השיב משה חושן משפט כה

אזלינן א"כ ג"כ ראוי להכשיר עפ"י רוב דהא איכא ר' ינאי ורב ור' יוחנן דמכשירין מיהו נראה דסברת הרי"ף הוא באמת למיזל בתר רוב דסובר דכללי ההלכתא באמוראי מן הסתם הוא רק ביחיד נגד יחיד אבל לא לדחות מה שאמרה תורה אחרי רבים להטות ואינני מסופק כלל בזה כמו דמבואר להדיא מדבריו במה שדחה בראשונה הא דר' יוחנן בעור בית הפרסות ואח"כ דחה לדרב ור' יוחנן מקמי הני תלתא אמוראי מש"ז רק דכתב ואי אמרת ניעבד כרב ור' יוחנן כו' ר"ל שתרצה לומר דכללי ההלכתא הוא אף ביחיד נגד רבים וא"כ נדחו דברי שמואל ורבה בבח"ח אף דרבי ינאי עמהם א"כ נשאר ר' ינאי יחיד לגבי רב ור' יוחנן ותרצת להקל עפ"ז כרב ור' יוחנן. וכוונתו דלעיל כתב הא מילתא לא איפסק בה הלכתא בהדיא ואיפלגו בה רבאוותא' דבעל הלכות פסק כרב משום דר' יוחנן הדר בי' לגבי' דרב ע"ש וא"כ היינו כרב ור' יוחנן. וע"ז תמה עליו דלא אשכחן דהדר בי' ור"ל לדברי בעל הלכות דדעתו לפסוק כר' יוחנן ופסק כרב משום דהדר בי' ר' יוחנן ע"ז המה דלא אשכחן דהדר בי' אבל דעת הרי"ף עצמו דלא למפסק כרב ור' יוחנן רק כרבים כמו דמסיק אח"כ וכתב עוד ואיכא מאן דפסק להחמיר כר' ינאי וכשמואל והביא ראי' מהתוספתא ודחה לראי' זו ע"ש אח"כ כתב דעתו דראוי לפסוק כרבים ודלא כבעל הלכו' דפסק כרב ור"י לזה כתב ואי אמרת ניעביד כרב ורבי יוחנן וכולי וכמ"ש פירושו והיינו שתאמר כן ליישב שיטת בעל הלכות לא במה שתמה עליו דלא אשכחן דהדר בי' ר"י רק במה דלא פסק כהני תלתא אמוראי דבעי מקום מיוחד דרבים הם נגד רב ור' יוחנן ותרצה לומר כמ"ש דכללי הלכתא הם אף נגד רבים לזה כתב הא קיי"ל דר' ינאי ור' יוחנן הלכה כר' ינאי דרבי' הוא רצה לומר לפי שיטתך דכללי ההלכתא הוא אף ביחיד נגד רבים א"כ ראוי להיות הלכה כר' ינאי א"כ דעת בעל הלכות לא נתיישב עפ"ז דממ"נ אין הלכה כרב ור' יוחנן כמ"ש לעיל וממילא קיים הרב אלפסי בסברתו דאזלינן בתר רבים וכדבריו הראשונים רק מה דכתב הא קיי"ל כו' הוא רק לדחות מי שירצה לדחוק ולומר כן כדי ליישב שיטת בעל הלכות אבל הרב אלפסי סובר במוחלט דאזלינן בתר רבים וכדבריו הראשונים דקי"ל כהני תלתא אמוראי דבעי מקום מיוחד וזה שמסיק הלכך הוי לן הא מלתא ספיקא ר"ל כמאן מהנך אמוראי קי"ל אף דראוי לומר בהנך אמוראי דקי"ל כר' ינאי גם זה אינו כיון דהוי א' במקום שנים דהא רבה בב"ח ושמואל פליגי עלי' וסברו דשיור שעל הטבור אינו מציל בגלודה ואף דכל א' מהני אמוראי הוי אחד במקום שנים באמת סובר הרי"ף כיון דלא איפסק הלכתא בש"ס להדיא אין אנן יכולים להכשיר בא' מהם דעל כל א' שאתה רוצה להכשיר הרי איכא רוב המטריפין דהיינו שנים מהני תלתא