חלקי אבנים ה

עושים כדאמרן ולפיכך התחילה התורה בבראשית והפסיק במעשה אבות וגלגוליהם כדי שיכלו ישראל להשיב להם כל הארץ של הקב"ה הוא כי הוא בוראה ונתנה לכם לאשר ישרו בעיניו ר"ל קודם שהרשעתם הייתם ישרים בעיני השם ואחר שהרשעתם נטלה מכם ונתנה לנו מחמת שקבלנו התורה ואף שגם אנחנו לא קיימנו מה שקבלנו מ"מ בזכות אבותנו שקיימוהו נתנה לנו אשר על כן קדמה מעשה אבותינו לנתינת התורה להודיע כל אלה שזכרנו והוא מבואר בפ' ואתחנן כל הא דזכרנו שנא' לא בצדקתך וביושר לבבך באתם לרשת את ארצם כי אם ברשעת הגוים האלה ה' אלהיך מורישם מפניך אף שגם ישראל אינם צדיקים כ"כ שהרי הם בעה"ז דין בת בין הבנים ואינה נוטלת כ"א עישור נכסים מ"מ עשה ה' למען הקים את הדבר אשר נשבע ה' לאבותיך ואף שגם שהוא מצד עישור נכסים ועישור נכסים הוא מזיבורית וארצות האילו מובחר שבכל ארצות הם ומ"מ זכינו לזה ועיין מ"ש מזה באריכות בספרי הגדול עיר דוד בית ה' לז"א וידעת כי לא בצדקתך ה' אלהיך נותן לך את הארץ הטובה טובה דייקי וק"ל:

(רש"י) ויהי ערב ויהי בקר יום אחד פירש"י לפי סדר הפרשה היה לו לכתוב יום ראשון ולמה כתב אחד אלא לפי שהקב"ה היה יחיד בעולמו שלא נבראו המלאכים עד יום שני. כאן הבן שואל להשיבו אם יום אחד בא להורות על אחדותו ית' לבד מכח קושיא הנ"ל הלא מצינו לקמן אצל נהרות ומשם יפרד והיה לארבע ראשים שם האחד פישון ושם הנהר השני גיחון ושם השלישי חדקל כו' ולמה אינו מקשה גם כן לפי סדר הפרשה היה לו לכתוב ראשון ולא אחד. תו קשה לאיזה טעם מאריך רש"י וכתב שלא נבראו המלאכים עד יום שני מה היה חסר באמרו לפי שהקב"ה היה יחיד בעולמו ותו לא ואם הוא כי היכי שלא יאמרו שגם המלאכים היו ביום אחד והיו שותפים בבריאה זה היה מותח במזרחו וזה היה מותח בדרומו כו' א"כ אף שנבראו ביום שני יאמרו שמיום שני ואילך היו שותפים בבריאה אלא שרש"י ז"ל תיקן בזה הרבה דהאי אחד שלא כסדר הפרשה נאמרה להורות בא על אחדותו יתברך בצירוף הכתוב הקודם לו גם כן אבל זולת הפסוק הקודם לו אלא בשביל סדר הפרשה לבד אין זה כ"כ קושי' ועיקר הוכחה הוא בפסוק הקודם לו שאינו כסדר הפרשה וגם יום אחד אינו כסדר הפרשה אלא טעמא חד הוא שבאו להורות ששניהם נכתבו ביום הראשון להודיע שאין שיתוף במעשה בראשית אף שהמלאכים נבראו ביום שני בנקדים הא דאיתא בזוהר חדש מפני מה לא נאמר ביום שני כי טוב שינוי מכל הימים סדר הפרשה שבכל הימים כתיב כי טוב זולת ביום שני אלא להורות שאין טוב אלא באחד ואין שני לנגדו ושיתוף אסור עכ"ל ולזה בא רש"י לומר הא דלא כתוב ראשון לפי סדר הפרשה אלא דהאי אחד בא לפרש על הא דכתב לפניו כי טוב וביום שני אינו כתוב כי טוב כפי סדר הפרשה ולהורות בא על אחדותו של הקב"ה שהיה יחיד בכל מעשה בראשית והוא אחד ואין שני לנגדו לפיכך נאמר ביום הראשון כי טוב להורות שאין טוב אלא באחד כי לא נבראו המלאכים אלא עד יום שני וכדי שלא יאמרו שמיום שני ואילך היו מסייעים בבריאה לפיכך לא נאמר ביום שני כי טוב כפי סדר הפרשה להורות שאין טוב אלא באחד המיוחד ית' לו לבדו ואין שני לנגדו א"כ האי אחד דנאמר ולא ראשון הוא פי' למה שנאמר ביום ראשון כי טוב ולא ביום שני משום שהוא ית' אחד בעולמו. אבל הא דכתב אחד ולא ראשון לבד אינו קושיא שהרי סדר הקרא הוא בנהרות שאומר בתחלה אחד ואחר כך הוא אומר שני ושלישי והבינהו:

(רש"י) והנחש היה ערום פירש"י מה ענין זה לכאן אלא ללמדך מאיזה עצה קפץ הנחש עליהם אלא שראה אותם ערומים ועסוקים בתשמיש לעין כל ונתאוה להם וקשה מה צריך רש"י לכתוב שראה אותם ערומים הלא מפורש הוא בקרא שהיו ערומים ולא עוד יציר כפו של הקב"ה שהיה מלא חכמה יעשה מעשיו שלא בהשכל לשמש עם אשתו לעין כל כאשר גם יצא בזה תקלה באמת. ובצחות הפשוטה יתבאר ע"ד גמרא דשבת פ' שמונה שרצים ההיא איתתיא דחזי' חוויה דהוי כרוך אחרי' ולא ידעה אי יהיב דעתיה עילוה אי לא תשלח מנא ושדי' קמי' אי כרוך בהו דעתה עילוה ואי לא לא יהיב דעתי עילווהי מאי תיקנתיה תשמיש קמי' פירש"י תשמש קמה עם בעלה ותתגנה בפניו איכא דאמרי כל שכן דתקיף יצרי' והנה אדם הראשון ראה דנחש כרוך אחרי' ולא היה להם מנא לשדי' קמה כי ערומים המה וסבר מסתמא יהיב דעתיה עילוה לפיכך היה משמש עמה לעין כל כי היכי דתתגנה בפניו ובנחש דעת אחרת היתה בה כאידך מ"ד אדרבה דתקיף יצרי' וזה"ש ונתאוה להם והבינהו: