השיב משה חושן משפט כו

אלים כחו משאר העור. ולפ"ז הגם דר' יוחנן ורב סברי דודאי עור שעל הטבור מציל דהא סברי דכל העור מציל ושעל הטבור בכלל מ"מ לא כשמע מנייהו כלל דסברי דשעל הטבור אלים כחו משאר העור א"כ הם מכשירין מטעם דכל העור מציל. אבל בזה יכול להיות דסברי כשמואל ורבה בב"ח דשעל הטבור לא עדיף משאר העור ולא אלים כחה כלל ור' ינאי מכשיר מטעם דסבר דשעל הטבור אלים כחו משאר עור וא"כ לא הוי מטעם אחד וא"כ בשלמא בצירוף רוב מצטרף בכה"ג כיון דלכולהו הבהמה כשרה א"כ הרי רוב מכשירין הבהמה ומצות התורה הוא אחרי רבים להטות ולא חילקה בין מטעם אחד או לא ואף ברוב הפוסקים וכמו דמוכח מהש"ס חולין בניתז דם על הדלעת וכמ"ש בסי' ל"ג אבל לענין כללי פסקי הלכת דלאו מצות התורה היא לפסוק כר' ינאי נגד שמואל או רבה בב"ח רק דחכמינו ז"ל ביררו בסברתם על מי ראוי לסמוך יותר ומי מהם מוחזק לכוון אל האמת יותר על הרוב ועל מי ראוי לסמוך באיסורין יותר ועל אי ראוי לסמוך בדיני' יותר כמבואר ברא"ש פ' שור שנגח וכו' ואמרו דאין הלכה כתלמיד במקום הרב דהרב הוי מוחזק יותר מן הסתם דהדורות מתמעטי' וכמו שאמר ר' אליעזר הגדול לא חסרתי מרבותי כו' ולא חסרוני תלמידי וכו' ואם הראשונים כמלאכים וכו' והא דמאביי ורבא הלכה כבתראי עיין במהרי"ק שורש פ"ד טעם נכון וסברת הרי"ף הוא דכללי ההלכתא לא נאמרה רק ביחיד נגד יחיד אבל לא נגד רבים והוא מלתא דמסתבר דודאי הדעת נותן יותר דהרבים כיוונו אל האמת כמ"ש בסי' כ"א בשם התומים א"כ אף כשיש מסכימין אבל לא מטעמי' דעל טעמו רבים חולקים שוב אין כאן סברא דכיון אל האמת כיון דרבים חולקין אסברתו וטעמו א"כ שוב ליתא להכלל שנפסק הלכה כמותו דהא הוא רק תלוי בסברא וכה"ג אין כאן הכרע מצד הסברא לפסוק כמותו א"כ נסתר הכלל כמו כ"ן דרבה בב"ח ושמואל פליגי על ר' ינאי וסברי דלא אלים כח העור שעל הטבור משאר עור ובזה אין נמצא מסכימין עמו נסתר הכלל ולא עדיף משאר אמוראי כנ"ל והוא סברא נכונה בס"ד. ומיהו קשה הלא בדידהו ג"כ רבים פליגי על כל אחד ואחד א"כ אין סברא לומר דודאי רבים כיוונו אל האמת והיחיד שרבים חולקין עליו לא כיוון אל האמת כיון דאין א' מהן שלא יהיו רבים חלוקין עליו וע"כ א' מהם כיון אל האמת דה"ל שלשתן מסכימין על שאר מקומות חוץ מהשלשה דאינו מציל וגם מסכימין דרק מקום א' יש שמציל א"כ ע"כ ודאי דא' מהשלשה מציל וא' מהני אמוראי כיוון אל האמת אף דרבים חלוקים על כל א' וכיון דאזיל לי' האי סברא דודאי הרבים כיוונו אל האמת והיחיד לא כיוון אל האמת דהא א' מהן ודאי כיון להאמת ולא ידעינן מנו א"כ ראוי לומר דהדרינן לכללן דהלכה כר' ינאי דבשלמא לעיל בסי' ל"ד כתבתי שפיר דאף דדברי כל א' במקום שנים