אמוראי ואף דראוי להכשיר בכל א' מהני שלשה משום דהוי רבים בצירוף רב ור' יוחנן כמ"ש. לזה אומר אני דסברת הרי"ף הוא דאין אנו יכולים להקל משום זה דהא הני תלתא אמוראי שווין הם בדין דרק מקום אחד יש מציל בגלודה לכל חד כדאית לי' א"כ עכ"פ קי"ל דרק עקום אחד יש שמציל א"כ איך יכולין להכשיר ע"י צירוף רב ורבי יוחנן דהרי אם תכשיר בשיור ע"פ השדרה לחוד ע"י צירוף הנ"ל תכשיר ג"כ בשיור שעל ר"פ לחוד וכן בשיור שעל הטבור לחוד דהא בכל א' מהם יש צירוף הנ"ל א"כ הוי קילי דסתרי אהדדי דהא קי"ל דרק מקום א' יש שמציל ואם זה לא זה ואם זה לא זה לכך אין ראוי להקל בשום א' מהם ע"י צירוף הנ"ל והיא סברא נחמדת מאד דומה לזה כתבו התוס' בב"מ דף י"א ע"א בד"ה דקא מטהרת לה כו' לענין ס"ס ע"ש וא"כ כיון דאזיל בצירוף הנ"ל דרב ור' יוחנן ונשארו הני תלתא אמוראי הוי הכל בספק דאין לפסוק כר' ינאי משום דהוי א' במקום שנים דהרי"ף סובר במוחלט דכללי ההלכתא באמוראי אינו רק ביחיד נגד יחיד דאף דהחומרות סתרי אהדדי דהא הכי אמוראי שווין דמקום א' יש שמציל ואנו מחמירינן בכל אחד ואחד הלא ודאי דאם אין אנו יכולין לעמוד על בירור הדין מחמרינן בכל האופנים אף דאמרינן בחולין דף מ"ד ע"א ובעירובין דף ו' ע"ב ובר"ה דף י"ד ע"ב בחומרי דסתרי אהדדי דהוי כסיל בחשך הולך היינו ביודע ומחמיר אבל לא בנסתפק כמו שהוכיח במנחת יעקב בתורת חטאת כלל ל"ז ס"ק א' בראיות ברורות מהש"ס עירובין ז' ע"א ור"ה י"ד ע"ב דמשני ר"ע גמרי' אסתפק לי' ומהתוס' ר"ה שם ד"ה הכסיל שכתבו ולא בעי לשנויי דר"ע מספקא לי' הלכתא כמאן דמסתמא ידוע הי' דהלכה כב"ה הרי להדיא דבנסתפק לא שייך כסיל בחשך הולך וכן מבואר להדי' כמה פעמים בש"ס ופוסקי' דהיכא דנסתפק לן עבדינן כתרי חומרי ועיין בפ"ק דביצה דף ד' ע"ב וכ"כ האו"ה כלל י"ד ע"כ דברי המנחת יעקב שם ודבריו נכונים ואמתי' והא דמקשה בחולין שם על רבא היינו דשם מ"נ מותר הוא לפי הקס"ד ע"ש אבל להקל בתרי קילי דסתרי אהדדי הוא רשע אף שאין יודע להכריע ודאי דנקרא רשע דאיך יקיל מספק ובפרט באיסור תורה וזה פשוט איברא דמלשון רש"י שם בד"ה דף י"ד ע"ב בד"ה לא מנהג ב"ש כו' לאו משום ספק כב"ש ספק כב"ה כו' ע"ש משמע דלהקל משום ספק כב"ש ספק כב"ה נהג בה לפי הקס"ד ואעפ"כ מקשה מהא דהכסיל בחשך הולך שמע מינה דאף בנסתפק אמרינן כן. כבר ראיתי מי שפירש דכוונת רש"י הוא לפי המסקנא דגמרא אסתפק לי' והיינו ספק כב"ש ספק כב"ה דבכל מעשר יש ספק אם הוא כב"ש או כב"ה מיהו מדברי רש"י שם בד"ה מקולי ב"ש כו' שכתב שם וז"ל והאוחז בחומרי שניהם כסיל בחשך הולך הוא כשאינו יודע להבחין על מי לסמוך עכ"ד משמע דבנסתפק איירי