השיב משה חושן משפט כא

או המטמאין או המטהרין או המחייבין או המזכין ע"כ ראוי לומר דודאי הרוב כוונו אל האמת כיון דהרוב כוונו על דבר א' ואל דעת אחד ודאי דכך הוא האמת וכך הוא הכרעת דעתינו דודאי יותר ראוי לומר דהרוב כוונו אל האמת ממה דנימא דהמיעוט כוונו אל האמת וא"כ נפסק הדין ע"פ הכרעתינו כמו שציותה התורה ואל השופט אשר יהיה בימים ההם כנ"ל ברור וא"כ לפ"ז סמכינן דהא דמטין ע"פ רוב הפוסקים הוא רק משום דהדעת נותן יותר דהם כוונו להאמת א"כ לפ"ז דעת לנבון נקל דהיינו דוקא כשמסכימין מטעם אחד דאז הדעת נותן דהאמת אתם משא"כ כשכל אחר אומר טעם אחר שוב אין כאן הכרעת הדעת דהם כוונו אל האמת דהא לא הסכימו לטעם אחד. ואין כאן טעם א' שיהיו מסכימין עליו הרוב דיהיה הכרעת דעתינו משום זה דהוא אמיתי ועל כל טעם וטעם נוכל לומר שאינו אמיתי ושמא כולם אינם אמת דהא אין בהם גם אחד שיהיה מוסכם מהרוב וכיון דהטעמים אינם אמיתיים ממילא דהדין אינו אמת משא"כ בדיינים דכך ציותה התורה למיזל בהו בתר רבים בכ"ע וגם זה סברא נחמדת בעזה"י

[כא] ולפ"ז היה מקום לומר דבדיני ממונות גם בדיינים לא אזלינן בתר רוב אם אינם מסכימין מטעם אחד דהא כתב שם בתומים לחלק בין הא דאמרינן אין הולכין בממון אחר הרוב ובין הא דאזלינן בתר רוב דיינים דזה אינו דבשלמא בשאר רוב כמו דיש רוב דזבני לרדי' ומיעוט לשחיטה שניהם אמת דרוב קונים לחרישה ומיעוט לשחיטה וא"כ אין הולכין בממון אחר הרוב דאולי הוא מהמיעוט דהא ישנו מיעוט בעולם שקונים לשחיטה ואם אתה תדין על כולם לרדי' א"כ אתה עושה עול בדין דהא ישנו באמת אנשים הקונים לשחיטה אבל הדיינים המחולקי' בדין שנים אומרים חייב ואחד אומר זכאי דאחד מהם טועה ויש כאן שקר ואמת ויותר מסתבר דיחיד טועה משנימא דרבים טועין וא"כ דהמזכה טועה בדין איך נימא בד"מ לילך אתר מיעוט וכי נלך בתר שיקרא ח"ו עכ"ל וא"כ לפ"ז נוכל לומר דבשלמא באו"ה דאזלינן בי' בתר רובא שפיר דאף אם הדיינים אינם מסכימין מטעם א' מצות התורה כך הוא למיזל בתר רובא אבל בדיני ממונות דאין הולכין אחר הרוב וכל עקרו של הא דאזלינן בדיינים בתר רוב הוא רק מטעם הנ"ל דודאי ראוי לומר דהאמת הוא עם הרוב א"כ י"ל שפיר לפ"ז דדוקא כשמסכימין מטעם א' הוא דהדעת נותן דהאמת אתם כיון דהרוב כוונו לדעת אחת ודאי המיעוט טעו משא"כ היכא דחלוקין בטעמיהן שאין כאן טעם א' שיהיו הרוב מסכימין עליו א"כ אין כאן הכרעת דעת דהמיעוט טעו א"כ הדרינן לכללן שאין הולכין בממון אחר הרוב כנ"ל ברור