לית לן להכריע כחד מינייהו היינו דשם הייתי קאי בסברא דאיך שיופסק הדין כחד מינייהו יהי' נגד מצות התורה אחרי רבים להטות ואיך נפסוק נגד רבים. אבל לפי מה שביררתי דננד מצות התורה אין כאן דלענין הדין מסכימין עם ר' ינאי ואדרבה הרוב אתו והתורה לא חילקה בין מטעם אחד או לא ואף שאין להקל מצד הרוב לחודא משום דהוי תרי קול' דסתרי אהדדי כמ"ש מ"מ ראוי להקל מצד דהלכה כר' ינאי כיון דעכ"פ אין רוב נגדו כמ"ש מה תאמר כיון דהכלל דהלכה כר' ינאי אינו מצות התורה רק מצד הסברא נדחה משום דרבים חולקין בטעמו כמ"ש לזה אומר לך כיון דמצד מצות התורה לא הוי יחיד נגד רבים רק מצד הסברא תאמר דנסתר הכלל דהלכה כר' ינאי עי"ז כיון דהוא ג"כ רק מצד הסברא על זה תשיב אמרי הלא כיון דהרבים אשר נגדו כל א' רבים נגדו לא נסתר הכלל מצד הסברא כמו שבארתי ותשקול כל זה בפלס מאזני שכלך ותראה בעזה"י שהדברים כנים ואמיתים בס"ד ועיין בהשמטות

סי'

(לז) ונלע"ד ליישב דכך הוא סברת הרי"ף דאף דקודם אביי ורבא אין הלכה כתלמיד במקום הרב ולהראשונים שומעין מ"מ לענין זה דרבים פליגי עלי' נחשב פלוגתת האחרונים על הראשונים צירוף רוב אם הם רוב אבל לא נחשב פלוגתא ראשונים על האחרונים לצירוף. רוב כמו דקיי"ל בחו"מ סי' י"ח סעיף ד' בהג"ה ובס"ס י"ב סעיף ז' שם בהמחבר באם שבע"ד בירר להם עשרה אנשים שידונו להם ושאם לא יסכימו כולם לדעת אחת שילכו אחר הרוב ונסתלק א' מהם ואינו אומר דעתו אע"ג שהסכימו כל הט' כולם לדעת אחת אינו כלום ועיין בסמ"ע שם סי' י"ח ס"ק י"א הטעם דמחלק רמ"א בין נסתלק א' מהן לאומר אינו יודע דשאני מסתלק דאיכא למימר בי' אילו הי' כאן הי' אומר טעם לדבריו והי' התשעה מודים לו עכ"ל ור"ל דלכך לא הוי רוב בכל התשעה ע"ש וא"כ לפ"ז י"ל גם בנד"ד כן דהא הראשונים לא שמעו דברי האחרוני' ודלמא אי שמעם הוי מודי להו לכך לא הוי רוב משא"כ האחרונים דשמעו דברי הראשונים וחולקים עליהם מצטרפי לרובא הנה ר' ינאי רבו של ר' יוחנן הי' ראשון וקודם לשמואל ורבה בב"ח ועכ"פ קודם שנתפשטה הוראתם כמבואר במס' יבמות דף צ"ג ע"א דאמר רב נחמן בר יצחק רב הונא כרב ורב כרב ינאי כו' פי' רש"י רב הונא כרב כלומר מרב שהוא רבי' קבלה ורב מר' ינאי וכן כולם זה למעלה מדורו של זה הי' עכ"ל אלמא דרבי ינאי למעלה מדורו של רב ושמואל דשמואל חבירו של רב הי' וכ"ש מרבה בב"ח תלמידו של ר' יוחנן ובודאי שמיע להו דברי ר' ינאי דהלא כתב המהרי"ק בשורש צ"ד דע"כ לא מסתפק בכתובות דף ס"ט ע"א אי שמיע לי' לר"י הא דרבי רק משום דלא מצינו בשום ברייתא או מימרא משמי' דרבי דלימא הכי דמוציאין לפרנסה כו' אלא שהשיב כך בתשובת שאלה לרב דתלי לי' ביני חיטי כו' משום הכי איכא לספוקי דילמא לא