והנה קשה על רש"י מהא דמשני ר"ע גמרי' אסתפק לי' דמ"ש האי ספק מהאי ספק. וצ"ל דרש"י מחלק בין מלתא דתלי' בסברא ובין גמ' כמו דמחלק הגמרא בגיטין דף ו' ע"ב בעובדא דר' אביתר בשלמא מלתא דתליא בסברא לחיי אלא גמרא לא שמיע לי' ולכאורה קשה עדיין דכמו דהוי קשה לי' להס"ד דהוי מסופק אי הוי הלכה כב"ש או כב"ה דהוי כסיל והיינו משום דה"ל להבחין הלכה כמאן ה"נ למאי דמסיק גמרי' אסתפק ליה ולא ידע איך קאמרי ב"ה מה בכך מכל מקום ה"ל להכריע בעצם הדין הזה איך ראוי להיות א כב"ש או כב"ה דא"ל דה"ל להכריע הכלל אי קי"ל כב"ש או כב"ה דהא לא הוי כסיל רק בתרי חומרי דסתרי אהדדי כמו שמפורש בגמרא עירובין דף ז' ע"א וברש"י שם בד"ה אבל בלא סתרי אהדדי לא ש"מ דהטעם הוא דוקא משום דהו"ל להכריע בעצם הדין דהא בהכרעת הכלל אין חילוק בין סתרי אהדדי או לא וא"כ כיון דהוי כסיל משום דלא ידע להכריע בעצם הדין א"כ מה משני גמרי' אסתפק ליה מ"מ קשה כנ"ל

ונ"ל דלק"מ דהא שם בעירובין ובחולין דף מ"ד ע"א פרכינן סיפא ארישא ומשנינן כאן קודם ב"ק כאן לאחר ב"ק ומובא שם ברש"י במסכת ר"ה י' וא"כ לפ"ז אתי שפיר דמעיקרא דקס"ד דהוי מסופק אי הלכה כב"ש או כב"ה א"כ ע"כ צ"ל דאיירי קודם ב"ק דאל"כ לא היה מקום להסתפק או דנימא דסבר כר"י דאמר לא בשמים הוא עיין שם בחולין דף מ"ד ע"א ושם בתוספות ד"ה ור' יהושיע אם כן קשה דה"ל להכריע אבל לבתר דמשני גמרי' אסתפק ליה יש כומר דאיירי שפיר אחר ב"ק ולא סבר כר"י אם כן אין להכריע כלל מצד הסברא רק ע"כ הלכה כב"ה ולכך שפיר צריך להחמיר משום דלא ידע איך קאמרי ב"ה וז"ב לדעת רש"י. מ"מ צ"ל גם לדעת רש"י דהא דמקשה על רבא היינו משום דממ"נ הוא מותר כמ"ש א"כ הוי ודאי טועה בד"מ דלא עבדינן כתרי חומרי ועל ר"ע מקשה דאיך יתכן לומר עליו דלא ידע להכריע אבל כגון אנו מה נעביד אם אין בידינו להכריע ע"כ צריכין אנו להחמיר והלא אמרו חז"ל מוטב שאקרא שוטה כל ימי וכו' אבל להקל דהוי רשע א"כ הלא אמרו ואל אהיה רשע שעה אחת לפני המקום. וכבר אמרו אנן כאצבע בבירא לשכחה וכאצבע בקירא לסברא ואם הראשונים כמלאכים כו' וזה ברור לדעת רש"י

אבל העיקר כדעת התוס' דלא מסתבר כלל לומר דמאן דמספקא ליה מילתא יקרא כסיל ומה כאמר בכל האבעיות דנשארו בתיקו בש"ס וגם שם וביצה דף ד' ע"ב דאמר דרב אסי ספוקי מספקא ליה ועבד הכא לחומרא והכא לחומרא דוחק גדול לומר דהוא מלתא דתליא רק בגמ' דהא אמר שם כוותי' דר' אסי מסתברא כוותי' דרב מסתברא ע"ש ובודאי העיקר כדעת התוס' דהיודע קביעת ההלכה ומחמיר כשניהם נקרא כסיל וז"ב: וראיתי מי שכתב דהתוס' דכתבו שם בר"ה דלא בעי לשנויי דר"ע מסופק הלכתא כמאן היינו