חלקי אבנים ז

ולתמים כ"א נגד דורותיו ואחר שנמחו ונאבדו הרשעים אז מזכירו הכתוב בשם נח לבד והיש דורשים לשבח נלמד גם מתיבת דורותיו ר"ל מדורותיו מוכח שהוא צדיק בנקדים הא דכתב רש"י בפ' הקודמות ויולד נח שלשה בנים א"ר יודן מפני מה כל הדורות הולידו למאה שנים ונח לחמש מאות שנים אלא אמר הקב"ה אכבוש מעיינותיו כי אם יהיה לו בנים רבים ויהיו רשעים יהיה צער לצדיק שיאבדו ואם יהיו צדיקים אטריח את הצדיק לצוות לו לעשות תיבת הרבה ולכך לא הוליד כ"א לחמש מאות שנים נמצאין למידין מדורותיו על שלא היו לו כ"א שלשה בנים לבד מוכח שבמ"נ נח צדיק גמור הוא כי בין כך ובין כך אם יהיו בניו רשעים או בניו צדיקים נקרא נח צדיק והוא מבואר ג"כ דלא תקשי הא דאמר ויולד נח שלשה בנים למאי אתא שהרי כבר נאמר בפ' הקודמות ויולד נח שלשה בנים אלא האי ויולד נח דהכא פירוש הוא קמפרש וכה משפט הכתובים אלה תולדות נח איש צדיק תמים היה בדורותיו. מדורותיו ר"ל מוכח שנח צדיק גמור היה שהרי ויולד נח שלשה בנים לבד מטעם שאם יהיו צדיקים אטריח את הצדיק לעשות תיבת הרבה ואם יהיו רשעים יהי' צער לצדיק שיאבדו נמצא בין כך ובין כך נקרא נח צדיק לזה דורשים אותו לשבח והבינהו:

ויצא נח ובניו ואשתו ונשי בניו כל החיה כל הרמש וכל העוף כל רומש על הארץ למשפחותיהם יצאו מן התיבה. אמרו בגמ' פ' חלק למשפחותיהם יצאו ולא הם וגרס המזרחי ולא חם ומוחק תיבת הם ואני אומר במחילת כבודו כי שגגה פלטה קולמסו ודברי חכמינו ז"ל בגמרא נכונים הם ומובנים על אדני אמת אשר חכמינו יגידו כל שרץ שאין בו עצם אינו יכול להיות חי י"ב חודש תו איתא במדרש המבול היה משמש י"ב חודש כמשפט רשעים כו' ובזה צדקו חז"ל באומרם ולא הם כי היכי דלא תקשי הכתוב הוא אומר שכולם יצאו מן התיבה כמו שנכנסו והולך ומונה גם כל שרץ השורץ על הארץ וזהו אי אפשר שהרי שרץ השורץ על הארץ אין לו עצם ואינם יכולים לחיות בתיבה י"ב חודש אם כן מהיכן יצאו דחשבם הקרא אלא היינו דאמר הקרא למשפחותיהם יצאו והוא קאי על השרץ השורץ על הארץ ר"ל אותן שנכנסו מתו תוך התיבה רק השריצה מה שהניחו בתיבה אותה שריצה יצאו לבד ולא הם בעצמם שנכנסו וזהו ולא הם והבינהו:

ויאמר איש אל רעהו הבה נלבנה לבנים ונשרפה לשריפה ותהי להם הלבנה לאבן איתא בילקוט מצלחא בידיהון אתא למבני חדא והוא בני תרתא. ולכאורה אינו אלא דברי נבואה וכי היכי רמיזא והוא מבואר בנקדים משנה בבא בתרא השותפין שרצו לעשות מחיצה בונין לפי מנהג המדינה בגוי בגזית בלבינה כו' פירש"י גויל הם אבנים דלא משפיא ננהו יתנו ג' טפחים משא"כ לבינה יתנו טפח ומחצה לבד נמצאין למידין שאבן הוא בכפלים ללבינה וכאן אומרה התורה ותהי להם הלבינה לאבן והרי האבן צריך מקום כפלים מלבינה לז"א מלמד שנתברך מעשה ידיהם במקום שהניחו לבינה נתברך מעשה ידיהם והיה מחזיק מקום כאילו הניחו שם אבן שהוא בכפלים וזהו ותהי להם הלבינה לאבן בשם הגאון מוהר"ר יעקב מלובלין:

פרשת לך לך (רש"י) למען ייטב לי בעבורך פירש"י יתנו לי מתנות. המשכילים מקשים הקב"ה משבח את אברהם אבינו וכתב עליו בתורה מה שאמר אברהם למלך סדום הרימותי ידי לאל עליון אם אקח מחוט ועד שרוך הנעל ולא תאמר אני העשרתי את אברם והאיך יבקש אברהם מתנות ומכל שכן להפקיר את אשתו בעבור ממון. וכדי להסיר תלונה זו מעל אברהם נבארנו באמרי שפר שכל כוונתו היה להציל את נפשו ומעולם לא לקח ממון ולא היה דעתו בשביל ממון רק אברהם החכים בזה שלא להרגו אשר גם הכתובים מובנים בדרך הזה כי אברהם אמר לשרה כאשר יראו אותנו מצרים מרחוק יאמרו אף בלתי שאלה אשתו זאת ויהרגו אותי ואותך יחיו ואם נאמר שתקדים אתה לאמר להם תיכף כשיראו אותנו המצרים אחי הוא גם זה אינו הצלה כי יאמרו מי בקש מידך לאמר לנו אם אחיך הוא או לאו ומי שאלך על זה אלא ודאי בעלך הוא ומחמת יראה אתה משקר ואומרת אחי הוא כדי שלא יהרגהו א"כ יהרגו אותי ואותך יחיו ואם נאמר שתמתין עד אשר ישאלו אותך מי אני שמא לא ישאלו אותך כי יהיה בעיניהם דבר פשוט שזה בעלה ויהרגו אותי בלתי שאלה לז"א אברהם אמרי נא אחותי את אף בלתי שאלה ותגיד להם טעם לדבר הזה תיכף מה שאני אומר לכם שהוא אחי כדי שתתנו לו מתנות נמצא יאמינו לך שאני אחיך כי יאמרו הא דאומרת