(כב) אבל זה אינו דודאי גם בד"מ מצות התורה היא אחרי רבים להטות כמבואר בסנהדרין דף ג' ע"ב לא מבעי' לר' יונתן דיליף הא דד"מ בשלשה משום דאין ב"ד שקול דבעינן ב"ד נוטה אלמא דסובר דאחרי רבים להטות קאי ג"כ על ד"מ וכן לרבנן דר"י ולר"י דמפרש שם דמודו בשאר ב"ד דבעינן ב"ד נוטה והיינו ג"כ בד"מ כמבואר שם בגמ' משמע דכולהו ס"ל דאחרי רבים להטות קאי ג"כ על דיני ממונות אלא אפילו לר' יאשי' דסובר דלא בעינן ב"ד נוטה בשום ב"ד רק בד"נ. ומוקים לקרא בד"נ הטעם כמה שכתב שם רש"י בד"ה בדיני נפשות או כמ"ש התוס' בד"ה מוקים לה בד"נ ע"ש מ"מ אמר בגמרא דאית לי' אחרי רבים להטות בדיני ממונות דמייתי לה מק"ו מדיני נפשות ע"ש א"כ הוי מצות התורה גם בדיני ממונות וממילא שאין לחלק כלל בין אם מסכימין מטעם א' או לא כמו שאין מחלקין בד"נ ובשאר דינים וזה ברור. (כג) וא"ל דא"כ כשאר הקושי' מהא דאין הולכין בממון אחר הרוב דהא לא שייך תירוץ התומים כיון דהמיעוט ודאי טעי איך נילך בתר שקרא דהא אף במקום דלא הוי ידים מוכיחות דטעו המיעוט אזלינן בתר רובא כמ"ש דשערי התירוצים לא ננעלו וי"ל בזה כמה וכמה תירוצים חדא דהרי כתבו שם התוס' בסנהדרין ג' ע"ב דיה דיני ממונות לא כש"כ דהא רובא דזבני לרדיא לא חשיב כהנך רובא הלכך לא סמכינן אהך רובא בדיני ממונות עכ"ל משמע להדיא דברוב גמור הולכין אחריו בד"מ ורוב הדיינים ודאי רוב גמור הוא ומצות התורה עלייהו אחרי רבים להטות. וכן מסיק בתומים שם להלכה כדעת התוס' דסנהדרין הנ"ל דרוב גמור הולכין אחריו בממון ועוד יש לומר דגם אם אין כאן הכרעה דהמיעוט טעו מ"מ יש לחלק כמ"ש התומים דברוב דזבני לרדיא הרי המיעוט דזבני לשחיטה ודאי במציאות ואם נדון על הכל דזבני לרדיא יש כאן עול בדין דהא ודאי יש אנשים דקונים לשחיטה וא"כ על כל א' איכא למימר שמא מהן הוא והממע"ה ואוקי ממונא בחזקת מרא אבל בדיינים שנחלקו אזלינן שפיר בתר רובא די"ל דדברי המיעוט דחוין המה וטעו ואף דלא מכרעה מ"מ כיון די"ל כך ואין ודאי שיש מציאות לדבריהם שייך שפיר לומר דאזלינן אחר רוב כמצות התורה אחרי רבים להטות ועוד יש לומר כיון שאין מציאות ודאי להמיעוט אזי ודאי דחוין המה דכבר דחה אותן התורה באמרה אחרי רבים להטות ודוק ועוד י"ל כמ"ש התומים שם לעיל דלהרוב הדבר ברור בלי ספק והם המוציאין דהם עיקר ב"ד משא"כ בשאר רוב דאינו ברור לב"ד וכבר הבאתי דבריו לעיל בסי' י"ג ע"ש

[כד] וגם אני אענה חלקי ליישב הקושיא הנ"ל על הא דקי"ל אין הולכין בממון אחר הרוב הלא אזלינן בתר רוב בדייני' והנה דברי התוס' בב"ק פרק המניח דף כ"ז ע"ב ד"ה קמ"ל כו' דהקשו מ"ט אין הולכין בממון אחר הרוב ליתי בק"ו מדיני נפשות כדאמרינן בסנהדרין דף ג' כו ואף ברובא דליתא קמן אזלינן בד"נ בתר רובא כו' ותירצו וז"ל ויש לומר דהתם גבי דיינים שאני דחשיב מיעוט דידהו כמי שאינו וליכא למימר התם אוקי ממונא בחזקת מרי' דהא ב"ד מפקי מיני' אבל גבי שאר עמון דאיכא מיעוט וחזקה לא אזלי' בתר רובא עכ"ל הרי כתבו דלא ילפינן