"ט דקמאי לא ידעי במילי דבתראי ובתראי הרי ידעי במילי דקמאי וחלקו עליהם אבל קודם אביי ורבא אין הלכה כתלמיד במקום הרב והיינו טעמא משום דעד אביי ורבא לא היו התלמידים שונים אלא ע"פ קבלת רבותיהם כפי מה שהיו שונים להם מהם היו שונים ע"פ ר' חייא ור' אושעי' ומהם ע"פ משנת בר קפרא ומתנית' דבי לוי ומתניתא דבי שמואל ומשנת קרנא וכדומה ומשום כך ראוי לפסוק כדברי הרב כיון שהתלמיד לא ידע אלא מתוך דברי רבו דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין אבל מאביי ורבא ואילך למדו כל הדיעות ר"ל משנת ר' חייא ור' אושעי' ובר קפרא וכו' ולפיכך ראוי הוא לפסוק כדברי התלמיד דבתראה הוא ולפעמים שהרב הולך לשיטה אחת מן הברייתות כגון משנת ר' חייא ור' אושעי' והתלמיד זיקק מכח ברייתא אחרת כמו משנת בר קפרא או אינך או בהיפך או לפעמים לא עיין הרב בחדא מהני מתניתא והתלמיד עיין בו לכך אמרינן שפיר דהתלמיד ידע מדברי הרב וחלק עליו ודאי עיין שפיר בכל המקומות והרב לא ידע מדברי התלמיד ולכך קבעו הגאונים הלכה כדברי התלמיד מפני שהוא אחרון מאביי ורבא ואילך ולא מקודם עכ"ד ע"ש שהאריך בזה עיין בהשמטות סי' ג': והנה מבואר עוד מדברי מהרי"ק בשורש צ"ד דגם קודם אביי ורבא הלכה כבתראי וכן מוכח מהש"ס מס' כתובות דף ס"ט ע"א שם דבעי אי קבלה ר' יוחנן או לא שמיע לי' וכן מבואר שם מדברי רבינו האי גאון שהביא מהרי"ק שם וכן מבואר מדברי הרא"ש ז"ל שם בכתובות וע"כ צ"ל דהא דלא אמרינן הלכה כבתראי קודם אביי ורבא היינו דוקא תלמיד במקום הרב וצ"ל דר' יוחנן לא הי' תלמידו של רבי דר' יוחנן קטן היה בימי רבי כדאיתא במס' חולין פ' ראשית הגז דף קל"ז ע"ב דאמר שם ר' יוחנן דכירנא כד הוי יתיבנא אחרי י"ז שורן אחורי' דרב קמי' דרבי ונפקי זיקוקין דנורא מפומי' דרב לפומיה דרבי ומפומי דרבי לפומי' דרב ולית אנא ידע מה הן אמרין ע"כ ואף דמ"מ היה מתלמידיו כמ"ש יתיבנא אחר י"ז שורן מ"מ רוב חכמתו לא היה ממנו דהא אז לא הבין דברי רבי כמו שהעיד על עצמו וז"ב. מ"מ קשה מאד דק"ו הדברים דמה לנגד ר' ינאי אין הלכה כר' יוחנן ע"א כו"כ לנגד רבי דודאי אי פליגי ר' ינאי ורבי הלכה כרבי דהא קי"ל הלכה כרבי מחבירו וכ"ש מר' ינאי שהוא אמורא ואפשר דגם ר' ינאי תלמיד דרבי הוי אף דהרמב"ם בהקדמת' לס' היד החזקה כתב דר' ינאי מב"ד של רבי היה מ"מ הא כתב שם ג"כ דרב ושמואל ור' חייא ור' יוחנן מב"ד של רבי ובודאי דרב ושמואל תלמידיו הם וגם ר' חייא כדאמרינן בעלמא רבי לא שנה ר' חייא מנלן ואף אם נימא דר' ינאי לא היה תלמידו של רבי מ"מ קשה כנ"ל ק"ו הדברים דאם לנגד ר' ינאי אין הלכה כר' יוחנן ק"ו לנגד רבי וכה"ג אמרינן ק"ו במס' עירובין דף מ"ו ע"ב בפ' מי שהוציאוהו דאמר שם ר' מאיר ור' יוסי הלכה כר' יוסי דהשתא ר' יהודא ור' יוסי הלכה כר' יוסי כ"ש ר' מאיר ור' יוסי דהא ר' מאיר ור' יהודא הלכה כר' יהודא דאמר שם על ר"מ השתא במקום ר' יהודא ליתא במקום ר' יוסי מבעיא וכן אמר שם ר' אמי על ר' יהודא ור"ש ע"ש ולכאורה היה אפשר לחלק