דלא ידע אי הב"ק אמר הלכה כב"ש או הלכה כב"ה עכ"ד והבל יפצה פיהו לבדות מן הלב דברי שטות כאלה לומר דלא ידע ר"ע איך אמר הב"ק מה דלא אשכחן דנסתפק בו שום אדם ובודאי מפורסם היה אחר הב"ק וז"ב ומ"ש התוס' שם אפילו ביודע ר"ל דזה נקרא כסיל דמחמיר אפי' ביודע אבל אם מחמיר רק באינו יודע לא נקרא כסיל וזה פשוט וברור: [לה] והנה לכאור' קשי' דאכתי ראוי לומר ממ"נ על הטבור מציל דאם נחשב לרוב אף דבסותרו יש גם כן רוב א"ב ראוי להכשיר מטעם רוב בצירוף רב ור' יוחנן ואם נימא דלא נחשב לרוב בכה"ג אם כן ראוי להכשיר מטעם דהלכה כר' ינאי וא"ל כמ"ש דלא אמרינן כן כיון דיש רוב נגדו דהא אמרינן דכל היכא דבסותרו יש גם כן רוב לא נחשב לרוב אם כן ה"נ בסותרו יש גם כן רוב נגדו ואף שכתבתי דיש חילוק בין להקל בין להחמיר היינו בכל א' בפ"ע אבל כאן יש ממ"נ: מיהו לק"מ דאטו אנן אמרי' דלא נחשב לרוב כיון דבדידי' איכא רוב רק דאף דאיכא רוב אין לכו להקל משום זה דיהי' תרי קילי דסתרי אהדדי אבל להחמיר מחמרינן שפיר משום דאיכא רוב כן נראה לי עיין בהשמטות סימן ד'

(לו) ועדיין קשה נהי דאין הצירוף דרב ור' יוחנן מועיל להקל ע"פ רוב משום דהוי תרי קילי דסתרי אהדדי מ"מ יועיל בצירוף רב ור' יוחנן להחזיק הכלל דהלכה כר' ינאי דמה תאמר דאין זה ביחיד נגד רבים הלא רבים אשר אתו דהא רב ור' יוחנן מסכימין עמו ובזה לא הוי תרי קילי דסתרי אהדדי דהא אין מכשירין מטעם רוב דנכשיר גם באינך דהיינו בשיור שע"פ השדרה ושעל ר"פ. ועוד הלא אי לא אשכחן רק א' מהם דמסכים עם ר' ינאי ודאי ג"כ הי' מועיל להחזיק הכלל דכיון דהוי תרי ותרי נגד שמואל ורבה בב"ח ודאי דהכלל בתקפו ולא הוי תרי קילי דסתרי אהדדי דהא בדשמואל צריך שיהי' רוב דוקא נגד רבה בב"ח ור' ינאי. וכן בדרבה בב"ח צריך שיהי' רוב דוקא וא"כ השתא דאיכא שני' שמסכימין עמו מגרע גרע דל מהכא תורת רוב לא יהא אלא פלגא ופלגא הרי הכלל בתקפו וקושי' עצומה היא לענ"ד. ונ"ל דלק"מ דודאי הרי"ף סבר דאף במה דשווין רב ור' יוחנן ור' ינאי לאו מחד טעם הוא אף דכתבתי לעיל בסי' י"ח דדוחק גדול הוא לומר דלאו מחד טעם הוא דהא כולהו סברי דעור שעל הטבור מציל מה בכך שהם סוברים דגם שאר העור מציל מ"מ בכלל דבריהם של רב ור"י דבריו של ר' ינאי ובכלל מאתיים מנה הוא לזה אמינא טעמא דסברת הרי"ף כך. דהא רבה בב"ח ושמואל ור' ינאי כולהו סברי דבעי מקום מיוחד דהיינו דסברי דאין כח בהעור להעלות ארוכה רק בשיור איזה מקום רק במקום מיוחד והלכה כוותי' בזה. והנה ר' ינאי סובר דעל הטבור אלים כחו משאר העור ומועיל שיורו להעלו' ארוכה ושמואל ורבה בב"ח פליגי עלי' בזה וסברו דעור שעל הטבור לא