חלקי אבנים ו

(רשי) ותרא האשה פירש"י ראתה דבריו של נחש והנאו לה והאמינתו. הנה דברי רש"י ז"ל צריכין ביאור דמנ"ל לרש"י להסיע דברי האשה למקום אחר שראתה דברי הנחש והאמינתו דלמא כפשוטא ותרא האשה כי תאוה הוא לעינים כי מלת האמינתו אינו שייך כ"א בדבר שהוא מסופק בשני פירושים והוא מכריחו לפירוש אחד משתיהן ואז שייך לומר האמנה שהאמין לו דפירושו הוא אמת וכן לבסוף פירש"י שהאשה השיבה להקב"ה הנחש השיאני הטיעני ואין לשון טעות נופל כי אם בדבר שיש שני פירושים וצריכין אנו לדעת באיזה ספק היה חוה עומדת שהאמינה לה וכן בהטעתה שאמרה הטיעני כאן צריכן אנו לדברי הע"מ שכתב אדם הראשון דינו כשור המועד ושם נאמר בלתי טעם אבל לפ"ד ושכלינו רמז רמז לדברי חז"ל דמצינו שיש פלוגתא בין חז"ל בשור המועד ח"א קירוב נגיחותיו ר"ל אף שנגח ג"פ ביום א' אחר שהותרה נקרא שור המועד וחייב מיתה וח"א ריחק נגיחותיו ר"ל דוקא שנגח בג' ימים זה אחר זה כי אז נעשה שור המועד וחייב מיתה וראייתו מדין זבה שהרי אשה שראתה דם שלשה פעמים ביום הוי נדה ולא זבה אבל אם ראתה ג' ימים זא"ז אף פעם אחד לבד ביום הוי זבה כמו כן הדין אצל שור המועד ובזה יתבארו דברי הפליאה הביאהו הילקוט ראובני כיון שהראה חוה לאדם הראשון דם נידה אכל גם הוא והוא פשוט כי אדם וחוה דין שור המועד היה להם שהיו מותרים שנאמר מן העץ אשר בתוך הגן לא תאכלו כי ביום אכלך ממנו מות תמות וחז"ל אמרו כשאכל אדם מן העץ עבר על שלשה דברים ע"ז ג"ע ש"ד נמצא אדם היה מותרה ועבר על שלשה דברים נעשה שור המועד והיה חייב מיתה והנה חוה היתה מסופקת בדין שור המועד אם שור המועד נעשה בעוברו על התראתו ג"פ אף ביום א' כחד מ"ד שזכרנו או שור המועד אינו נעשה כ"א בעברו דוקא שלשה פעמים בשלשה ימים ולכך אמרה חוה פן תמותון כאדם המסופק בדבר ומה עשה הנחש אמר לה לא מות תמותון כי הלכה היא כהאי מ"ד דשור המועד אינו נעשה כ"א בריחוק נגיחותיו ר"ל שהוא עובר דוקא ג' פעמים בג' ימים רצופים משא"כ ביום א' ואינו אלא נידה ולא זבה והנה אדם לא רצה לעבור פי ה' שהיה מותרה דינו כשור המועד וכיון שהראה לו חוה דם נידה ר"ל שהדין הוא שאינו נעשה שור המועד כ"א בעבור על התראה ג"פ בג' ימים כדאמרן משא"כ אם עבר ג"פ ביום אחד אינו נקרא זבה כ"א נידה כדאמרן האמינתו לדברי הנחש ואכלו ומה מאד מתקו דברי הפליאה כיון שהראה לו דם נידה אכל ר"ל שראיית שור המועד מזבה ולא מנידה והם כאשר אכלו ועברו ג' פעמים ביום א' דין נידה להם ולא זבה ואינו נידון כשור המועד ולפיכך אכלו והקב"ה כששאל את האדם המן העץ אשר צויתי לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמותון השיבו האשה אשר נתת עמדי היא נתנה לי ואוכל כתבו רז"ל נתנה לי טעם ואוכל ר"ל שנתנה טעם לדבריה דהלכה היא שביום א' אינו נעשית שור המועד וגם האשה השיבה השיאני הטיעני ר"ל באמת לא שמעתי לקול הנחש כי הייתי מסופק בדין שור המועד ולכן אמרתי פן תמותון והנחש הטיעני כדעת המ"ד ששור המועד אינו נעשה כ"א בג' ימים רצופים והטיעני בדין הזה א"כ דברי רש"י נכונים הם ותרא האשה ראתה דבריו של נחש שהנאו לה והאמינתו דוק ותמצא מרגוע לנפשך כי נכון הוא:

פרשת נח (רש"י) בדורותיו יש מרבותינו דורשים לשבח ויש דורשים לגנאי. כדי להבין דברי חכמים וחידותם את אשר העמידו פלוגתתם על תיבת בדורותיו ומה פליגי אבות העולם ומה טעם יש בכל אחד ואחד. ויראה בעיני הדורשים לגנאי טעמם הוא מאחר שמצינו מדותיו של הקב"ה שנוטל צדיק א' ומתכפר לכל העולם א"כ מדוע הציל הקב"ה את נח והציף כל העולם ה"ל להקב"ה לסלק את נח הצדיק ויתכפר מיתתו על כל הדור אלא ודאי מדלא עשה הק"בה כך היינו טעמא דנח לאו צדיק היה והא דכתבה התורה עליו נח איש צדיק כו' היינו בדורותיו ר"ל שדורותיו היו כ"כ רשעים גמורים עד שנגד דורותיו היה הוא נחשב לצדיק ובאמת אילו היה בדורו של אברהם שלא היי כ"כ רשעים לא היה נחשב לצדיק וזהו טעמם שדרשו עליו לגנאי אף שהכתוב אומר עליו נח איש צדיק ועוד יש להביא ראיה לדבריהם במ"ש וישאר אך נח ר"ל קודם שהציף הקב"ה את העולם והיה הוא והרשעים ביחד אז נגד הרשעים היה נחשב לצדיק מה שאין כן אחר שנאבדו מן העולם וישאר אך נח ופי' בלי צדיק ובלי תמים כי לא היה נחשב לצדיק