השיב משה חושן משפט כד

המצוי שם דהיינו דלא נתברר מי ומי מצוי שם דניזל בתר קורבא שנמצא סמוך לאיזה מקום וכה"ג מיירי בעגלה ערופה בכהא אמרינן דרוב וקרוב הולכין אחר הרוב אבל בנמצא באותו מקום עצמו אשר נתברר המצוי שם ודאי אזלינן בתר אותו מקום או משום דנימא דבתר קורבא כהאי אזלינן בנמצא בו עצמו רק בתר קורבא דסמוך לא אזלינן או דנימא דהיינו רוב ולא קרוב דעה לן ברובא דעלמא כיון שנתברר לן בודאי רוב המצוים באותו מקום וזה ברור מאד ועפ"ז נתיישב תמיהת הפליתי על הסמ"ע ביו"ד סימן א' בהא דאבדו גדייו ע"ש עיין בהשמטות סי' ט'. וא"כ לפ"ז בנמצא בעיר ל"ק דניזל בתר רובא דעלמא דהא נמצא בקרוב עצמו וגם בודאי רוב המצוין מאנשי העיר אבל בנמצא בשדה דהוא רק קרבא דסמוך א"כ ראוי למיזל בתר רובא דעלמא וע"כ צ"ל דאיירי בידעינן דבמקום שנמצא רוב עוברים ושבים המה רוב ישראל אף שהוא בדרך בשדה וז"ב וא"כ לפ"ז דלא מתירין רק מחמת עוברים ושבים הלא הוי רבא דל"ק דהא לא קביעי נינהו והני אזלי והני אחריני נינהו כמ"ש בגבינות בית אונייקי

ומיהו אפשר כומר דאיירי דידעינן דכל המצוין שם הוא רק ממקומות הסמוכין והמצוין שם ממקומות אחרים הוא רק מיעוט' דמיעוטא דלא חיישינן להכלל לכ"ע כמבואר בש"ס יבמות שם ובכל הפוסקים ואין זה משום דאזלינן בתר קרוב רק דאין אחר הידיעה בודאי כלום כגון דידעינן שאותו דרך אינו כבושה רק למקומות הסמוכין ואין מצוין שם ממקומות אחרים והוי רוב ישראל משום דבמקומות הסמוכין הוי רוב העיר ישראל וא"כ הוי רובא דא"ק דהא יושבי העיר קבועין הם כנ"ל ולפ"ז יש לפקפק במ"ש הש"כ ביו"ד סי' א' ס"ק י"ז דמותר ברוב ישראל מצוין אפילו רוב העיר והשוק עכו"ם דבזה י"ל דאסור דמצוין הוי רובא דל"ק ואמרינן סמוך מיעוטא לחזקה מיהו נ"ל דכל דתלי במעשה שאין כראה כ"כ תמיד לפנינו או אין ניכר איך הוא הוי רובא דל"ק דאין העשי' כראה לפנינו תמיד כמו רובא דלריד' דתולה במעשה הקני' וגם אין ניכר בהקני' איך הוא. וכן בגבינות בית אונייקי דתולה במעשה השחיטה. וכן בקרי לכדא חביתא דתולה במבטא לא הוי רוב נראה וניכר אבל ברוב דתלי במנין אנשים דנראה לפנינו וניכר כמו ברוב דיינים וכן ברוב המצוין שהרוצה לראות רוב המצוין יש לראות במקום ההוא הוי רובא דא"ק כמו ברוב שרצים דכתב רש"י דהוי רובא דא"ק דהיינו ג"כ משום דבקל יכול הרואה לראות דבבית הזה מצוין שרצים יותר מצפרדעים וז"ב