ולומר דדוקא במקום דקבעו הלכה כדברי א' נגד חבירו משום דידוע להם דעל זה ראוי לסמוך טפי משום דהוי מתון ומסיק טפי איכא ק"ו הנ"ל ע"ד משל אם ראוי לסמוך טפי על ר' יהודא מעל ר"מ כ"ש דראוי לסמוך על ר' יוסי טפי מעל ר"מ דהא על ר' יוסי ראוי לסמוך טפי מעל ר' יהודא וכ"ש מעל ר' מאיר אבל היכא דאיקבע הלכתא רק משום דהלכה כרב לגבי תלמיד א"כ ליתא לק"ו הנ"ל ותלמידו של זה הוי ולא של זה כמו דהוי דר' ינאי ודר' יוחנן הלכה כר' ינאי היינו רק משום דר' יוחנן תלמידו הוי לכך יכול להיות הלכה כר' יוחנן לגבי רבי משום דלאו תלמידו הוי אף דר' ינאי ורבי הלכה כרבי וליתא להק"ו הנ"ל ויוכל להיות דר' ינאי ג"כ לאו תלמידו דרבי הוי כנ"ל לכאורה אבל בתשובת הרשב"א סי' ז' ובתשו' מהרי"ק שורש ק' ענף א' משמע דאין לחלק בזה דמהרי"ק ז"ל הוכיח שם הלכה כר' חייא לגבי שמואל משום דר' חייא רבו של רב הוי ורב גדול משמואל עכ"ד ע"ש ועוד דבאמת אין סברא לחלק בזה לפי מ"ש מהרי"ק ז"ל הטעם דאין הלכה כתלמיד במקום הרב קודם אביי ורבא משום דכל תלמודו של התלמיד מתוך משנתו של רבו היה אם כן לפ"ז שפיר י"ל ק"ו מה אם הלכה כרבי לגבי ר' ינאי ק"ו לגבי ר' יוחנן תלמידו של ר' ינאי דכל תלמידו של ר' יוחנן מתוך משנתו של ר' ינאי הוי א"כ ודאי לא עדיף מיניה ועוד מה"ת יהיה ר' יוחנן יוצא מן הכלל דקי"ל הלכה כרבי מחבירו וע"כ צ"ל משום דבתרא הוא ומה"ט דרבי לא שמע דברי ר' יוחנן א"כ לנגד ר' ינאי רבו כמי נימא כן כמו דאמרינן מאביי ורבא וע"כ צ"ל כמ"ש מהרי"ק דקודם אביי ורבא לא עדיף מרבי אף דבתרא משום דכל לימודו רק מתוך משנתו של רבי א"כ הדרא הקושיא דלא עדיף מרבו ר' ינאי דהלכה כרבי לגבי ר' ינאי והוא קושי' גדולה לענ"ד שם במס' כתובות וחפשתי בכל המפרשים שם ראשונים ואחרונים ולא מצאתי מי שהרגיש בזה ומיהו קושיא זו נראה ליישב בטוב טעם ודעת בס"ד והוא דאומר אני כמ"ש מהרי"ק לענין הא דמסופק שם אם שמיע כר' יוחנן הא דרבי היינו משום דלא נאמרה רק בתשובת שאלה לרב ככה אני אומר לענין הא דמשמע דאי הוי ידעינן דשמיע לר' יוחנן ולא קבלה הוי קי"ל כר' יוחנן ולא כרבי היינו ג"כ משום דלא נאמרה הא דרבי רק בתשובת שאלה לרב. ואבאר זה דהא הטעם של מהרי"ק לא שייך בזה ואומר לך טעמו של דבר דהא ודאי דקי"ל דאזלינן בתר רבים אף היכא דמיעוטא מחדדי טפי וב"ש וב"ה י כיחו כדאיתא במס' יבמות דף י"ד ע"ש וכ"ש כרבים נגד יחיד אף דהיחיד הוא יותר גדול והנה איתא בסנהדרין דף נ"ו הרב ותלמידו מונין להם שנים וגם בד"נ שונה אדם לתלמידו ודן עמו רק בד"נ אין נמנים לשנים רק באם א"צ רק לגמרי' דרבו ולא צריך לסברי' דרבי' אבל בטומאה וטהרות ובאו"ה נמנין לשנים אף דצריך גם לסברי' דרבי' ע"ש ולפ"ז נראה לומר דהיכא אמרינן דאין הלכה כתלמיד במקום הרב היינו באם דברי שניהם נאמרו בישיבה ומדלא נחלקו עליו מסתמא הסכימו עמו ומסתמא הרב יותר גדול בחכמה דהדורות מתמעטין והמנין אין ידוע של מי גדול ע"כ קי"ל כדברי הרב וג"כ י"ל דאמרינן דמסתמא הרב גדול במנין נמי קודם