מדיני נפשות בק"ו רק בדיינים אבל בשאר רוב לא ילפינן דאיכא מיעוט וחזקה דאוקי ממונא בחזקת מרי' והנה תירוצם תמוה מאד דמ"ש מיעוט זה דאמרי' דהוי כמו שאינו משאר מיעוטים ועיין בתומים שם בקת"כ סי' קכ"ג קכ"ד מה שתמה על תירוצם הנ"ל וכתב דמהר"א ששון נתקשה בדברי התוס' הנ"ל ולא ירד לכוונתם ועיין מה שתירץ בתומים על קושיתם וכתב דיש לכוון זה בתירוצם הנ"ל והנה גם אני אענה חלקי ליישב קושית התוס' הנ"ל וג"כ יש לכוון תירוץ זה בתירוץ של התוס' הנ"ל

וממילא (כה) יתיישבו עוד כמה קושיות עצומות וחזקות א' דקשה לי אהא דמקשה התוספות בחולין דף י"א ע"א שם בגמרא דהקשה מנ"ל דאזלינן בתר רובא והקשה התוס' הא רובא וחזקה רובא עדיף ולחזקה כבר יש לו לימוד ע"כ קושי' התוס' וכוונת' אם כן רובא לילף מחזקה בק"ו דסברא דהא איכא למימר עמון יוכיח דאין הולכין בו אחר הרוב ולאחר חזקה הולכין בו כמו דאשכחן בכמה מקומות. והן אמת די"ל בפשוט דהתוס' דחולין שם סברי בשיטתם בסנהדרין דרוב מעלי' הולכים אחריו גם בממון. מיהו למה שאבאר יתיישב בס"ד גם לשיטת התוס' בהמניח ואגב נבאר קושי' התוס' הנ"ל ליישב מה דתמוה לי טובא בקושייתם הנ"ל בל"ז דהא בקושי' התוס' הנ"ל יש לפידים בתוך הכדים וקול ושוברו עמו דבדברי הקושי' עצמה מתורצת היא ולק"מ דסברת התוס' בקושייתם כיון דחזינן בכמה מקומות דרוב מנגד כחזקה ואזלינן בתר רובא ודחינן החזקה מקמי' אלמא עדיף מהחזקה מסברא א"כ מה מקשה מכלן הא הוי כש"כ מחזקה והוי ק"ו דסברא ע"כ ביאור קושי' התוס' וקשה דהוא הנותנת דכיון דקי"ל רובא עדיף מחזקה דהיכא דהחזקה מנגד להרוב דחינן להחזקה ואזלינן בתר רובא לכך ליכא למימר דהא דאזלינן בתר רוב הוא רק משום דילפינן מחזקה מק"ו דא"כ איך קיי"ל דרובא עדיף מחזקה כשהרוב מנגד לחזקה הלא דיו לבא מן הדין להיות כנידון והוא קושי' עצומה על התוס' ונ"ל דסברות התוס' הי' דזה דומה כמ"ש התוס' בקידושין דף יו"ד ע"ב דדריש שם בגמ' דארוסה בת ישראל לכהן אוכלת בתרומה בק"ו משפחה כנענית עיי"ש והקשו התוס' דנימא דיו אסוף דינא כו' עיי"ש ותירצו בשם רבינו שמשון מקוצי דלא אמרינן דיו אלא היכא דבעי לומר דין חדש כו' אבל הכא דרחמנא אמר קנין כסף אוכל ואין אני צריך ללמוד מהק"ו אלא מהו קנין כסף עכ"ל התוס' שם פירוש דרחמנא אמר קנין כספו יאכל ואינו ידוע אם המתקדשת בכסף בכלל ואתא הק"ו רק לאגלוי דהוי בכלל ובזה לא אמרינן דיו דלבתר דאיכא ק"ו ילפינן מקרא והק"ו לא הוי רק גלוי מלתא בעלמא ע"כ א"כ ה"נ סבר התוס' דהא כתיב אחרי רבים להטות רק די"ל דילמא דוקא ברובא דאיתא קמן כמו שהקשה הגמ' וא"כ כיון דאיכא ק"ו דראוי לילך גם בתר רובא דליכא קמן איגלי מילתא דאין לחלק בין רובא דאיתא קמן לבין רובא דליתא קמן ובכול' אמרה תורה למיזל בתר רובא א"כ לבתר דאיכא ק"ו ילפינן מהא והק"ו לא הוי רק גילוי מלתא בעלמא ולא אמרינן דיו כנ"ל בדעת התוס'