שמיע לי' לר' יוחנן אבל אי הוי אמר אחד מתלמידיו משמו מסתמא ה"א דשמיע לי' לר' יוחנן שהרי היו בקיאין בכל השמועות שאומר רב מפי רב ומש"ה כתבו הגאונים הלכה כבתראי ולא אמרינן לא שמיע להו מילי דקמאי דאם הוי שמיע להו הוי הדרי בהו ורצונו לומר אלא ודאי דאמרינן מסתמא דודאי שמיע להו. ומשום זה כתבו הגאונים הלכה כבתראי ולא אמרינן דילמא לא שמיע להו מילי דקמאי ואי הוי שמיע להו הוי הדרי בהו אלא ודאי דאמרינן דודאי שמיע להו עכ"ד מהרי"ק שם צ"ל לדבריו דהא דבעי ר' זירא במס' חוליין דף ה' ע"ב לא שמיע להו כ' ע"ש היינו משום דלא הי' מסתבר לו כ"כ דלא קבלו גזירת ר"ג ובית דינו כנ"ל ולפ"ז הא דשמואל ורבה בב"ח חולקים על ר' ינאי הוי רבים לנגדו אבל לנגד שמואל לא מצטרף ר' ינאי למהוי רבים חולקים עליו וכן לנגד רבה בב"ח משום דלא שמיע להו דבריהם לכך נדחו דברי ר' ינאי באמרו דאלים כח העור שעל הטבור טפי משאר העור מכח רבב"ח ושמואל דתרווייהו פליגי עלי' בזה ומרב ור' יוחנן לא נשמע זה הטעם לכך הוי יחיד לגבי רבים בזה הטעם ואף דמ"מ מטעם רוב לא נדחה דברי ר' ינאי משום זה דהא לענין הדין מסכימין עמו רב ור' יוחנן מ"מ זה הכלל דקי"ל כר' ינאי דהוא מצד הסברא נסתר מכח דרבים פליגי על טעמו מאי אית לך למימר דיש לפסוק כמותו מטעם רוב דמסכימין עמו לענין הדין ולא משגיחין בזה בחילוקי הטעמים על זה אומר לך דהוי תרי קילי דסתרי אהדדי כמה שכתבתי

(לח) והנה זה שכתבתי דהראשונים לא מצטרפי לרוב נגד האחרוני' היינו דוקא במקום דאפשר לומר דאי שמיע להו הוי מודו להו אבל במקום דלא שייך לומר כן כגון בהא דרבי ורבי חייא בניתז דם על הדלעת דלא שייך לומר דהי' מודה ר"ח לרבי דמכשיר דהא אף אם הי' מקבל דברי רבי דישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף מ"מ הרי הוא סובר דם שחיטה אינו מכשיר ואין זה ענין לדברי רבי וז"ב אבל בהא דר' ינאי ודאי י"ל דאי הוי שמיעא לי' דברי שמואל הוי מודה ליה דעור שע"ג השדרה יש כח בשירו להעלות ארוכה וכן בהא דרבב"ח י"ל כן אבל ר' יוחנן ורב ושמואל מסתמא שמעו זה מזה דבני מתיבתא משכח שכיחי מהכא להתם ומהתם להכא כדאיתא במס' גיטין דף ע"א רק דשמואל סבר שם בני מתיבתא בגרסייהו טרידי ע"ש אבל כאן הרי בגרסתייהו עסקינן ואף דשם בגיטין איירי רק ממדינה למדינה בבבל כגון מסורא לנהרדעא ע"ש ברש"י ד"ה מתיבתא ובתוס' דיה בבל מ"מ הא שם ע"ב בגמרא איכא נמי על מבבל לא"י ומא"י בבבל דאיכא רבים דסלקי ונחתי ע"ש והיינו ג"כ בני מתיבתא כמו דאמרינן בב"ק דף כ"ד ע"ב מכריז ר' יוסף ואיתימא רבה דסלקין לעילא ודנחתין לתתא כו' והיינו ודאי בני מתיבתא דאכריז להו הוי בקיאין בדין זה כמ"ש רש"י וז"ב א"כ מצטרפי שפיר רב ור' יוחנן