[לג] ונחזור לעניננו דיש סברא לחלק בין רוב דיינים ובין רוב הפוסקים כמ"ש בסי' י"ט וכ' אף די"ל כן מ"מ אינו מוכרח דודאי י"ל דאף שאנו מוכרחין לזכור טעמם מ"מ כיון שנודע ששניהם מסכימים לענין הדין מצרפינן להו וגם כן י"ל כיון שאין אנו יודעין להכריע על כן הדין הוא דאזלינן בתר רוב בדיעות הקדמונים כמו דאזלינן בכל התורה בתר רובא אז מצות התורה עלייהו אחרי רבים להטות וא"כ כיון דהוי רוב לענין הדין הוי שפיר רוב ובודאי כיון דיש להטות הסברא לכאן ולכאן ראיות ברורות יתנו עידיהן ויצדקו וכבר כתבתי דיש ראי' ברורה שאין עלי' תשובה מהש"ס דחולין דאזלינן בתר רובא בדיעות הקדמונים אף שאינם מסכימים מטעם אחד עיין בהשמטות סי' וא"ו ומינה אין לזוז. (לד) והא דקשה על הפוסקים בגלודה כמ"ש בסי' י"ג לכאורה עלה על רעיוני לומר דשם במס' חולין דבין לר"ש ובין לר"ח הדם שניתז על הדלעת ונתקנח איכו מכשיר הוי שפיר מסכימין לענין הדין דדם זה אינו מכשיר אף דהטעמים חלוקין אבל בגלודה דנשתייר על הטבור ועל ר"פ אף דבין לר' ינאי ובין לרבה בב"ח הבהמה כשרה מ"מ ר' ינאי סובר דשיור שעל הטבור מציל ורבב"ח סובר דשיור שעל ר"פ מציל ולא הוי מסכימין לענין הדין אבל זה אינו דמ"מ הבהמה כשרה לתרווייהו וגם מ"מ קושיא הראשונה שכתבתי שם לעיל בסי' י"ח לא מיתרצא דהא ודאי רב ור' יוחנן ור' ינאי מסכימין דשיור שעל הטבור מציל וזה הוי ג"כ מטעם אחד והנראה לי בזה דהא בלא זה קשה למה דתירץ הב"י ביו"ד סי' כ"ט לדברי הרי"ף דר' אלעזר מוסיף אדשמואל ואינו חולק עליו בדינו דהיינו דמודה לדשמואל דשיור שע"פ השדרה מציל רק שמוסיף דגם שיור שעל הטבור מציל וכן הוא דברי רבב"ח ע"ש בב"י ולפ"ז קשה דאם כן דהפירוש הוא בגמ' דדיעה בתרא מוסיף אקמייתא א"כ כשם דר' אלעזר בא' מוסיף אדשמואל כך מוסיף ג"כ אדרבה בב"ח ומודה לרבב"ח דשיור שבר"פ מציל דהא אתמר בגמ' בתר רבב"ח וא"כ לפ"ז בנשתייר על ר"פ לבד ראוי להכשיר כיון דר ינאי ורבב"ח מכשירין והוי רוב לגבי שמואל והוא קושי' עצומה מאד על הב"י ועל הרי"ף עיין בהשמטות סי' ב' ועוד קשה למה דתירץ הב"י לקושיא אחרת שעל הרי"ף מה דהקשו עליו הרא"ש והרשב"א דלמה לא פסק לגמרי כר' ינאי דהוא רבי' דר' יוחנן ותירץ דמספק' ליה להרי"ף אם נפסוק הלכתא כר' ינאי או דנימא דדל מהכא שמואל ורבב"ח דלית הלכתא כוותי' לנגד רב ור' יוחנן א"כ כשאר ר' ינאי יחיד לגבי רב ור' יוחנן ור"ל אף דהלכה כר' ינאי נגד ר' יוחנן וכ"ש לנגד רב י"ל דהיינו דוקא נגד א' מהן דלא הוי רוב נגדו אבל לא לנגד שניהם דהוי רוב נגדו לכך כיון דמספקא להרי"ף פסק להחמיר ע"כ דברי הב"י וקשה דמ"מ ה"ל למפסק כר' ינאי שעל הטבור מציל ממ"נ אם נימא דהלכה כר' ינאי משום דהוא רבי' דר' יוחנן והלכה כמותו לגבי ר' יוחנן וכ"ש לגבי רב ושמואל ורבה בב"ח כמו שמבואר כל זה בהרא"ש והרשב"א בחי' בחולין דף נ"ה ע"י א"כ הרי הלכה כמותו וחם נימא דדל מהכא רבב"ח ושמואל ונשאר ר' ינאי יחיד א"כ הרי הלכה כרב ור' יוחנן דשיור של כל מקום מציל וכ"ש שעל הטבור א"כ הרי שעל הטבור מציל ממ"נ מיהו קושיא זו יש לתרצה