[כו] ואשובה לענין ראשון ליישב קושייתי על התוס' הנ"ל דנימא ממון יוכיח וגם ליישב קושית התוס' בריש המניח ובסנהדרין דף ג' ע"ב וגם נתרץ קושי' התוס' ביומא דף ע"ה ע"א שם גמרא להחזיר לו אבדתו ע"ש בתוס' ד"ה להחזיר לו אבדתו שהקשו הא סבירא ליה לשמואל אין הולכין בממון אחר הרוב בהקדים מה דקשה לי על הרא"ש ז"ל בחולין דף י"ב דהביא בשם ר"ת דאף דלא קיי"ל כר' מאיר דחייש למיעוטא מ"מ היכא דאיכא חזקה בהדה חיישינן למיעוטא להחמיר דהא דסמכינן ארוב מצוין אצל שחיטות מומחין הן ולא אמרינן סמוך מיעוטא דאין מומחין לחזקה דבהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת ואיתרע לה רובא משום דמיעוטא דאין מומחין לא שכיח ואפילו ר' מאיר דחייש למיעוט דנא שכיח לא חייש עכ"ל הרא"ש ז"ל ותמיה לי טובא הא שם בגמרא דף י"ב ע"א איתא מי שאבדו לו גדייו ומצאן שחוטין דמותרין רק כשמצאן במקום שדרך להטיל נבילות שם אז אסור וגם התוס' מביא בשם התוספתא ה"ה נגנבו ומבואר בהדיא בגמ' בב"מ דף כ"ד ע"ב דבעינן רוב העיר ישראל וכ"ב הרא"ש בחולין שם וכתב עוד שם דבנגנבו בעינן רוב גנבי העיר ישראלים וכן מבואר שם בש"ע יו"ד סי' א' סעיף ד' וכן קיי"ל וקשה דבכאן נשאר הקושי' דנימא סמוך מיעוט דעכו"ם או מיעוט דגנבי עכו"ם לחזקה דבהמה בחי' בחזקת איסור עומדת ואיתרע לה רובא וכאן לא שייך תירוץ הרא"ש ז"ל דהוי מיעוטא דל"ש כיון דיש מיעוט עכו"ם בעיר או בנגנבו מיעוט גנבי עכו"ם איך הוי לא שכיח וכן קשה ג"כ על הריטב"א ז"ל בחידושיו לחולין בדף ג' ע"ב שתירץ ג"כ לקושי' הרא"ש הנ"ל איך סמכינן על רוב מצוין כו' נימא סמוך מיעוטא לחזקה תירץ דלא חשו למיעוט. אלא היכא שהמיעוט בודאי אסור דשחיטת עכו"ם נבלה אף אם שחט שפיר וכן קשה על הרא"ה ז"ל בספר בד"ה בה' שחיטה דף ז' ע"א דהוכיח דלאו דוקא רוב מצוין אלא כל המצוין אצל שחיטה מומחין הן דאי לא תימא הכי אלא רוב דוקא א"כ נימא סמוך מיעוט לחזקה ע"כ דבריו וקשה דמה יענה בהא דאבדו גדייו דמתירין ברוב העיר ישראל וכן בנגנבו ברוב גנבי העיר ישראל נימא סמוך מיעוטא דעכו"ם לחזקה וא"ל דכאן נמי יסבור הרא"ה דרוב לאו דוקא אלא בעינן כל העיר ישראל שזה דבר שאין לו שחר חדא דבשלמא ברוב מצוין שייך שפיר לומר אף דנקט רוב אשגרית לישן היא אבל באמת כל המצויין אצל שחיטה מומחין הן כע"ש הרא"ה ז"ל שם לפי שדבר מפורסם הוא בישראל שאבר מן החי אסור והנבלה אסורה ואין לה תקנה אלא בשחיטה הלכך אין אדם מישראל נזקק לה אלא א"כ יודע הלכות שחיטה עכ"ל א"כ שייך לומר כיון דידוע דודאי רק מומחין מצויין א"ש לכך לא דק הגמ' בלישנא ונקט רוב דהוא אשגרות לישן משא"כ ברוב