לר' ינאי כנגד שמואל ונשאר רבה בב"ח יחיד, וכן מצטרפי לשמואל נגד ר' ינאי וכ"ש דמצטרפי לרבה בב"ח נגד שמואל ר' ינאי לכך הוי תרי קילי דסתרי אהדדי כמ"ש משום דודאי קי"ל דרק מקום א' מציל כמו שהסכימו שמואל ורבה בב"ח ור' ינאי ודוק: (טל) והא דר' ינאי מצטרפי לרובא לשמואל ורבה בב"ח נגד רב ר' יוחנן כמבואר באלפסי דרב ור' יוחנן הוי תרי לגבי תלת והלא ר' ינאי קשיש מרב ור' יוחנן והיא רבו וי"ל דאי הוי שמיע לי' דבריהם הוי מודה להו ונראה שזה הוא כוונת הרי"ף והב"י ונתיישב בטוב טעם ודעת מה שתמהתי בסי' ל"ד על הב"י במ"ש דהרי"ף מסופק דילמא הלכה כרב ור' יוחנן משום דאין הלכה כשמואל ורבה בב"ח נגד רב ור' יוחנן לפי כללי ההלכתא וא"כ ר' ינאי הוי יחיד לגבי רב ור' יוחנן ואף דהלכה כר' ינאי נגד ר' יוחנן הלא אין זה אם הוא יחיד נגד שנים. ותמהתי עליו שם האיך אפשר לומר כן הלא ממ"נ אי הוי כללי ההלכתא אף ביחיד נגד רבים א"כ הרי הלכה כר' ינאי ואי לא הוי כללי ההלכות ביחיד נגד רבים א"כ נדחה ג"כ הכלל דקי"ל כרב ור' יוחנן נגד שמואל ורבה בב"ח משום דהוי רבים בצירוף ר' ינאי ע"כ קושיתי שם והשתא לפי מה שהעמקתי תראה פלאות איך שדבר ד' בפי הב"י אמת ואני קורא עליו ויהי ד' את יוסף שהלכה כמותו דהא י"ל דר' ינאי לא מצטרף לרובא נגד רב ור' יוחנן מהטעם שכתבתי אבל רב ור' יוחנן הוי רוב נגד ר' ינאי לכך נסתר הכלל דקי"ל כר' ינאי נגד ר' יוחנן אבל לא נסתר הכלל דקי"ל כרב ור' יוחנן נגד שמואל ורבה בב"ח דאינהו לא הוו רוב דר' ינאי לא מצטרף עמהם כמ"ש משא"כ בניתז דם על הדלעת דר"ש מצטרף שפיר לדר' חייא כמ"ש לעיל בסי' ל"ח

ומיהו י"ל דאף דלא ניפסק כהני אמוראי דבעי מקום מיוחד מטעם רוב. מ"מ ראוי לומר הלכה כר' ינאי עכ"פ בזה דבעי מקום מיוחד כפי הכלל דקי"ל כר' ינאי נגד ר"י וכן נגד רב ואף דהוי א' במקום שנים הרי שמואל ורבה בב"ח סברו כוותי' בזה ואף דלא מצטרפי לרוב משום דר' ינאי אינו מצטרף לשמואל ורבה בב"ח לרוב כמ"ש מ"מ שמואל ורבה בב"ח מצטרפין לר' ינאי לענין דלא להוי יחיד והכלל במקומו וי"ל ג"כ דלענין הכלל אין לומר צירוף בזה. כיון דבעיקר דבריו של ר' ינאי הוי יחיד במקו' שנים שוב ליתא להכלל ושאני צירוף רוב דבמה דשווי' מצטרפין דהתורה אמרה אחרי רבים להטות משא"כ הכלל דתולה בסברא כיון דבעיקר דבריו נדחה שוב ליתא להסברא הנ"ל וכעין שכתבתי בסי' ל"ו וי"ל ג"כ להיפך דכמה דלא הוי יחיד איתא להכלל על כן מסתפק הרי"ף וזה הוא דברי הרי"ף ואי אמרת דרב ור' יוחנן כו' ור"ל כמ"ש דר' ינאי לא מצטרף לרוב לרבה בב"ח ושמואל מהטעם שכתבתי על כן קיימינן בהכלל דקי"ל כרב ור' יוחנן והכלל דקי"ל כר' ינאי ליתא משום דרב ור' יוחנן הוי רוב נגדו לזה כתב הא