דג' ספיקות מספקא לי' להרי"ף אם נימא דהעיקר דהלכה כר ינאי דהיינו דכללי ההלכתות בפלוגתא דאמוראי הם אף ליחיד במקום רבים וכיון דהלכ' כר' ינאי לנגד ר' יוחנן כ"ש נגד רב דרב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן וכ"ש לנגד שמואל דשמואל ורב הלכה כרב באמוראי וגם שמואל ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן כדאיתא בעירובין פ' מי שהוציאוהו וכ"ש לנגד רבה בב"ח תלמידו של ר' יוחנן או נימא דכלל ההלכתא אינו רק נגד יחיד אבל לא ביחיד נגד רבים. וכפי זה י"ל ג"כ בתרין אנפין או דנימא דהלכה כהני תלתא אמוראי דבעי מקום מיוחד נגד רב וד' יוחנן ובהני אמוראי לא אמרינן דהלכה כר' ינאי דהוי א' במקום שנים דדל מהכא רבה בב"ח ושמואל דלית הלכת' כוותיהו לגבי רב ור' יוחנן ונשאר ר' ינאי יחיד והלכה כרב ור' יוחנן הלכך מספיקא עבדינן לחומרא דהלכה כהנך תלתא אמוראי ועבדינן כשמואל דמחמיר מכולהו כנ"ל לכאורה לפרש כוונת הב"י להרי"ף עיין בהשמטות סי' א'. ועוד קשה על מ"ש הב"י להרי"ף דאתיא למימר דדל מהכא שמואל ורבה בב"ח דלית הלכת' כוותיהו כנגד רב ור' יוחנן ונשאר ר' ינאי יחיד לגבי רב ור' יוחנן והנם כרב ור' יוחנן ע"כ דאיך אפשר לומר כן ממ"נ אם נימא דכללי ההלכה אף נגד רוב א"כ ראוי לומר הלכה כר' ינאי ואם נימא דאינו נגד רוב א"כ הרי ר' ינאי ושמואל ורבה בב"ח הם רוב נגד רב ור' יוחנן אף דלפי הכלל הלכה כרב ור' יוחנן נגד שמואל ורבה בב"ח הלא הכלל אינו נגד רוב דאם הכלל הוא גם נגד רוב הרי ראוי להיות הלכה כר' ינאי כמ"ש אלא צ"ל דאינו נגד רוב וא"כ הם רוב נגד רב ור' יוחנן וראוי להיות הלכה כמותם וכ"ש דאחד מהם ר' ינאי דהלכה כמותו נגד כל א' מהם דהיינו נגד רב או נגד ר' יוחנן רק שאתה אומר דלנגד שניהם אין הלכה כמותו משום דרבים הם. א"כ לפ"ז כיון דיש עמו שנים שמואל ורבה בב"ח הרי רבים אשר אתו ובודאי אין ראוי להיות הלכה כרב ור' יוחנן וא"כ ממ"נ אין הלכה כרב ור' יוחנן ואיך כתב הרי"ף דאיכא למימר הלכה כרב ור' יוחנן ואין כומר דהרי"ף מסופק דילמא לא מצטרפי ר' ינאי ושמואל ורבה בב"ח למהוי תלתא משום דכי אתא רב ור' יוחנן דהוי בתר ר' ינאי וחלקו עליו הרי בטלה דעתו משום דיחיד הוא לגבייהו וכיון דכבר נדחה דברי ר' ינאי ממילא במה דנחלק שמואל ורבה בב"ח על רב ור' יוחנן הלכה כרב ור' יוחנן הוא דדילמא שמואל ורב ורבה בב"ח ור' יוחנן נחלקו בזמן א' דהא בדור אחד הוי א"כ לא בטלו דברי ר' ינאי כלל במה דבעי מקום מיוחד דכשחלקו עליו רב ור' יוחנן כבר הסכימו שמואל ורבה בב"ח עמו בהא וא"כ הרי רבים אשר אתו ועוד קשה דאף דכבר רבו על ר' ינאי רב ור' יוחנן מ"מ ראוי לצרף דעתו אח"כ כמו דמצרפינן שם בחולין דעת ר' שמעון אף דרבנן פליגי