אביי ורבא דבכל פעם נתפזרו ישראל יותר לקצוות ונתמעטו הישיבות כמבואר בהקדמת הרמב"ם לספרו היד החזקה אבל כאן שדברי רבי לא נאמרו בישיבה רק כתבן לרב אם כן הוי יחיד ור"י אמר אמר דבריו בישיבה כ כל דבריהם נאמרים בישיבה א"כ אי בזה הוי ר"י רבים לגבי רבי וראוי להיות הלכתא כוותיה רק משום דאמרינן דכיון דרק דתשובת שאלה היא לא שמיע לי' לר"י אבל אי הוי שמיע ליה הוי מודה לי' לכך לא הוי רוב נגדו והלכתא כרבי כנ"ל ברור ונכון מאד בס"ד ולפ"ז סתם מימרא דנאמרה לפני התלמידים אין הלכה כתלמיד במקום הרב קודם אביי ורבא שהי' כל משנתן מתוך משנת רבו ולא אמרינן אילו הרב הי' קיים הי' מודה לדבריו א"כ פשיטא דמצטרף הרב לרוב נגד התלמיד א"ם ל"ק דניפסוק כרבה בב"ח אבל הדרא הקושי' דנהוי הלכה כרבי ינאי כמ"ש בסי' ל"ו

[מ] ונראה ליישב דהא קשה בהא דחולין בניתז דם על הדלעת דמצרפינן ר"ש לדר' חייא למהוי רוב לגבי רבי הא כבר בררתי לעיל בסי' ב' דאף דמצרפין לרוב אף שחלוקין בטעמן היינו דוקא באם אין הטעמים סותרין זא"ז אבל באם הטעמים סותרי' זא"ז דאי הא לא קיימי הא ואי הא לא קימא הא אין נמנין רק לאחד כיון דחד מינייהו ודאי טעה ואותו אין ראוי למנות והבאתי לזה ראי' ברורה משנים שאמרו טעם א' משני מקראות ע"ש א"כ לפ"ז כיון דרבנן פליגי עלי' דר"ש והתורה אמרה אחרי רבים להטות א"כ הוי כנתברר דטעה ואיך מצרפינן ליה למנין רוב וע"כ צ"ל דלא דמי דבשלמא התם דנתברר ודאי דטעה ודאי גמור שוב לא מצרפינן לי' אבל כאן דלא נתבאר דטעה רק דמצות התורה עומדת לנגדו א"כ בגוונא דמצות התורה מסייעו שפיר מצרפינן לי' דמאי אולמ' דהאי מהאי א"כ לפ"ז דוקא בדבר שמצות התורה מסייעו משא"כ דלצטריף לי' לענין דלהוי הלכה כר' ינאי בזה אמרינן שפיר דלא יכילנא לצרף ליה כיון דנתבטל דעתו מצד מצות התורה לכך א"א לצרף רב ור' יוחנן דלהוי הלכה כר' ינאי מאי תאמר דנצרפי' לרוב א"כ הוי תרי קילי דסתרי אהדדי' וזה ישוב נכון מאד בס"ד

והנה בעזה"י יצאו הרי"ף ורמב"ם ז"ל בדימוס. והנה דעת הרשב"א והרא"ש מבואר דסברי דהני כללי דהלכתא הם גם ביחיד נגד רבים וע"כ כתבו דאם גריס ר' ינאי ראוי לפסוק לגמרי כר' ינאי ואם הגרסא ר' אלעזר בר' ינאי ראוי לפסוק כר' יוחנן לכך כתב הרשב"א בת"ה דשעל הטבור מציל ממ"נ דאם הגרסא ר' ינאי הרי ראוי להיות הלכה כרבי ינאי א"כ שעל הטבור מציל ואם הגרסא ר' אלעזר בר' ינאי א"כ הרי ראוי להיות הלכה כר' יוחנן וא"כ כל העור מציל וכ"ש שעל הטבור עכ"ד והסכימו עמו הפר"ח והכו"פ. והנה אמת דהרשב"א לשיטתו יוצק חן בשפתותיו דהיינו דהוא סובר דכללי ההלכתא הוא ביחיד נגד רבים אבל להרי"ף ז"ל דסובר דכללי ההלכתות אינו ביחיד נגד רבים א"כ הממ"נ הנ"ל אינו כלום דאף דגריס ר' ינאי ע"מ אין הלכה כר' ינאי ואף אם הוי גריס ר' אלעזר ברבי ינאי מ"מ אין הלכה כר' יוחנן וז"ב כשמש ועיין בפרי מגדים במשבצות זהב שם ביו"ד סי' נ"ט ס"ק א' דמתמה על הב"י דלפי הכלל שלו כל ששני הפוסקים מהשלשה המה הרי"ף והרמב"ם והרא"ש מסכימין לדעת אחת הכי