עלי' ובטלו דעתו וכמ"ש לעיל בסימן י"ח ומיהו קושיא זו יש ליישב ולומר דדוקא שם מצרפינן דברי ר"ש להא דר' חייא ולא אמרינן דכבר בטנו דעתו הרבנן דפליגי עלי' משום דבנידון דר' חייא לא אשכחן רבנן דפליגי ואפשר דמודו לכך לא בטיל דעת ר"ש לצירוף הזה. משא"כ בנידון זה דגלודה דעל מה דאנחנו רוצים לצרף דעת ר' ינאי דבעי מקום מיוחד בזה ודאי דנחלקו רב ור' יוחנן אמרינן שפיר דכבר בטלו רב ור' יוחנן דעתו ושוב לא מצרפינן ליה דבהא גופא דנחלקו עליו לא מצרפינן לי' כן כ"ל והיא סברא נחמדת בעזה"י אבל קושיתי בסי' י"ח לא מתיישב עפ"ז דהא בנידון דמצרפינן לדרב ור' יוחנן חד מהני תלתא דבטלי דעתם מודה להן ושוב אין כאן רוב לבטל דעתם ואדרבה הרוב עמהם משא"כ כאן דהמבטלי' דעת ר' ינאי קיימי במלתייהו ודוק היטב

ומיהו גם בכאן אף די"ל כן מ"מ אינו מוכרח ומהיכי תיתי לן לבדות מלבינו חילוק בזה בלא ראיה ברורה מהש"ס דכל זמן שאין ראיה מכרחת ודאי דמסתבר דאין לחלק דמה בכך דרב ור' יוחנן בטלו דעת ר' ינאי הלא לא נבטל רק משום דהוי יחיד לנגד רבים והשתא כיון דרבים אשר אתו ממילא דלא בטלה דעתו. ועוד דמ"מ קשה שאר הקושיות שכתבתי: וכדי ליישב כל הקושיות נ"ל לפרש דברי הרי"ף באופן אחר ממה שפירש הב"י והוא דהרי"ף איננו מסופק כלל דילמא הלכה כרב ור' יוחנן אף דר' ינאי רבי' דר' יוחנן כמ"ש הב"י דהא ממ"נ אין הלכה כרב ור' יוחנן כמ"ש והרי"ף לא אמר דאיכא למימר דהלכה כרב ור' יוחנן רק מקודם שכתב דר' ינאי רבי' דר' יוחנן אבל במ"ש דר' ינאי רבי' דר' יוחנן דחי לזה שכתב דא"ל דקי"ל כרב ור' יוחנן וכוונתו מכח ממ"נ הנ"ל שכתבתי רק דמסופק בהני תרתי אי נימא דכללי ההלכתות דאתמר בגמרא באמוראי אף ביחיד נגד רבים אם כן הלכה כר' ינאי או דלא נאמרה כללי ההלכתא באמוראי ביחיד נגד רבים רק בתר רוב אזלינן אם כן לפ"ז קיי"ל כהני תלתא אמוראי דבעי מקום מיוחד דהוי רוב לנגד רב ור' יוחנן וממילא דאם נשאר באיזה מקום מהני שלשה ראוי להכשיר דהא איכא רבים דמכשירין בצירוף רב ור' יוחנן והני בעי' דבעי בגמרא בניטל רק חד מהנך מקומות היינו להנך אמוראי לכל חד כדאית כי' אבל לדידן לית לן בהאי אבעי' כלום דראוי לן להכשיר בנשתייר רק במקום אחד מהני ג' מקומות אף אם ניטל שאר כל העור וכ"ש בנטל רק במקו' א' ונשתייר בשני מקומות מהנך שלשה וגם שאר כל העור דכשר וכיון דמספקא מילתא א"כ איך ראוי להכשיר לכאורה בשיור שעל פני השדרה לחוד או בראשי פ' כחוד דדילמא העיקר דכללי ההלכתא באמוראי אף ביחיד נגד רבים וא"כ הלכה רק כר' ינאי אבל בשיור שעל הטבור ראוי להכשיר ממ"נ דאם נימא דכללי ההלכתא באמוראי הוא אף ביחיד נגד רבים א"כ הרי הלכה כר' ינאי דמכשיר בשיור על הטבור ואם נימא דהני כללי ליתא א רבים ובתר רוב